It's a Wonderful Christmas Story
הערב: ערב חג המולד.
אני חייב להודות שגם בתור מי שלא מאמין בישו אני מתקשה לעמוד בפני הקסם של חג המולד. ברור, זו מזימה שמרנית כל-אמריקאית שהונצחה על ידי שנים של קולנוע נאיבי, אבל זה עובד. המחשבה שיש יום אחד בשנה שבו טוב לב מביס כל רוע, מצליחה לרגש אפילו ערל לב שכמוני.
מאמצע שנות הששים עד אמצע שנות השמונים סרט חג המולד האולטימטיבי היה "אלה חיים נפלאים" של פרנק קפרה, מעין עיבוד חופשי ל"מזמור חג המולד" של דיקנס. סוף הסרט, עם המשפט "You're the richest man in town", חונק אותי מדמעות בכל פעם מחדש. ג'יימס סטיוארט מקסים בתור ג'ורג' ביילי, פראייר טוב לב שליבו במקום הנכון אבל חייו מתמלאים אכזבות ומפלות, עד הרגע שבו מלאך קשיש, שבעצמו זקוק לנס חג מולד, בא לעזרתו. אד זוויק ומרשל הרשקוביץ, יוצרי "שלושים ומשהו", קראו לחברת ההפקה שלהם "בדפורד פולז", על שם העיירה הבדיונית בה מתרחשת עלילת "אלה חיים נפלאים".
ובצירוף מקרים עגום: בנו של פרנק קפרה, פרנק קפרה ג'וניור, מת לפני שלושה ימים בגיל 73 מסרטן הערמונית.
מאמצע שנות השמונים החליף סרט קנדי, שהפך ללהיט לא צפוי ב-1983, את "אלה חיים נפלאים" בתור סרט חג המולד של דור חדש. זה, לכאורה, סרט חג מולד מעודכן יותר. פחות משאלות ואמונה וערכים, ויותר שאיפה למתנות מגניבות. בוב קלארק, האיש שביים גם את "פורקי", ביים את "סיפור חג המולד". הוא נהרג השנה בתאונת דרכים.
לקוראיי באמריקה: בערוץ TBS, אחד מערוציו של טד טרנר בעל הזכויות על "סיפור חג המולד" של בוב קלארק, יחגגו את ערב חג המולד (שזה הערב) באופן מקורי ומשונה: מרתון בן 24 שעות, משמונה בערב עד שמונה בערב מחר, בו יוקרן "סיפור חג המולד ברצף". 12 פעמים רצוף.
רשת NBC תלך על הקלסיקה הוותיקה של קפרה מ-1946 ותשדר משמונה בערב את "אלה חיים נפלאים". וברשת ABC ישדרו באותה שעה את "איך הגרינץ' גנב את חג המולד" של ד"ר סוס, בגרסה המצוירת המקןרית מ-1966, עם קולו של בוריס קרלוף בתפקיד הגרינץ'.
לקוראיי הישראליים: עשו לכם חג מולד מקומי. צפו ב"סיפור חג המולד" ("A Christmas Story") של בוב קלארק מ-1983 כאן במלואו.
ואז המשיכו ל"אלה חיים נפלאים" המקסים והמרגש של קפרה (הוא כאן במלואו, 130 דקות):
.
.
.
.
ואז קנחו ב-25 הדקות הדוקטור-סוסיות של "How the Grinch Stole Christmas":
יש פרק אחד שאני אוהבת במיוחד בשלושים ומשהו, כשמליסה נכנסת ואומרת להופ ומייקל Happy Hunuchrismas!
חג נפלא. חבל שהוא של הגויים.
וסרט חג המולד שלנו (בתור יהודים כשרים כמובן) הוא "רכבת לקוטב" (שכבר שחטו אותו פה מכל הכיוונים אבל אהוב עלי/על הילדים מאוד) וגם "שכחו אותי בבית" שנדמה לי שהפך לקלסיקה בפני עצמו.
אני לא ממש תומך בכל הקטע הזה של לחגוג כריסמס בארץ, אבל אם אנחנו כבר פה אז הסרט כריסמס האהוב עלי מהשנים האחרונות הוא דווקא THE FAMILY MAN עם ניקולס קייג'.
זה הסרט הכי טוב בקריירה של ברט ראטנר, ההופעה הכי טובה בקריירה של ת'יאה ליאוני וגם קייג' מצויין כאן. כשראיתי את הסרט פעם ראשונה הייתי בטוח שהוא יהפוך לקלאסיקה ונורא הופתעתי שהוא נכשל וקצת נשכח.
וואו, מת לחיות 1 !!!!!!!
עשית לי חשק…
גם זה בעצם סרט בו טוב קטן מצליח להביס כל רע… לא?
לפני שבוע ג'פרי וולס כתב פוסט על It's A Wonderful Life ואחד המגיבים שם את הלינק הזה
הסוף האמיתי של הסרט בכיכובם של דיינה קארבי וג'ון לוביץ
אידלשטיין, השארתי לך הודעונת שמחכה לתגובתך בביקורת של עין הדג על "מעבר ליקום". בא לך לקפוץ?
ועוד ממתק חג מולד אחד, במיוחד לאוהבי האייטיז, סרט שהוקרן כמה וכמה פעמים בערוץ 8 על המייקינג אוף בנד אייד, 1984. חובה לאוהבי נוסטלגיה (ולו רק בשל התספורות המוזרות של רוב המשתתפים). לא מצאתי את הקישור לסרט עצמו, רק את זה
והשיר כמובן
נכון ש-Scrooged היה סרט עם עיתוי תמוה, שנתפס כניסיון של ביל מאריי וריצ'ארד דונר, במאי הרגע של האייטיז עם סדרת 'נשק קטלני', לעשות Cash-in על הצלחת Ghostbusters, ובכל זאת היו במיזם המשותף להם מ-1988 כמה וכמה רגעים קסומים, משפטי מחץ קורעים מצחוק ורגעי משחק של מאריי בתפקיד פראנק קרוס אבנעזר סקרוג' שרק בשבילם שווה לכם לראות את הסרט.
פסקול מרהיב של דני אלפמן (שלצערי הרב קוצץ באכזריות בגוף הסרט עצמו), בוב גולדוואיט המטורלל הזכור לנו מסדרת בית ספר לשוטרים, קרן אלן שנראה בקרוב באינדיאנה ג'ונס הרביעי ומקבץ רגעים ווירטואוזיים של מאריי קלאסיים שחבל שתחמיצו. והנה הטריילר המקסים בשביל הטעם – פס הקול שלו יהיה מוכר לכם מה- Goonies – קלאסיקת אייטיז אחרת…
DId anyone notice that in the song there are only male artists? It looks like the British music industry in 1984 was consisted only from men.
היו כמה בנות (כמו בננהרמה, והחלקים הנשיים ביוריטמיקס, ובליגה האנושית) ויש שם אפילו מישהי מהן שמחזיקה תינוק/ות. אבל נכון, יש רוב גברי מוחץ.
the women have only joined at the end.The solo are sung by men.