18 דצמבר 2014 | 16:08 ~ 9 תגובות | תגובות פייסבוק

״ההוביט, קרב חמשת הצבאות״, ביקורת

סצינה קאמרית ואינטימית מתוך ״ההוביט, קרב חמשת הצבאות״ (בצילום: צבא אחד)

סצינה קאמרית ואינטימית מתוך ״ההוביט, קרב חמשת הצבאות״ (בצילום: צבא אחד)

אני מודאג מפיטר ג׳קסון. עכשיו, כשפרויקט הדף היומי ב״ההוביט״ שלו הגיע לסיומו, מה הוא יעשה? זו ללא ספק השאלה הכי מסקרנת כרגע: מה יהיה הפרויקט הבא של ג'קסון? למרות שטרילוגיית "ההוביט" שלו בעיקר עצבנה אותי, ג'קסון נותר יוצר מסקרן, ואחד האנשים המרשימים והמשפיעים – לטוב ולרע – בקולנוע המסחרי בן זמננו. הוא מאותם חופן במאים בודדים כיום שבאמת ניתן להגדירם כאנשי חזון. מישהו שיוצא לממש על הקנווס הכי גדול את חלומותיו הכי פרטיים. וכמו ג'ורג' לוקאס בשנות השבעים וג'יימס קמרון בשנות התשעים, גם ג'קסון הלך ובנה לעצמו חברת אפקטים פרטית (WETA), מעין מעבדת ניסויים ויזואלית פורצת דרך, שתממש את החזון שלו (ואגב כך תשנה את פני הקולנוע גם עבור במאים אחרים, ע״ע האפקטים ב״כוכב הקופים״). ומפעל החיים של ג'קסון היה סרטי "שר הטבעות" ואחריהם סרטי "ההוביט". בכורת הסרט האחרון מעלה אם כן את השאלה, שמתבררת כהרבה יותר מעניינת מהסרט עצמו: מה עכשיו? (למען הסדר הטוב, כשאני שואל ״מה הלאה״, אני תוהה מה תהיה ההתחייבות הבאה הגדולה שלו. ברמת הכרוניקה, יש לג׳קסון עדיין את ההתחייבות שלו למיזם ״טין טין״ שהוא השיק עם סטיבן ספילברג. ספילברג ביים את הצד שלו בהתחייבות, ועכשיו ג׳קסון צריך לסיים את הפרויקט שנדחה בגלל התרחבות הרפתקאת ״ההוביט״).

אופציה אחת, לחזור ל״שר הטבעות״. 14 שנים אחרי, לג׳קסון יש עכשיו את הטכנולוגיה להגשים דברים שלא היו מצויים בידיו אז. ויש לו את ההיבריס המטורף לקחת כל ספר ב״שר הטבעות״ ולפרק אותו לשלושה סרטים. תחשבו על זה: תשעה סרטי ״שר הטבעות״! ואם הוא לא רוצה למחזר את עצמו, הוא תמיד יכול להמשיך ולעבד את "הסימריליון״ האחרים של ג׳.ר.ר טולקין, ספר ההמשך של טולקין על עלילות הארץ התיכונה, שראה אור אחרי מותו.

פיטר ג׳קסון הוא יוצר מרתק, כי למרות פרויקט ״ההוביט״ המיותר, הוא מישהו שבחר נתיבי קריירה לא צפויים. הוא התחיל מסרטי אימה וטראש קיצוניים, זכה להצלחה דווקא בדרמה לא-צפויה (״יצורים שמימיים״) וכמי שמתרפק על הוליווד הספקטקולרית (״קינג קונג״). הוא יכול, למשל, לקחת לידיו מותגי גיבורי על כמו ״באטמן״ או ״ספיידרמן״, שזקוקים עכשיו לריענון משמעותי.

אתם מבינים, אני עסוק בהרהור מה יעשה פיטר ג׳קסון עכשיו, כדי להתחמק מלהתעסק ולהשקיע מחשבה נוספת בפרק השלישי והמסיים של סאגת ״ההוביט״. ״קרב חמשת הצבאות״ הוא – אחרי שעה של הקדמה – רימייק מיותר של ״שר הטבעות: שיבת מלך״. ובאופן מפתיע, 11 השנים שחלפו בין יצירת המופת ההיא, פסגת יצירתו של ג׳קסון, ובין הפרק החותם הזה דווקא לא שיפרו את האיכות הטכנית. להפך: הסרט הנוכחי נראה דיגיטלי, מונפש, מודבק, עם רגעים שבהם נראה כאילו אנו צופים במשחק המחשב של ההוביט ולא בשחקנים בשר ודם.

התחושה בלתי נמנעת: כמו גיבור סרטו, תורין, מלך הגמדים, שדעתו נטרפת בגלל הקרבה לכל אוצרות הזהב של הארץ התיכונה, כך גם ג׳קסון איבד את הפוקוס לגבי מה חשוב בחיים, וכולו נאחז בדיבוק המטורף של עיבוד ״ההוביט״ סצינה אחר סצינה. הטיפול הנוקדני הזה עיוור אותו מהתמונה הגדולה. ארבע שנות עבודה שהסתכמו בלמעלה משבע שעות סרט ואני תוהה: מה המשמעות של כל זה? מה הוא רצה להגיד לנו, שהוא לא כבר אמר לנו קודם, ויותר טוב, ב״שר הטבעות״? בחיי שכבר לא זכרתי למה הם כבר יצאו למסע הזה מלכתחילה.

אז כן, אשרי האיש שעבורו הבית והחברים יקרים יותר מכל הזהב שבעולם. מסר נאה – אם כי אירוני משהו – אבל כזה שסרט צנוע יותר היה מציג אותו ביתר נאמנות. בסופו של מסע – נטול קתרזיס, לעזאזל – אני דורש לקבל את הגרסה הסופית והמוחלטת של ״ההוביט״. אם את סרטי ״שר הטבעות״ ג׳קסון הוציא מחדש בדי.וי.די ובלו ריי בגרסאות ארוכות יותר, הדרך היחידה לגאול את ״ההוביט״ היא לאלץ את ג׳קסון לקחת את שלושת סרטיו ולערוך אותם לסרט אחד בן שלוש שעות. יש כמה וכמה סצינות הרפתקאה נאות בכל סרט וסרט, כך שצמצום הסרטים עשויה להפוך את ״ההוביט״ לסרט בגודל הראוי לגיבורו, ולא לטרול שהוא הפך להיות.

=============================

לפני סיום, הרהור טכנולוגי: ג׳קסון היה חסיד גדול של טכנולוגיית הצילום וההקרנה בקצב תמונה מהיר (High Frame Rate, או HFR כפי שהוא מוצג בפרסומים), 48 פריימים בשניה במקום 24 פריימים בשניה בסרט קולנוע רגיל, דבר המאפשר חדות תמונה ורזולוציה גבוהים במיוחד. מתוך רצון לראות את הסרטים על פי חזונו, הקפדתי לראות את שלושת סרטי ״ההוביט״ בשיטה זו. משנה לשנה ציפיתי שהטכנולוגיה תשתפר ושעוד ועוד יוצרים יעשו בה שימוש. אבל זה לא קרה. חוץ מסרטי ״ההוביט״ כמעט אף סרט לא צולם והוקרן כך, והתמונה אמנם חדה יותר אבל גם פלסטית ומלאכותית יותר. אני רוצה לראות את הקולנוע משתדרג מבחינה טכנולוגית ומאפשר יכולות הצגה איכותיות, חדות ובהירות יותר, והקרנה בקצב תמונות מהיר היא חזון שמשותף ללא מעט במאים וצלמים. אבל בשלב הזה זה נראה כמו גחמה של ג׳קסון בלבד, שלא שרדה מעבר לסרטיו.

ולבסוף, עצה מעשית: מי שמתכנן לראות את הסרט (ואני לא מאשים אתכם, אם כבר השקעתם חמש שעות מזמנכם על הסרטים הקודמים, תחושת המחויבות והמשימה לבדה גורמת לנו לבוא, כמעט בעל כורחנו, לראות איך הסיפור הזה נגמר), ומתכן לראות אותו בתלת מימד, טוב יעשה אם לא יראה אותו בסינמה סיטי. אני צפיתי בו בסינמה סיטי ראשון לציון ומשקפי התלת מימד שם כל כך כהים, שהסרט כולו היה חשוך לגמרי ונטול חיים. משקפי התלת מימד הפסיביים של רשת יס פלאנט מאפשרים איכות תמונה בהירה יותר.

נושאים: ביקורת

9 תגובות ל - “״ההוביט, קרב חמשת הצבאות״, ביקורת”

  1. עודד גרנות 18 דצמבר 2014 ב - 16:32 קישור ישיר

    יאיר המתמטיקה פשוטה:

    2k זו הרזולוציה הרגילה..בשביל סטריאו תכפיל בשתיים את כמות המידע, בשביל 48 פריימים תכפיל שוב בשתיים ואז בשביל 4k תכפיל בארבע…זא שכל אלמנט בהפקה שלך יקר פי 16…. פי שש עשרה עוצמת מיחשוב, פי שש עשרה אנשים, פי שש עשרה רוטו, פי שש עשרה רינדורים, פי שש עשרה זמן…. זה פשוט לא מצדיק את זה אם אין לך חברת הפקות משלך שאתה קובע מה לעשות איתה… אף מנהל אולפן שפוי לא ייתן לך לעשות כזה דבר… ובצדק..

    • גל 18 דצמבר 2014 ב - 16:55 קישור ישיר

      עודד,
      לא הבנתי את הקשר בין סטריאו לוידאו, אתה מתכוון ל 3D ?

      ועוצמת מחשוב היא פונקציה של זמן בלבד – אז יעברו עוד חמש שנים עד שעוצמת המחשוב הנדרשת תשתווה להיום מבחינת עלות ( והזמן הנדרש לעיבוד )

      מבחינת כוח אדם אין לזה משמעות

  2. ינתי פרזי 18 דצמבר 2014 ב - 17:49 קישור ישיר

    לקח אחלה ספר והפך אותו לחרא סרט(ים)

  3. צ'אק 18 דצמבר 2014 ב - 19:26 קישור ישיר

    מסכים לחלוטין בנושא האפקטים. עדיין לא ראיתי את הסרט השלישי אבל שני בסרטי ההוביט הקודמים האפקטים הממוחשבים לא נראים אמינים בכלל. הקפיצות נראות לא טבעיות וחובבניות. הדמויות הממוחשבות אכן נראות כמו משחק מחשב מלפני 10 שנים, חסרות פרטים ולא מאפשרות להכנס לעלילה. בכוכב הקופים למשל אפשר אכן להאמין שישנן דמויות לפנייך ולא אנימציות מחשב בסרטי ההוביט לא.

    • עודד גרנות 19 דצמבר 2014 ב - 0:27 קישור ישיר

      אותם אנשים ואותה חברה עושים את שר הטבעות ואת כוכב הקופים…מה שמלמד שהיכולת ליצור משהו אמין קיימת…הבעייה היא עם חוסר החזון של הבמאי….

  4. עודד גרנות 18 דצמבר 2014 ב - 20:26 קישור ישיר

    היי גל….
    זאת העבודה שלי…אני יודע על מה אני מדבר…

    עוצמת המחשוב אכן עולה ועולה אבל יחד איתה גם רמת האפקטים ששוב דוחפים את המעבדים לקצה היכולת שלהם…

    סטריאו הינו המינוח הנכון לסרט סטריאוסקופי (מצלמה אחת והמרה או שתי מצלמות) בניגוד למושג "תלת מימד" (שמתייחס לשימוש בתוכנות תלת מימד ליצירת אפקטים).

    אתה טועה שוב כשאתה חושב שלכוח האדם אין חשיבות…הדבר הכי יקר בכל חברה זה כח אדם…
    נניח שאני רוצה למחוק כבל שעליו תלוי השחקן ואז לגזור את השחקן מהרקע….העבודה היא פריים אחרי פריים…הכפלת את כמות הפריימים ל48, צילמת בשתי מצלמות והגדלת את גודל הפריים פי 4 = הכפלת את הזמן שלוקח למישהו לעשות את זה פי 16…..מה שאומר שאתה משלם 16 פעמים יותר ממה שהיית משלם על סרט רגיל…התוצאה לא תמיד מצדיקה את זה…
    בד"כ סרט סטריאוסקופי גם יוצר בעיות כשמחברים את שתי התמונות…מה שאפילו מוסיף יותר זמן מה שמעלה את זה ליותר מפי שש עשרה.

    אתה בתור צופה רואה רק את התוצאה הסופית על המסך…אתה לא רואה מאות גרסאות של ניסוי וטעייה עד לגרסא הסופית…..של כל שוט….מדובר בהמון המון זמן ששווה המון אנשים ששווים המון כסף….בדדליין של סרטים מסוג זה מדובר על בד"כ על שנת עבודה….ווטה ממוקמת בניו זילנד בוולינגטון שזה די חור…אז מה שקורה זה שהם מממנים לך את הטיסות ומביאים אותך לעבודה של מעל מאה עשרים שעות שבועיות..ולא אני לא מגזים…..בשכר מטורף….רק בגלל שאין להם טאלנט פול מקומי….אנשים עושים סכומים של 90000$ בשלושה חודשים….סרט כמו ההוביט מעסיק אלפי אנשים אפקטים….תעשה את החישוב ותגיד לי אם זה כסף או לא כסף…

    זו רשימה חלקית…… http://www.imdb.com/title/tt2310332/fullcredits?ref_=tt_cl_sm#cast

    וזה מה שאני עושה אם אתה עדיין סקפט

    http://www.vimeo.com/odedgranot/reel

  5. אביגיל 21 דצמבר 2014 ב - 13:25 קישור ישיר

    רגע של גיקיות טולקינאית: הדבר היחיד שכנראה אפשר לסמוך שג'קסון לא יעשה הוא עיבוד של הסילמריליון, שכן הזכויות לספר הזה נחות עדיין עם בני משפחתו של טולקין. אלו מאוד לא מרוצים מניו ליין וג'קסון, ראשית מכיוון שכריסטופר טולקין, שניכס לעצמו את המורשת של אביו (הסילמריליון הוא למעשה עבודת עריכה שלו, ומאז הוא מבלה את זמנו בלהוציא לאור עוד ועוד מהרשומות והיצירות החצי-עשויות של טולקין האב) מאוד לא אהב את סרטי שר הטבעות. ושנית, מכיוון שהמשפחה מאמינה – כנראה בצדק – שרווחי הסרטים נגזלו ממנה בגלל החוזה שעליו חתם טולקין שהבטיח לו אחוזים רק על רווחים ולא הכנסות (ומכיוון שסרטים הוליוודים אף פעם לא מראים רווח על הנייר). רק יחסית לאחרונה הגיעה המשפחה להסדר עם ניו ליין לאחר תביעה שארכה כעשר שנים, והדם הרע עדיין מבעבע, כך שקשה לי להאמין שהם יסכימו למכור את הזכויות לספר האחרון.

  6. יואב 21 דצמבר 2014 ב - 20:29 קישור ישיר

    פתרון קל לבעיית התלת מימד: לא ללכת לסרטים בתלת מימד.
    פשוט לחפש את ההקרנות הרגילות בהן ניתן לצפות בסרט ולהבין מה קורה בו בלי לריב עם התמונה, עם הפוקוס, עם הבהירות ועם ועם אי הנוחות הכללית.

  7. ירון 2 פברואר 2015 ב - 19:14 קישור ישיר

    אנחנו שותפים למחקר בינלאומי בשיתוף עשרות חוקרים מרחבי העולם העוקב אחר התגובות לסרט האחרון בטרילוגית ההוביט (ללא כוונות מסחריות – מוסדות וארגונים אקדמיים בלבד).
    הנה הקישור לשאלון בשפה העברית. 30 אלף משיבים כבר ענו.
    http://www.worldhobbitproject.org/he/home/

    חלק מהתגובות המופיעות כאן נוגעות לשאלות רבות המופיעות בשאלון (הקשר בין הספר לסרט, חווית הצפייה בתלת ובדו-מימד וכו'). יש מקום גם לתשובות פתוחות והבעת דעה אישית. התגובות יתורגמו לאנגלית ויועברו לצוותי מחקר בעשרות מדינות. פרוייקט דומה בוצע גם בסיום טרילוגיית שר הטבעות ופורסם במספר מאמרים ובספר הבא:
    http://www.amazon.com/Watching-The-Lord-Rings-Audiences/dp/0820463965


השאירו תגובה