8 פסנתרים, 18,000 מחרימים
ועוד בענייני קולנוע ישראלי ושיווקו:
הנה משהו על התמסמסותו של רעיון שיווקי. או: איך רעיון יפה הופך לקומוניקט בומבסטי ולאירוע פייסבוקי עצום ולבסוף לאירוע קטנטן מידות ונטול גרנדיוזיות. מישהו שם בינוייטד קינג/עבודה עברית הפקות הגה רעיון שיווקי מקסים: להציב פסנתרים ברחבת הסינמטק ולהזמין את הציבור ל"שיעור פסנתר המוני". אני מניח שמישהו שם ראה בדמיונו עשרות פסנתרים מכסים את הרחבה ומאות אזרחים עומדים בתור לתורם ליד הפסנתר. ההשראה לאירוע באה מהמיצב המוזיקלי הנודד של לוק ג'ראם, שהציב בשנה שעברה 60 פסנתרים בניו יורק (ובערים נוספות) לשימוש הציבור.
הקומוניקט הבטיח "עשרה פסנתרי כנף". דף האירוע בפייסבוק הבטיח "פסנתרים רבים". אבל הדיווח בוויינט על האירוע שלשום הראה בסך הכל שמונה פסנתרים, מתוכם רק אחד פסנתר כנף. ובצד מתראיין מלחין הסרט, אבי בללי, שדווקא הלחין את הסרט כמעט כולו רק על טהרת כלי המיתר (כי הרי לגיבור קוראים פידלמן, איש הכינור, ולא פיאנו-מן). נו, נברמיינד, נכון? רעיונות לחוד ומציאות לחוד. נדמה לי שכל הקולנוע הישראלי תלוי על הפער שבין השניים, לא?
===================
זוז הצידה קוטג', הנה המחאה הצרכנית הפייסבוקית הבאה: קבוצה בפייסבוק החליטה למחות נגד המחירים הגבוהים בקולנוע: של הכרטיסים ושל המזון בדוכני המכירה, וקוראת לצופי הקולנוע להחרים את כל בתי הקולנוע למשך שבוע שלם, מ-1.9 עד 8.9. כבר למעלה מ-18,000 איש הסכימו להשתתף בחרם. מספר לא מבוטל, שיקטין בשבוע הזה את הכנסות בתי הקולנוע ב-740,000 שקל (בהנחה שהם נמנעים מסרטי דו מימד).
רעיון נהדר ומסקרן לראות מה יהיו השלכותיו. אבל יש בעיה אחת עם התאריך שנבחר: בשבוע הראשון ללימודים ממילא נרשמת צניחה עצומה בהכנסות בתי הקולנוע. ההורים מאלפים את הילדים ללכת לישון מוקדם, לעשות שיעורים ולאכול פחות ג'אנק-פוד. עם חרם ובלעדיו, הכנסות בתי הקולנוע בשבוע הזה ייפלו בלמעלה מ-50 אחוז.
כדי שהחרם יהיה אפקטיבי וכואב – ושיראה שגם המחרימים רציניים ולא סתם טרמפיסטים – היה נכון לקיים אותו דווקא בשבוע האחרון של חופש, זה שמתחיל מחר. זה אתגר: לא ללכת לקולנוע עם הילדים או עם החברים בשבוע האחרון של אוגוסט, כשהקולנוע הוא אופציה קרירה ונוחה לשריפת זמן חופשה (ובאופן יחסי, אגב, גם לא האופציה הכי יקרה). להפסיד 18,000 צופים בשבוע האחרון של החופש, היה גורם לבעלי בתי הקולנוע לשים לב שמישהו מעוצבן עליהם ואז לנסות לפייס אותם במבצעים. בשבוע הראשון של ספטמבר זה פשוט ייראה שכולם באפיסות כוחות ומשלימים שעות שינה לקראת חופשות תשרי, שאז מכירות הכרטיסים (בעיקר בסוכות) שוב יזנקו.
===============
אפרופו מחאות תאגידיות: הסרט התתיעודי פוקח העיניים "התאגיד" מ-2003 זמין לצפייה, הורדה והפצה בחינם ובאופן חוקי לחלוטין. צפיית חובה לכל מי שרוצה להבין איך התאגידים מנצלים פרצות בחוק, ותאוות בצע פשוטה, כדי לשלוט בחיינו ולהפוך למעש לדיקטטורות האמיתיות של המאה הנוכחית. סרט פשוט מאלף (וארוך).
מחירי הכרטיסים בארץ סבירים בהחלט ונמוכים לעומת הרבה מקומות בעולם. בניגוד למוצרים האחרים שהוחרמו אין כאן קייס, המחיר בהחלט סביר. יש מקום לצעקה נגד מחירי הפופקורן ומחירי העמלה על הזמנה טלפונית/באינטרנט. החרם שצריך ליזום הוא לעשות שבוע שאף אחד לא מזמין באינטרנט או בטלפון, כולם באים ויוצרים לחץ על הקופות בשביל לחסוך את העמלה, ואז נראה מה יעשו בתי הקולנוע שיצטרכו לתגבר קופאים בגלל זה ולדחות שעות הקרנות.
הרעיון השיווקי ה"יפה" הוא בלשון המעטה מוזר ביותר. דבר ראשון. הרעיון משדר שמדובר בסרט שהוא מיוסיקול או לפחות קרוב לענייני מוסיקה, מה שהוא לא המוצר המשווק. שנית. ההדגש על פסתנר כנף מאיר בזרקור חזק את אחת הפאלטות המשונות בסרט. הפסנתר במחסן של פידלמן הוא פסנתר עומד ואילו המסגרת שהם מחפשים וגם לבסוף מוצאים היא כזו של פסנתר כנף. איך, למה, מה קרה?
כבר 20,000 … כן ירבו,
דרך אגב יאיר ראיתי אתמול את "שרון עמרני: זכרו את השם" סרט נהדר ומרגש.
למי שלא יצא לראות את הסרט עדיין ניתן לצפות בו כעת בחינם באתר של yes docu , הנה קישור :
http://yes.walla.co.il/?w=2/7839/1826372
(לא יודע למה הם משאירים את הטלאי הצהוב הזה על הסרט בכניסה לאתר – הסרט זמין לצפייה ללא שום תשלום)