16 מאי 2014 | 15:26 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 15.5.2014

מהפך בצמרת! ״בתוך לואין דיוויס״ של האחים כהן מסיים את הקדנציה שלו בבתי הקולנוע, עוזב את הטבלה ומפנה את מקומו בצמרת לסרט הבא בתור שהוא…

ויש גם שני סרטים חדשים: ״גודזילה״, מפלצת של סרט, ושובר קופות בפוטנציה; ו״הנסיך הירוק״, סרט תיעודי – הפקה בריטית-אמריקאית-ישראלית, בבימויו של נדב שירמן, שבאופן נדיר למדי זוכה גם להפצה מסחרית בישראל. יחד הם נותנים לנו את… הענק הירוק!

ויש גם עדכון בעניין ״נימפומנית״: בשבוע שעבר חשבתי שזה יהיה רעיון טוב להציג את ״נימפומנית״ של לארס פון טרייר כשני סרטים נפרדים. בעיקר כי רוב המבקרים בשבוע שעבר ראו רק חלק אחד מתוכו. בינתיים, קיבלתי מרוב משתתפי הטבלה ציון אחיד לסרט כמכלול אחד, בן ארבע שעות. אז מהיום אני מציג את ״נימפומנית״ כסרט אחד, ויש לו לא מעט מעריצים, והוא מזנק מעלה-מעלה במעלה הטבלה (יש לזה סיבה נוספת: מבקרים, כמוני, שסבלו נורא מחלק א׳ והחליטו לוותר על חלק ב׳ ופשוט להתעלם מקיומו של הסרט הזה. גם אור סיגולי במחנה שלי. אז אנחנו לא שם כדי להוריד לו את הציון. רוב מי ששרד את ארבע שעות הסרט, עשה זאת מתוך חיבתו אליו).

אז ככה נראית הטבלה, עם מקום ראשון חדש בראשה:

 

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 15.5.2014”

  1. 17 מאי 2014 ב - 14:31 קישור ישיר

    מה ראיתי מהטבלה הטובה (אני אוהב, כי כך אני יודע את הטופ ללכת לבדוק\ לקולנוע, קודם. כי "חבלה" ו"מפוצלים" שבתחתית הטבלה, לדוגמה, הם ככל הנראה נפילות גם בעיני הקהל הרחב וגם בעיני הורי היוצרים),
    וממליץ-

    "סיפור משפחתי" – עוד דבר שמהנה בלראות סרט יפני\ אסייתי (בטח עבור חובב קולנוע שכמותי שגם אם צופה בזרים, לא המון מהמזרח הרחוק..) טוב, מקבלים תמונה לתרבות רחוקה, מה מניע אותה, שונה מאיתנו, למשל, הנשים פסיביות בהרבה. הגברים קובעים עוד המון, אפילו במדינה מערבית ומשוכללת כמו יפן.
    "העבר" – אסגאר פרהאדי האיראני (הסרט פה הוא הפעם צרפתי, יותר מאשר איראני) עם סרט נוסף שהוא לחלוטין פנינה ריאליסטית, על…. בהעדר הסבר יפה יותר, יחסים וקונפליקטים בין אנשים רגילים.
    "פילומנה" – סרט שמזכיר לי סרטי הוליווד\אוף הוליווד טובים מהניינטיז, שהם דרמה קומית קולחת, מהנה, הפעם עם ספין דרמטי יותר. היופי שבפשטות.
    וגם מסוג הסרטים שלולא הומור ושחקנים משובחים, היה יכול להרוס.

    -עם זאת, אני תמיד טוען, תסריט חשוב בהמון, ממשחק וגם מבימוי, האחרונים של סקורסזה למשל, "הזאב" נחמד, אבל עובדה שבטייס וכנופיות ניו-יורק אין כמעט מימה להתרגש או לחשוב, גם בשל תסריט לקוי וגם בימוי בומבסטי מידי.
    וגם- האם מרלון ברנדו בשיאו, לבדו, היה מציל את שני סרטי משחקי הרעב ?? לא ממש.


השאירו תגובה