בחירות
1. יש כאן כמה משתתפים קבועים, ואין לי מושג עליכם כלום. כמו למשל, האם יש לכם בכלל זכות בחירה. אם כן, לכו להצביע היום. בעיקר אם אתם חושבים להצביע לעבודה או שמאלה. אם אתם מתלבטים בין ליכוד וליברמן אין לי בעיה שתפספסו את ההגעה לקלפי. בכל מקרה, אתם מוזמנים להציג את עצמכם. שם, גיל, עיר, למי הצבעתם, באיזה חברת הפצה עבדתם וכל מה שבא לכם לחשוף.
2. אני מצביע הצבעתי מרצ. מאותה סיבה שאני חושב ש"לילה טוב ובהצלחה" היה הסרט שהייתי מצביע עבורו באוסקרים. (וכנסו גם לסקר הבחירות המוצלח בבלוג של יובל דרור).
3. ריצ'רד פליישר, הסטיבן סומרס של שנות הששים, מת בגיל 89. נזכור אותו בזכות "שמש ירוקה" ו"המסע המופלא" (לא היפני המצויר, אלא הסרט עם רקל וולש על המסע בתוך גוף האדם, זה שג'ו דנטה גנב ממנו ל"יום במלכודת" הנפלא שלו). וסטניסלב לם גם מת, בגיל 84. הסופר של "סולריס". הספר ממנו יצא הסרט החלש ביותר של טרקובסקי ואחד הסרטים הכי טובים של סטיבן סודרברג.
3 א': עידכון. הנה בשורה שעשתה לי את היום. אני מת על שני הסרטים הקודמים.
4. לגבי "האיש שבפנים", הסרט הקופתי בתולדות ספייק לי (29 מיליון דולר בסוף שבוע ראשון). כמו עמיתיי, אני חושב שמדובר בסרט מהנה, שלוקח ז'אנר נדוש ומוסיף לו כמה תבלינים מפתיעים. חיבבתי את העובדה שספייק לי, גם בסרט מסחרי, לא מהסס לדחוף את המניירות הסגנוניות הקבועות שלו, שכאן לא ממש עבדו, אבל היה נעים לראות שהוא לא הדחיק את הסטייל האישי שלו. אני מחבב את העובדה שהוא נאמן לצוות שלו גם כשהוליווד מתקשרת, ושומר שלא מעט מבכירי ההפקה יהיו שחורים (צלם, מעצב, מלחין, למשל).
אבל הנה שתי שאלות לדיון למי שכבר צפה בסרט (עבור השאר זה יהיה או סתום או ספוילר, אז חזרו אליהם אחרי שצפיתם).
שאלה 1. האם דנזל וושינגטון לקח את ה-140 אלף דולר או לא? כלומר, האם הוא שיקר לאורך כל הסרט או דיבר אמת? מה אתם הבנתם?
שאלה 2. למה בעצם היינו צריכים את הדמות של ג'ודי פוסטר בסרט?
יקיר אלקריב ואהרן קשלס רמזו על כך בביקורתם, אם הבנתי נכון, אבל זה מה שאני הבנתי מהסרט (ספוילר, דן, ספוילר!).
ג'ודי פוסטר היא בעצם הדמות הכי חשובה בסרט. מדלן ווייט, מדלן המלבינה. היא לוקחת פשעים ומעלימה אותם. נדמה לנו שהסרט הוא על שוד בנק, אבל בעצם הוא על היררכיית הפשעים. כל הפושעים בסרט יצאו מהעניין ללא פגע. זה סרט די מפתיע בו הפושעים אינם נענשים, אינם נתפסים ואינם מתייסרים. להפך, היחידים שסובלים כאן הם החפים מפשע. מבחינה תסריטאית, למרות שיש בתסריט שפע חורים, יש כאן הברקה. זהו סרט עם שלוש דמויות מרכזיות שלכל אחת יש אג'נדה משלה. הנראטיב הוא תלת ראשי. בדרך כלל בסרטי שודים יש שני גיבורים: השודד והשוטר שבא ללכוד אותו. חתול ועכבר. מלחמת מוחות, מי יפיל את השני בפח. אבל כאן יש דמות שלישית, מאוד מפתיעה, מאוד מקורית. והיא נושאת את המטען הפוליטי של הסרט. (לכן היא גם אשה, גם לבנה. נראה לי שספייק לי לא בוטח בנשים לבנות). זוכרים את הבנאדם שיושב במשרדה כשאנחנו פוגשים את דמותה לראשונה? בסוף אנחנו גם מבינים מי הוא, ומה סוד כוחה של מדלן. לא פאנץ' ליין מעולה?
ובעצם שודד הבנק יצא הצדיק הכי גדול בסרט. נכון, הוא פעל מתוך בצע. אבל הוא ביצע פשע כמעט ללא קורבנות. פשע ששיתק את דאונטאון ניו יורק ליום שלם, ואז נקבר, הועלם, נמחק מהרשומות. ובדרך, הפושע הזה (קלייב אואן, שחקן משובח בעיני), מצליח לבצע מניפולציות באמצעות שימוש בסטריאוטיפים מסיחי דעת: השחור, הסיקי (שחושבים שהוא מוסלמי), האשה שופעת החזה, היהודי סוחר היהלומים, המזרח אירופאי. וכשהוא מלביש את שבוייו בבגדים תואמים הסרט מקבל את הדימוי המרכזי שלו: כולנו חשודים, ובבחינת אשמים. אך ככל שאדם אשם יותר, כך סיכוייו להיתפס נמוכים יותר. למשל, אם יש לך עבר במפלגה הנאצית. או אם אתה בעל בנק. או ראש עיר. או האחיין של אוסמה בן לאדן. זו הסיבה שנדמה לי שדנזל כן לקח לכיסו את 140 אלף הדולר, והיחידה שידעה את האמת היתה מדלן ווייט, והיא זו שדאגה להוציא אותו נקי מההאשמה, פלוס העלאה בדרגה. זה מה שהופך את "האיש שבפנים" לסרט כה שנון ומקורי, לא האופן בו הוא מטפל בז'אנר סרטי השוד, שם הוא דווקא סטנדרטי (גם אם מהנה למדי). אבל כשאני קורא מישהו תוהה למה בעצם היינו צריכים את דמותה של ג'ודי פוסטר, ושהדמות הזאת מופרכת, אני תוהה האם הוא באמת הבין לאן הסרט מנסה לחתור. ואגב, לאורי קליין: זה לא שהסרט הזכיר לך את "אחר צהריים של פורענות", אלא שהוא מצטט אותו באופן ישיר, כולל איזכור שמו. כך שזו לא אסוציאציה פרטית.
אני בן 22, תושב ירושלים והצבעתי עבודה.
אני לא משתתף קבוע, אבל אני קורא מסור.
בן 24, סטודנט בב"ש, ונו, כנראה אצביע מרצ.
תודה רבה למשכימי הקום על ההיענות. בינתיים אנחנו עומדים על מאה אחוזי הומוגניות דמוגרפית. יש עוד?
היי יאיר,
קראתי את הביקורת שלך על "האיש שבפנים" (אחרי שראיתי את הסרט) ופקחת את עיניי. עד לפני שעה תהיתי על פשר דמותה הלא ברור של ג'ודי פוסטר. זה בדיוק ההבדל בינך לבין מבקרי קולנוע אחרים- כשהם מקשקשים,(ובייחוד מר קשלס) אתה מדבר (או מבקר) לעניין.
ואני איתך. מצביעה מרצ.
שיהיה לנו יום בחירות משמח.
בוקר טוב לכולם,
אני משתתף בדיונים כאן באופן די רציף. אני דווקא בעד האנונימיות הזאת ברשת, אבל שיהיה.
בן 23, סטודנט בקמרה אובסקורה, גר בתל-אביב מצביע בדרום הארץ. הצבעתי עבודה.
ויש לי עצה לכל מי שלא יודע למי להצביע – בהיעדר אלטרנטיבות – הגימלאים נראים כמי שיכולים לתרום.
שלום יאיר,
אני איתן, בן 33, גר ברמת השרון, קורא קבוע של האתר (אבל כותב רק כשיש לי מה להגיד)- והצבעתי ל"קדימה".
יום טוב לכולם.
הי יאיר,
אני אסף, בן 23 מרמת השרון. עובד בטלוויזיה ובתקווה בעתיד בקולנוע. אתחיל ללמוד בשנה שתיים הקרובות. אגב רעיון נחמד לאייטם- דעתך למרות שאתה מלמד שם על סם שפיגל לעומת הבתי ספר לקולנוע בחו"ל NYU, NFTS והאם הם שווים את הכסף שהם דורשים.
קורא קבוע עוד מימי עכבר העיר ואין ספק שהבלוג הוא בן זונה של בלוג.
מצביע מרצ ואם תושבי הבלוג היו קובעים את עתיד המדינה עוד היה יכול להיות לנו תקווה.
ובנימה אופטימית זו, יום בחירות מוצלח
אני הייתי מצביע למפלגה שתחייב מבקרי קולנוע לשלם על הכרטיסים כמו כולם ותאלץ אותם גם לשבת עם ילדים מפריעים וגם עם אנשים שמדברים בטלפונים סלולריים במהלך הסרט. בינתיים אני מצביע לגימלאים.
אני רמי, בן 18 מת"א, עוקב אחר סינמסקופ באדיקות מאז הביקורת על הארי פוטר הראשון, והיום יצביע לראשונה- לעבודה.
אם "לילה טוב ובהצלחה" דוחף אדם להצביע למרץ, מה דוחף אדם להצביע ל"עלה ירוק"? Half Baked?
ואם ראיתי את Network אתמול, מה אצביע היום?
כמה מתאים לעידן הטיפש להצביע גימלאים. מפלגה שהעומד בראשה אחראי לפרשת פולארד. כל הכבוד עידן, הכנסת איש ראוי לכנסת
אני בן 22 והפעם הצבעתי לעבודה (פעם קודמת מרצ). אני מודה שהתפתתי להצביע לזכויות הגבר רק כדי לראות איך בדיוק הם מתכוונים לחשוף את האמת מאחורי רצח רבין. אני גר באבן יהודה (או במילים אחרות, שמאלני מניאק), אז כשמבקשים ממני להצביע לקדימה, אני פשוט מושיט את היד לעבר הכביש הישן.
אגב, יאיר, אתה מכיר את האתר הזה?
http://www.criticker.com/
קודם כל, למרות חיבת האנונימיות ברשת, אתם גדולים. רוצה עוד משתתפים. כאמור, כל אחד יכול לחשוף מה שבא לו. והנה כמה תגובות: לאלה שתומכים בגימלאים: על פניו רעיון נחמד אלא שמה שיקרה בסופו זה שרפי איתן ייכנס לכנסת. אתם לא רוצים את רפי איתן בכנסת. תאמינו לי (ובקצב הזה, כשנראה שהוא נכנס, נראה לי שבקרוב אוכל להגיד "אמרתי לכם" כשהאיש יחבור לליברמן ולמרזל).
לעידן: מפתיע כתמיד. לא תעדיף מפלגה שתחוקק חוק סרטים בחינם ואיסור הכנסת סלולרים ודיבור בסרטים? למה להרע במקום לשפר? כנראה דפוס אישיות.
לנינקומפופ: "לילה טוב" לא דחף אותי להצביע למרצ. זו היתה מטאפורה. "לילה טוב ובהצלחה" היה בעיני המרצ של מירוץ האוסקרים. ולא יודע למה תצביע אם ראית אתמול את "רשת שידור", אבל אני יודע בוודאות שמי שראה אתמול את "רשת שידור" קם היום איש חכם יותר.
לפינגווין: שנינה מצוינת עם קדימה. הייתי צריך לקרוא פעמיים כדי להבין אבל בסוף צחקתי (או שחיזרים שידרו למוחי את התובנה).
למיקה: זו לא ממש ביקורת כאן, זה מין הסבר מהיר ומנוסח ברישול למה שחיבבתי בסרט. אבל תודה.
ל-PH: בת זונה של תגובה.
טוב שמי ליאור, בן 32, הכינוי שלי הוא "ליאור". ושמתי מרצ. קורא את יאיר רווה עוד מימי "זמן תל אביב" ונהנה מכל רגע.
יום טוב.
יאיר – בקשר למה שאמרת על הגימלאים – כנראה שלא למדנו כלום מכיפה אדומה… שוב הזאב התחפש לסבתא.
טוב, אז אני אצטרף גם למתוודים:
עמית, בן 22 מיהוד, מצביע ליברמן. כן, שמאלנים מניאקים, תאכלו את הלב. יש בבלוג הזה גם אנשים שאיכפת להם מהמדינה!
בקשר לאושן 13:
יאיר, באמת אהבת את השני? הוא היה כזה… לא יודע, תמוה וחסר פואנטה. וארוך, אלוהים ישמור. כל מה שהיה כ"כ יפה בראשון – האלגנטיות, השנינות, הקצב – הכל נעלם בשני. נקווה שבשלישי סודרברג (במאי מאוד לא יציב, אגב) יתעשת, יחזור לעצמו ולתסריטאי טד גריפין, ויביא אותה ביציאה מוצלחת.
ד"א, אני לא באמת מצביע ליברמן. סתם רציתי להתגרות בכם קצת.
מיסטר האוורד, אני עדיין סבלני עם ע.ו אז אתה חושב שיש לי בעיה עם תומכי ליברמן ושונאי "אושן 12"? בבלוג הזה כולם מוזמנים, רק שיתנהגו יפה וינגבו רגליים על השטיח בכניסה. ותזכיר לי בהזדמנות להרחיב כאן למה לדעתי "אושן 12" הוא סרט נפלא (פחות מהראשון, אמת, אבל אולי הסרט האוונגרדי הקופתי בכל הזמנים). וסטיבן סודרברג הוא כרגע אחד הבמאים האהובים עלי. לא יציב? אני בספק. הוא במאי פנומנלי. מעט מאוד מסרטיו – ובראשם "טראפיק", שבאופן אירוני היה הסרט עליו זכה באוסקר – היו לא טובים. (בעיני).
זו ההזדמנות להתוודות: לא אהבתי את אושן 11 ולכן לא ראיתי את ההמשך. אני גם חושב שסולאריס חרא סרט וטראפיק בעיקר משעמם עם מעט מאוד קטעים שיש בהם עניין כלשהו. מצד שני, אהבתי את ארין ברוקוביץ', כך שזה כנראה לא משהו אישי נגד סודרברג.
זהו, אפשר להמשיך. 🙂
לכל הרובוטים
אם תושבי הבלוג הזה יצליחו להפתיע אותי ולא להיות בתשעים ותשע פסיק תשע אחוז מצביעי מרצ עבודה, אני אשנה את דעתי על הבלוג!!! מה אתם אומרים?
רק לחובתך אגיד שהצלם של האיש שבפנים הוא ממש לא שחור, אלא פיליפיני אמריקאי, והוא צילם גם את רקוויאם לחלום, פיי ועוד כהנה וכהנה. אני יונתן. בן 28. הצבעתי שינוי
גלעד,
אני חושב שהפסקה הראשונה די מגדירה את קהל היעד שיאיר מקווה למצוא פה. אני חושב שההערה על מצביעי ליכוד וליברמן לא במקום, אבל זה לא הבלוג שלי.
שלום, אני הייצוג של הקוראים האלמונים הצופים מהצד.
אישית אני בעד קדימה.
תוהה האם יש קשר בין אהבת קולנוע לדעות פוליטיות שמאלניות?
שמי ****, בן ** וקורא שקט-בעיקר בבלוג (אבל רועש יתר על המידה ב-"עין הדג"). והצבעתי עבודה.
היום בדיוק דיברתי עם חבר וחברה (אחרי שהצבענו כבר) והיא סיפרה שהיא שכנעה מישהו להצביע. כשהיא אמרה שהוא עדיין מתלבט אז החבר אמר ש-"הכי חשוב שילכו להצביע". התערבתי ואמרתי שלמרות שזה מאוד פוליטקלי קורקט להגיד ש-"חשוב שילכו להצביע לא משנה למי", הרי שבפועל הייתי מאוד שמח אם כל תומכי הימין היו מחליטים שלא להצביע. ככה שהקריאה שלך בתחילת הפוסט היא אולי לא PC, אבל אני מזדהה איתה.
לגלעד,
הוצאת את זה ממני בכוח. אם שרון היה עימנו (והחלמה מהירה. באמת), רוב הסיכויים שהייתי מצביע לו.
דיסקליימר: הפסקה שלמעלה לא קשורה בשום צורה כלשהי לקולנוע.
גלעד – מכיוון שיש צורך בלפחות 1000 תגובות, שמתוכן רק אחד יצהיר שהוא לא מצביע לעבודה/מרץ, כדי ש-99.9% מתושבי הבלוג יתגלו כשמאלנים מסריחים, ומהעובדה שכבר שלושה אנשים נתנו שמות של מפלגות אחרות להן יצביעו, אני חושש שדעתך על הבלוג עומדת בפני שינוי.
דעתי עליך, לעומת זאת, נותרת בעינה.
ותהייה – מה הופך שמאלנים לרובוטים, אבל מצביעי ימין לאנשים חושבים?
"מה הופך שמאלנים לרובוטים, אבל מצביעי ימין לאנשים חושבים?"
היכולת להבדיל בין נייט לבין דא?
לפלופי ולפינכווי…
בימים של סטאלין, מביאים אדם בפני שופט באשמה שהוא השמיץ את יו"ר המפלגה (סטלין)כשכינה אותו אידיוט בפרהסיה. הנאשם מכחיש את האשמה ומביאים את השוטר שעצר אותו למתן עדות.
מגיע השוטר ומספר שעצר את הנאשם בגלל שהוא עמד בגינה הציבורית וצעק "אידיוט".
מתפלא השופט: "ואם הוא צעק אידיוט מניין לך שהוא התכוון ליו"ר שלנו?"
משיב השוטר: "אדוני מכיר עוד אידיוט חוץ מהיו"ר שלנו?"
הבדיחה קצת ישנה אבל בא לי להסתכן ולספר אותה בעיקר לנוכח התגובות המשונות שלכם וגם של אחרים…
גילאד –
מצטער, הקשר בין הבדיחה לתגובה שלי נסתר ממני. אני מניח שזה מכיוון שרובוטים לא מסוגלים להבין בדיחות.
תואיל בטובך להאיר את עיני?
זה לא בלוג. זה גלוב 🙂
תודה על ההפנייה.
פחות מ-50 אחוז מבעלי זכות הבחירה הצביעו עד עכשיו. לא יודע מה אתכם, אותי זה מפחיד.
שמי דן ברזל, בערך, ואני בן. גם בערך.
תל אביבי. הצבעתי מרצ.
ויאיר, אני מעריך את המחווה המרגשת, אבל אני באמת חושב שאתה יכול להפסיק להקדיש לי כל ספוילר וספוילר.
אם אנחנו כבר בנושא ספוילרים – כזכור לי, הויכוח לא הסתיים בהסכמה כלשהיא. למרות זאת, יאיר, אתה טורח לסמן כל ספוילר ולעטר אותו בעקיצה נאה לכיוונו של דן.
זה אולי אמור להקרא כמו "יא יאללה, איזה קטנוניים אנשים יכולים להיות", אבל מה שאני קורא שם זה בעיקר "וואלה, טעיתי."
ואם זה המצב, לא יותר פשוט להודות בזה?
עידן! (אני מאוד אוהב את הכרזת הקרב שלך, מזכיר לי את זורו)
מה בדיוק גורם לך לחשוב שבהקרנות עיתונאים אין צופים שמדברים בסלולרי? לרגע זה נשמע כאילו אתה חושב שמבקרי קולנוע הם מתורבתים יותר.
אפשר לדבר כאן על משהו אחר שקשור לפוסט חוץ מההצבעה שלי (מפלגת העבודה, אבל מה זה משנה)?
ובכן, בין הבמאי ריצ'ארד פליישר ז"ל לבמאי האנימציה הייאו מיאזאקי יבדל"א קיים קשר הרבה יותר הדוק מהעובדה שסרטים של שניהם זכו לשם עברי זהה.
ריצ'ארד פליישר היה בנו של מקס פליישר, שאולפן האנימציה אותו הוא הקים ביחד עם אחיו דייב היה התחרות – וגם האלטרנטיבה – העיקרית לאימפריה המתהווה של האחים דיסני משנות ה-20 עד שנות ה-40 של המאה הקודמת. תחרות, כי לאורך תקופה ארוכה (במיוחד בשנות ה-30) הפליישרים הצליחו לנצח לא פעם ולא פעמיים את דיסני במדד אהדת הציבור (ומכירת הכרטיסים). אלטרנטיבה – כי מול הכפריות המשפחתית הכל-אמריקאית של דיסני, הפליישרים הציבו עירוניות נושכת שהיא גם מאוד-מאוד יהודית.
מיאזאקי הושפע מאוד מהסגנון של האחים פליישר בעבודותיו, כמו רוב הקולגות שלו בתעשיית האנימציה היפאנית, אם כי הוא שאב השראה בעיקר מסרטי "סופרמן" המאוחרים שלהם בעוד שהדור שבא לפניו שאב את המאפיינים הסגנוניים שלו בעיקר מסרטי "פופאי" ו-"בטי בופ" המוקדמים יותר.
אגב, בשנה האחרונה שלפני מותו פרסם ריצ'ארד פליישר ספר על אביו. הזמנתי את הספר, אבל הוא מתעכב באמאזון (עד שהוא יצא משם, אני מקווה, תיגמר השביתה הארורה בסוכנות הדואר הקרובה למקום מגורי).
מותר פרסום עצמי לקראת הסוף? בכנס ז'ול ורן שיערך באוניברסיטת חיפה במאי הקרוב, אני אתן הרצאה על הסרט Mechanical Monsters, אחד מסרטי סופרמן של הפליישרים, ועל ההשפעה שהיתה לסרט על "המצודה בשחקים" של מיאזאקי ו-"ענק הברזל" של בראד בירד.
1. תודה רז (34). החכמתי. אוסיף לינק לתגובתך מהפוסט הראשי. ואתה מוזמן לשוב לכאן לפני הרצאתך ולהזכיר לנוכחים לגבי קיומה. שמא תעשה ווב-קאסט לאלה שלא יוצאים מגבולות תל אביב?
2. לאנונימוס (22). למעשה, לדעתי יש קשר. אני חושב שזה לא מקרי שרוב האמנים ואנשי התקשורת תומכים בעמדות הומניות ליברליות. זו השקפת עולם שמצטללת כשמסתכלים מקרוב על סיפורים אנושיים ונהיים מודעים למצב האנושי הבסיסי של אי צדק ודיכוי. כמו כן, אנשי יצירה וכתיבה מנסים לדמיין את העולם, לנסח עתיד טוב, אוטופי, ורובם, נדמה לי, היו רוצים לדמיין אותו שיוויוני, ולא טוטליטרי. (אני לא כותב שמאל, כי תמיכה בשמאל קשורה גם לזכויות אזרח וגם לעמדות כלכליות, ומבחינה כלכלית ישראל הפכה אולטרה-ימנית, וכך גם רוב העיתונאים).
3. לפינגווין (21). הוצאת את דבריי מהקשרם. פסקת הפתיחה של הפוסט לא מביעה תקווה לגבי עמדות הקוראים הקבועים או המזדמנים באתר. באמת שזה לא משנה לי. אבל זה כן מסקרן אותי. תחילת הפוסט נוסחה בראשי אתמול בחצות כששמעתי קריינות רכת קול בגלגלצ קוראת למאזיניה לצאת ולהצביע ומוסיפה "אני לא אספר במי אני תומכת". וישבתי באוטו ושאלתי, "למה, בעצם?". אז אולי אם היא חיילת וגלגל"צ היא תחנה צבאית אולי יש בכך בעיה. אבל נהיינו עם שנהיה נבוך בעמדותיו, בשעה שהייתי רוצה שנהיה גאים בהם, ושנוכל לנמק אותן. שההצבעה תהיה מנומקת ולא אמוציונלית. ואז החלטתי לכתוב "אני מצביע מרצ". זה לא בלוג פוליטי ואני לא מנסה לשכנע איש, אבל מכיוון ואני כותב כאן כמעט מדי יום את עמדתי ואת טעמי במגוון נושאים נראה לי מתחסד דווקא היום להסתתר מאחורי פרגוד הקלפי. אני מניח שבסופו של דבר מי שיפסיק לבקר בבלוג יהיה בגלל קטילה שלי של סרט שהוא אוהב ולא בגלל תמיכה שלי במפלגה שהוא מתעב. ואכן, אין לזה קשר לקולנוע, אלא סתם ניסיון לנצל יום בעל אווירה קרניבלית משונה לנהל סוג של מסיבת קוקטייל בלתי פורמלית בה אוכל לדעת מי האנשים שנעצרים כאן. ושמחתי להכיר. אלה שקוראים את הבלוג בעבודה ויגיעו אליו רק מחר (רביעי), הרגישו חופשיים להמשיך להציג את עצמכם, על פי מידת החשיפה הנוחה לכם.
לקרוא ולא להאמין.
אנונימוס שואל האם יש קשר בין אהבת קולנוע לדעה פוליטית שמאלנית ויאיר רווה משיב בשיא הרצינות שכן ואפילו יש לו נימוקים.
שיפשפתי את העיניים כדי להיות בטוח שדו שיח מהסוג החשוך הזה אכן מתנהל במקום שאמור להיות נאור, ליברלי וחופשי.
והוא אכן מתנהל..
עכשיו אתם יכולים לשוב ולבקר סרטים כאוות נפשכם..
קוראת קבועה אך לא משתתפת, וכנראה שהגיע הזמן לצאת מהארון, סתם כדי לגוון כאן את הנוף.
אני בת 28, מתנחלת, הצבעתי הבוקר לאיחוד הלאומי.
מישהו מהקוראים גמלאי במקרה?
אם יורשה לי רגע לסטות מהנושאים שנדונים במקצת…
אני לא מצליח להתנער מתחושה מאוד לא נעימה שמלווה אותי בשנים האחרונות, אבל במרוץ האחרון לבחירות בפרט. אני חושב שתוצאות המדגמים רק מעצימות אצלי את התחושה הזו.
בעיני, חלק גדול מהאשמה במצבה העגום של מדינת ישראל קשור לאיכות העיתונות שמיוצרת במחוזותינו.
העומק אליו מגיעים העיתנואים (כתובים או משודרים) בנסיונותיהם לחקור את הפוליטקאים ועולמם הוא מגוחך. נדמה שהעיתונות בארץ לא רק וותרנית, אלא פשוט איננה מבינה את תפקידה ואת הכלים העומדים לרשותה.
איך סלחה העיתונות למנהיגי המפלגות הגדולות על כך שסירבו לנהל עימות? אסור היה לוותר על זה בשום אופן.
למה אין דיונים אמיתיים לגבי מה ש"קדימה" טוענת שתעשה ומה שנעשה בפועל בשטחים ממש היום?
איך זה שהציבור לא מכיר כלל וכלל את חלק גדול מהאנשים שיישבו בכנסת הבאה?
איפה כתבות התחקיר המעמיקות על חייו האפלים של ביבי נתניהו שנחשפו פעם בקצרה, ואז נזנחו? איפה כתבות התחקיר המעמיקות שמסבירות איך אנשים כמו אריק שרון ואהוד אולמרט נהיו אנשים עשירים תוך כדי שירות ציבורי???
יש עוד אלפי שאלות קשות שלא נשאלות בארץ. העיתונות בארץ וותרנית, מפוחדת, ובעיקר לא קומפיטנטית.
מובן שיש יוצאים מן הכלל, ונכון שבעיתון "הארץ" נעשית עבודה חשובה, אבל זה לא מספיק – אפילו לא מתקרב למספיק. אין עיתון אחד או רשת תקשורת אחת שמשקיעים משאבים אמיתיים בכדי לשמור על הדמוקרטיה בארץ. ועובדה, אין דמוקרטיה בארץ. ולראיה (אחת מיני רבות) המפלגה הגדולה בישראל היום היא מפלגה בלי מצע, שמורכבת מרשימה שהיא שעטנז של אנשים לא מוכרים שאין להם דבר וחצי דבר אחד עם השני.
אני ממליץ לכולם לראות את "כל אנשי הנשיא" מדי פעם כדי להיזכר איך עיתונות אמיתית נראית, כמה היא עולה, וכמה היא חשובה לשפיות שלנו.
(יאיר, זוהי לא מתקפה אישית עליך – את עבודתך העיתונאית אתה עושה נאמנה, ורובנו מעריכים אותה מאוד).
לילה טוב, ובהצלחה לכולנו……….
סקופ! מנחם גולן עובד על "הגמלאים". במחזמר הקומי-פוליטי יככבו מיטב גימלאי תעשיית הקולנוע בישראל. בתפקיד מנהיג המפלגה ,רפי איתן, יופיע הזקן הקטן מ"קרובים קרובים" מר קוזלביץ'.
זהירות ,ספוילר!..
בסוף כולם מתים.
ליונתן (20). האימד"ב כותב כמוך, שמתיו ליבאטיק הוא בן למהגרים מהפיליפינים. אני מנסה לאתר את המקום (אולי בבונוסים של "רקוויאם לחלום") ממנו הבנתי שמוצאו הוא דווקא מהאיים הקריביים (ליבאטיק לפחות נשמע שם קריאולי). כך או כך, הניסוח המדויק יותר היה צריך להיות People of color, ולאו דווקא איפיון גזעי כזה או אחר.
ואגב, אחרי שנפלתי מהתפעלות מ"פיי" ב-1998 שיננתי שם שני שמות, חוץ משמו של ד. ארונופסקי: את שמו של ליבאטיק ואת שמו של קלינט מנזל, המלחין (היכרתי אותו עד אז בתור סולן "פופ וויל איט איטסלף" הרכב אלקטרוני שנורא אהבתי בשנות השמונים). שמונה שנים אחרי, ארונופסקי מסיים את סרטו השלישי, אבל ליבאטיק ומנזל די התברגו להפקות הוליוודיות מרכזיות, כל אחד עם לא מעט קרדיטים לזכותו.
לסטארי-נייט (37): תודה על השיתוף. אשמח לשמוע עוד פרטים על הטעם הקולנועי והרגלי הצפייה בקרב הציונות הדתית. את מוזמנת כאן, או במייל, אם בא לך.
לגלעד: יצאת שפן. אתה טוב רק בהתנצחויות. כל שאר המגיבים כאן אמרו למי הם מצביעים, אבל אתה מתעסק בהדבקת כינויים ומריחת השמצות. בוא, גלעד, אל תחשוש, תיפתח. נקבל אותך איך שאתה. ספר לנו מי אתה, למי הצבעת, בן כמה אתה, ולמה אתה כל כך עצבני. אני בטוח ש-1800 הקוראים היומיים של האתר הזה יוכלו להושיט יד מחבקת ולגרום לך להבין שאתה לא לבד. אנחנו כאן בשבילך.
ליאיר אישי ובפרהסיה.
לא נראה לי שתבין את מה שאני עומד לכתוב אבל לשם העניין אני מנסה.
אהבתי את גישת הפסיכולוגיה בגרוש שאתה נוקט כלפי ואני צולל, בעין פקוחה ומשועשעת, אל תוך המלכודת.
רק קודם טובה אישת. בבקשה אל תגדיר אותי כ"עצבני", כי באמת, ותאמין לי, שאני הכי רחוק מלהיות עצבני מכל האנשים שאני מכיר.
לעניין.
במציאות, אני לא מאלה שמסתירים למי הם מצביעים (נראה לי קצת דיבילי להסתיר) וכל מי שמכיר אותי יודע היכן אני מתלבט ומה אני מצביע.
אבל, להכריז בבלוג על הצבעה, סתם כדי לספק סקרנות ומבלי יכולת לנמק ו/או לשכנע, נראה לי משהו רובוטי ומטומטם בגלל שבס"ה ובסופו של דבר, זה עשוי/עלול לתייג אותי במקום שלא הייתי ממש רוצה להיות מתוייג בו.
אני לא יודע להעיד על עצמי (בהקשר הפוליטי) אבל חברים קרובים אלי מגדירים אותי כליברל ימני.
עכשיו, ומכוון שנכנסו כאן לשדה הפוליטי, אנסה לתמצת תפיסת עולם, טרם שאחשוף למי הצבעתי שזה העניין שמסקרן אותך.
אני מאלה שגורסים שישראל היא מדינת היהודים ושיש לנו (היהודים)זכות היסטורית ומוסרית לשלוט על כל השטחים שבין הים לבין הירדן. אבל, (ושים לב למרות שלא תבין ואני לא אפרט כדי לא להטריח) אני חושב שהפתרון הנכון והצודק לסכסוך הוא מדינת אחת שתהיה מדינת כל אזרחיה, על כל המשתמע מכך, ובתנאי שלא ייפגעו כהוא זה זכויות היהודים כעם.
האם זה מסביר לך (אני חושב שלא, למרות שאם תתעמק אולי תצליח למצוא קשר – נותן לך קרדיט) למה בשורה תחתונה, ובסופו של יום, הצבעתי עמיר פרץ? ולשם הבהירות אני מדגיש, עמיר פרץ ולא מפלגת העבודה!!! לא חושב שאתה, או כל מישהו אחר כאן בבלוג השטחי הזה, יכול להבין.
ולעניין ההשמצות שאתה טורח לטפול עלי, תרשה לי להעיר.
כשמישהו שואל אם יש קשר בין אהבת קולנוע לנטייה פוליטית שמאלנית, מגולמת בשאלה הזו הנחת יסוד שאומרת שמי שהוא בעל אורנטציה פוליטית ימנית (הנחה שאין לה, לבד מדעה קדומה, שום קשר למציאות) לא יכול להיות אוהב קולנוע. כשאתה עונה לו, וברצינות, שכן, אתה חוטא בדעה קדומה שקובעת שאכן באמת אין בימין אנשים שרגישים לדברים שאתה, וצ"ל כביכול, רגיש להם.
אם זה לא דו שיח בין קדומות אז כנראה שאני אידיוט גמור.
אז לפעם הבאה, לכשתתנפל על עידן, בהקשר עם אזכור המילה "הומו", טוב תעשה אם תיבחן תעצמך קודם.
ובמאמר מוסגר, ואם בכ"ז לשייך ולסגור מעגל לנושא הקולנוע, לנוכח טווח הגיל שנענה להצעה שלך להחשף כאן, זה די מדכא לחשוב שאם זן העתודה, אז הקולנוע בארץ בצרה גדולה אבל, אישית, אני סומך על הפריפירה, שנאמר: "הזהרו בבני עניים, כי מהם תצא תורה.", אז אולי באמת ודווקא מהם תצא תורה.
יצא ארוך מידיי לטעמי. תביא עורך.
היה שלום.
לגלעד, אנסה לענות לך בסגנונך אתה, אם כי אינני בטוח שאצליח להתנשא באותה צורה מאולצת וחדגונית בה אתה חוזר על "בטח אף אחד לא יבין מה אני כותב" (קרי: "אני כל כך חכם ואתם כל כך טיפשים").
כתבת "אם זה לא דו שיח בין קדומות אז כנראה שאני אידיוט גמור" ואני נאלץ להסכים עימך. מי שלא מצליח להבין שמה שיאיר דיבר עליו הוא רק מתאם (רוצה לקחת הפסקה, לפתוח מילון ולחפש את המלה?) בין דעות שמאל לבין התעניינות באמנות, ולא שום רמיזה לכך ש-"הנחת יסוד שאומרת שמי שהוא בעל אורנטציה פוליטית ימנית (…) לא יכול להיות אוהב קולנוע", הוא כנראה באמת אידיוט גמור. אישית אני חולק על יאיר, וחושב שיש למתאם הזה (שאני חושב שזו תהיה טפשות להתעלם ממנו בארץ) סיבות רבות ושונות. אבל זו לא הנקודה כאן. הנקודה כאן היא שבאופן חוזר ובלתי-נלאה אתה מצליח לפספס את המטרה של הבלוג, כל בלוג שהוא וזה בפרט, והופך אותו לאיזו במה בה אתה בעיקר מתנהג בגסות ובאדנות, ללא כל הצדקה. בטח ללא הצדקה מרמת ההבנה והכתיבה שלך.
תגובות ה-"אתם בטח טפשים מדי כדי להבין את מה שאני כותב" מיותרות לחלוטין. אם באמת היית חושב כך לא היית טורח לכתוב כלום. אם הייתי פסיכולוג בטח הייתי מוצא בזה המון עניין. אבל אני לא, אז זה פשוט משעמם, טרחני ואט-אט הופך לפאתטי (זקוק לעוד הפסקת מילון?). אתה תופס לי ביטים מיותרים במודם.
היי. אני בן 31, מאזור השרון, הצבעתי גמלאים, נוסע סמוי בפורומים רבים.
שלום. אני עדן, 27, תסריטאי ועיתונאי מקיבוץ גבת או מת"א (עוד לא החלטתי) ובתור קיבוצניק טוב כמובן ששמתי אמת בקלפי.
אני חושב שיש בלבול בדיון על דיעה פוליטית ואהבת קולנוע. אהבת הקולנוע לכשעצמה לא קשורה כלל לעמדה פוליטית וימנים אוהבים קולנוע בדיוק כמו שמאלנים, אין שום הבדל. הזיקה לדיעה הפוליטית מתחילה להתבטא בעשיית הקולנוע שאליה באמת נמשכים יותר אנשים מהסוג שעליו כותב יאיר. מצד שני, אני קורא ליאיר לבדוק למה זה פחות נכון לקולנוע מאשר לספרות למשל, ואיך בין העוסקים בקולנוע יש פחות אנשי שמאל (גם אם הם עדיין הרוב) מאשר בין העוסקים בספרות ובאמנויות אחרות.
רבקה.קודם כל,את בעצמך טיפשה ומפאת כבוד המדור לא אכנה אותך בכינויים גרועים יותר שאין ספק הולמים אותך אף יותר. הצבעתי לגימלאים לא בגלל רפי איתן, אלא בגלל שאני חושב שהגימלאים הן אחת הקבוצות המקופחות ביותר במדינה והם זקוקים לייצוג שאף מפלגה אחרת לא מספקת להם. שנית איני חייב להצדיק את בחירתי בפני אף אחד ודאי שלא בפנייך, זו זכותי כאזרח במדינה ואני מציע לך שתרדי ממני.
דן ברזל! ברור לי שבהקרנות מבקרים מדברים בסלולרי והאמן לי שאיני חושב כי המבקרים מתורבתים יותר. פשוט רציתי להמחיש איזו פריבילגיות הם מקבלים.
כולכם כל כך חכמים.
היום ראיתי את האיש שבפנים (ספולירים מכאן)
אני עדיין לא סגור בנוגע לשאלה האם דנזל לקח את הכסף. לא ידוע, נראה לי שזה אומר היה להקל מעט על המצוקה הכלכלית שלו. למרות שהמשחק שלו ככשמסופר לו שהכסף נמצא מרמז על דאגה. לדעתי ספייק לי רצה להשאיר את שתי האופציות פתוחות. אבל אולי הפתרון הוא בסוף הסרט- לדעתי הוא מתכוון למכור את היהלום (או לשים אותו על טבעת נישואין) ומכך לבצע פשע דומה ללקיחת ה-140,000, מבלי שיעליו עליו. דרך אגב, לי הסרט מאוד אזכיר את איש המרתון (אם לא אמרו את זה קודם בדיון או בסרט).
ובנושא אחר: אהבתי את אושן 12 יותר מאושן 11.
ספוילר ל"האיש שבפנים"
לאור העובדה שהסרט נפתח בהצהרה שמתגלה בסופו כשקרית ("אני לא חוזר על דבריי פעמיים", קלייב אומר לנו בתחילת הסרט. ואז שוב בסופו), האינסטינקט אומר לי שבצפיה שניה אני עשוי לגלות בו הרבה דברים שנלקחו כפשוטם, אך למעשה מסתירים מאחוריהם משהו אחר. כך שהתיאוריה על דנזל אכן אפשרית.
אני לא יודעת למה, אבל מרגע שהיא שאלה אותו אם הוא בקשר עם דוד שלו, היה לי ברור שמדובר במישהו שקשור לאוסאמה (אחוק שלי, אוסאמה).
מאוד נהניתי מהסרט, ולדעתי הוא לא לקח את הכסף, נראה לי שזו הייתה דרכו של ספייק לי להראות איך המערכת יכולה לדפוק גברים שחורים שמתחילים להצליח יותר מדי.
"סולאריס"? הסרט החלש ביותר של טארקובסקי ?!
ונניח שכן, עדיין – לדעתי – הסרט "הכי חלש של טארקובסקי" ממריא שנות אור מעל ל-95% מסרטי הקולנוע שנעשו אי פעם.
(-:
"טארקובסקי מתהלך חופשי בחדרים שאליהם אני אפילו לא יכול להיכנס"
(אינגמר ברגמן)
שלום יאיר. אנחנו כבר מכירים (ועוד לא בחרתי תמונה למתנה). וממילא אתה יודע שאני (כבר) לא מצביע מרץ.
ראיתי (כן, כן) את "האיש שבפנים".
מה שכתבת באמת מסביר נפלא את הסרט.
אבל, לדעתי, השוטר לא לקח את הכסף.
אמנם השודד אומר לו: "כסף לא קונה אהבה", אבל בסופו של דבר הוא נותן לו יהלום כדי שיוכל להתחתן, לאחר שהוא אמר לו שאינו מתחתן מפני שהוא מרושש.
הוא נותן לו מתוך אמפטיה, ומתוך כך שהוא מאמין שהוא ישלים את המשימה (השודד אומר לסוחר היהודי שלא ידאג, כי הוא השאיר את הטבעת בידיים טובות).
הסוחר היהודי מוצג כאחד שתיכנן כאן נקמה כולל החזרת הרכוש לבעלים האמיתיים. כאשר השוטר חוקר אותו ושואל אותו על שני מכשירי השמיעה שלו, היהודי אומר שהצבעים השונים של המכשירים הם כדי להבדיל בין הימני והשמאלי. השוטר, במשחק מילים באנגלית אומר לו:
"to distinguish right from left… to distinguish right from wrong…"