החץ האחרון של קטניס אוורדין

בעד ונגד הסוף של ״משחקי הרעב: פרק הסיום״ וגם על פריחתו של הקולנוע האיסלנדי בפודקאסט הקולנוע השבועי שלי ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן

על פי הערכות מקומיות, 65 אלף צופים ראו בסוף השבוע בארץ את ״משחקי הרעב, עורבני חקיין: פרק הסיום״. אני חשבתי שזה סרט בינוני עד איום. אבל יש גם דעות אחרות. בימי שני ברדיו הקצה משדרת ניצן פינקו את התוכנית ״ריוט״, המוקדשת למוזיקה מהפכנית (עם דגש נשי). פינקו, שדרנית ודי.ג׳יי, בוגרת לימודי מגדר וספרות אנגלית, חושבת שסדרת ״משחקי הרעב״ הציגה דמות מעולה בקטניס אוורדין (ג׳ניפר לורנס), וסיום הסרט האחרון רק הוכיח וחיזק מבחינתה את הטענה שלה. לא הבנתי על מה היא מדברת, אז ביקשתי ממנה שתכתוב על כך פוסט אורח. והיא הסכימה. הנה הוא:

continue reading…

לא ג׳ורג׳ לוקאס (מתוך ״סאטרדיי נייט לייב״ שלשום)

יצאתי לסוף שבוע בהרים, וזה מה שהחמצתי:

continue reading…

״בצילן של נשים״

בשבוע הקרוב, אם תרצו בכך, תוכלו לראות ארבעה סרטים של כמה מהוותיקים והבכירים בבמאי צרפת בהקרנות קולנוע מסוגים שונים. ״שעה של שקט״ של פטריס לקונט יוצא לבתי הקולנוע בסוף השבוע הזה, ״ערכו של אדם״ של סטפן בריזה יעלה בסוף השבוע הבא, ״בצילן של נשים״ של פיליפ גארל ו״זכרונות נעורים״ של ארנו דפלשן יוקרנו בסוף השבוע הזה בפסטיבלון ״סרטים בערבה״ המתקיים בפעם הרביעית במושב צוקים, באמצע הדרך בין ים המלח לאילת. שלושת הסרטים האחרונים ברשימה הוצגו בבכורה בפסטיבל קאן האחרון: ״בצילן של נשים״ ו״זכרונות נעורים״ הוקרנו במסגרת השבועיים של הבמאים (״בצילן של נשים״ היה סרט הפתיחה של המסגרת, ובמבט לאחור, מתברר שהמסגרת הזאת ״השבועיים של הבמאים״, היתה ככל הנראה פסטיבל הקולנוע הכי טוב של השנה. רק עכשיו, אחרי שראינו את רוב הסרטים מתברר איזה מקבץ מעולה היה להם, מ״חיבוק הנחש״ ועד ״ילדות פרא״), ״ערכו של אדם״ התחרה בתחרות הרשמית ממנה יצא עם פרס למשחק של ונסן לנדון. ״בצילן של נשים״ ו״זכרונות נעורים״ אמנם נקנו להפצה בארץ, אבל נכון לעכשיו אין כוונה להפיץ אותם מסחרית, מעבר לסיבובי הפסטיבלים שהם עושים בארץ (נקווה שגם בסינמטקים). ״שעה של שקט״ לא מגיע מעוטר מפסטיבלים, אבל הוא המצליח מבין ארבעת הסרטים האלה במולדתו. יש להניח שהוא יצליח גם בישראל.

continue reading…

שני סרטים חדשים נכנסו לטבלת המבקרים: ג׳ניפר לורנס נגד ג׳וליה רוברטס, והקרב צמוד. בפינה הימנית, ג׳ניפר לורנס עם הסרט הרביעי (והאחרון, תודה לאל) בסדרת ״משחקי הרעב״. בצד השמאלי, ג׳וליה רוברטס עם ״הסוד בעיניים״, הגרסה האמריקאית לסרט הארגנטינאי מ-2009, שזכה באוסקר הזר (וניצח את ״עג׳מי״ הישראלי).

סרט אחד בלבד יצא השבוע מהטבלה: ״פלאפל אטומי״ של דרור שאול, שהצלחי באופן סביר והביא כ-80,000 צופים לבתי הקולנוע.

הנה הטבלה. מה מהסרטים האלה כבר ראיתם?

continue reading…

״משחקי הרעב, עורבי חקיין חלק 2״

continue reading…

ל״זולנדר״, הקומדיה של בן סטילר על הדוגמן הכי טיפש בעולם, היו חיים קשים מרגע הלידה. הסרט יצא ב-2001, שבועיים אחרי פיגועי 11.9, כשמפיקיו הריצו אותו מהר למעבדה כדי למחוק ממנו שוט שבו רואים את מגדלי התאומים. בביתו של התלוי לא מספרים בדיחות על החבל. הסרט לא זכה להצלחה גדולה בבתי הקולנוע, אבל הפך לתופעה ב-14 השנים שחלפו מאז. דיוויד גורדון גרין, בן טיפוחיו של טרנס מאליק, סיפר פעם בראיון שמאליק – הבמאי הכי רציני, פיוטי ואניגמטי באמריקה כיום – מעריץ את ״זולנדר״ ויודע לצטט ממנו סצינות שלמות. גרין בעצמו פנה לביים קומדיות פרועות עם אוון ווילסון), בהשראת הסרט. ומסביבי, קשה שלא להבחין שרפליקות שלמות מתוך ״זולנדר״ הפכו למטבעות לשון שאנחנו משתמשים בהם באופן כמעט יומיומי.

כל זה, מן הסתם, לא נעלם מעיניו של סטילר, שרגע לפני יום ההולדת ה-15 של הסרט הראשון יוציא את סרט ההמשך בו הוא שוב כותב, מביים ומגלם את דרק זולנדר, כעת דוגמן לשעבר. אדם שחי למען המצלמה, בעולם של סלפי. והחבורה מהסרט הראשון נקלעת הפעם למזימת פשע בינלאומית, בהפקה אירופאית שהיה תענוג לעקוב אחריה בחודשים האחרונים באינסטגרם של סטילר.

והנה מגיע הטריילר הראשון. מעריצי ״זולנדר״ יצחקו יותר, ואני ממש מקווה שבישראל הסרט הזה יעשה את המספרים של ״טד״ ולא של ״והרי החדשות״:

continue reading…

האנסמבל של ״לילסדה״. צילומים: יוני המנחם

חגגנו יום הולדת 40 ל״מלתעות״ מ-1975, חגגנו יום הולדת 30 ל״בחזרה לעתיד״ מ-1985, חגגנו יום הולדת 20 ל״הכוכב הכחול״, ועכשיו אנחנו חוזרים ל-1995 ומציינים יום הולדת ל״לילסדה״, סרט הביכורים של שמי זרחין שיצא בדיוק אתמול לפני 20 שנה, ב-17 בנובמבר 1995. הזמנתי את זרחין להתארח בפודקאסט הקולנוע השבועי של ״סינמסקופ״ ברדיו הקצה, כדי להיזכר קצת בסרט, ובכלל ב-1995. האזינו או הורידו כאן

continue reading…

"ממנטו״. כבר שכחתם?

תייקו תחת: ״הרעיונות הכי גרועים בעולם״, וכולם מהיומיים האחרונים. הנה שלושה או ארבעה מהם:

continue reading…

התשובה היא כמובן ״מי יודע?״, אבל רגע לפני שמתחילים לחלק פרסים (בעוד שבועיים), ובמירוץ אוסקרים שנראה השנה הפכפך יותר מאי פעם, מתחיל לבלוט סרט אחד שהופך פתאום למוביל הלא צפוי במירוץ. האם הוא יזכה? מי יודע. אבל הוא מתחיל להתייצב כמועמד המוביל. לסרט קוראים ״Spotlight״. והנה הקטע: מבירורים שערכנו בימים האחרונים מסתמן שנכון לרגע זה, הסרט הזה כלל לא נרכש להפצה בישראל.

עדכון: יש לסרט מפיץ ישראלי, עכשיו רק נשאר לראות האם ומתי הוא יופץ. במהלך היום, לא מעט מפיצים חיפשו את הסרט עד שלבסוף קיבלתי את העדכונים הערב שהסרט נמצא בידיים של פורום פילם/א.ד מטלון, אלא שהם לא שיבצו אותו בטבלאות ההפצה המופצות בין המפיצים ובין האולפנים, מה שמציב אותו במצב טנטטיבי. עם זאת, בג׳אנקט האירופאי עם שחקני הסרט שמתקיים מחר, יש נציגות לתקשורת הישראלית, מה שאומר שהוא ככל הנראה יופץ מתישהו.

זה הטריילר שלו:

continue reading…

ספייק לי מקבל אוסקר על מפעל חיים בגיל 58, הלילה בהוליווד

הלילה חולקו בהוליווד פרסי האוסקר-לשם-כבוד על מפעל חיים, מטעם ועד המנהלים של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. מאז 2009, פרסי ההוקרה האלה – לאנשי קולנוע שעבודתם היתה חלוצית, או שהקדישו את מרצם ואת פרסומם לעשייה הומינטרית – נותקו מטקס האוסקר המרכזי בפברואר ועברו לנובמבר, לאירוע קטן יותר, שלא משודר בטלוויזיה. כך זה נראה, למשל, לפני שנה כשהיאו מיאזאקי והארי בלפונטה זכו.

הזוכים השנה היו ספייק לי, ג׳נה רולנדס ודבי ריינולדס. את עיקר כותרות הבוקר ותשומת הלב יצר ספייק לי, שהיה מועמד בעבר פעמיים לאוסקר (פעם אחת על התסריט ל״עשה את הדבר הנכון״ ופעם שנייה כבמאי דוקומנטרי על ״ארבע ילדות קטנות״). כמו בלפונטה בשנה שעברה, גם לי בן ה-58 – שביים כבר למעלה מ-20 סרטים באורך מלא ועוד המון סרטים קצרים – ניצל את הבמה אותה קיבל כדי להוכיח את הוליווד. במשך 15 דקות, בהן סקר את סיפור חייו, החל מהעובדה שאמא שלו היתה זו שחשפה אותו לקולנוע ולקחה אותו לראות את ״רחובות זועמים״ של סקורסזי, לי סיפר שבכל שנותיו בהוליווד הוא מעולם לא ראה אדם שחור בתפקיד בכיר באולפנים. ״השחור היחיד באולפן הוא זה שעומד בשער״, הוא אומר. ״בימינוֿ, כנראה יותר קל להיות נשיא שחור מאשר ראש אולפן שחור״. לי קרא להוליווד להתעורר ולהתפכח כי ב-2040, הלבנים יהיו המיעוט בארצות הברית. הנה נאום התודה של ספייק לי במלואו:

continue reading…