״משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק 2 (פרק הסיום)״, ביקורת
״משחקי הרעב, עורבי חקיין חלק 2״
"זולנדר 2״, טריילר
ל״זולנדר״, הקומדיה של בן סטילר על הדוגמן הכי טיפש בעולם, היו חיים קשים מרגע הלידה. הסרט יצא ב-2001, שבועיים אחרי פיגועי 11.9, כשמפיקיו הריצו אותו מהר למעבדה כדי למחוק ממנו שוט שבו רואים את מגדלי התאומים. בביתו של התלוי לא מספרים בדיחות על החבל. הסרט לא זכה להצלחה גדולה בבתי הקולנוע, אבל הפך לתופעה ב-14 השנים שחלפו מאז. דיוויד גורדון גרין, בן טיפוחיו של טרנס מאליק, סיפר פעם בראיון שמאליק – הבמאי הכי רציני, פיוטי ואניגמטי באמריקה כיום – מעריץ את ״זולנדר״ ויודע לצטט ממנו סצינות שלמות. גרין בעצמו פנה לביים קומדיות פרועות עם אוון ווילסון), בהשראת הסרט. ומסביבי, קשה שלא להבחין שרפליקות שלמות מתוך ״זולנדר״ הפכו למטבעות לשון שאנחנו משתמשים בהם באופן כמעט יומיומי.
כל זה, מן הסתם, לא נעלם מעיניו של סטילר, שרגע לפני יום ההולדת ה-15 של הסרט הראשון יוציא את סרט ההמשך בו הוא שוב כותב, מביים ומגלם את דרק זולנדר, כעת דוגמן לשעבר. אדם שחי למען המצלמה, בעולם של סלפי. והחבורה מהסרט הראשון נקלעת הפעם למזימת פשע בינלאומית, בהפקה אירופאית שהיה תענוג לעקוב אחריה בחודשים האחרונים באינסטגרם של סטילר.
והנה מגיע הטריילר הראשון. מעריצי ״זולנדר״ יצחקו יותר, ואני ממש מקווה שבישראל הסרט הזה יעשה את המספרים של ״טד״ ולא של ״והרי החדשות״:
סינמסקופ ברדיו הקצה: חוגגים יום הולדת 20 ל״לילסדה״ עם שמי זרחין
האנסמבל של ״לילסדה״. צילומים: יוני המנחם
חגגנו יום הולדת 40 ל״מלתעות״ מ-1975, חגגנו יום הולדת 30 ל״בחזרה לעתיד״ מ-1985, חגגנו יום הולדת 20 ל״הכוכב הכחול״, ועכשיו אנחנו חוזרים ל-1995 ומציינים יום הולדת ל״לילסדה״, סרט הביכורים של שמי זרחין שיצא בדיוק אתמול לפני 20 שנה, ב-17 בנובמבר 1995. הזמנתי את זרחין להתארח בפודקאסט הקולנוע השבועי של ״סינמסקופ״ ברדיו הקצה, כדי להיזכר קצת בסרט, ובכלל ב-1995. האזינו או הורידו כאן
הרעיונות הכי גרועים בעולם: רימייק ל״ממנטו״, סרטי המשך ל״בלייד ראנר״ ו״הנוסע השמיני״
"ממנטו״. כבר שכחתם?
תייקו תחת: ״הרעיונות הכי גרועים בעולם״, וכולם מהיומיים האחרונים. הנה שלושה או ארבעה מהם:
האם זה הסרט שהולך לזכות השנה באוסקר?
התשובה היא כמובן ״מי יודע?״, אבל רגע לפני שמתחילים לחלק פרסים (בעוד שבועיים), ובמירוץ אוסקרים שנראה השנה הפכפך יותר מאי פעם, מתחיל לבלוט סרט אחד שהופך פתאום למוביל הלא צפוי במירוץ. האם הוא יזכה? מי יודע. אבל הוא מתחיל להתייצב כמועמד המוביל. לסרט קוראים ״Spotlight״. והנה הקטע: מבירורים שערכנו בימים האחרונים מסתמן שנכון לרגע זה, הסרט הזה כלל לא נרכש להפצה בישראל.
עדכון: יש לסרט מפיץ ישראלי, עכשיו רק נשאר לראות האם ומתי הוא יופץ. במהלך היום, לא מעט מפיצים חיפשו את הסרט עד שלבסוף קיבלתי את העדכונים הערב שהסרט נמצא בידיים של פורום פילם/א.ד מטלון, אלא שהם לא שיבצו אותו בטבלאות ההפצה המופצות בין המפיצים ובין האולפנים, מה שמציב אותו במצב טנטטיבי. עם זאת, בג׳אנקט האירופאי עם שחקני הסרט שמתקיים מחר, יש נציגות לתקשורת הישראלית, מה שאומר שהוא ככל הנראה יופץ מתישהו.
זה הטריילר שלו:
האוסקר הראשון של ספייק לי
ספייק לי מקבל אוסקר על מפעל חיים בגיל 58, הלילה בהוליווד
הלילה חולקו בהוליווד פרסי האוסקר-לשם-כבוד על מפעל חיים, מטעם ועד המנהלים של האקדמיה האמריקאית לקולנוע. מאז 2009, פרסי ההוקרה האלה – לאנשי קולנוע שעבודתם היתה חלוצית, או שהקדישו את מרצם ואת פרסומם לעשייה הומינטרית – נותקו מטקס האוסקר המרכזי בפברואר ועברו לנובמבר, לאירוע קטן יותר, שלא משודר בטלוויזיה. כך זה נראה, למשל, לפני שנה כשהיאו מיאזאקי והארי בלפונטה זכו.
הזוכים השנה היו ספייק לי, ג׳נה רולנדס ודבי ריינולדס. את עיקר כותרות הבוקר ותשומת הלב יצר ספייק לי, שהיה מועמד בעבר פעמיים לאוסקר (פעם אחת על התסריט ל״עשה את הדבר הנכון״ ופעם שנייה כבמאי דוקומנטרי על ״ארבע ילדות קטנות״). כמו בלפונטה בשנה שעברה, גם לי בן ה-58 – שביים כבר למעלה מ-20 סרטים באורך מלא ועוד המון סרטים קצרים – ניצל את הבמה אותה קיבל כדי להוכיח את הוליווד. במשך 15 דקות, בהן סקר את סיפור חייו, החל מהעובדה שאמא שלו היתה זו שחשפה אותו לקולנוע ולקחה אותו לראות את ״רחובות זועמים״ של סקורסזי, לי סיפר שבכל שנותיו בהוליווד הוא מעולם לא ראה אדם שחור בתפקיד בכיר באולפנים. ״השחור היחיד באולפן הוא זה שעומד בשער״, הוא אומר. ״בימינוֿ, כנראה יותר קל להיות נשיא שחור מאשר ראש אולפן שחור״. לי קרא להוליווד להתעורר ולהתפכח כי ב-2040, הלבנים יהיו המיעוט בארצות הברית. הנה נאום התודה של ספייק לי במלואו:
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 12.11.2015
סרט חדש אחד נכנס לטבלה השבוע, ועוד סרט נוסף מהשבוע שעבר. הסרט החדש הוא ״סטיב ג׳ובס״ של דני בויל, שגרם לקטטות בקרב מבקרינו, כאילו לכל הפחות מדובר ב״רבין היום האחרון״. מנעד הציונים נע מ-0.5 הכי נמוך ל-4.5 הכי גבוה, ועם רוב דרגות הביניים באמצע. זה מאותם סרטים שהממוצע שלהם ממש לא משקף קונסנזוס. נשאלת השאלה: על איזה מבקר/ת אתם סומכים?
״הטנור״, הסרט הקוריאני שעלה בסוף השבוע שעבר, נכנס השבוע לטבלה עם שלושה דירוגים. בשבוע שעבר הופצו בבתי הקולנוע בישראל סרט אחד יפני וסרט אחד קוריאני (שהוא קופרודוקציה יפנית). מעניין.
שימו לב מה קורה השבוע בקולנוע. המון אקשן:
״חתונה מנייר״, טריילר
מורן רוזנבלט ב״חתונה מנייר״ של ניצן גלעדי
״חתונה מנייר״ הוא סרט הביכורים העלילתי של ניצן גלעדי, שהיה מוכר עד עכשיו בתור יוצר תיעודי. הסרט הקטן והעדין הזה התגלה בפסטיבל ירושלים, שם זכה בפרס סרט הביכורים, זיכה את אסי לוי בפרס השחקנית וזכה בציון לשבח מטעם פיפרסקי. משם נדד הסרט לפסטיבל טורונטו ולפסטיבל לונדון ומורן רוזנבלט זכתה עליו בפרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר. בין לבין, פרסמנו כאן שהמבקר הניו יורקי ג׳ון אנדרסון כל כך התלהב מ״חתונה מנייר״, אותו ראה בפסטיבל טורונטו, שהוא יצא במתקפה נגד האקדמיה הישראלית לקולנוע על כך שהיא בחרה ב״באבא ג׳ון״ כנציג ישראל לאוסקרים, ולא בסרטו של גלעדי. ועכשיו סוף סוף יש לו גם מפיצים, תאריך יציאה (24.12) וטריילר, שחושף את אחד הדברים החזקים ביותר בסרט – השימוש רב העצומה של גלעדי, ושל הצלם רואי רוט, באתרי הצילום של הסרט במצפה רמון:
תגובות אחרונות