אני אוהב אוהב אוהב חגים
וואו, זה לא קורה הרבה לבן אדם. נתקלתי בפוסט שכתבתי לפני חמש שנים בדיוק (היה לי בלוג נוסף ב"קפה דה מרקר", שבו כתבתי דברים אישיים יותר, שאינם קשורים לקולנוע). זה היה רגע לפני פסח 2007. כעת, למקרא הטקסט הזה אני שם לב שכיום אני חושב בדיוק ההפך ממה שכתבתי אז. אבל בדיוק ההפך.
הנה הטקסט ההוא מאפריל 2007. הפסקה הנכונה עדיין נכונה גם כיום.
האם אני שונא חגים כי אני עיתונאי, או האם נהייתי עיתונאי כי אני שונא חגים? לעיתונאים חגים זה סיוט. עורכים צריכים לעבוד בשבתות כי הלו"ז של מכונת הדפוס מכתיב שעות סגירה לא הגיוניות. כותבים צריכים להנפיק שני מדורים ביום שיתפרסמו שבועיים ושלושה אחר כך. שולפים איזה פילר, או כותבים משהו שמקווים שלא יהיה ענתיקה בזמן שיחלוף בין הכתיבה והפרסום. ושלא נתחיל לדבר בכלל על העסק הזה שנקרא חופשות מרוכזות. "חופשה" ו"ריכוז" הן שתי מילים שאני לא רוצה לראות בסמיכות. מישהי מאתר אינטרנט מוביל סיפרה לי שגם באינטרט יש קדחת חגים עם ספיישלים ודד-ליינים מוקדמים. לא בדקתי האם זה נכון אצל כולם אבל די נדהמתי: עד מתי האינטרנט בישראל יתפקד כמו עיתונות דפוס? אני שונא חגים גם בלי קשר לעבודתי בעיתונות. אני שונא חגים כי הם לכאורה מחייבים את האדם להתנתק. ואני לא אוהב להתנתק, זה מלחיץ אותי. רוצה להיות מחובר: למחשב, אינטרנט, מייל, לדי.וי.די, טלוויזיה. אבל יש עוד אנשים בבית והם רוצים כן להתנתק, להתנקות, להתאוורר. וכך החגים, שנועדו למנוחה, הם הימים הכי מוטרפים שלי, משרתם של אלפיים אדונים. ביום עוזר לבני המשפחה להתאוורר, בלילה מסתגר מול המחשב והדי.וי.די כדי לראות מה החמצתי ביממה בה התאווררתי. אני מחכה כבר ליום שאחרי המימונה כדי שאוכל סוף סוף להשלים שעות שינה. חופשה… פחחחח. אם אתם כמוני, אתם יכולים להיות בטוחים שהבלוג הזה כאן ימשיך להתעדכן גם בחג. אבל אני גם יודע שרוב הקוראים עושים זאת מהעבודה, כך שבטח בחג יהיו צניחות איומות במספר הקוראים. אבל אדע: המעטים שכן יקראו הם המובחרים והמשובחים ביותר, העתיד של המין האנושי, האנשים שיודעים שהדבר הכי מהנה לעשות ביום חופשי זה לקרוא בלוגים של אחרים.
ובכן, ידידיי. קבלו תיקון. אני אוהב חגים. ושבתות. אני מחכה בקוצר רוח לימים האלה, שבהם אפשר סוף סוף להתנתק. מהמחשב, האינטרנט, מהמייל, מהדי.וי.די, מהטלוויזיה. מהריצה להתעדכן. ולעדכן אחרים. ולכן הטקסט הנ"ל כה משעשע אותי, כי לא לעיתים קרובות יוצא לאדם לפגוש את עברו (ולא עברו הרחוק כל כך) ולראות עד כמה הבבואה שלו השתנתה.
מבחינת הבלוג, היומיים הקרובים הם אתגר. יש לנו חג ולמחרת שבת. זה אומר שאנחנו נפרדים עכשיו ל-49 שעות. לא פשוט. אבל הכנתי לכם לא מעט חומרים לקרוא, ואם אתם עדיין כמו שאני הייתי לפני חמש שנים ויש בכם ניתוקופוביה, יש לכם מה לקרוא כאן, ואתם מוזמנים לנצל את התגובות כאן כדי לדווח מה קורה בעולם. אה, והיום שאחרי המימונה, שהזכרתי בטקסט ההוא? זה היום הולדת שלי.
חג שמח.
יום הולדת מוצלח ושמח רוה צמא, וכשתירצה להתעדכן אתה תלחץ על הכתום הכתום שלעיל.
אוף טופיק: The Three Stooges ייקרא בעברית "קרועים על כל הראש". זה בהנחה שלא יגנזו אותו כמובן.
אני איכותי!!!
יום הולדת שמח! הצץ בבלוגי, יש שם משהו שישמח אותך.
יומולדת שמח.
שתזכה לכתוב עוד המון פוסטים מעניינים מתוך אושר בריאות ונחת.
שתראה עוד המון סרטים יפים ותעשה עוד המון דברים מעניינים וחשובים.