ביום שלישי, אחרי מסיבת העיתונאים של האקדמיה לקולנוע בה הכריז מרק רוזנבאום שבעוד חודש הוא מסיים את תפקידו כיו"ר האקדמיה, ושהוא מקווה לראות את המפיק איתן אבן מחליף אותו בתפקידו, פניתי לאבן, לבדוק איתו האם ירצה לפרסם פוסט אורח בבלוגי בו הוא מציג את חזונו לקדנציה שלו כיו"ר האקדמיה. אני מניח שאבן לא יהיה המועמד היחיד שיעמוד להצבעת הנהלת האקדמיה, ואולי יהיה נכון להבין איך כל אחד מהמועמדים רואה את הגוף שבראשו הוא מקווה לעמוד.
אבן שמח מהפנייה שלי, והוא ישמח לשתף את קוראי הבלוג במחשבותיו על עתיד האקדמיה, אבל לא התפנה בינתיים לנסח מאמר כזה. אחכה לו בסבלנות עד שיגיע.
בינתיים, לא ברור האם יהיו לאבן בכלל מתחרים. קבוצת המחאה של שאול דישי, מיקי רוזנטל ושות' לא מתכוונת להריץ נציג מטעמה לראשות האקדמיה. לטענתם, המחאה שלהם באה רק כדי להסדיר את ענייני הדמוקרטיה בארגון, ולא לארגן לעצמם ג'ובים (בהתנדבות).
את ריכוז המחאה נגד ההתנהלות של האקדמיה – שמתנהלת על ידי הנהלה, ולא על ידי 870 חברי האקדמיה – מרכז דישי על פי רוב בבלוג שלו, ובמיילינג ליסט עצום המידות שלו, איתו הוא שולח עדכונים (ושירים) למאות אנשי תעשיית הקולנוע. כדי לסכם את מצב המאבק, רגע אחרי מסיבת העיתונאים בה הודיע יו"ר האקדמיה על פרישתו (כלומר, שמהחודש הבא כל הסיפור הזה יהיה בעיה של מישהו אחר), הסכים דישי להתארח הפעם בבלוג שלי, ולא בבלוג שלו, כדי להסביר מי נגד מי ומה צריך לקרות:
=================
מאת שאול דישי
אפתח בסידור של מילים שמאפשר בדיחה טובה בקנה מידה עולמי, שיכול להיות מתאים לספר המכתמים הכלל-יקומי, וזה הולך כך – בשמונה מילים בסך-הכל:
כבר לפני שנתיים הודעתי שתּוך חודש אני פורש (יו"ר הארגון, ארגון כלשהו)
ממש מצחיק, לא?
וכעת, עד שנרגע מהבדיחה, ננסה לנתח את הטקסט המקורי הפשוט שלהלן, אותו כתב באתר "הבמה" העיתונאי וחבר אקדמיה נחום מוכיח, שהיה נוכח כמו רבים אחרים במסיבת העיתונאים של האקדמיה ביום 16.08.2011:
"יו"ר האקדמיה מרק רוזנבאום הודיע במסיבת העיתונאים כי כפי שמסר כבר לפני שנתיים, בדעתו לפרוש מתפקידו בעוד חודש. הוא ציין כי המועמד שלו להחליפו בתפקיד הוא איתן אבן, מה שיותיר – אם אכן כך יהיה – את אחיזת איגוד המפיקים בראשות האקדמיה.
בתשובה לשאלה הבהיר כי כל חבר הנהלה אחר יכול להציג אף הוא את מועמדותו לתפקיד, והיו"ר החדש ייבחר בהצבעה. כן מסר, כי בתגובה למחאת קבוצת חברים על אי סדרים בהתנהלות האקדמיה, המליצה ועדה שהקימה ההנהלה על הרכבת מליאה נבחרת של 81 חברים שייבחרו מכלל חברי האקדמיה, בכפוף לאישור ההחלטה על ידי ההנהלה."
מאיפה שאני לא מנסה להתחיל אני לא מצליח לגעת "נכון" בטקסט הזה; קודם כל הבדיחה עדיין מהדהדת ומשתלטת, אבל היא בכלל לא מצחיקה מבחינת המשמעויות האמיתיות שלה. היו"ר המכהן מרגיש שמחובתו להצביע על מחליפו, הוא המועמד שלו – אלא אם כן, תמצא ההנהלה לנכון, לבחור מבין חבריה המכהנים בה מועמד אחר.
נכון, כך זה על פי התקנון הקיים. ההנהלה הקיימת עושה תמיד רק מה שהיא רוצה ומחליטה, ההנהלה היא חזות הכול וחזית הכול, חוץ מההנהלה כמעט לא קיים דבר; אמנם יש שמועה, שקיימים עוד כ-870 חברי עמותה רשומים שמשלמים דמי-חבר שנתיים, אבל להם אין שום תפקיד ו/או משמעות בקבלת ההחלטות. רק לאחרונה – על פי אתר האקדמיה – הורחבה רשימת חברי הוועד המנהל ל-21 חברים ותיקים ומתמידים ביותר, שאליהם התווספו שלושה או ארבעה חברים חדשים.
"ההנהלה התכנסה והחליטה", "ההנהלה תתכנס ותחליט", כל זה קרה, כל זה ימשיך לקרות, זוהי דיקטטורה במיטבה, זוהי דמוקרטיה שאיננה קיימת, למרות שהחברים הרשומים באקדמיה מבקשים אותה – בעצם, דורשים אותה חזרה. וזו לא גחמה מזדמנת או שולית, זוהי דרישה המחויבת על פי דין, ללא התקיימותה בפועל העמותה של האקדמיה פועלת בניגוד לחוק.
טוב היה עושה אם בטרם פרישתו היה היו"ר המכהן מאמץ את הצורך בתיקון הליקויים והיה מוביל את התקנתם המלאה, במקום להיות עסוק בהתגוננות והתעלמות גורפת מקולות המחאה הצודקים ההולכים ומתגברים בשנה האחרונה לכהונתו, ובמיוחד, מאז חודש מרץ האחרון, ובמקום השקידה על משיחת מחליפו בשיטת הכיסאות המוזיקליים של איגוד המפיקים.
לא מדובר כאן בפגמים אסתטיים בלבד – מדובר במצב חמור הרבה יותר. יש כאן התעקשות אינטרסנטית, כיתתית, מצד רוב חברי ההנהלה להמשיך בדרכם השוגה כקברניטי העמותה. למרבה הצער, עשרות ניסיונות והסברים שלנו ("המוחים והמוחות של המוחים") לא הצליחו לשכנע את חברי ההנהלה המכהנים, המתמידים, ומעט החדשים שביניהם – להתעשת, להתנער מהליקויים, ולתקן את המצב, מסתבר, שאין בהם את הכוח והמוח לעשות זאת, וככל הנראה זה יקרה רק בהתערבות של גורם חיצוני – שמעצם תפקידו הוא גם ניטראלי, וגם חד ונוקב על פי הרשום בספר החוקים.
גם המנכ"לית אילנה שרון וגם היושב ראש מרק רוזנבאום, מסתבכים לא-קלות כשהם מנסים גם להתעלם וגם "כאילו" לתקן – את הליקויים שנחשפו בשנה האחרונה בהתנהלותה הבלתי-דמוקרטית של הנהלת (העמותה) האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.
במקום לאמץ כלשונן את חוות הדעת המשפטיות המלומדות של עו"ד נוי ברינט, שהוא מומחה לדיני עמותות, מנסים קברניטי האקדמיה להסתובב סחור-סחור, להסתבך יותר ויותר, ולהציע הצעות-סרק שרק ימיטו עליהם ועל פועלם מרובה-השנים חרפה ובושה – גבוהות עוד יותר.
אומרת המנכ"לית, בבואה מישיבה של הוועד המנהל של האקדמיה, כשהיא מקריאה מנייר כתוב על פי עדותו של הכתב החייל רום אטיק בראיון בגלי-צה"ל:
"החלטנו עפ"י בקשת חברים באקדמיה לשנות את המבנה של האסיפה הכללית, לאסיפה כללית נציגותית, וכשיבחרו הנציגים לאסיפה הכללית החדשה יהיה בסמכותם לערוך שינויים בתקנון. "
מצוטט היו"ר של האקדמיה – על ידי יאיר רוה ב"סינמסקופ":
לשאלת אחת העיתונאיות לגבי יחסה של הנהלת האקדמיה למחאתם של 22 החברים, בראשות שאול דישי, מיקי רוזנטל ושות', ודרישתם לדמוקרטיה, ענה רוזנבאום שוועדה מטעם ההנהלה ישבה ובדקה את טענותיה והמליצה – בהתאם לסעיף 24 בחוק העמותות – שיש להקים מליאה נבחרת של 81 חברים, שייבחרו מכלל חברי האקדמיה. ההנהלה צריכה להתכנס ולאשר את ההחלטה הזאת.
שניהם, גם המנכ"לית וגם היו"ר, שבעצם סותרים אחד את השניה, טועים, מוטעים, ובעיקר מטעים. דמוקרטיה היא לא פירמידה הפוכה ואי אפשר להפוך אותה. והכי חמור: ב-10 לחודש היא אומרת "החלטנו" (וכוונתה על פי עדות הכתב: "ההנהלה החליטה") וב-16 לאותו חודש אומר היו"ר: "ההנהלה צריכה להתכנס ולאשר את ההחלטה הזאת".
עמותת האקדמיה אינה שונה במאומה מעמותות אחרות במדינת ישראל, וחלות עליה בדיוק אותן חובות ניהוליות; היא לא בבחינת "רשות" (לא 'השידור' ולא 'שדות התעופה') ואין בה 'מליאה' וכיו"ב – מונחים שאינם נוגעים כלל במהותה על פי חוק. בצר להם, הם (קברניטי האקדמיה) חולמים ומייחלים בעצם לעולם כזה בו הממשלה (ההנהלה) בוחרת פרלמנט, והפרלמנט (שעוד לא נבחר) בוחר את "העם". מגוחך, וילדותי מבחינת יכולת ההמשגה והיישום. אין דבר כזה בדמוקרטיה מתוקנת – לא בעולם הרחב ולא במזרח התיכון החדש – העם (כלל חברי האקדמיה) צריך לבחור נציגים, הנציגים צריכים לבחור 'פרלמנט', והוא יוכל לבחור את הוועד המנהל, רק כך מתנהלת דמוקרטיה.
כל זה בשפה פשוטה של חבר רגיל וחסר זכויות כלשהן כרגע, באקדמיה.
אותו הסבר שלעיל – בשפה של עו"ד מדופלם שתחום ההתמחות שלו הוא דיני עמותות במדינת ישראל – נוסח ונערך משפטית במכתב רשמי שנשלח לכל אחד ואחת מהמכהנים בהנהלת האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.
ואין מושיע … ואין אסימון שנופל – לפחות, לא כרגע.
===============
עד כאן שאול דישי. ביקשתי מאילנה שרון וממרק רוזנבאום תגובה למאמר. אם הם יעבירו תגובה, אפרסם אותה.
ואני נותר עם כמה שאלות שאני חוזר עליהן מאז שהמאבק (ההגיוני) הזה התחיל: מה התקווה של 22 המוחים? מה הם היו רוצים להשיג? מה החזון שלהם לאקדמיה, שלא בא לידי ביטוי במבנה הנוכחי שלה, ושלדעתם יבוא לידי ביטוי כשהיא תעבור רוויזיה ארגונית? איך הם רואים את תפקידה של האקדמיה?
תגובות אחרונות