30 מרץ 2006 | 07:13 ~ 32 תגובות | תגובות פייסבוק

ניו קיד און דה בלוג

דבורית שרגל, מבקרת הקולנוע של “רייטינג”, השיקה בלוג. אתם מוזמנים לעיין בו. עידן וגלעד מוזמנים לעבור לגור בו, ודיר בלאק אם אני תופס מישהו מהקבועים האחרים עורק אליו. ובכל זאת, השקת הבלוג משמחת אותי מאוד. משתי סיבות מצטלבות.

האישית. איכשהו נדמה לי שלא הייתי נמצא היום איפה שאני נמצא אם ביולי 1994 לא היתה מתקשרת אלי שרגל ומציעה לי לבוא לכתוב במדור התרבות של “זמן תל אביב” בעריכתה. מאז אנחנו מצטלבים איש בדרכו של רעהו, מרחוק או מקרוב. ב-1999, שלושה חודשים אחרי שקיבלתי את הצעתו של יובל נתן לשמש מבקר הקולנוע הראשון של “רייטינג”, קיבלתי הצעה אטרקטיבית יותר לערוך את מדור התרבות של “העיר”. אחרי שלושה חודשי כתיבה בלבד עשיתי דבר לא אלגנטי ונטשתי את “רייטינג” (ואת כל בית מעריב בו עבדתי חמש שנים) וחזרתי לרשת שוקן. שרגל מונתה אז לתפקיד המבקרת, תפקיד אותו היא ממלאת בחריצות עצומה עד היום (היא שמה אותי בכיס הקטן בכל הקשור להספקי הצפייה שלה). אחרי חמש שנים ב”העיר”, אני כעת ב”פנאי פלוס” ולראשונה אנחנו למעשה נמצאים בתחרות ישירה, בשני עיתונים היוצאים באותו יום, בעלי פורמט דומה ופנייה לקהל יעד דומה. וחוץ מזה, אנחנו חברים. וחוץ מזה, הטעם הקולנועי שלנו כמעט הפוך. בקיצור, אני שמח שהבלוג שלי, כך על פי הצהרתה, דירבן אותה להשיק מקום משלה. אם בזכותה אני נמצא איפה שאני היום, נעים לי לדעת שההשפעה אולי היתה הדדית.

המקצועית. כמו ששרגל כותבת, אין ממש מקומות בתקשורת בהם אפשר לשמוע מבקרי קולנוע מתווכחים על סרטים. פעם היה כזה ברדיו, וכבר אין. ערוצי הטלוויזיה, ואני אומר את זה מניסיון, נרתעים ממבקרי קולנוע. זה משאיר לנו את האינטרנט. ככל שיותר אתרי מבקרים יעלו לאוויר, יהיה אפשר לנהל דיונים, התנצחויות והתפלפלויות. עכשיו כשלשרגל יש בלוג משלה, צריך למצוא אולי דרך להשיק פודקאסט משותף, בו נוכל ללכת מכות (במובן הפילוסופי של המילה) סביב סרטים חדשים. עוד נגיע לזה.

נושאים: סקירת בלוגים

32 תגובות ל - “ניו קיד און דה בלוג”

  1. עידן 30 מרץ 2006 ב - 10:12 קישור ישיר

    הסר דאה מלבך, יאיר! לעולם לא אעזוב את הבלוג שלך ודאי שלא לטובת הבלוג של שרגל שאת דעתי עליה כבר רשמתי כאן בעבר.

  2. עידן 30 מרץ 2006 ב - 10:13 קישור ישיר

    הסר דאגה מלבך, יאיר! לעולם לא אעזוב את הבלוג שלך ודאי שלא לטובת הבלוג של שרגל שאת דעתי עליה כבר רשמתי כאן בעבר.

  3. מיקה 30 מרץ 2006 ב - 11:31 קישור ישיר

    היי,
    אם אתה מפרסם כאן את דבורית שרגל למה שלא תפרסם גם את עצמך? היום בשעה תשע בערב יוקרן בערוץ 2 הסרט “נמוך” שיאיר היה מעורב בתסריט שלו( נכון? אני מקווה שאני לא טועה ושהרגע עשיתי למישהו איזה עוול נוראי…) בכל מקרה זה אחלה סרט, ממש. הוא מצחיק ומקסים. תראו אותו!

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 30 מרץ 2006 ב - 13:20 קישור ישיר

    מי החליט לשבץ את הסרט “נמוך” מול משחק כדורסל?

  5. gyuval 30 מרץ 2006 ב - 14:00 קישור ישיר

    היי , תרשה לי להציק לך שנייה אבל בתור מבקר קולנוע ידעו לך אם במקרה הסרט “when do we wat” (או בתרגום חופשי “מתי אוכלים”) מתכוון להגיע לארץ?

  6. הפינגווין 30 מרץ 2006 ב - 14:42 קישור ישיר

    “מי החליט לשבץ את הסרט “נמוך” מול משחק כדורסל?”

    מישהו עם חוש הומור מעוות במיוחד?

  7. yishay 30 מרץ 2006 ב - 15:05 קישור ישיר

    http://www.youtube.com/watch?v=5KGy9U_saKI&eurl=
    טריוויה: בשנות השמונים ספייק לי עשה קליפ לגראנדמאסטר פלאש. מסתבר שעדיף שהוא יעשה קולנוע. הליםיפ זה לא הוא

  8. גע"ס 30 מרץ 2006 ב - 17:56 קישור ישיר

    יותר מהעובדה המשעשעת בדרכה ש”נמוך” (הבאמת מקסים) משודר מול משחק כדורסל, מטרידה העובדה שבעל בלוג זה, שהיה שותף לכתיבתו של הסרט, מתנשא לכ-186 סנטימטרים.

  9. יאיר רוה 30 מרץ 2006 ב - 19:54 קישור ישיר

    אם זה מרגיע אותך, גע”ס, נדמה לי שמאז שהתחלתי לעבוד על הסרט הזה התכווצתי בלפחות שני סנטימטרים. ואני שמח לראות שאת ועידן וילנצ’יק נתפלים לאותו עניין (ראי את ביקורתו החמימה באימד”ב). אפליה על רקע גובה? האם “נמוך” לא לימדנו דבר? ותודה מיקה על המילים היפות. ותודה על הקידום. למה אני לא מקדם את עצמי? לא יודע, לא נוח לי. מה גם שאני באמת לא רוצה להידחף לפריים. זה לגמרי סרט של עידן אלתרמן, מאוד אישי עבורו, ואני, בתור חבר שיודע לכתוב, עזרתי לו עם המבנה והניסוחים. בדרך קיוויתי שכל מי שהרגיש קצת אאוטסיידר בבית ספר וסבל מדימוי עצמי נמוך, בין אם בגלל שהיה נמוך מאוד או גבוה מאוד, או שמן מאוד, או רזה מאוד, או עם כתם לידה מביך, או עם רווח בין השיניים, והרגיש שהפגם הזה מבודד אותו מהעולם, יחוש הזדהות עם הסרט.

  10. יאיר רוה 30 מרץ 2006 ב - 20:07 קישור ישיר

    לגיובל: הסרט “מתי אוכלים” הוקרן בארץ בשנה שעברה בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים. לא ידוע לי אם הוא בכלל אמור להגיע ארצה להקרנות מסחריות. הייתי מהמר שלקראת ערב הפסח הבא (לא הנוכחי) תמצא אותו באחד מערוצי הלוויין או הכבלים. אם איתן מיס, עומר מהוט או אסא מהאוזן השלישית קוראים את זה, אתם מוזמנים לעדכן.

  11. gyuval 30 מרץ 2006 ב - 21:26 קישור ישיר

    אני מניח שאני אחפש אותו בערוץ ה EMULE הקרוב לביתי

  12. הפינגווין 30 מרץ 2006 ב - 22:11 קישור ישיר

    ראיתי עכשיו את “נמוך”, סרט יפה ומעורר הזדהות, למרות שהגובה שלי נחשב ממוצע (1.74 וחצי).

  13. ברווז גומי 30 מרץ 2006 ב - 22:12 קישור ישיר

    מצטרף לתשבוחות על “נמוך”. אני לא נמוך במיוחד, אבל הזדהתי.

    ספר לנו יאיר רכילויות מרושעות מאחורי הקלעים – מי הנמוכים המפורסמים שסירבו לדבר? יעקב אילון אולי (לאחר שכבר התחמק מהנושא במצעד של ערוץ הבידור)?

  14. גלעד 31 מרץ 2006 ב - 0:17 קישור ישיר

    פרומו.

    לכל משבחי “נמוך”.

    אני מתאפק מלומר: נמוך מזה אי אפשר.

    בכל מקרה, צפו לסרטי ההמשך – “שמן” (הבנות לא רקדו איתי סלאו ובכדורסל הייתי הכדור), “משקפפופר” (הבנות לא ראו אותי טאני לא ראיתי מה קורה)ו”טאוויל” (הבנות לא רקדו איתי סלאו צמוד ולי לא היה מושג מה מתרחש למטה)…

  15. גלעד 31 מרץ 2006 ב - 2:49 קישור ישיר

    ליאיר

    בחיי שלאור הצעתך כבר הייתי בדרך לארוז את המזוודות ולפנות את הפנסיון החמים שלך לטובת משתתפים אחרים שהם פחות “סוציומטיים” ממני. אבל אז ראיתי תגובה של אחת “יעל” (מודה לה שבגללה שמתי לב) וריח הדם שעלה באפי, משאיר אותי (ברשותך כמובן) לעוד כמה דקות במקום הזה.

    מראש, ובלי לפרט כדי לא להעמיס, אומר כך:
    הבחירה של הקרן בתסריטים של אבי נשר, יוסי סידר, רוני ניניו ויהונתן פז, היא בחירה “מסריחה” (כולם ובלא יוצא מן הכלל) שלידתה בחטא.
    אבל, זה כרגע, לא שייך לכלום ובגלל זה גם לא מפתח תנושא, למרות שאתה מוזמן להתמודד עם הטענה.

    השאלות היותר חשובות, ביחס לקולנוע הישראלי, הן למה בעצם מסבסדים אותו והאם צריך בכלל לסבסד אותו.

    אתה ועוד כמה מעמיתך “הבורים”, כמו גם מנהלי הקרנות כיום, נותן תשובה כלכלית שהביטוי שלה הוא במספר הצופים (לא יכול מלהימנע מלהזכיר כאן כי “שרית” של ג’ורג’ עובדיה הביא לאולמות הקולנוע כתשע מאות אלף צופים – ואני בפירוש לא קובע עמדה- שהם, בערכים של היום, כמעט שני מיליון צופים שזה פי חמש צופים ממה שמצהירים יוצרי “סוף העולם שמאלה”, ש”סיבנו” את מספר הצופים משיקולים מסחריים את התוצאות)

    האם אתה באמת מאמין ש”המסחריות” וההיבט, הכביכול, כלכלי, הם אכן תשובה הולמת לעניין הסיבסוד הציבורי של הסרטים?

    אם כן (ונראה שכן) ואתה כזה מומחה גדול, אולי תוכל להשכיל הדיוט כמוני, ולגלות לי כמה אגורות (הכוונה לאגורות) חזרו לקופה הציבורית מהצלחות הקופה של “סוף העולם שמאלה”, או של “ההסדר”?

    יותר מכך. אם אתה צודק שהם באמת ראויים לתמיכה בגלל שהם הוכיחו תעצמם מהבחינה הכלכלית, אז אולי לתסביר לי למה בעצם הם בכלל פונים שוב לקופה ציבורית ולא פונים לממן פרטי (אדרי) ושהוא ירוויח?

    אתה, כמו גם גם מנהלי הקרנות, אוחזים בדיעה שעיקרה אומר שאתם חכמים בלהיות כלכלנים גדולים ע”ח קופה ציבורית.
    נראה אותך, או אותם, “גיבור” ממשיך להחזיק בתפיסה שלך כשהדבר יגע בכסף שאתה צריך להביא מהבית.

    מיכוון שאני לא שותף ל”חוכמה” שלכם, אז אני תוהה אייך יכול להיות שמנהל של “עסק מסחרי” (קרן קולנוע, לתפיסתך) יכול להמשיך לשבת בשאננות על כיסאו למרות שהנותנים המסחריים מעידים שהוא משקיע עשרים מיליון דולר בפרוייקטים שונים (סרטים) ובתמורה מניבה לו ההשקעה “המסחרית” הזו, סך הכל החזר קרן שהוא פחות ממאה אלף דולר (ואני מגזים בהזחר הקרן למעלה למעלה)?)…

    ואם אתה כזה “כלכלן” גדול, אז אולי גם תואיל להסביר לי, אייך זה בכלל אמור להיות “משתלם” למישהו (ובכלל זה קרן קולנוע) להשקיע יותר ממאה אלף דולר בשוק שערכו הכלכלי (פר פרוייקט) בסך כל ההכנסה אינו עולה על שלוש מאות אלף דולר. ובלי קשר אם קוראים לנהנה אבי נשר, או רוני ניניו.

    ואם כבר מדברים על “אישיו” כלכלי, אולי אתה תצליח להסביר לי מה ההצדקה לתת לאבי נשר (באותה שנה) חצי מיליון דולר לסרט מקרן ציבורית אחת (הקולנוע הישראלי) ועוד כשש (אולי אפילו שבע) מאות אלף דולר מקרן ציבורית אחרת (רבינוביץ) לסרט אחר.

    ז”א, מה ההיגיון הכלכלי לתת לאדון אבי נשר יותר ממיליון דולר של כספי ציבור כדי להביא לנו את ה”בשורות” שלו
    בדמגוגיה (ואני לא משוכנע שזו אכן דמגוגיה), כמה כסף הוא אמור להחזיר לנו, לציבור, האבי נשר הזה כדי שנאמר (כמוך) שאכן ראוי לתת לו?.

    בס”ה, בקיצור ובלי לפרט, מאז הקמתה של המועצה הישראלית לקולנוע, כל תכליתם של הקרנות למיניהן שתומכות בסרטים, היא לבסס את קרן הפנסיה של מנהליהן ודי חבל שאתה נותן יד ומאמץ תשיטה הזו שמסתתרת מאחורי שיקולים מופרכים לגמריי.

    אם אתה עתונאי רציני, יותר מסתם מבקר לקונלוע, צא ובדוק מה בדיוק גרם לקרן הקולנוע להתנפח ממצבת עובדים שכללה 3 אנשים (די משועממים ברוב הזמן) למצבת כוח אדם שכוללת 12 איש (כרגע), איך תוספת כוח האדם המופרכת הזו, משרתת את הקולנוע הישראלי.
    צא ובדוק את תרשים הזרימה המפואר שהקרן הזו מפרסמת באתר שלה ונראה אם תשכיל להבין שהתרשים המגוחך הזה מסתיר מאחור תרשים זרימה )אחר וסמוי) שמודיע קבל עם ועולם שבעוד פחות משנה, הקרן המשונה הזו תכלול יותר מ30 בירוקרטיים שיתפסו מבנה של 4 קומות (מה מהתקציב יישאר לתמיכה באמת בקולנוע?)

    כדאי שתעשה כל זאת לפני שאתה ניטפל ליוצרים, בין אם קוראים להם יהונתן או רוני, זה הרבה יותר מהותי.

    הנימה אישית, מיכוון שבס”ה ובסופו של יום, הקרנות נהפכו למעין לשכות עבודה אני מעדיף שיתנו את הקיצבאות לכיסו של הזנקק יהונתן פז (לא מתכוון חו”ח) לפגוע בו) אשר לכיסו הממלא מלא של אבי נשר. נראה לי יותר צודק באופן כללי.

    למרות התמצות, יצא ארוך , אבל אני מקווה שמובן לך.

    ולכל האחרים, שלא נראה לי שאתם ממש מבינים את גודל ה”בדיחה” העצובה וחוסר “המקצועיות”, בבקשה לא להתערב.

    .

  16. נוני 31 מרץ 2006 ב - 3:11 קישור ישיר

    אפשר לעשות סרט “גלעד” (אף אחד לא הקשיב לי כי הייתי קשקשן וטרחן ולא ידעתי לחבר משפט אחד קוהרנטי)

  17. גלעד 31 מרץ 2006 ב - 3:24 קישור ישיר

    לנוני..

    לא שמתי לב שהזיזו את השעון הלילה. לילה טוב גם לך.

  18. עידו 31 מרץ 2006 ב - 6:45 קישור ישיר

    לגלעד. שוב, אני חייב להעיר על הסגנון האגרסיבי וחסר הכבוד לאתר ולקוראיו. הפעם זה חבל לי במיוחד, כי בהודעה הזו אתה מעלה כמה נקודות שלדעתי הן מאוד נכונות; חבל שרוב הקוראים ייפתחו אליהם אנטי אוטומטי רק בגלל הסגנון. אני לא מבין גם למה אתה עושה את זה, הרי אתה בבירור משקיע מזמנך בכתיבת ההודעה ובדיקת העובדות – מדוע לא לשכנע אנשים אחרים בדעתך באותה הזדמנות?

  19. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 31 מרץ 2006 ב - 10:23 קישור ישיר

    fifteen bucks little man,put that shit in my hand.If that money doesn’t show, then you owe me owe me owe.

  20. משתמש אנונימי (לא מזוהה) 31 מרץ 2006 ב - 17:57 קישור ישיר

    עוד דבר לגבי “נמוך”. מותר לך לקדם את עצמך, לקדם חברים, בעצם לקדם כל דבר שאתה אוהב ומאמין בו. זה בלוג, לא עיתון, והכללים האתיים בו שונים. מצפים ממך שתכלול בו נושאים אישיים, כולל יצירות שהשתתפת בהכנתן – כמובן עם ציון עובדה זו.

  21. AZTEKA 31 מרץ 2006 ב - 22:53 קישור ישיר

    גלעד יפה כתבת. רק דבר אחד. בכל אירגון יש כשלים רבים והרבה אנגרגיות וכספים מבוזבזים על ניהול ומשרות חסרות טעם. במקרה של הקולנוע זה קריטי כי באמת אין הרבה, ומאשרים רק ארבעה סרטים או חמישה בשנה (במסלול המרכזי) שזה עלוב.
    לדעתי הקרן קיימת וטוב שהיא קיימת כי כמובן אומנות מסובסדת היא לחלוטין לא רק שיקולים כלכליים. בכל מקרה אני מקווה שמישהו יתחיל לעשות שם בדק בית. הבחירות של הסרטים שם תמוהות, עם ריח עמוק של צלחת(קרוב…) ושיתוק אומנותי. איגודי היוצרים באיגרת האחרונה שמה את הדגש על שני דברים שדורשים בדק בית: ניהול אומנותי אמיתי וצורת בחירת הלקטורים. לדעתי הם צודקים. יש לקטורים ראויים בהחלט אך לצידם בכל מחזור גם חלק שהוא קצת אנשי רוח, קצת צלצולים, קצת חברה, קצת משחק, קצת אקדמאיה, קצת עיתונות, קצת סלברטאי קצת, וקצת וקצת. לא ממש דוקטורים לתסריט.
    בפסטיבל חיפה האחרון (למשל) שני סרטים (מתוך ארבעה) בוימו על ידי מפיקים בכלל והסרט שזכה לבסוף היה זין בעין לקרן על ידי השופטים – סרט שעלה 5000 דולר. אני לא אומר שכל סרט חייב להיות הימור בטוח אבל לא צריך מסלול ומנגנון כל כך מסורבל אם גם ככה לבסוף נותנים את הכסף לנשר לסידר לרוזנבאום או לאסי דיין. כל אחד בתורו, כל אחד כבודו במקומו. בהצלחה לכולם.

  22. עידן 1 אפריל 2006 ב - 11:22 קישור ישיר

    ה”גאונים” שיוצרים את הפרומואים לערוצי סינמה של הוט גילו את התפנית המשעשעת היחידה אולי באושן 12 כשבפרומו נאמר”וג’וליה רוברטס בתפקיד… ג’וליה רוברטס”, לא זכורה לי פאשלה כזו מאז פורסם אין מוצא תחת הכותרת “האם קווין קוסטנר מרגל רוסי?”, גם בתבל של פעם. אלו ספוילרים שנמסרים בטיפשות ומי שלא ראה את הסרטים ולא קרא עליהם או שמע מחברים ונחשף אליהם כך אין טעם כבר שיצפה בסרטים.

  23. ליאור 1 אפריל 2006 ב - 11:23 קישור ישיר

    אני שוקל להגיש את התסריט שלי לקרן אחרי תקופה ארוכה שהסתייגתי מכך, מנפי שהאמנתי, ואני עדיין מאמין, שהסיכוי שלו לעבור הוא קלוש, והעדפתי לנסות אפיקים אחרים, שכשלו בינתיים. אבל אני מעדיף לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות בכלל.
    אני רואה מה קורה מסביבי, אני רואה איזה סוגי סרטים הקרן מאשרת (כל העניין של סרטי ז’אנר? לא נראה ששמעו שם על החיה הזאת) ומי מקבל בסופו של דבר את הכסף. כבודם של יוצרים מנוסים במקומם מונח, אבל האם זו באמת מקריות ש-90 אחוז מהסרטים המאושרים ע”י הקרן הם פרויקטים של יוצרים מבוססים יותר או פחות? האם כל התסריטים שנשלחים אליהם ע”י תסריטאים אלמונים הם ערימה של חרא? אני מאמין שלא, אני מאמין שכשמפיקים מספר זעום כ”כ של סרטים בשנה, העדיפות הולכת באופן טבעי למי שכבר עשה סרט אחד או שניים, ואם כך, מה הטעם בכל העניין הזה?

  24. הפינגווין 1 אפריל 2006 ב - 14:41 קישור ישיר

    ליאור,
    מה יש לך להפסיד? אם ידחו את התסריט שלך, לא תהיה במצב יותר גרוע מעכשיו. חוץ מזה, תראה לאן האני אבו אסעד הגיע עם תסריט שהקרן דחתה.

  25. ליאור 1 אפריל 2006 ב - 18:03 קישור ישיר

    אתה צודק, כמובן. אך השאלה ששאלתי את עצמי אם כדאי, או יותר נכון האם מקובל, שתסריט נמצא גם אצל הרבה מפיקים, או עבר אצל הרבה מפיקים, וגם נמצא בקרן. הנחה היפותטית לחלוטין: אם מפיק לא התעניין בו כששלחתי אותו אליו, האם הוא ירצה אותו אם הקרן תתן לו מימון?

  26. הפינגווין 1 אפריל 2006 ב - 18:24 קישור ישיר

    אני לא יכול לכתוב מתוך נסיון, אבל מפיקים בוחרים תסריטים בעקרון מתוך כדאיות כלכלית. אני מניח שמימון מהקרן יעלה אוטומטית את הכדאיות הכלכלית של ההפקה, אפילו אם המפיק עצמו לא משוכנע שהוא טוב מספיק. במידה והמפיק ידחה אותו, התסריט יהפוך ל”סחורה חמה” ויהיה הרבה יותר קל לשכנע מפיקים אחרים לאמץ אותו ולו משום שיש לו חותם איכות מהקרן.

    זה, כמובן, רק ניחוש.

  27. שרית 1 אפריל 2006 ב - 22:11 קישור ישיר

    רק חבל שהיא לא השקיעה באמת ופתחה בלוג עצמאי, במקום עוד פינה נידחת בתפוז.

  28. ניר 2 אפריל 2006 ב - 16:31 קישור ישיר

    גלעד, האם לחינוך יש ערך כלכלי? אבל עדיין משקיעים כספים בחינוך, האם להשקעה בהעלאת יהודי אתיופיה היה ערך כלכלי? אבל עדיין העלינו אותם. יש דברים שאינם ניתנים לכימות בכלים כלכליים, קוראים להם “שאר רוח”, תרבות הוא אחד מהם. אם אינך מבין זאת אינך במקום הנכון.

    ויאיר, רציתי לדעת אם יש לך מושג מתי יש שידור חוזר של “נמוך” כי החמצתי אותו לצערי.

  29. גלעד 2 אפריל 2006 ב - 18:03 קישור ישיר

    לניר,

    אם אני מתעלם מתופעת הרפלקס המותנה(תקוף את התוקף) שהיא נחלת משתתפי הפורום הזה, אין לי שום מושג (אפילו קלוש) מה צורך מצאת להוכיח אותי.

    1. למרות שהעילות לפעילות אינן כאלה, הרי שגם להעלאת יהודי אתיופיה לארץ ובעיקר, ועל אחת כמה וכמה לחינוך, יש ערך כלכלי מובהק.

    2. למרות שנסמכת על דוגמאות לא טובות, הבנתי את מה שניסית לומר.

    3. תקרא שוב את מה שכתבתי.

    4. בתור איש ימין הייתי מציע שתפנה את שאלתך/טענתך לשמאלנים חסידי שיוויון, כאלה שדוגלים בחופש הפרט, אלה הרגישים למצוקות הציבור ושוחרי התרבות, שמציעים לתמוך בקולנוע על-פי שיקולים כלכליים.

  30. מוטי 2 אפריל 2006 ב - 18:09 קישור ישיר

    בעניין הבלוגים לביקורות קולנוע, אני לא יכול שלא להזכר ב”ג’יי וסיילנט בוב מכים שנית”.
    הדמות של בן אפלק עונה לשאלה של ג’יי ששמע לראשונה על האינטנרנט (“what the fuck is the internet”) במילים אלו:”האינטרנט נתן לכל אחד באמריקה קול, ומסתבר שכולם בחרו לנצל את הקול הזה כדי לכתוב על קולנוע”).
    בכל אופן, אני שמח שדבורית שרגל פתחה בלוג.
    אני כבר לא קורא ‘רייטינג’, אבל את הכתיבה שלה אני מחבב מאוד.

  31. היטל השבחה 5 אוגוסט 2010 ב - 13:39 קישור ישיר

    דבורית בהצלחה, אני חושב שבלוג זה אחל כלי להעביר מסר.


השאירו תגובה