07 אוגוסט 2008 | 18:12 ~ 14 תגובות | תגובות פייסבוק

"יחידת עילית", הביקורת

האמת, סתם סרט.

נושאים: ביקורת

14 תגובות ל - “"יחידת עילית", הביקורת”

  1. ערן אלתר 7 אוגוסט 2008 ב - 18:26 קישור ישיר

    אחלה ביקורת.

  2. יניב אידלשטיין 7 אוגוסט 2008 ב - 18:41 קישור ישיר

    תכל'ס.

  3. איתן 7 אוגוסט 2008 ב - 18:55 קישור ישיר

    באמת ? לא יפה. לא קשור בכלל לזה שאהבתי את הסרט. הרי לא מדובר פה על סרט זניח. מדובר על זוכה דב הזהב האחרון. סרט שהאחים ויינסטין מתכוונים לדחוף לאוסקר הבא. סרט שמעורר ויכוחים בעולם על האם הוא פשיסטי או לא.

    מקובל עלי שלא אהבת את הסרט. אבל משונה בעיניי שלא מצאת מה לכתוב עליו. לצורך העניין, גם לא התרשמת מ"4 חודשים וגו'…" הרומני, אבל כתבת עליו.

    מוזר.

    רוה לאיתן: א) רצונם של האחים וויינסטין לא אמור להכתיב את נפח הביקורת שלי. ואני יכול להתחיל ולהתנבא שהפוש האוסקרי שלהם יניב לסרט רק מועמדות על העריכה (חד וחלק הדבר הכי טוב בו). ב) מה הוויכוח, הסרט פשיסטי לעילא, הוא לא מתנצל על זה אפילו. ג) ביני ובינך אוסיף שהתחלתי לכתוב משהו על זה ש"יחידת עילית" נורא הזכיר לי את "מפטיר" – לא בסגנון או בתוכן דווקא, אלא בחוויית הצפייה: סרטים פגומים, קצת מקושקשים, אבל שמסתתרות בתוכם סצינות יפות. אבל כל משפט נוסף שכתבתי מיד נמחק כי הוא פשוט החליש את הטענה המרכזית שהגיעה למיצוי בשלוש מילים: שלא משנה מה ההייפ הוויינסטייני רוצה שנכתוב או נחשוב על הסרט, תכל'ס הסרט לא משהו ונפחי הדיון בו מוכתבים לא על פי חשיבותו האמיתית אלא מתוך קמפיין אגרסיבי שאמור לגרום לנו לחשוב שיש בסרט הזה גדולה, שהוא בליגה של "עיר האלוהים", והוא לא.

  4. cinephile 7 אוגוסט 2008 ב - 19:52 קישור ישיר

    גם אני לא אהבתי. עלילה סכימטית,דרמה שיטחית,
    אלימות לשם אלימות, פסוודו טרנטינו, צילום ומיזאנסצינה רעים,
    והעובדה שקוסטה -גראווס, שהיה יו"ר השופטים בברלין, אהב מאד,
    רק מדגישה שגם הוא הוא אינו במאי גדול ורק הקונטקסט הפוליטי
    נתן לסרטיו בזמנו את ההילה החשובה.
    ראיתי גם אל תקראו לי ג'וני, בפסטיבל הברזילאי,
    והוא גם סרט תעמולה של אל-סם…

  5. דן 7 אוגוסט 2008 ב - 20:56 קישור ישיר

    אם שניצר או יהודה סתיו היו כותבים ככה על סרט היית מגיש אותם כמועמדים לראזיסקופ ומבקר אותם על אותם דברים שאיתן כתב שתי הודעות מעליי.

    האמת, סתם ביקורת.

  6. ערן אלתר 7 אוגוסט 2008 ב - 21:40 קישור ישיר

    לאיתן ודן-
    המחסור במילים היה בשביל ההומור. אני לא יכול להימנע מלומר…
    ?why so serious
    גם יכול להיות שיאיר יפרט על הסרט בקרוב (ואני אשמח לשמוע פירוט).

    וחוץ מזה, הראזיסקופ שמור לביקורת של מאיר שניצר על "האביר האפל".

    ובניק לינק: הביקורת שלי על "המומיה 3".

  7. דן 8 אוגוסט 2008 ב - 1:07 קישור ישיר

    זה לא מצחיק.

  8. ערן אלתר 8 אוגוסט 2008 ב - 1:18 קישור ישיר

    או. מובן.

  9. איתן 8 אוגוסט 2008 ב - 9:42 קישור ישיר

    יאיר, בתגובתך אלי אני רואה סוג של טריטמנט לביקורת. וזה כבר יותר טוב משלוש המילים שבפוסט.

    את ביקורתך על "ריקוד מסוכן" של מנחם גולן פתחת במשפט הבא : "בתחילה רציתי להתחכם. לסכם את ביקורתי על “ריקוד מסוכן” במשפט אחד בן שמונה מילים: זהו מדור הקולנוע, אבל “ריקוד מסוכן” איננו סרט". אבל אז המשכת וכתבת 2 פסקאות על מנחם גולן ועוד פסקה קצרה על הסרט עצמו. יכול להיות שאם היית משאיר את ביקורתך באורך 8 מילים, היה לזה אפקט מדויק יותר, מכוון יותר. "ריקוד מסוכן" הוא, לצורך העניין, סרט קסטות חסר משקל. "יחידת עילית" נושא איתו משקל. זהו אולי לא סרט איכותי, לטעמך (וזה לגיטימי לחלוטין), אבל אני רואה בו סוג של אירוע קולנועי עולמי. לא עצם מעורבותם של הויינשטנים צריך להכתיב את אורך הביקורת, אלא כמות הבאז שהוא מייצר (דב הזהב) ועוד ייצר (תסמוך על הויינשטנים) בעולם. גם אני לא רואה את הסרט בליגה של "עיר האלהים", אבל, למרות תסריט רזה ופשטני להחריד, עוצמת הבימוי הממה אותי (וכנראה דרסה אותך).

    "נפחי הדיון בו מוכתבים לא על פי חשיבותו האמיתית" – מהי "חשיבותו האמיתית" ? הוא לא יהיה מלהיטי האוסקר הקרוב. הוא לא ידבר חזק בקופות. אבל הוא ידבר. ואם הויינשטנים רוצים שתחשוב שיש בסרט הזה גדולה, תעמוד ותגיד : "אני לא חושב ככה, כי…"

    רוה לאיתן: הנה לך ההבדל בין דפוס ואינטרנט. המדור האובר-מפורמט שלי ב"פנאי פלוס" לא מאפשר לי להתחכם ולתת לסרטים מסוימים ביקורת של שלוש עד עשר מילים, למרות שלפעמים נורא מתחשק לי. האופציות שלי הן בין 800 מילה לסרט המרכזי, ל-150-200 לסרט המשני. את "יחידת עילית" ראיתי שלשום, לא כתבתי עליו למדור (ואם אכתוב, ארחיב שם), וכל מילה נוספת שכתבתי עליו בפוסט היתה מיותרת לי. זה לא אומר שאי אפשר לנהל סביב הסרט דיון. עוצמת הבימוי לא דרסה אותי. למעשה, הסרט נורא שיעמם אותי. הוא חזר על עצמו שוב ושוב. בפעם החמישית שהגיבור/קריין דיבר על זה ששוטרים בברזיל יותר מושחתים מסוחרי הסמים, ועל סוחרי הסמים החמושים שבגללם צריך יחידה כמו BOPE, הרגשתי שהסרט הזה טוחן לי במוח. אני חושב שהסרט אנרגטי מאוד אבל מאוד מרושל. בקריינות, בבניית הדמויות, בפריסת הסיפור. יש 2-3 סצינות פעולה סבירות, א-לה פול גרינגראס (שאני, כזכור, לא מחסידיו, חוץ מאשר ב"זהות אבודה"), אבל כל הסוף – מחנה האימונים ואז הפשיטה על השכונה – היה אנטי קליימקס היסטרי לפוטנציאל שמעולם לא התממש.

  10. איתן 8 אוגוסט 2008 ב - 11:24 קישור ישיר

    אה, פול גרינגראס. את ביקורתך על "טיסה 93" סיכמת במשפט הבא : ""טיסה 93" מציג לכן את הפוטנציאל המקסימלי של הקולנוע לעורר הזדהות, אבל גם יוצר בי אימה אמיתית מקולנוענים שלוקחים חירות עם האמת ותופסים עליה בעלות. כאמור: סרט מצוין. אני שונא אותו". הנה לך דיון. מה היחס של גרינגראס לאמת ? של מוחמד בכרי (ב"ג'נין ג'נין") ? של ז'וזה פדיליה ? ואגב פשיזם : זה שהסרט מציג מציאות פשיסטית, לא אומר שהסרט פשיסטי. גיבור הסרט סובל מהתקפי חרדה. מה זה, סתם ?

    ז'וזה פדיליה בכלל לא בליגה של גרינגראס. אני מסכים איתך שהחלק הראשון של הסרט מרושל, ובמידה מסוימת "חופר בראש". הקריינות, לדעתי, באה לכסות (במודע או שלא במודע) על הקיטוב הקיצוני בין שני המועמדים להחליף את הגיבור בתפקידו, אבל, כמו ברוב המקרים בהם נעשה שימוש בוויס-אובר, הקריינות מטביעה את הסרט במקום לשפר אותו. ובכל זאת, מחנה האימונים ומה שבא אחר-כך מביאים את הסרט למסקנה שלו : בכדי להיות שוטר בריו דה ז'נירו (ובמיוחד, אם אתה רוצה להיות שוטר ביחידת העילית) עליך להפוך למכונת הרג צמאת דם. והסרט, בדרכו המרושלת אבל האפקטיבית, עוקב אחר תהליך השחתת נפשו של שוטר צעיר. והחלק השני מחפה בעיניי על החלק הראשון. וזה לא סתם בעיניי שהסרט מסתיים בדיוק במקום בו הוא מסתיים, כשגיבור הסרט דורש ממחליפו ל"סיים את העבודה". כאילו שנאמר שם : מש"ל. THE END. ללא גרם מיותר.

    שים לב שבשתי תגובותיך אלי כבר כתבת על הסרט יותר מאשר בפוסט. וזה כל מה שהקפיץ אותי. הרי בשביל זה אני פה. להתווכח על קולנוע.

    ואגב גרינגראס : זה מקרי בעיניך שגם הוא (ב-2002), וגם זוז'ה פדיליה (ב-2008) זכו בדב הזהב ?

  11. שלומי 8 אוגוסט 2008 ב - 15:48 קישור ישיר

    לאיתן: להתווכח אפשר רק בתגובות. הפוסט עצמו חתום ונעול ע"י הבלוגר. אפשר להניח שיאיר דווקא רצה להתווכח על הסרט, לכן הוא הסתפק בשלוש מילים, והשאיר את כל האנרגיות שלו לתגובות. בעיני זה מקסים שאפשר לכתוב פוסט ביקורת בן 3 מילים. זה כל החופש שיש באינטרנט. הרי יאיר הוא לא הבלוגר היחידי.
    (אגב, איך קוראים לכותב בבלוג בו כל פוסט נכתב ע"י כותב אחר? פוסטר… 🙂 )
    אגב,בנוגע לשאלתך האחרונה: מה זה אומר על "בופור"..?
    אם בכלל.

  12. אורי 9 אוגוסט 2008 ב - 2:45 קישור ישיר

    סוף סוף מישהו מזכיר את הביקורת של שניצר ל"אביר האפל". לדעתי, מדובר באחת הביקורות המטופשות ביותר שקראתי בימי חיי. וזה עוד מגיע ממעריץ שניצר גדול. כמו כן, גם הביקורת האחרונה שלו על "משחקי שעשוע" היא די מטופשת. כידוע, הסרט הוא שחזור של אחד לאחד, אך השניצר טוען שהמעבר מאנגלית לגרמנית הוא זה שמפחית מאיכותו. סליחה ?!? מה ?! אני דווקא מצאתי את המשחק בגרסה החדשה משובח הרבה יותר מבגרסה המקורית. מייקל פיט פשוט מעולה.
    שניצר, המעריצים (כלומר אני) מבקשים שתחזור לכושר ומהר.

  13. אורי 9 אוגוסט 2008 ב - 2:52 קישור ישיר

    כתבתי "לדעתי מדובר באחת הביקורות המטופשות ביותר שקראתי בימי חיי" שזה משפט די מפגר (כי ברור שזאת דעתי). ו…אי אפשר לתקן פוסטים. אז נגיד שזה בגלל השעה המאוחרת או בשל ההתרגשות הכרוכה בכתיבת ביקורת על גדול המבקרים בהיסטוריה. בכל מקרה, עמכם הסליחה.

  14. רותם 9 אוגוסט 2008 ב - 3:22 קישור ישיר

    הביקורת של שניצר הוזכרה כאן לא מעט:
    http://cinemascope.co.il/?p=1313#comments


השאירו תגובה ל - איתן