13 דצמבר 2012 | 23:57 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

"ההוביט", לעשות קצת סדר בבלאגן

"ההוביט, מסע בלתי צפוי". ביג פוט

למעשה, מוקרנים בישראל כרגע ארבעה סרטים שונים ששמם "ההוביט: מסע בלתי צפוי", סרטו החדש של פיטר ג'קסון והחלק הראשון בטרילוגיה שעדיף לו לא נעשתה כלל. ארבעת הסרטים מאכלסים 18 הקרנות נפרדות היום ביס פלאנט בראשון לציון: גרסה אחת מוקרנת בדו מימד. גרסה שניה מוקרנת בתלת מימד. גרסה שלישית מוקרנת בתלת מימד בהקרנת HFR של 48 פריימים בשניה (High Frame Rate), המוקרנת בכמה אולמות בודדים ביס פלאנטים וסינמה סיטיאים בלבד. גרסה רביעית היא באיימקס, בה ניתן לצפות רק ביס פלאנט ראשון לציון. הסקרנות האמיתית שלי מ"ההוביט" חדש נבעה מהחידוש של הצילום וההקרנה ב-48 פריימים בשניה. זה חלום ותיק של לא מעט צלמים ובמאים להגדיל את קצב הקרנת הסרטים, לבטל עד כמה שאפשר את אפקט ההבהוב של המקרנה ולהגדיל את איכות התמונה והרזולוציה. כל השנים השאיפה הזאת נתקעה על סלעי החומרה (והכלכלה): להחליף את מנועי המסרטות ואת התריסים בעדשות כדי שיוכלו להקרין בקצב החדש, ולהתחיל לשנע גלגלי פילם גדולים יותר (כפול פריימים אומר כפול צלולואיד), אז זה מעולם לא קרה, מלבד כמה ניסיונות כאלה בסרטים קצרים שהופקו לאטרקציות בלונה-פארקים, אבל עכשיו, כשהמקרנות דיגיטליות וקצב הפריימים הוא רכיב תוכנה ולא מנגנון מכאני, זה מתאפשר סוף סוף. ג'קסון הוא הראשון שעושה את זה.

הייתם חושבים שהדרך הנכונה לצפות בסרט היא הדרך שבה הוא צולם. ובכן, גם כאן ג'קסון מקדים את עצמו. הוא צילם את הסרט עם מצלמות איימקס דיגיטליות (המצאה חדשה) שמצלמות בקצב של 48 פריימים בשניה. אבל עדיין לא קיימת שיטת הקרנה של איימקס (דיגיטלי) שמקרין ב-48 פריימים בשניה כך שלמעשה אי אפשר לצפות בסרט כפי שהוא צולם. אני מניח שעד "ההוביט 2" בחנוכה הבא זה כבר יתאפשר. (תיקון: מתברר שיש הקרנות איימקס תלת מימדיות דיגיטליות ב-48 פריימים בשניה, אבל במעט מאוד מקומות בעולם, ולא בישראל. הנה רשימת האולמות המציגים כך את הסרט מהאתר של איימקס. בניו יורק, למשל, יש רק אולם אחד, בצ'לסי, שמציג את הסרט באיימקס HFR. והרי נהיר לנו שתוך שנה שנתיים זה יהיה הסטנדרט בכל האולמות).

בשבועות האחרונים, מאז שחשף ג'קסון את שיטת הצילום וההקרנה הזאת הוא חטף עליה לא מעט ביקורת. בשבוע שעבר היו אף כאלה שדיווחו מהקרנות העיתונאים שקצב ההקרנה החדש עושה סחרחורות ומיגרנות. היו מבקרים שאף טענו באופן קולני שזה נראה מכוער. בכיינים. אם.ג'י.אם כה נבהלו מהתגובות שנראה שהם צמצמו באופן משמעותי את ההפצה של גרסאות ה-48 פריימים בשניה והפכו את זה לאופציה בוטיקית. גם בישראל: יש רק כחמישה אולמות שבהם הותקנה האופציה להקרנה ב-48 פריימים בשניה.

ואת זה רציתי לראות. רציתי להבין איך נראה צילום בקצב פריימים כפול. ועכשיו אני יודע: זה נראה מדהים. מימיי לא ראיתי הקרנה כה צלולה וחדה. המסך נעלם לחלוטין והופך למעין חלל במרכז האולם שמציג עולם שנראה מוחשי ממש.

אכן, זה נראה חלק מדי, דיגיטלי מדי, אבל אני גם מבין שזו התוצאה של השקת הדור הראשון. אני מניח שעד בכורת "ההוביט 2", שאני ממש תוהה האם אטרח ללכת לראות, נראה כבר דור שני, שיהיה קצת מרוכך יותר. אני זוכר את מייקל מאן מצלם בווידיאו היי-דפינישן את "הנוסע", ושזה נראה וידיאואי מדי, ותראו לאן זה קפץ מהר מאוד – בסך הכל חלפו שמונה שנים מאז. אין מה להגיד ה-48 פריימים הזה, זו הברקה. ופיטר ג'קסון יודע לעשות בזה שימוש: לא רק שהסטים מרהיבים בגודלם ועוצמתם, יש לו עכשיו את היכולת הטכנולוגית לייצר תנועות מצלמה מהירות מאוד ללא המריחות שעושות כאב ראש. עברו ימי ה"וויש-פאן". אין יותר "וויש". הכל חלק.

נותרה רק הבעיה הקטנה הזאת של הסרט שעליו עשה ג'קסון את הפרזנטציה שלו. קיבצתי לעצמי כשלוש סצינות פעולה מעולות שהיו בהן כ-20 דקות מרהיבות של קולנוע, של ג'קסון לוקח את מה שעשה ב"שר הטבעות" ומקפיץ אותו דור. אבל זהו. כל שאר 150 הדקות היו מוות מוחי.

התסריט של "ההוביט" הוא ברדק בלתי נסבל. הסיפור מסופר באופן עילג, אגבי, גמלוני, לא לגמרי ברור מי נגד מי – בחיי שהתקשיתי לעקוב מה קורה, ואני עוד מכיר את הספר. הקטעים הטובים ממחזרים רגעי שיא מ"שר הטבעות", הקטעים הרעים הם רצף בלתי נסבל של פטפטת אינסופית, לא מעניינת וכתובה ברישול. זה באמת היה סרט בלתי נסבל לשבת בו, ולחלוטין לא מהנה. אילולא העובדה שהבנתי בזמן אמת שיש כאן רגע כזה שהוא אבן דרך, דף בתולדות הקולנוע, במעבר בין הפורמטים, בחיפוש של הקולנוע הגרנדיוזי אחר ה-70 מ"מ הבא, הסינרמה הבא, ספק אם הייתי מצליח לשרוד את הסרט. כבר הרבה זמן לא התאכזבתי, כעסתי וסבלתי ככהבסרט של במאי שאני אוהב. או שחשבתי שאני אוהב, עליי להגדיר את יחסיי עם ג'קסון מחדש אחרי הסרט הזה.

ברגע שיגיעו לרגע של איימקס תלת מימדי ב-48 פריימים בשניה, זה יהיה הגביע הקדוש של הפקות הענק. ואנחנו נקווה שנזכה לקבל בפורמט כזה את "לורנס איש ערב" של הדור שלנו. "ההוביט", למרבה הצער, הוא "הגלימה" (הסרט שהשיק את עידן הסינמסקופ): רגע היסטורי מבחינה טכנולוגי, רגע שפל מבחינה קולנועית, ועוד של במאי שקיווינו שהוא אמין. מפח נפש.

ובכל זאת: אם אתם הולכים לראות את "ההוביט", לכו להקרנת ה-HFR. אתם חייבים לראות את העתיד.

ואם אתם כבר שם, אולי תסבירו לי למה לכל אוכלוסיה בארץ התיכונה יש שפה משלה אבל רק הטרולים מדברים בינם ובין עצמם באנגלית לונדונית? באמת, לעומת כמות ההמצאות העצומה שהיתה בטרילוגיית "שר הטבעות" משהו בבניית העולם של "ההוביט" נראה עצל לחלוטין. נראה שכל היצירתיות הלכה רק לעיצוב הסרטים, תכנון מתקני הצילום ובניית סצינות הפעולה הלא-רעות.

נושאים: בשוטף

9 תגובות ל - “"ההוביט", לעשות קצת סדר בבלאגן”

  1. בוריס 14 דצמבר 2012 ב - 0:47 קישור ישיר

    בשכונה שלנו יש 6 סרטים שונים שמשחקים בין אופציות הליימקס, התלת ומהירות ההקרנה. הבעסה שהאולם היחיד שמקרין גם בליימקס גם בתלת וגם במהירות גבוהה נמצא כשעה נסיעה מאיתנו. מצד שני כבר נסעתי בעבר מתל אביב לקריון בשביל לראות את האביר האפל באיימקס.

  2. רככ 14 דצמבר 2012 ב - 4:05 קישור ישיר

    ====היזהרו מהקרנת תלת מימד HFR בסינמה סיטי ראשלצ אולם 23===
    אני כועס מאוד כי ההקרנה הייתה כל כך חשוכה והמשקפיים פשוט מעוותות את הצבעים.הייתי בהקרנה הערב(חמישי 23:20) חייב לומר שמישהו שם חייב לכייל את המקרן,זה כמו לראות את הסרט דרך משקפי שמש.

  3. ג׳וני מארקו 14 דצמבר 2012 ב - 4:38 קישור ישיר

    תודה!

  4. שלו 14 דצמבר 2012 ב - 9:36 קישור ישיר

    מה קורה ביס פלאנט חיפה? יש שם תלת מימד רגיל או שנותנים שם גם הקרנות HFR?

    ומישהו ראה את זה באיימקס ויודע לספר איך זה שם?

  5. אוטו פוקוס 15 דצמבר 2012 ב - 0:59 קישור ישיר

    יש רשימה מסודרת של אולמות ה-FPS, או שזה ניחוש וטעיה בקופות הקולנוע? איך יודעים בהזמנה מראש?

    ==================

    רוה לאוטו: האתרים של יס פלאנט וסינמה סיטי מציינים את כל סוגי הפורמטים האפשריים לצפייה בסרט.

  6. יס פלנט חיפה 15 דצמבר 2012 ב - 2:32 קישור ישיר

    ביס פלנט חיפה יש הקרנת HFR 4 כ48 פרימים לשניה באולם מספר 1 .

  7. בוריס 16 דצמבר 2012 ב - 0:50 קישור ישיר

    טוב, עם כל העבוד הhfr בשלב זה פשוט גורם לסרט להראות כמו הפקת וידאו זולה. אני הייתי מוותר. מצד שני, טכנולוגיית הסאונד החדשה של דולבי. האטמוס, פשוט מעולה. אבל

  8. רני 16 דצמבר 2012 ב - 11:04 קישור ישיר

    הקרנת ה HFR שאני ראיתי (שישי בפלאנט איילון, אולם 6) היתה מושלמת. החדות ורציפות התנועה היו מדהימים בעיני. כך סרטים צריכים להיראות. אגב: האם הטכנולוגיה הזו (של 48 ומעלה פריימים לשניה) מוגבלת לסרטי תלת מימד בלבד? או שמא ניתן לצלם, ולהקרין, בה גם סרטי דו מימד?

  9. meat-bone-n 17 דצמבר 2012 ב - 12:42 קישור ישיר

    ראיתי ביס פלאנט איילון.
    נראה לי שהדרך הטובה ביותר לתאר את החוויה היא תאטרון בובות עם אפקטים.
    הhfr מכניס אותך לסט.. אתה רואה איפה מיקמו את הפנסים, אתה שם לב למשחק, הכל מאד על פני השטח, ואין תחושה קולנועית מוכרת- אתה ממש לא שוקע לתוך הסרט. אם אתה משחרר ואומר לעצמך שאתה בהצגה, אז יותר קל לצלוח את הסרט.
    ואז מגיעות הדמויות הממוחשבות והאפקטים, חלקן נראות כמו בובות, וזה מזכיר דווקא חוויה נעימה של הבובות מ"סיפורי עמים";
    ולחלקן מבחינתי זה ממש מעניק חיים- גולום מעולם לא נראה יותר חי, סצנה מעולה. סצינת הנשרים גם היא מאד יפה, וגם כאן הטכנולוגייה משרתת את התוכן.
    מבחינת תוכן, צדקת, כמה דיבורים יש בסרט!!! סצנות מייגעות של דיבורים שאפילו לרצפת העריכה אין מקום להכיל אותם. הסרט מאד ארוך, מאד, וזה מורגש היטב.
    ובחזרה לטכנולוגיה, גם את "הנוסע" לא אהבתי בגלל המראה שלו ואכן הטכנולוגייה הזאת תפתחה היטב. מקווה שזה מה שיקרה עם ה hfr , כי יש פוטנציאל, אבל לא רוצה שתגזל ה"קולנועיות" שאני כל כך אוהב.
    לסיכום, לא מאד מומלץ לצפייה לאנשים חסרי סבלנות:)


השאירו תגובה