עיונים הלכתיים בענייני "הערת שוליים" ופרס האוסקר
פלאשבק עיתונאי א':
לפני חמש שנים (בדיוק, כמעט), מיד אחרי הזכייה שלו בפרס הבימוי בפסטיבל ברלין על "בופור", התראיין יוסף סידר (נדמה לי שלעמיר מנור ב"העיר", אבל אני לא זוכר באמת) וכשהוא נשאל האם בבית הכנסת באותו בוקר (הזכיה היתה במוצאי שבת) הוא התפלל על זכייה, סידר ענה משהו בסגנון של "לא, זה נראה דבר קטן ושולי מדי להתפלל עליו". כלומר, שמול כל הדברים שאדם יכול להתפלל עליהם – בריאות למשפחה, שלום עולמי וכו' – פרס בפסטיבל קולנוע לא נמצא בראש ההייררכיה.
אז, ב-2007, אהבתי את התשובה הזאת. היא ביטאה בעיניי פיכחון. הבנה שלא משנה כמה הפרס הזה יהיה גדול לחייו של יוסף סידר, מנקודת מבט גבוהה יותר, הוא חסר חשיבות. אז, ב-2007, הייתי מי שמתעניין בחיפושים רוחניים ובתהיות תיאולוגיות, והתשובה של סידר, שהיתה בה ענווה, ריגשה אותי. חמש שנים אחר כך, אני נמצא בפאזה רוחנית קצת אחרת. האמונה מפעפעת בי, ותורת החסידות משנה לי את הפרספקטיבות לחיים. ובין השאר אני תוהה כעת: האם זה נכון או פגום מבחינה מוסרית להתפלל על זכייה בפרס? האם עלינו, חובבי "הערת שוליים", לארגן קבוצות תפילה המוניות למען הצלחתו של הסרט באוסקרים?
פלאשבק עיתונאי ב':
לפני כמה שנים, כשאדם ברוך עוד היה בחיים, היה לו מדור ב"מעריב" בשם "שישי" (שנוסד בעיתון שנקרא "שישי" ונדד המעריבה עם סגירתו). במדור הזה היה כותב ברוך פסקאות קצרצרות שתיארו למעשה את סדר היום שלו: משהו מהטלוויזיה, משהו מהאקטואליה והפוליטיקה, ושלל תערוכות או ענייני אמנות. אבל כמעט כל מדור נפתח בשאלה אתית/מוסרית/הלכתית שקוראיו היו שואלים אותו והוא היה עונה עליה מנקודת מבטה של ההלכה, אותה למד מפסקיו של הרב עובדיה יוסף. כשברוך היה בחיים תמיד דילגתי על הפסקה הזאת. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, לא הבנתי מה כתוב שם וממילא זה לא עניין אותי. כיום אני מתגעגע למדור שכזה.
אז הנה. כמחווה לאדם ברוך ז"ל וליוסף סידר שליט"א הקדשתי לזה מעט מחשבה. האם נכון להתפלל לבורא עולם על זכייה באוסקר או שמדובר בתפילה על זוטות שאין בה שום ערך?
המסר שהעביר סידר בתשובתו מ-2007 היה ברור: תפילה היא כלי נשק עצום, נשק בלתי קונוונציונלי, קורע רקיעים, ולכן צריך להשתמש בה במסורה, רק לדברים שבאמת חשובים. אבל באמת באמת חשובים. לפיכך, לפי השיטה הזאת, עלינו להבין שמלאי התפילות שלנו בעולם הזה מוגבל לכן עדיף שנשתמש בהם לבקש בריאות לילדינו ולא לבזבז אותה על פרסים גשמיים, לא משנה כמה הם מחמיאים לנו בפרטיות באותו רגע/חודש/שנה. בכל זאת, קצת פרופורציות.
אלא שתורת החסידות אומרת דבר אחר. מצד אחד, נכון מאוד: תפילה לקב"ה (ולו בלבד) היא בעלת עוצמה אדירה. אלא שהיא מעיין שאינו כלה. היא מתחדשת כל הזמן, אין לנו מחסן תפילות מוגבל. יתרה על זאת: תפילה היא סימן לאמונה. והאמונה אמיתית אינה זו שמסדרת את העולם כך שהקב"ה אחראי על בריאות ושלום ופרנסה, אבל על פרסים ושאר פינוקים הוא לא אחראי, זה נמצא בידי האדם לבדו. האמונה אמורה להיות כזאת שהכל בידי שמים. ולכן רבי נחמן מברסלב אומר שעל הכל צריך להתפלל, שהרי זה ביטויה של אמונה. כך נכתב בספרי ברסלב: "וכן גם על צרכי האדם הגשמיים הזהיר מאוד (ר' נחמן), שיתפלל האדם על כל דבר שיחסר לו, הן דבר גדול והן דבר קטן".
אז על מה אנחנו צריכים להתפלל בהקשר של "הערת שוליים" והאוסקר? רמז לכך קיבלנו בפרשת השבוע הלפני האחרונה, "בא": "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם". 210 שנים נמצאים בני ישראל במצרים, משועבדים בעבודה קשה ומן הסתם שנואים מאוד, ופתאום בני ישראל מוצאים חן בעיני המצרים, ואפילו משה נראה להם איש גדול. איך זה קרה? זה בדיוק העניין: אם אנחנו מאמינים שהקב"ה מנהיג את העולם, הרי שגם כל רגע שבו אנחנו מוצאים חן בעיני מישהו נמצא תחת השפעתו ושליטתו. כלומר, אנחנו למעשה מתפללים שקהל מצביעי האוסקר יצפה ב"הערת שוליים" והסרט ימצא חן בעיניו, יותר מהסרטים האחרים.
אז אם כך, מתי צריך להתפלל? בשבוע האחרון דיברתי בקול רם על העניין הזה, שצריך לארגן תפילות המוניות לזכייתו של "הערת שוליים" באוסקר ובמקרה (למעשה, בקונטקסט של הפוסט הזה אני צריך לכתוב "בהשגחה פרטית", אבל אני לא רוצה להלחיץ אתכם) הסתובבה אליי אישה דתיה וסיפרה לי שהיא מתפללת בבית הכנסת בו מתפלל גם אביו של יוסף סידר ושב-2008, בשבת שלפני טקס האוסקרים בו היה "בופור" מועמד, עשו לו "מי שברך" להצלחת בנו אחרי הקריאה בתורה. אבל אז זה מאוחר מדי, "והרי זו תפילת שווא ומה שהיה היה", כמאמר הקיצור שולחן ערוך. גם לתפילה יש מועד בה היא מועילה:
המעטפות המכילות את טפסי ההצבעה נשלחו לפני שבוע בדיוק. כלומר שבערך מרגע זה טופס נמצא בידיהם של כל חברי האקדמיה בכל העולם, מישראל ועד ניו זילנד. יש להניח שבשבוע הקרוב יתחילו להתקיים הקרנות האקדמיה למועמדים בקטגוריית הסרט הזר. לכן, הזמן להתפלל הוא מרגע זה ועד ל-21.2, המועד בו כל הטפסים כבר צריכים להגיע לידי סופרי הקולות מטעם האקדמיה. בתקופה הזאת תפילה יכולה להשפיע על חיבת הצופים והחלטתם בבחירותיהם.
זה הרגע שבו הציניקנים יגידו: "אבל אם הכל בידי שמים, מה מונע מאיתנו להתפלל על הזכייה גם ביום הטקס עצמו והקב"ה בהיותו כל יכול, פשוט יעשה נס ויחליף את שם הסרט הזוכה במעטפה". ובכן, באופן תיאורטי זה בוודאי נכון, וחז"ל דנו בכך. אלא שבפשטות לא כך מתקיימת הנהגת העולם. הקב"ה מנהיג את העולם כדרך הטבע ולא בעשיית נסים גלויים ועל טבעיים. חז"ל מראים מקרים שבהם זה היה אחרת, אבל הם יוצאי הדופן.
בקיצור, מי שרוצה לראות את "הערת שוליים" זוכה, שיתפלל על כך. לא צריך ללכת לבית כנסת בשביל זה. אפשר לעשות את זה ברגע זה, כשאתם מול המחשב, לעצור שניה, להרים עיניים השמימה ולהגיד בכוונה לרבונו של עולם שיביא לכך ש"הערת שוליים" יזכה באוסקר. אפשר להוסיף נימוקים. למשל: האוסקר מתקיים אור ל-ד' באדר. ואמרו חז"ל שמשנכנס אדר מרבים בשמחה, והנה זו דרך נהדרת להכניס שמחה בלב העם. ואף יותר מזה: אדר הוא החודש בו חל פורים, שכן זה החודש שבו גזר המן הרשע כליה על כל היהודים בממלכתו של אחשוורוש, וכמה מתאים הדבר שהסרט הישראלי מתחרה כעת בסרט אירני. כשם שבכל חנוכה עיתונות הספורט מרוכזת במשחק כדורסל של מכבי תל אביב נגד קבוצה יוונית, כך הפורים הזה יש לנו את היהודים נגד הפרסים באוסקר (הבעיה היא שגם זכיית הסרט "באפילה" יכולה להיחשב כניצחון היהודים על הפרסים).
ובוודאי שאם יוסף סידר עצמו ימצא דרך להבטיח בתפילותיו שלמרות שמדובר בזכייה בפסלון מוזהב – לאו דווקא האלמנט הכי יהודי שאפשר לדמיין, אפרופו עשרת הדברות (מפרשת השבוע הקרובה) – עדיין תהיה בזכייה שלו משום קידוש השם ברבים, ולא רק הטבה פרטית שלו (לא שיש פגם בכך שמתפללים כדי שלאדם אחד יקרה נס והוא יצליח וישגשג). סידר בוודאי ירגיש את מסירות הנפש הזאת כשבשבת שלפני אוסקרים הוא יהיה בבית כנסת אי שם בלוס אנג'לס שומע את קריאת פרשת תרומה, או משתתף בקידוש של הקהילה היהודית המקומית, בשעה שהסרט שלו יהיה מועמד לפרס התסריט באינדיפנדט ספיריט, טקס המתקיים בשבת בצהריים ומן הסתם בלעדיו.
(אגב, לפני כשנתיים שאלתי את אבישי סיון איך הוא הצליח להכניס את הסרט שלו, "המשוטט", למסגרת שבוע המבקרים בפסטיבל קאן, בלי שהיה מאחוריו מפיק בעל שם או חברת הפצה אירופית והוא ענה לי "הרבה פתקים בכותל").
הבעיה העיקרית עם כל הנ"ל היא שאם תצאו לדרך ותתחילו לשלוח פתקים לכותל, או לציון הרבי מליובאוויטש, או תארגנו מגביות לצדקה וקריאת תהלים, או סתם תפילה פרטית, חשאית ואינטימית, לשם הצלחת הסרט ואז יקרה והסרט לא יזכה, שהרי אז הציניקנים ירימו ראש ויכריזו "אה-ה! אמרנו לכם שאין אלוהים! ושתפילה לא מועילה! והנה ההוכחה!". ואכן, כשתפילה לא נענית יש בכך משום שברון לב מסוים. ויש בוודאי מקטרגים גדולים שרק מחכים להזדמנות כזאת. כי גם את זה צריך להבין: לא כל התפילות נענות, או לפחות לא כל התפילות נענות כפי שהיינו רוצים שהן ייענו. זה אחד המבחנים הכי גדולים של המאמין (מכל דת, אגב). את זה למד משה רבינו שתפילותיו להיכנס לארץ ישראל לא נענו. ואם הוא, מה נגיד אנחנו? עם זאת, אנחנו גם מאמינים שאף תפילה לא מתבזבזת, אלא שלא תמיד אנחנו רואים את ההשפעה באופן גלוי מולנו, או בדיוק במועד שבו קיווינו לראות את ההשפעה. מה שמחזיר אותנו לכך שתפילה היא קודם כל עדות לאמונה שלנו, בכך שיש מי שמנהיג את העולם, והוא מקשיב לנו, והקשר בינינו הוא דו-סטרי, אלא שלא תמיד אנחנו יודעים לתת קרדיט למי שהקרדיט מגיע לו, או להבין את הלקח או את המשמעות כשדבר שרצינו בו לא קרה כפי שקיווינו. ומי יודע, אולי נתפלל על "הערת שוליים" שיזכה וזה יעבוד דווקא על סרטו הבא של סידר, או נציג ישראל הבא. תפילות זה כמו תוכנית חיסכון שמיימית גדולה. הפקדון עכשיו, התשואה אי שם.
לסיכום: לא רק שאפשר להתפלל על זכייתו של "הערת שוליים" באוסקר, זו אפילו מצווה גדולה לעשות כן. והזמן המועיל לכך הוא מהיום ועד ל-21.2 (כ"ח שבט), ויהיה רצון שמשנכנס אדר נרבה בשמחת זכייתו הראשונה של סרט ישראלי באוסקר.
מברך על היוזמה!
עכשיו סיימתי להתפלל. הרי מגיע לסרט הזה אוסקר!
הלוואי והגישה שלך, יאיר, של שילוב אמונה בחיי היומיום היתה יותר פופולרית בעמינו המסוכסך עם עצמו. בסך-הכל, נראה לי די נורמלי ובריא.
ובהצלחה לסידר!
ריגשת אותי פעמיים: גם במה שכתבת (גם אם אני חלוק עליך, לדעתי סידר לא חושב שיש מלאי תפילות מוגבל אלא שהקשר האינטימי בינו לאלוהים, שלפעמים מופר בחסידויות מסוימות שצועקות על אלוהים שהן אוהבות אותו בסטיקרים, דורש כוונה מיוחדת שבשבילה לא כל דבר ראוי לבוא בפני כסא הכבוד) וגם בזה שהרמת את הכפפה ולו לרגע שאדם ברוך הרים. האומץ להיות פוסק "חילוני" במובן חול, איש שפועל בעולם וופוסק מתוכו, עם הענווה הראויה. תודה.
טריילר ראשון לThe Bourne Legacy של טוני גילרוי.
http://www.youtube.com/watch?v=h2e6djv-0G4&feature=youtu.be&hd=1
מעורר ציפיות הרבה יותר מספיידרן ואפילו מהנוקמים..
חמש שנים?
וואו! לי זה מרגיש יותר כמו שנה או שנתיים. זה עבר כל כך מהר.
תפילה אחת אולי כבר נענתה, טקס האינדיפנדט ספיריט עבר לשבת בערב
================
רוה לעומר: בטוח? עד כמה שידוע לי הוא עדיין מתקיים על האוהל בסנטה ברברה בצהריים, אבל השידור הטלוויזיוני שלי מתקיים רק ב-22:00.
פוסט מצוין, ריגשת!
בפוסט אחד , רבי נחמן , אדם ברוך וסידר- מדהים.
בחמש שנים האחרונות אני נכנס לבלוג הזה כמעט כל יום וזה אחד הפוסטים הכי יפים שהיו כאן. {ביחד עם ההריסה של הבית קולנוע הזה בתל אביב}
לעניין עצמו: אני חושב שאם אתה רוצה, תתפלל.
תפילה היא לא מאגר כוחות שנגמר כמו במשחק מחשב, אלא סוג של הרגל. ולכן ,בהמשך הציטוט של רבי נחמן הוא כותב שם שאדם יתפלל אפילו על שרוך הנעל שלו. אתה רוצה להתפלל בפשיטות, תתפלל.
ואם כבר הגענו עד לכאן אני חייב לשתף במחשבה שהיתה לי בדיוק בנושא הזה , ובדיוק בזמן ההתמודדות של בופור באוסקר.
כמו כולם, הצטערתי שהוא לא זכה {ועוד למי?? לזייפנים.. איזה סרט שואה סתמי.}
אבל אחרי כמה דקות הבנתי שאולי זה המתנה שסידר קיבל מהקב"ה. המניעה של הפרס. למה? כי בעצם כשיוצר קולנוע מגיע לסוג של שיא כזה {וליוצר קולנוע ישראלי לזכות באסקר הזר, זה בערך המקסימום..}, זה יכולה להיות חוויה משתקת. חוויה שאחריה יש רק נפילה ואי אפשר ליצור אחריה כלום. אתה כל כך מלא, שאין לך מקום להתחיל לכתוב או לביים. לקח לי בדיוק שנה כדי להבין על מה אני מדבר:
חיים של אחרים הוא ללא ספק סרט ענק ענק, ומדובר ביוצר עצום, פיצ'ר ראשון, וזכה בסרט הזר. מה אפשר לבקש יותר מזה??
ומה הוא עשה אחריו? התייר. הסרט הכי איום ונורא שהיה כאן מאז הפרקים הראשונים של "שניים אוחזין" בחינוכית. סרט שאפילו rotten tomatoes היו צריכים לפתוח לו טבלה חדשה מרוב שהוא גרוע. ואין לי ספק שיש קשר בין השניים.
וזה שסידר לא זכה הביא אותו רק יותר רעב ויותר רוצה לסרט הבא שלו.
ואם תשאל אותי אם הייתי הולך על העסקה הזו שוב, הייתי אומר שכן. שהאיראני יקח את הפרס ושסידר יביא לנו עוד סרט מצויין בקולנוע. חותם על זה מעכשיו.
================
רוה לדיסקו: במקרה ו"הערת שוליים" יפסיד אצטרך לכתוב פוסט ברוח הזו שמסביר את רעיון ה"הכל לטובה", ושממילא האוסקר הוא בבחינת עבודה זרה של כת הקולנוענים. אבל בינתיים, עדיין אקווה לראות נסים גלויים, ושהם לא יבואו על חשבון המשך הצלחת הקריירה של סידר.
אהבתי! ! !
בהחלט פוסט יוצא דופן ומרגש.
יפה לראות שגם אצל חילוניים יש אנשים מאמינים ובעלי קירבה רגשית לריבונו של עולם.
חזק ואמץ!
בס"ד
לנוחיות המתפללים הנה נוסח התפילה המלא כולל הערת השוליים:
הקב"ה, אל רחום וחנון ורב חסד ואמת, עשה שסידר יזכה*
*ואם כבר אתה זורם, אם אפשר בקטנה עוד משהו על הדרך? מה דעתך ככה לכבוד הזכיה
הראשונה שלנו באוסקר לעשות מערוף ולחוס על כל הילדים הזכים והטהורים שמתוכננים למות ביום של האוסקר ברחבי תבל. למחרת תמשיך כרגיל: רעב, מלריה, תאונות, סרטן, מה שבא לך, אבל ביום של האוסקר יהיה מה זה יפה מצדך אם תחוס על הקטנטנים… סבבה? אה, ותעשה שיהיה פחות מלח בפופקורן בקולנועים… תודה, נשמה…אוהבים אותך הרבה…
לקרוא ופשוט לא להאמין.
ונניח שסידר לפני קבלת הפרס בברלין כן התפלל (ואני מוכן להתירב שהוא כן התפלל) האם הוא היה מודה בכך לפני עתונאי?
סידר טס בריצה לקאן לטקס הענקת פרס התסריט במצב שהיה ברור שאין שום סיכויי שבעולם שהוא יוכל להגיע אליו וזה לא הפריע לו להשיב לשאלה האם הוא מאוכזב שהחמיץ את הטקס בענווה ובלי למצמץ שהוא לא מחשיב טקסים ושיש בחיים דברים יותר חשובים. אבל זו סתם הקנטה שלי לטיפוס הזה.
לעניין.
להתפלל שסידר יזכה באוסקר? להצדיק ולהתפלסף על זה? מזכיר לי את פיני גרשון שהחזיק באיזה שהוא מטבע מזל שהעניק לו איזה לובבציר כדי שמכבי תזכה בגביע אירופה ואחרי שמכבי אכן זכתה, התפנה ברוב אבירות להעניק תמטבע הזו ל… חולת סרטן. קפיש? מבחינת תפיסת העולם של גרשון, אלוהים קודם דואג למכבי ורק אח"כ יש לו פנאי לשטויות כמו איזו שהיא חולת סרטן.
מצחיק שמואחרי כל המילים הגדלות של הבלוגר עם כל מני רביים וכאלה הוא בעצם מתגלה להיות סתם עמארץ שכמו פיני גרשון מאמין שאלוהים באמת מתעסק בספורט ואוסקרים.
עצה רצינית.
מאמין בתפילות? רוצה להתפלל? רוצה לעזור? לך למחלקת הילדים בשניידר. תמצא שם המון סיבות להתפלל ואם אכן תתפלל לא חושב שתמצא זמן להכניס את סידר ללו"ז…
אתה בטוח שאתה מבין מה אתה לומד שם בשיעורי הדת שלך?
להתפלל? סידר עצמו הוא זה שהוריד את הכיפה בפסטיבל קאן. באותו רגע אולי אלוקים לא עזב אותו, אבל אני כן.
==============
רוה לדובי 2: חבל. תתפלל עליו שיחזיר את הכיפה.
נוריאל היקר,
אל תגביל את אלוהים ואל תחליט בשבילו אם אוסקר יותר חשוב מילד חולה סופני בשניידר או לא.
בצורה מוזרה תמיד אנחנו חושבים על אלוהים כאילו הוא יכול להיות או באולם קודאק בהוליווד או בשניידר .
ובכלל תעזבו את אלוהים. מה הקשר לאלוהים?
רווה רוצה להתפלל כי זה חשוב לו. {אתה צודק , וזו בהחלט שאלה טובה למה זה כל כך חשוב לו…}
אבל כל סיבה שגורמת למישהו לרצות להתפלל היא טובה.
דבר נוסף, אני חושב שהוא העלה כאן דיון שהוא מעבר לכאן ועכשיו של הבלוג הזה, וזה מה שחשוב.
הוא לא משתמש באלוהים כמו שאמרת על גרשון. הוא מנסה , כך אני מרגיש, באמת ובתמים לבדוק תחום אחר, ולהעלות שאלות, אפילו תשובות אין לו כל כך, אלא רק כאלה שמתאימות לו.
ואפילו לרגע שהבלוג הזה מתעלה מעבר לאם הארטיסט יקח את האוסקר או היורשים – זה כבר טוב.
ומה על המחקר שהראה שבתפילה יש נזק ? כשלקחו שתי קבוצות חולי סרטן, אחת שהתפללו למענם ואחת שלא וגילו שדווקא אלו שלא התפללו למענם הבריאו יותר. לא היה בהסבר שום דבר מיסטי אגב, פשוט אלו שהתפללו למענם היו מודעים לכך, נלחצו והבריאו פחות.
====================
רו לעדן: הצעה שלי – תתפלל על סידר אבל אל תספר לו, שלא יהיה מודע לכך ולא ילחץ.
אהבתי. לא יודע איך דילגת על דבריו של אדם ברוך, כשהיה חי… אבל חשוב להמשיך את הדרך הזו. ואגב, הטענה שמתפללים רק על מה שחשוב באמת היא קצת בעייתית. כי רוב הדתיים מתפללים את מה שכתוב בסידור – ושם יש דברים חשובים באמת אבל גם דברים שכבר לא, וזה לא מטריד את רוב המתפללים…
האם זה לא היה נחמד, לו היהדות היתה הולכת יותר לכיוון הרציונליסטי, של אריסטו ושל הרמב"ם? האם ישעיהו ליבוביץ היה משתתף בתפילה למען פרס לסרט קולנוע ישראלי? יתירה מכך, האם פרופ' שקולניק, שבסרט עצמו מתרוצץ בליל שבועות בין שישה מקומות שונים בירושלים, באיזור רחביה, כדי להרביץ תורה בשומעיו, היה מתפלל למען הפרס? נדמה לי, שהוא אינו נראה אף לא פעם אחת בבית הכנסת, אבל כן נראה, כמו אביו, שוקד על לימודו, בחדרים סגורים ובין ספרים. זו היהדות הרציונליסטית של הר-הצופים ושל רחביה שמוצגת בסרט, של שקדנות ולמידה ומחקר, ולא היהדות שהופכת כל פגישה אקראית ולא-מתוכננת של מכר ברחוב להוכחה ל"השגחה פרטית". כיצד אפשר בכלל לדבר על "השגחה פרטית" אחרי המאה העשרים ומה שהתחולל בה? מעניין מה היו אומרים שני הפרופ' שקולניק על זה.
===============
רוה לבתיבה: עם כל הערכתי העצומה לפרופ' לייבוביץ', איש שאני באמת מעריץ, אני לא מתחבר לעולם הדתי שהוא מייצג. אבל זה בהחלט סוג של דת (דת קרה וקפואה לדעתי) שמאוד נפוצה ביהדות. אני חושב שמשפט של סידר בראיון ההוא, והסרט שהוא ביים שמתרחש ממש ברחוב שבו גר פרופ' לייבוביץ ז"ל, מייצג את העולם הזה. לכן מצאתי לנכון להציג את העמדה שלי – עמדה בהתהוות, אני מודה, ואולי אף תאשימו אותה שהיא גישה של "אורות" – שלוקחת מתוך תורת החסידות שאני מוצא אותה חמה ומרגשת ונגישה. המחשבה שהקב"ה הוא מישהו שאתה יכול בכל רגע לפנות אליו ולדבר אליו "במילים שלך, כמו חבר", ולא לחשוש שכל תפילה שלך אליו היא או טרחה גדולה מבחינתו, היא זו שאני מקושר אליה. כל אחד ושיטתו.
And suppose the praying is indeed effective. It would mean that not only that God intervened in favor of whoever prayed to give him the win, but also against whoever was supposed to win, and therefore took away his win. Doesn't sound very moral, does it? I mean, even you are a righteous man and deserve God to help you, does that mean the other director deserves to be punished by denying him the prize he would otherwise win?
יישר כוח
פוסט מרגש, הלוואי וסידר יזכה בזכות תפילותינו
הפוסט והתגובות כאן מראות יפה את המצב ה"מעניין" שהחברה שלנו נמצאת בו. אם בשנות ה-90 רמת הדתיות של האוכלוסיה, בודאי אנשי התרבות וההשכלה, היתה בירידה – הרי שבשנים האחרונות לא רק שיש חזרה לדת אלא יש חזרה לדת מהסוג של אמונות תפלות וטקסי פולחן מאגיים לקבלת הצלחה על חשבון זילות במושגי הפוליטיקה והרפובליקה.
ולעניין עצמו, אני בעד הסרט האיראני. אני חושב שהמועמדות השניה של סידר לאוסקר בזמן קצר היא פרס מכובד מאוד וראוי בפני עצמו. הערת שוליים הוא לדעתי הסרט הישראלי הטוב בכל הזמנים ואני גאה מאוד שהוא הופק במדינתי. אבל יחד עם זאת אני חושב שזה סרט הרבה פחות אוניברסלי מכפי שמיחסים לו. עם פרידה האיראני יש לי כמה בעיות. במיוחד עם הסוף. אבל אי אפשר להתעלם מזה שזה סרט טוב מאוד ואוניברסלי שזכה להצלחה בינלאומית כמעט חסרת תקדים. מדובר ברצף זכיות שלא היה כמוהו מאז נמר דרקון. אם הוא יפסיד את האוסקר לסרט הזר זה לא ירים את מעמדו של הסרט שיזכה במקום; זה יוריד את מעמדו של האוסקר. מסיבות פוליטיות פנימיות של תעשיית הקולנוע, עדיף לסידר להפסיד לפרידה, תאמינו לי.
רק אומר שלדעתי אין זו הגדולה בדת. אצדד בעמדתו שלך לייבוביץ' ולאו דווקא בגלל היותה רציונלית (יש בכלל משהו שהוא רציונלי?), כמו שטען כאן מישהו מעלי, אלא כיוון שגדולה של הדת היא ההתנגדות לכל צורך אנושי-פסיכולוגי. מאמין גדול, לדעתי, הוא אדם שמקיים את כל התפילות ואת כל המצוות לשמה, ואך ורק לשמה. הוא אינו יכול למצוא בתפילות משהו להישען עליו, שכן זהו זילות של אלוהים והאנשתו. אלוהים, אם באמת נאמין בו כמוחלט, הוא אינו קשור לשום ענייני השגחה, ושום ענייני בקשות למיניהם. על כן, אני חולק על דעתך יאיר, ואני אשמח אם תגיב לי ותנסה לחזק את עמדתך: למה על אדם להתפלל לשם משהו, האם אתה אינך סבור שזהו זילות של אלוהים וגם של הדת? ההתנגדות של האדם לאנושיותו בעזרת החיבור לא-אנושי המוחלט, אלוהים, היא המוצא היחיד מכל הטררם הזה, שנקרא החיים שלנו. חוץ מזה שליוסף סידר מגיע לזכות, פשוט כי הוא עשה חתיכת יצירת מופת. בהצלחה.
התפללו, אל תתפללו, מה זה משנה… מצדי דברו אל הקיר או הקריבו קורבן לשפן הגדול אשר בקוטב המערבי…
אבל
מבחינה קולנועית?
עם כל הכבוד לסידר, והוא איש קולנוע טוב, הסרט הזה לא מספיק טוב.
( מממ… מצד שני גם האוסקר הוא לא מדד לכלום 🙂 )
רז-ש,
מסכים לגמרי איתך. עדיין קצת קשה לי לעכל את הפוסט. מילא שמדכא אותי כל עניין הדת, אבל ההתעסקות הכביכול מדעית במה יקרה עם נתפלל או לא נתפלל כל כך הפתיע אותי, אבל אולי בגלל שאני לא חי בארץ.
כמה שאני בעד סידר, אני גם קצת בעד האיראני שהוא באמת אחד הסרטים הטובים של השנים האחרונות (ולי אין שום בעיה עם הסוף, להפך, עם ההתחלה).
אבל שלא כמוך אהיה מופתע לטובה אם הוא יזכה (ולא לרעה אם הוא לא יזכה). קשה לי להאמין שמיעוט חברי האקדמיה שמורשים להצביע בקטגוריה יצביעו דווקא לו.
הפולני לעומתם מקבל ביקורות די רעות, אבל מצד שני סרט ארוך (2.5 שעות), שואה, ותקציב גבוה זה שילוב מנצח.
בקיצור, מרוץ די פתוח.
וכמובן בהצלחה לסידר.
אני חושב שהגיע הזמן לברר סופית עם האיראנים למי יש יותר גדול: אנחנו נתפלל לאל שלנו, הם יתפללו לאל שלהם ומי שיפסיד יצטרך להגיד "סליחה, טעיתי" ולעבור לדת השנייה.
===================
רוה לעדן: האירנים והיהודים מתפללים לאותו אל.
אלוהים שאתה מצייר כאן זה כמו מין תוכנית ריאליטי שבה אם מספיק אנשים יסמסו (סליחה, יתפללו) לסרט הנכון בדיוק בזמנים שפותחים את הקוים אז אלוהים יתן לו את הפרס (ומן הסתם ידיח מן התחרות את מי שסימסו לו פחות, למרות שאולי מגיע לו יותר).
ומה בעצם אלוהים יעשה אם תפילותנו אכן ייענו? האם הוא יגרום לאנשים שמצביעים לאהוב יותר את הסרט שאולי במצב אחר היו פחות אוהבים? האם זה סוג הזכייה שאתה מאחל לסידר? פרס שמגיע בגלל שאלוהים תמרן את המצבעים במקום לתת אותו לסרט שהאקדמיה חושבת שהוא הטוב ביותר? האם בתקנון האקדמיה יש סעיף על עניין התערבות אלוהית בהצבעות? צריך לקוות שלא יעלו עלינו…
לדעתי הפיכת אלוהים למין ילד קטן גחמני ועקשן שאנחנו מנסים לתמרן אותו כדי שיואיל להזיז דברים לטובתנו וחלילה לא יהרוג אותנו או יביא לנו איזה צונאמי כי הבאנו לו את הסעיף, מקטינה את מושג האלוהים. זה כל כך יומרני להגיד שיש הוראות הפעלה לאלוהים – שאם עושים את הדברים הבאים (עוצמים עיניים ליד המחשב, דוחפים פתק בכותל, הולכים לבית כנסת, יורקים כשרואים חתול שחור) יצליח לך, ואם לא, אז אבוד לך.
בשורה התחתונה, כל אחד מתפלל בינו לבין עצמו או משפחתו לקבל את מה שהוא רוצה, וזה אנושי ולא בהכרח מצביע על קיום של ישויות אלוהיות. אבל להפוך את זה לחוברת הדרכה לאיך להתפלל לקבל אוסקר בשלושה צעדים פשוטים מרגיש לי כמו גלישה לאמונות טפלות או עבודת אלילים.
הזוי בעיני שאת החושב שלתפילות יש פה איזה קשר. הרי הכל פוליטיקה ולא דת בסיפור הזה. השאלה היא האם היהודים בהולייוד יפרגנו או שמה המשתתפים בהצבעה ירצו לשלוח מסר שהם מכבדים את איראן על אף חילוקי הדעות ובכך מחזקים את הקולות הפלורליסטיים במדינה. זו הרי מלחמה של ניראות עין ואיזה מסרים מעבירים וזה בכלל לא משנה איזה סרט הוא הטוב יותר. שלא לדבר על זה שבסוף, כמו תמיד, יזכה סרט אחר, חנפני ורך יותר מהאיראני או מסרטו המעולה של סידר יקירינו.
גם אם הייתי מאמין בתפילות או באלוהים, מה שאני ממש אבל ממש לא, לא חושב שהייתי מעניק לזה משקל מסוים בהליך ההחלטות של כמה מאות גויים ויהודים אמריקאיים (די מנוונים האמת)
בכל מקרה אם יש אלוהים, ברור שהוא רואה סרטים של וין דיזל אחרת אי אפשר להסביר למה ממשיכים להפיק כאלה
"דברים הזויים שכאלה בלי-נחת נקראים".
לגבי הזכייה האפשרית באוסקר בקטגוריית "הסרט שדובר שפה זרה" (שאינה אנגלית). –
הסיכוי של "הערת שוליים" לזכות הוא בערך פלוס-מינוס 20%.
וליאיר רווה אומר: "תפילות ומדיטציות לא יעזרו" – לאיראנים ולפולנים יש יותר מתפללים ואלוהים בכלל לא מתעסק – לא ב'שואה' לא ב'איראן' ובמיוחד לא בסרטים.
אתה יכול להמשיך להתפלל … אין לזה קוֹל קשר עם המציאות שתהייה בבוקר של ה-27 לחודש זה.
כתבת יפה מאוד. תענוג לקרוא.
מי ייתן ותרבה פוסטים כאלה.
שבת שלום והצלחה מרובה ליוסף סידר.
בעינין משה רבינו דוקא, יש דוקא הסבר ספרותי (או הסטורי, תלוי בנקודת מבט) הגיוני לכך שהמצרים ראו במשה איש גדול. זה לא היה "פתאם". משה גדל עד בגרות בארמון פרעה כבן מלוכה, שבמצרים נחשבו אלים. כך שהעם המצרי הורגל לראות אותו ככזה.
================
רוה לחבצלת: זה בהחלט מסביר את המעמד שהיה למשה בארבעים השנים הראשונות לחייו, כשגדל כמצרי לכל דבר. אבל אז הוא הורג איש מצרי, פרעה רוצה להרוג אותו ומשה בורח למדבר, חי עם יתרו, נישא לציפורה ונולדים להם גרשום ואליעזר. ארבעים שנה אחר כך הוא חוזר עם דרישה לשחרר את בני ישראל ובמשך שנה ממטיר על המצרים מוות מהשמים. הוא כבר לא יקיר המצרים בשלב הזה (או אפילו יקיר העבריים, שכועסים עליו שבגללו הוחמרו תנאי העבדות שלהם). ופתאום, אחרי מכת בכורות, שבה לא היה בית שלא מת שם מישהו, פתאום אז הוא מוצא חן בעיניהם. בקיצור, פלאי פלאות.
קצת הגזימו המגיבים שיצאו מפרופורציות-כל אחד ואחד מהם מבקש דברים פעוטים מהשגחה עליונה על בסיס יומיומי גם החילוניים ביותר,מספיק שאתה מוצא את עצמך מקווה שהאור ברמזור יתחלף מהר יותר-וגם המשפט האחרון שלי וגם הרבה מהפוסט למעלה נאמרו ברוח טובה ועם קורט הומור. ואם מישהו יקדיש תפילה להצלחה של ישראל באוסקר אין בכך רע- יש בכך עיניין לאומי ולו רק כי מדברים בסרט על נושאים שספק אם מישהו מאנשי האוסקר הכיר לפני כן. אותי באופן אישי משמחת כבר המועמדות מכיוון שתמיד מדאיגה אותי תדמיתה של ישראל בעולם והמועמדות רק מעצימה אוירה חיובית.בהצלחה לסידר!.
לידסקו יקירי.
מגביל את אלוהים?
לא חמוד. אני יודע שאלוהים הוא כל יכול וידו בכל. אבל. לעניין התפילות. יד כל בו. סתומרת. כ"א מחליט מה השטויות שמעניינות את הכל יכול ששם ומתפלל אליהם. אין לי שום בעיה עם זה שרוה בא לו לחשוב שלאלוהים נורא מעניין לקבוע אם סידר יזכה באוסקר רק מצחיק לי לחשוב שהוא, וכאן הדימיון לגרשון, באמת מאמין שהשטות מעניינת שם למעלה וההוא באמת יתערב ולכן ולעניין זה צריך להתפלל לו.
אבל גם אם נעזוב את אלוהים בצד. יש לך מושג למה לרוה בכלל חשוב של זה יקרה? סתומרת. יש לך מושג מה הוא ירוויח, או מה אני ארוויח, או מה אנחנו נרוויח? נראה לי די פאתט המצב הזה שבו העכבר רץ לצידו הפיל ומתגאה כך שהם ביחד עושים הרבה אבק.
קפיש?
=================
רוה לנוריאל: עכבר ופיל?! כופר! הרי במטאפורה הנ"ל הפיל הוא הקב"ה, כשסידר ואני לא יותר מפשפשים הנאחזים בכל כוחנו על שערה אחת באחורי זנבו. סידר נמצא גבוה יותר על אותה שערה המאיימת להיתלש, קרוב יותר לחלק של הזנב עם העור והעצם, שם כבר נמצא הפשפש האירני.
אבל למה באמת כל כך חשוב לך שהסרט יזכה?
למה אתה מניח שהוא חשוב לי מספיק בשביל להתפלל עבורו? כי הוא טוב? כי הוא משלנו (אונזערע בלע"ז)?
אני שואל ברצינות.
(פעם דפק רבי נחמן מטולטשין איה מסמר וקבל על ידי זה מכה באצבעו וכשראה זאת מוהרנ"ת אמר לו " מדוע לא התפללת לשם יתברך לפני שדפקת המסמר, שכשתדפוק מסמר לא תקבל מכה?" שש"ק ב, תרפז.)
ריגשת אותי.
לגבי הערת שוליים, מאז ביקור התזמורת לא נהניתי כ"כ מסרט ישראלי , חוץ מהקטע על חליפת הסיף שלא הבנתי מה הוא קשור לסרט, או למה עשו אותו.
ועוד משהו לגבי הערת שוליים, מה לעזעזל ליאור אשכנזי עדיין עושה בארץ, אם איילת זורר הפלקטית עם הבעת הפנים האחת עושה קריירה בהוליווד, ליאור אשכנזי מזמן היה צריך לפתח קריירה בינלאומית מצליחה.
אחחחחח מר רווה היקר אולי תרים את הכפפה שאתה עצמך זרקת הרי לא חסר לך קשרים בפרינט, תענוג לקרוא משהו שכתוב עם המון אינטלגנציה ולא פחות מזה עם המון אמונה תמימה
דבר עם השם והכל יסתדר
🙂