ג'וקר פראי
האמת, רחמים על טרי גיליאם. הסרטים שלו פשוט מקוללים. הית לדג'ר היה בעיצומם של הצילומים לסרט החדש של גיליאם כשהוא מת. ההפקה היתה בדיוק בהפסקה: הם סיימו צילומים בלונדון והיו רגע לפני מעבר לסט צילומים בוונקובר. עכשיו מפיקי הסרט, ובראשם סמואל חדידה (מבעלי סינמה סיטי) צריכים להחליט האם לגנוז את הסרט, ללהק אותו מחדש ולצלם שוב, או למצוא פתרון אחר (באייטם הזה ב"וראייטי" מאוזכרים מקרים קודמים של שחקנים שמתו במהלך הפקה והפתרונות שנמצאו).
ולדג'ר, אני קורא, עבד במקביל על סרטו הראשון כבמאי, אליו הוא כבר ליהק את אלן פייג' לתפקיד הראשי. ועוד: אנשי וורנר עסוקים בהתייעצויות מה לעשות עם הקמפיין סביב "האביר האפל", שהיה אמור להיות נסוב סביב דמותו של הג'וקר, אותו מגלם לדג'ר.
ומתברר שללדג'ר היתה גם אובססיה קלה עם ניק דרייק, הזמר שמת בגיל 26 אחרי שלקח יותר מדי כדורי הרגעה. (וגם עידן אלתרמן על לדג'ר דרייק ובן הרפר).
ויה ולווט: אורי אורן, ישראלי בדאון-טאון מנהטן, מתאר את הידרדרותו של לדג'ר בשבועות האחרונים, כפי שנצפתה בשכונת מגוריו.
==========
"בופור" יצא ביום שישי בשני בתי קולנוע במנהטן והכניס 6808 דולר בשלושת הימים הראשונים לבכורתו. המספר לא מרשים, אבל אם רוצים נחמה הרי שפר-אולם הסרט ניצח ב-22 דולר את החדש של וודי אלן, שיצא באותו יום.
יהיה מעניין לראות האם המועמדות לאוסקר, שהוכרזה ביום שלישי, תשפר את מספריו בסוף השבוע שמתחיל מחר.
===========
אני מנסה לכתוב משהו יחסית ארוך ומפורט, וגדוש ספוילרים, על "ארץ קשוחה" ולהעלות אותו (אני מקווה) בהמשך היום. עד אז: רוצו לסרט (נתתי לו חמישה כוכבים בגיליון "פנאי פלוס" של אתמול), והתחילו לפענח אותו כאן בתגובות. אצטרף לחגיגה בהקדם.
וודי אלן של השנים האחרונות הוא לא מדד לכלום אז לא חוכמה.
תכלס, לא יודע מה יש לנתח כל כך… אחרי צפייה אחת היו כמה דברים שלא היו לי ברורים, ואחרי צפייה שנייה גיהצתי את כולם ונשארתי מרוצה.
איזה תעלומות כבר יש פה?
אני כנראה אטום. ניסיתי לעבור על הקישורים באתר הרשמי של ארץ קשוחה לדיונים בנושאי הסוף, וכל קישור רק בילבל אותי יותר. אמנם ראיתי את הסרט רק פעם אחת, אבל אני אמור להיות מסוגל לפענח את הסוף עם מספיק סיוע, ועדיין אני לא בטוח שהבנתי את הסוף.
יהיה שם הסבר על החצי שעה אחרונה בסרט?
היום הלכתי לראות את "לא ארץ לזקנים" בשלישית. ושככה יהיה לי טוב, זה סרט שרק משתבח מצפייה לצפייה. גם אני כמו אידלשטיין בניתי תיאוריה מעט מחוררת בפעם הראשונה, השלמתי את הפאזל בשניה ונגמרו לי התעלומות (חוץ מאחת מאוד זניחה, שקשורה לשוט מסויים בסצינה מסויימת שלא הבנתי את מטרתה, אבל זמן ומקום לכל דבר). בצפייה השלישית מצאתי עוד כ-1004 דברים שלא הבחנתי בהם בקודמות. ויותר מזה, מרתקות אותי התגובות של אנשים לסרט הזה. אז הקשבתי לקהל. אנשים אכלו ציפורניים באולם, ולא ידעו איך לבלוע את השקט הפוקק עצבים. ומה שהכי מדהים אותי עד כה, הוא שטרם שמעתי שני הסברים זהים על הסרט. ושמעתי הרבה הסברים מאנשים שונים. אז יניב, יש על מה לדבר ועוד איך. לכן אחכה לפוסט הרלוונטי, מעניינת גם דעתו של יאיר שבוודאי לא תדמה לאף דעה אחרת שליקטתי.
בנוסף, ביקרתי היום בפלאנט כדי לחזות בשובו של ג'ון רמבו אל המסכים. על הסרט עצמו אין הרבה מה להגיד. במילה אחת – רע. בשלוש מילים – לא כזה רע. אבל שני דברים שעליהם אני כן רוצה להתעכב:
1. הטריילר של "זה ייגמר בדם" עשה לי גירוד איום ונורא לצפות בסרט. מה שיהיה בעייתי בהתחשב בסעיף הבא.
2. היום נשרף אצלי כל הייחוס והמעמד שרכשתי כלפיי הפלאנט. זה התחיל עם שלושה ילדים שלא סתמו את הפה לשניה אחת משך כל הפרסומות והטריילרים. והמשיכו לברבר אל תוך הסרט! עד שגברת אחת שישבה בשורה שתחתם, העירה להם. כמובן שהם המשיכו. אותה גברת מיהרה לשלוף את מכשיר הטלפון שלה שצלצל, אבל לא כדי לסגור אותו. ארבע פעמים היא ניהלה שיחות תוך כדי הסרט! בשלב מסויים היה נדמה לי שכל הצופים מלבדי מדברים בסלולרי או עם שכנם.
ואני, עברתי לשבת בשורה האחרונה בצד השמאלי הקיצוני, קיללתי המון, ונשבעתי שאני לא חוזר לשם לעולם. מעכשיו אני רואה סרטים רק בבית.
(סליחה על ההתבכיינות, מקווה שכאן זה דווקא כן מקום מתאים כדי לפרוק תסכולים מעין אלה).
אני מניח שיאיר לא התכוון לשאלות פרקטיות שנותרו מעט פתוחות בעלילה עצמה, אלא יותר למשמעות הנוספת של הדברים, לאלגוריה שבסרט.
כך או כך, אני לא אוהב לבתר יצירות אמנות, בטח לא מופתיות שכאלה, לכדי נרטיב פילוסופי אחד מוסכם. כל אחד לוקח משם את מה שהוא מוצא.
כך או כך, אני מסכים לגמרי – חמישה כוכבים בוהקים ואם היה עוד אחד כמו בטיים אאוט (שנותנים שישה, משום מה), הייתי מוסיף בלי לחשוב פעמיים.
אין לי ספק שהסרט עוסק בסוגיות מהותיות שהעלה בזמנו הפילוסוף זיקרי שוקי. המניע לרשעותו של שיגור היא התספורת האיומה שלראשו. מצד שני, שפם בסיגנון ניק נולטה הוא לא מתכון לאריכות ימים.
לא ארץ לשפמים.
אני מתנצל על התגובה המטופשת, אבל אני מאוד בודד כרגע וחיי ריקים מתוכן.
אני איתך ניהליסט, הסרט ולצערי, בקאנטים. אליגוראיה, מה אליגוריה, פשוט קשקוש מוחלט שממש לא מתאים לאחים כהן. בעצם, אולי לאחד מהם, שבאנת לא זוכר מי, שלמד פילוסופיה. בוודאות. הסרט הזה לא יזכה בכלום.
אני אולי צריך לראות את "לא ארץ לזקנים" שוב, אבל אין לי הרגשה ש"לא הבנתי". זה פשוט סרט כל כך מצוין שמאוד כדאי שאראה שוב, על מנת להנות מאיכויותיו הקולנועיות. אני גם לא הרגשתי הבדל כזה מהותי בעשרים הדקות האחרונות. ישנה סצינה אחת מאוד ארוכה של טומי לי ג'ונס עם איש אחד שלא נראה בסרט לפני, ולא יראה אחרי, שמבחינתי מזקקת את ה"מסר" של הסרט – זוהי אכן לא ארץ לזקנים. אין לאנשי גיל הזהב מה לעשות בארץ קשוחה שכזו.
(ספוילרים)
הרי טומי לי ג'ונס נכשל במשימתו – לאתר את ג'וש ברולין, בזמן, חי. אמנם יש לו את הנסיון – כשהוא רואה רכב נוסע בפראות ושומע יריות, הוא לא רודף אחריו, אלא מאיץ לכיוון שממנו בא הרכב, אבל לא את היכולת – שם הוא מתודע לנורא מכל : הוא איחר להגיע. לואלין מוס מת.
סצינה או שתיים לאחר מכן יושבים טומי לי ג'ונס ואשתו בבית, והרגשתי איך ג'ונס משתגע מחוסר מעש. הוא לא יכול להיות השריף – כבר אין לו את היכולות – אבל הוא לא יכול לא להיות שריף – זו כל מהות חייו.
בין לבין, משולב סוף סיפורו של אנטון שיגור. לא הרגשתי כזו תפנית בסרט.
השקט המוחלט שבו מתנהל הסרט מביא לאוירה מאיימת ומאוד אפקטיבית. המשחק מצוין (ומבחינתי חוויאר בארדם הוא השחקן הראשי, ולא שחקן משנה, אבל אלו כבר שיקולי אוסקר). הצחיק אותי השימוש שעושה בארדם בסצינת המכולת במילה "Friendo". לא הרגשתי במבטא ספרדי כלל אצל אנטון שיגור (בניגוד לסרט הקודם שראיתי בו את בארדם משתתף באנגלית – "כשהלילה יורד"). קראתי באיזשהו מקום שהוא עבד עם אדם מקצועי לענייני הגייה. הדבר מורגש, ואפילו עד לנקודה בו הספרדית בפיו נדמית זרה, כמו המקסיקנים.
ההתיחסות לאנטון שיגור בביקורות שקראתי היא כאל מלאך המוות האולטימטיבי. בארדם והאחים כהן השכילו לעשות אותו אנושי במידה, ולא קריקטורה. כנ"ל לגבי אשתו של לואלין מוס. מאוד קל היה להוציא אותה אשה תלותית, קריקטורית וטיפשה. היא כזו, אבל במידה, לא מוגזמת. גם ג'וש ברולין מצוין. גם הוא התגלמות הטוב, אבל במידה – הוא טועה כשהוא לוקח את הכסף, הוא טועה כשהוא לא נותן מים למקסיקני (לא עוזר לאדם גוסס – לא מעשה טוב), אבל הוא גם טועה כשהוא רוצה לכפר על כך, ונוסע להביא מים למקסיקני. כל הטעויות האלו הן טעויות אנושיות, שמקרבות אלי את הדמות הזו – היא גם מיתולוגית, ומייצגת את הפן ה"טוב" בסרט, אבל היא גם אנושית, אמיתית.
ויש גם את וודי הארלסון. הוא מוצא את שחיפש, ואפילו די מהר, ובזמן. אבל גם הוא לא עומד בפני הרוע הטהור. אף אדם לא יצליח להרוג את אנטון שיגור. סופו לא יבוא מידי אדם, אלא רק מידי אלוהים – התאונה בסוף היא גורל, או אלוהים, אבל לא מעשה ידי אדם. ואגב, אני לא בטוח שגם התאונה הרגה את השטן הזה.
אפרופו האביר האפל, וורנר שינו את אתר הסרט לנ"ל.
בדיוק חודש לאוסקרים, ונדמה שדבר לא מתקדם עם שביתת התסריטאים. היום נחתמו עוד שני הסכמים נפרדים בין התסריטאים לבין אולפנים קטנים
http://www.hollywoodreporter.com/hr/content_display/news/e3ie1da6ca4a575c0cf3f1935a12ca41e03
אבל תגובתם של המנהלים הגדולים לקונית. יהיה טקס ?
ועוד דבר קטן : סטיבי, זה רק אצלי, או שמישהו/משהו הפיל את הבלוג שלך ?
מה שהכי מטריד אותי זה איך סרט כזה זוכה לביקורות כל כך אוהדות.אי אפשר להתכחש לכישרון הרב של האחים כהן אבל מפה ליצירת מופת ולחמישה כוכבים הדרך ארוכה מאוד. יצירת מופת אמורה להישאר בך גם ימים לאחר הצפייה. וסרט הזה מה לעשות פשוט לא טוב. בשביל צפייה חד פעמית הוא סרט מעולה. בדומה לבבל שהרבה גם היללו אותו ההרגשה היא שהאחים פועלים לפי נוסחה מדוייקת לסרט איכות- עלילה לא לינארית, דמויות כביכול עגולות, דיאוגים לא רעים, סיפור שהוא לא מובן כל כך אבל מה לעשות שזה לא עבד להם כל כך. לא התרשמתי מהסרט ובדומה לבבל הוא אף עצבן אותי. כי נשארתי לראות אותו עד הסוף ואפילו אהבתי אותו אבל שום מבקר לא קוטל את הסרט משום מה, לא מובן!?
משהו גם מוכן להסביר לי בבקשה למה האחים כהן כלכך מוערכים? את זה לא הבנתי אף פעם…
סתם לשם השוואה- יצירת המופת האחרונה שאני ראיתי זה ימים ורוחות שהוקרן בפסטיבל חיפה. משהו יכול לראות את שני הסרטים ואולי לקבל משמעות לגבי המונח הזה- יצירת מופת? נוטים לזרוק את הטייטל הזה בקלות רבה. וחבל…
על פי הסאן הבריטי (לא בדיוק מקור אמין אמנם..) ג'וני דפ צפוי להחליף את הית' לדג'ר בסרט של גיליאם.
לא כל סרט של 5 כוכבים הוא גם יצירת מופת. "ארץ קשוחה" הוא סרט מצוין שמרוויח ביושר את חמשת הכוכבים שלו אבל לדעתי הוא אולי מגרד מלמטה את ההגדרה של "יצירת מופת" אבל לא באמת מצליח להגיע לשם.
יומיים לפני האוסקרים – הסזאר. היום התפרסמה רשימת המועמדים. 11 מועמדויות ל"אדית פיאף – החיים בורוד", 11 מועמדויות ל"סוד" של קלוד מילר (בקרוב בארץ), ו – 7 מועמדויות ל"פרפר ופעמון הצלילה". וגם 6 מועמדויות ל "פרספוליס".
הרשימה המלאה
http://www.lescesarducinema.com/#news
מר פינגווין הנכבד – טיים אאוט? 🙂
אופטופיק בניק לינק, המפיק של גבעת חלפון עובד על סרט חדש, ואולי סוף סוף דרור קרן יקבל את הכבוד המגיע לו…
לדרורית: חיים מקלברג הוא לא המפיק של גבעת חלפון. בוואלה כבר עשו בשכל והורידו את הידיעה.
אופ טופיק: כשהתקשרו לברך את המועמד לאוסקר הבימוי ג'וליאן שנאבל ושאלו על הדרך אם לדעתו יהיה אוסקר בזמן השביתה, שימו לב מה הוא ענה ואיזו מדינה הוא הזכיר:
http://theenvelope.latimes.com/env-08oscarnoms-reax-pg,0,6624772.photogallery?index=14
ואני מקווה שנוזכר גם בהקשרים משמחים יותר
בניק-לינק, עוד קצת על לדג'ר.
אורי, תודה על התיקון. כל מה שראיתי בכתבה היה את שמו של דרור קרן בתפקיד הראשי, כל השאר היה פחות חשוב.
(: