23 ינואר 2017 | 23:51 ~ תגובה אחת | תגובות פייסבוק

שאזל, גיבסון, סטון, וושינגטון, ג׳נקינס ונאיר מדברים על בימוי

דמיאן שאזל ומל גיבסון

זו אחת המסורות שאני הכי מחבב בעונת האוסקרים: ה״הוליווד ריפורטר״ מכנס לשיחה סביב שולחן אחד כמה מהבמאים המדוברים של עונת הפרסים. בתחילת הדרך הם ניסו להמר בבחירות שלהם מי יהיו הבמאים שיהיו מועמדים לאוסקר על בימוי וככה לבחור אותם. אבל בהמשך הם גם התחילו להתחשב במינונים, תמהילים וייצוגים, להיות יותר נאורים מהאקדמיה ולשבץ במפגשים האלה גם במאים שחורים ו/או נשים, גם אם האקדמיה לא ממהרת לתת להם מועמדויות. וכך, השנה, סביב השולחן יושבת גם מירה נאיר, שסרטה, ״המלכה של קאטווה״ (סרט על שחקנית שח מאוגנדה), זכה לשבחים, אבל אין לו שום קשר לעונת האוסקרים. גם אוליבר סטון לא קשור. סרטו, ״המרגל סנודן״ לא צפוי להיות במירוץ האוסקרים, אבל הוא שם טוב ומרואיין מצוין. לעומת זאת, בארי ג׳נקינס (״אור ירח״) ודמיאן שאזל (״לה לה לנד״) יהיו שני היוצרים המובילים בתחרות השנה. לדנזל וושינגטון יש סיכוי מסוים להיות מועמד כבמאי או כשחקן על סרטו ״גדרות״. והכי מסקרן: האם למל גיבסון יש איזשהו סיכוי להיות מועמד עם סרטו ״הסרבן״? יש כאלה שחושבים שכן (מל גיבסון גם מסגיר מתי השיחה הזאת התקיימה: הוא עם זקן עצום כאן, אבל בגלובוס הזהב הוא היה מגולח למשעי, כך שזה צולם לפני הגלובוסים).

דנזל וושינגטון הוא כוכב המפגש הזה ומי שגונב את ההצגה בכל פעם שהוא מדבר. ונראה שהוא גם הכי סקרן מכולם וכשזה נדרש, הוא גם הופך להיות המראיין. ״האם מישהו מכם חלם כילד שהוא יהיה במאי?״, הוא שואל את עמיתיו מסביב לשולחן. כולם אומרים לא, חוץ מדמיאן שאזל, הצעיר בחבורה, בן 32, שעונה: ״מעולם לא דמיינתי משהו אחר. בהתחלה רציתי להיות וולט דיסני, אז ציירתי הרבה. ואז רציתי להיות ספילברג״.

שני רגעים שעניינו אותי במיוחד: מל גיבסון מספר שהסרט החדש שלו, אחרי עשר שנות שתיקה ציבורית, היה למעשה סרט עצמאי. ״היו לי 59 ימי צילום בלבד ועם שלוש סצינות קרב ענקיות. ב׳לב אמיץ׳ היו לי פי שניים יותר ימי צילום ופי שניים יותר כסף״.

ובדקה 28:30 אוליבר סטון מתלונן על מבקרי קולנוע.

בארי ג׳נקינס מספר שבגלל בעיות עם הוויזה שלה, הוא היה צריך לצלם את כל הסצינות של נעמי האריס, שמגלמת את האמא ב״אור ירח״, בשלושה ימים בלבד. דמות האם, הוא מספר, מבוססת על דמותה של אמו, שהיתה גם היא מכורה לקראק כשהוא היה ילד. בקול חנוק הוא מספר שאמו עדיין לא ראתה את הסרט. מעניין לראות גם את הכימיה המעניינת, מעין אחווה לנשק, שנוצרת בין שאזל ובין ג׳נקינס, שהם בערך בני אותו דור (ג׳נקינס מבוגר משאזל בשש שנים, אבל שניהם עשו את סרטיהם הראשונים בשחור-לבן כמעט במקביל).

צפו בזה, זה די מעניין:

 

נושאים: בשוטף

תגובה אחת ל - “שאזל, גיבסון, סטון, וושינגטון, ג׳נקינס ונאיר מדברים על בימוי”

  1. Spartak 24 ינואר 2017 ב - 5:58 קישור ישיר

    נכון שצבעיו של "Medicine for Melancholy" דהויים (סרט קטן מאד ויפה), אך זה לא שחור-לבן (לעומת הראשון של שאזל).


השאירו תגובה