06 אוגוסט 2010 | 13:43 ~ 54 תגובות | תגובות פייסבוק

"זוהי סדום", ביקורת

קודם כל, אם כבר ראיתם את "זוהי סדום" (ואהבתם) בוודאי תשמחו לקבל את "דע אותי", הלהיט של אשת לוט, כרינגטון, נכון? ומי צריך הכי להתעצבן מזה שלסרט הזה קוראים "זוהי סדום"? האם ג'ולי שלז, שקראה לסרט הסטודנטים שלה בשם הזה, או להקת איפה הילד, שהיה לה שיר בשם "זוהי סדום"?

פורסם ב"פנאי פלוס", 4.8.2010

הקדמה א': לפני שאני נוגע ב"זוהי סדום", אני מרגיש שאני חייב לפתוח באפולוגטיקה קטנה: הייתכן שחוש הטעם שלי נפגע? אחרת איך נסביר שהכל טעים לי? אני מדבר על קולנוע, כמובן. שבוע מאז שפורסמו המועמדויות לפרסי אופיר ואני מוצא שלא מעט מהסרטים הישראליים שראיתי השנה מוצאים חן בעיניי. מי יותר, מי פחות, אבל לא מעט מהם ממש מוצלחים. העניין הוא שחלק מהם שונים זה מזה באופן די קיצוני. יש את הסרטים העלילתיים הסטנדרטיים – “הדקדוק הפנימי", “פעם הייתי" – שריגשו אותי; יש את הסרטים הספרותיים והמעט שכלתניים יותר – “שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ו"התגנבות יחידים" – שגרמו לי להתפעל מהמיומנות ומהמשחק; יש את הסרטים האוונגרדיים והניסיוניים ומעוטי העלילה – “אנדנטה" ו"המשוטט" – שאני מעריץ את הרעיונות האסתטיים ואת השאפתנות שלהם. בקיצור, בין אם זה סרט סטנדרטי ומסחרי או סרט אלטרנטיבי ומופשט, אני בעדו. קודם כל, כי אני מוקסם ממגוון הטעמים שפתאום צמח לו בקולנוע הישראלי. ואכן, נדמה שהכל (הרוב) טעים לי: המתוק והחריף, האנין והמתועש. והנה מגיע הפאנץ': לתוך המיקס הזה פורץ עכשיו "זוהי סדום", סרט שהייתם מדמיינים שמבקרי קולנוע סנובים ובעלי טעם מעודן יפנו אליו גב. אבל, הפלא ופלא, גם מהסרט הזה אני מוקסם. מעודן, עלק. ואסביר גם למה: לכאורה נדמה ש"זוהי סדום" הוא פרויקט מסחרי-ציני שכולו רק ניסיון לסחוט כסף מהקהל על ידי שיעתוק תכני טלוויזיה אל אולמות הקולנוע. הוליווד, למשל, חיה מהתוכנית העסקית הזאת: הניסיון למצוא מותג שהקהל אוהב ומכיר ואז הפיכתו לסרט, שכל מטרתו היא רק להיות מגרפת כסף צינית, ללא חזון אמנותי. אבל בישראל, כל מי שנכנס לקולנוע כדי לדפוק קופה נדפק בעצמו – אני נזכר בסרט "ילדי קניון הזהב" שהיה ניסיון לעשות סרט ילדים שיהיה בעצם פרסומת אחת ארוכה לקניון בראשון לציון, או ל"אוצר הים האדום", ניסיון ליצור "סרט הרפתקאות קיצי" לבני הנעורים. “זוהי סדום" היה אמור להיות משהו כזה. אבל להפתעתי הוא לא. אני אמנם לא יכול להיכנס לראשם של היוצרים, אבל יש לי תחושה שיש מאחורי הסרט הזה יש יותר ממה שנדמה. ייתכן שקשת, בעלת הבית של המותג, נכנסה לפרויקט כשהיא רואה מולה רק סימנים של דולרים, אבל למראה התוצאה המרשימה והמוקפדת, אני מהמר שהבמאים, התסריטאים והשחקנים באו לעשות את עבודתם ברצינות. וזה ניכר.

הקדמה ב': בגלל שאני עסוק כל היום בצפייה בסרטים, אני לא מספיק לראות טלוויזיה. השנה, לראשונה, הרגשתי שאני מפספס משהו בצפייה הקולנועית שלי משום כך. למשל, כשראיתי את "התגנבות יחידים" (סרטו של דובר קוסאשווילי בו אעסוק בהרחבה כשייצא להקרנות בבתי הקולנוע), התפעלתי מהכמות עצומה של שחקנים צעירים ואלמונים ששיחקו כל כך טוב ושאת פניהם מעולם לא ראיתי קודם. אופס. מתברר שעבור בני ה-15 רוב ה"אלמונים" האלה על תקן כוכבי על משלל סדרות נוער. כנ"ל עם "ארץ נהדרת". אני אמנם לא עד כדי כך מנותק, ויצא לי לראות תוכניות, אבל די מזמן ולא באדיקות. כך שרמת הגימור – בכתיבה ובהגשה – של כל הבדיחות בסרט תפסו אותי בהפתעה. מסחרי-שמסחרי, יש כאן קודם כל איזושהי מיומנות ומקצועיות, שאני מודה שאני עדיין די נרעש לפגוש בקולנוע הישראלי. טראומות ילדות. ראיתי יותר מדי סרטי מתיחות בילדותי שגורמים לי לחשוש א-פריורית מקומדיות ישראליות שהמילה "חלטורה" תרגיש בנוח לצידם. לא הרגשתי ככה ב"זוהי סדום".

הקדמה ג': כמעט מפתה אותי לדבר על מונטי פייתון (“בריאן כוכב עליון") ועל מל ברוקס (“ההיסטוריה המטורפת של העולם") כשאני בא לכתוב על "זוהי סדום", אבל אני מתאפק. כי בכל זאת, יש גבול. אבל אני בכל זאת אומר זאת: ייאמר לזכותם של יוצרי הסרט שהם, אני די משוכנע, לפחות בקיאים בסרטים הנ"ל, ובסרטים נוספים מהז'אנר של סרטם: “סודי ביותר". “הלזאפופין". מה שנקרא סרטי spoof, סרטים מערכוניים באופיים. אבל זו לא הבקיאות הקולנועית שהרשימה אותי ב"זוהי סדום", אלא דווקא הבקיאות הספרותית. לתדהמתי, נדמה שמי שהלך וכתב קומדיה על אברהם אבינו, לוט, סדום, עמורה ואלוהים, אשכרה ישב לקרוא את הספר המקורי. נו, ההוא, ספר בראשית. גם כאן אני מתפעל ככל הנראה מעניין טריוויאלי אבל גם כאן אני למוד טראומות. איכשהו נדמה לי שעד "זוהי סדום", כותבי הקומדיות היחידים בארץ שקראו את ספר התורה והביאו את זה לידי ביטוי בסרט היו אפרים קישון וזאב רווח (וגם רשף לוי, אבל עד שהוא הלך לביים סרט, הוא עשה דרמה קורעת לב במקום קומדיה). התמוגגתי מהאופן שבו כותבי "זוהי סדום" מתייחסים לשפה: הסצינה בה לוט ואשתו מדברים ארמית במקום יידיש (הטקסט הוא "חד גדיא", כן?), או סצינת החלפת הנאדים בין נינווה ושרלוט, היו ממש מצחיקות בעיניי (אני תוהה: האם ילד בן 13 בימינו יודע מה זה נאד?). תאהבו את ההומור של "זוהי סדום" או תשנאו אותו, אבל ברור שהם נענים לחוק הבסיסי של הקומדיה: צריכים להיות די חכמים כדי להצליח לעשות קומדיה מטופשת.

הקדמה ד': עוד דבר מרשים ב"זוהי סדום" – זו אחת הקומדיות הכי מושקעות שראיתי זה עשורים בארץ. ואני לא מדבר על גודל ההפקה, או על העובדה שהסרט צולם ברובו באולפן די ענק בבולגריה עם כמות מרשימה של ניצבים. לא על זה. אני מדבר על כמות בדיחות לדקה. ואפילו לא על זה, אלא על העובדה שהסרט מלא בפאנצ'ים כפולים. כלומר, יש בדיחה שמסתיימת בפאנץ'. ואז, זה כל כך עקבי שזה מן הסתם חלק מסגנון הכתיבה או המשחק של החבורה, השחקן מוסיף עוד איזושהי סיפא קטנה, כמעט אגבית, לקטע. כמעט כלאחר יד. זה גם בא לידי ביטוי בכך שגם הבדיחה הכי קטנה נהנית מהפקה גדולה. לדוגמה, בדיחה שדי שיעשעה אותי: ברע, מלך סדום (אלי פיניש), מחליט להעניש את לוט על סירובו לפנות את דוכן הלוט(ו) שלו מככר השוק. העינוי: דקירה קלה בכף הרגל עם סיכה. לוט (דב נבון) מופתע ואומר: זה לא כואב. קאט: שומריו של השליט זורקים אותו לים המלח. ושם הדקירה הקטנה הזאת שורפת כהוגן. בדיחה קטנה, שמקבלת טיפול מושקע למדי.

הקדמה ה': כתוצאה מכל הנ"ל יוא שלא רק צחקתי כהוגן מהסרט, גם התפעלתי מהעובדה שהוא די מפציץ עם כמות בדיחות. ויותר מזה: שיש בסרט האידיוטי הזה מספיק שכל כדי להפוך לשיעור מרשים בפרשת השבוע, שמשתמשת בתורה כדי לדבר גם קצת על העולם שבו אנחנו חיים כרגע. מה שנקרא, לחיות עם הזמן. בישראל נעשים מעט מאוד קומדיות. חלקן מבדרות למדי, ברמה כזו או אחרת (“אהבה קולומביאנית", “סיפור גדול"), אבל גם מעט (מעט!) הקומדיות שעושים בארץ הן קומדיות מצבים, ולא קומדיות גאגים. לכן סרט כזה, שהוא פשוט קומדיה צרופה, מערכונית, כזה לא ראיתי, מאז… מאז… "גבעת חלפון אינה עונה". ומה צריך לעשות כדי לקבל אחת כזאת לפחות פעם בשנה?

נספח א': לעניין סצינת "אמבטיית הקשישים", שכמה מהטוקבקיסטים הזדעזעו ממנה כאן בפוסט קודם, וגם לא מעט הזדעזעו ממני בפניי בעל פה. מבחינת לצחוק, גם אני לא חשבתי שהיא נורא מצחיקה, אבל חשבתי שזו סצינה מעולה. בעיקר כי היא היתה עבורי הוכחה שיוצרי הסרט לא מתכננים לעצור באדום והם הולכים עם עצמם הכי רחוק. דווקא הסצינה הזאת גורמת לי להעריך אותם יותר, שהם לא התפשרו.

נספח ב': אבל אם הייתי המפיק עם הסיגר, או אולי אפילו הבמאי, יכול להיות שפה ושם כן הייתי ממתן חלק מההומור, ומסיבה מסחרית לחלוטין. אני, למשל, לא ארשה לבתי בת ה-9 לראות את הסרט. יש בו יותר מדי בדיחות מיניות לגיל הזה. גיל 13-14, אולי. אבל ההומור של "זוהי סדום" לא מפספס רק את בני ה-9, הוא מפספס גם קהל יעד אחר שחבל שיוצרי הסרט לא חשבו עליו: תלמידי הישיבה. גם הם בחופשה עכשיו, ועם קצת עריכה וניקיונות, הם היו פשוט מתמוגגים מהסרט הזה.

ואחרי כל ההקדמות והנספחים, הגיע סוף סוף הזמן לביקורת: אחלה סרט.

 

נושאים: ביקורת

54 תגובות ל - “"זוהי סדום", ביקורת”

  1. אג 6 אוגוסט 2010 ב - 14:59 קישור ישיר

    תראה, אני חושב שבקשר לזה שבאמת בדקו ועקבו טוב אחרי הסיפור בבראשית, זה באמת יפה..
    אבל עדיין, חלק מהבדיחות שם באמת רדודות, וממש אין לי בעיה עם בדיחות רדודות אבל צריך גם שזה יהיה מצחיק…
    הייתי בשוק שאנשים באולם צחקו מהקטע עם הנאד…נו באמת!!
    בקיצור ציפיתי ליותר מארץ נהדרת, ציפיתי לשבת באולם ולהיקרע מצחוק מכל בדיחה שתבוא..
    אבל באמת שלפעמים הרגשתי קצת פאדיחה מזה שסרט כזה הגיע מכותבים של ארץ נהדרת, ורוב הסרט בכלל לא באותה רמה.

  2. אא 6 אוגוסט 2010 ב - 17:16 קישור ישיר

    יאיר, בדיוק חזרתי מההקרנה. די התאכזבתי. מעבר לרצון שלנו לעודד ייצור של קומדיות, התוצאה לטעמי לא מצחיקה. מידי 20 דקות יש בדיחה שמעוררת צחוק קליל. הקהל באולם לא התגלגל מצחוק בשום שלב. יחסית לשפע סרטי הקולנוע הישראלים שהוקרנו השנה במסגרת תחרות האקדמיה התוצאה כאן די רדודה ואף משעממת. מערכון שנמרח לסרט ותו לא.

  3. מאייר שניצלר 6 אוגוסט 2010 ב - 18:01 קישור ישיר

    לנקות את הסרט בשביל בחורי הישיבות? ממתי אלה הם קהל יעד? ואני מניח שאלה מהם שכבר מתפלחים לסרטים לא עושים זאת בשל ניקיונם של הסרטים אלא בדיוק להפך.

  4. אני 6 אוגוסט 2010 ב - 20:44 קישור ישיר

    נרדמתי ב"הקדמה ב"

    אולי ביקורת הקולנוע הגרועה/ משעממת ביותר בשנה האחרונה.

  5. אוהבת סרטים 6 אוגוסט 2010 ב - 20:52 קישור ישיר

    הביקורת נהדרת לטעמי. קראתי באדיקות ובעניין, בשיא הרצינות. בזכותך אלך לראות. מוצאת חן בעיניי חיבתך לסרטים השנה ולסרטים בכלל.

  6. אני 6 אוגוסט 2010 ב - 20:56 קישור ישיר

    ל"אוהבת סרטים"

    טעמך כנראה מחורבן. אבי ניר מודה לך.

  7. אלון 6 אוגוסט 2010 ב - 21:19 קישור ישיר

    לא ראיתי עדיין את הסרט אבל כדאי שתבחן ברצינות את השאלה שהעלת בנוגע לטעמך הקולנועי ולא רק כבדיחה.

    הרי טענה שחוזרת כאן היא שכשזה מגיע לסרטים ישראלים נראה שאתה "מתעקש" לאהוב אותם, מתעלם מהפגמים ומחפש בכוח מה לאהוב.

    זה לא חייב להיות דבר רע, למעשה זה אפילו יפה ופטריוטי שאתה אוהב ומוקיר את התוצרת המקומית, אבל כמבקר זה עובד כנגד הגדרת התפקיד.

    השנה בקולנוע הישראלי (כמו בכל קולנוע) יש כמו תמיד מעט סרטים טובים, כמה סבירים והרבה סרטים גרועים. כשאתה אוהב את כולם ומתעקש למוצא את הפן החיובי בכולם ולעיתים בכוח, אתה גם מוריד מערך הסרטים המעטים שבאמת טובים ובאמת מגיעים להם השבחים, ובעיקר אתה הופך את עצמך ללא רלוונטי כמבקר.

  8. אורי 1 6 אוגוסט 2010 ב - 22:32 קישור ישיר

    גם בהקרנה שאני הייתי בה אנשים לא צחקו. אני חיבבתי את הסרט, בעיקר את אלי פיניש ודב נבון והמוזיקה של רן שם טוב אדירה, ההשקעה בארט ניכרת עד הפרטים הכי קטנים. אז נכון שהסרט לא קורע מצחוק , אבל הוא סך הכל טוב וכרגיל מכיל ביקורת רבה על החברה הישראלית.

  9. דורון 7 אוגוסט 2010 ב - 0:12 קישור ישיר

    מסכים עם רוב הדברים שנכתבו פה. הביקורת שלך ממש גרועה ויותר מזה יש הרגשה שהיא ממש לא אובייקטיבית. הסרט הזה הוא כמו נאד, עושה קצת ריח עכשיו, ייעלם ויתפוגג בסופו של דבר. ההשוואה לגבעת חלפון פשוט מעוררת רחמים, וחושפת את הטמטום שלך

  10. משה נה נה נה 7 אוגוסט 2010 ב - 1:58 קישור ישיר

    אחרי הסרט הזה כבר אי אפשר יהיה לטעון שהקולנוע הישראלי סובל מאותו חוסר יכולת בסיסי להגיע ל"פרודקשן ווליו" ראוי. זו המילה הטובה היחידה שיש לי לומר על הסרט. חוץ מזה, אין שום ספק שההשוואה לחלפון מופרכת לחלוטין. ואני אנמק: הבעיה המרכזית של סדום היא העובדה שלמעלה מחמישים אחוז מהפאנצ'ים יאבדו לחלוטין מהרלוונטיות שלהם בעוד חמש שנים לכל היותר, אם לא מוקדם יותר. אני מתכוון לאלו שבפרק של ארץ נהדרת הם לגיטמיים אך בסרט קולנוע, מוצר שיכול לחיות שנים ארוכות ארוכות, הם לחלוטין לא. כמו השטות עם "עמורה" במקום ארומה, הסצנה בה אלהים צופה באח הגדול ובחברים וכולי. מה גם שהסרט, כמו הצפייה בפרק של ארץ נהדרת, מהנה באופן אסקפיסטי שכזה, מאפשרת לכבות את המוח למשך מאה דקות, בערב שישי אחרי הארוחת ערב, אבל לחלוטין לא מעבר לזה. לא מצחיק באמת, לא חתרני באמת, לא סאטירי באמת, לא בעל משמעות. עכשיו זה כבר ברור לחלוטין, ערך הפקתי – יש. ערך תסריטאי… הממ… לא ממש.

  11. חובב קולנוע 7 אוגוסט 2010 ב - 7:46 קישור ישיר

    משה נה נה נה
    רק לסבר את אוזנך איש חביב ונביא ידוע בעירו בשישים שנה האחרונות השינוים שהחברה הישראלית עברה הם מינורים כך שסרט זה ישאר רלוונטי עוד שנים רבות חוץ מזה נשמע שנהנת מה יש תהיה גבר ולא תגרר אחרי עדר המקטרגים ותפרגן קצת זה יקדם אותך בחיים !!!!!!!!!!!!!!

  12. עדן 7 אוגוסט 2010 ב - 9:35 קישור ישיר

    נראה לי שכמה אנשים פה לא מכירים את משמעות המושג "סרט כייפי", אם זה לא עמוק נורא או מדכא נורא זה לא בשבילם. בסדר, שיישארו עם הקולנוע האירופאי המתדרדר לו לאיטו לחוסר רלוונטיות מוחלט.

  13. רותם 7 אוגוסט 2010 ב - 9:48 קישור ישיר

    למה שסרט ישאר לנצח? בעיקר אם הוא מנסה להיות סאטירה. הקטע למשל עם "סריס נולד" או איך שלא קראו לזה מצחיק עכשיו ויצחיק כל עוד תוכניות ריאלטי בה אנשים יסכימו למכור את אימא שלהם או את האשכים שלהם עבור תהילה. אם עוד עשר שנים אף אחד לא יבין על מה מדובר- זה לא גורע מהסרט.
    אני בטוח שיש מלא בדיחות ב"גבעת חלפון" שחלקינו לא מבינים היום. סו פאקינג וואט?
    סרט אמור/יכול/צריך לבקר את הרגע בו הוא נתון גם. והסרט הזה עושה זאת לפרקים. לפרקים הוא עושה בדיחות נאדים (לטעמי מצחיק) ולפעמים גם את זה לא. לא יצירת מופת, לא מושלם, אבל מצחיק וכיפי.

  14. אלמוני 7 אוגוסט 2010 ב - 11:39 קישור ישיר

    איך באמת לסרט אין הגבלת גיל כלשהי?

  15. ערן 7 אוגוסט 2010 ב - 11:39 קישור ישיר

    תמימות דעים נדירה בקרב מבקרי הקולנוע הישראלים: גם שניצר, גם דובדבני וגם אורי קליין שנאו וקטלו את "זוהי סדום".
    אז איך רווה כל כך מתלהב? להזכירכם, רווה גם את התלהב מ"הבועה", סרטו הנלעג של איתן פוקס שאפילו הוא היה מעדיף למחוק מהרזומה שלו. זה מסביר משהו, לא?

  16. עמיצי 7 אוגוסט 2010 ב - 12:12 קישור ישיר

    הייתי שמח לביים גרסה אולטרה-שמאלנית של "זוהי סדום" המראה את החברה הישראלית שלנו כמו שהיא, בהמית, גזענית ומיליטריסטית. חברה שמקדשיה הם איקאה, מקדונלדס וכל דבר שמריח מצבא.

  17. יוני 7 אוגוסט 2010 ב - 13:01 קישור ישיר

    אכן, יש טעם לפסול במבקר סרטים שמתעקש לאהוב את כל אשר רואות עיניו(אל תתעצבן- אתה הראשון שמעיד על זה). וגם לא חוכמה גדולה לנקוב בשני הסצנות המצחיקות ביותר של הסרט(הארמית והנאדים) כדוגמאות לאימפקט הכללי של המתרחש. והכי מצחיק זה לקבוע שהסרט הזה לא מריח מחלטורה. נו באמת.

  18. ספוילר 7 אוגוסט 2010 ב - 13:29 קישור ישיר

    סחתיין.ביקורת מגניבה. מזמן לא קראתי ביקורת עם חדשנות צורנית וזה עבד לך מעולה.
    אני גם התרשמתי מההפקה ודי נהנתי. אבל היו יותר מדי דקות נטולות בדיחות שעובדות לטעמי בשביל קומדיה כזאת. לא נורא.
    אותי זה דווקא משמח שיש לנו מותג שהקהל מספיק מתחבר אליו כדי להרים סרט שכל היחצנות שלו נשענת עליו. אמריקה.אולי זה אומר שלראשונה מזה שנים רבות נראה פה גם סיקוול למשהו.

    ואגב אני חשבתי שהסצנה עם הזקנים היתה ההיילייט של הסרט וקשה לי להאמין שמישהו יכול להיפגע ממנה.

  19. יוני ק 7 אוגוסט 2010 ב - 14:39 קישור ישיר

    אני דווקא חושב שלגלות חיבה יתרה לילדים שלך היא תכונה מבורכת. גם כשמדובר בביקורת קולנועית או אחרת. אני לא באמת מאמין שזה משפיע על כושר השיפוט. רק קצת מרכך את הלב באשר לתנאים ולמקומיות. אז תנו קצת קרדיט למבקר גלוי לב.

  20. עדן 7 אוגוסט 2010 ב - 15:34 קישור ישיר

    ערן – תמימות דעים נדירה ? שניצר, קליין ודובדבני בדרך כלל מסכימים על סרטים. הטעם שלהם די דומה עם הבדלים קטנים.

  21. שי 7 אוגוסט 2010 ב - 15:39 קישור ישיר

    שוב, כתבת נפלא. חדשנות בצורה וכאלה.

    אני יצאתי מהסרט עם רגשות מעורבים – היה קצת יותר מדי מלוכלך לטעמי – סצינת שטיפת הזקנים (וסצנות אחרות, כמו הנקת גור השועלים) הייתה מפורשת מדי, וחלק מהבדיחות, עם כל הכבוד – ויש כבוד -רדודות ולא קורעות מצחוק.
    אבל על אף הכל, יש כאן מדרש קולנוע לא רע בכלל, שמציב כמה רעיונות מעניינים על התיאולוגיה המוקדמת (אמונה באל זועם כאמצעי לביטוח), על שחיתות ורוע שאמורים להביא עונש אבל בסופו של דבר יוצאים נקיים, וכן, גם על תרבות צריכה ואובדן דרך.
    ועם הכל, מדובר ביצירה ויוצרים שכל מה שהם מבקרים קיים בהם, צריכה ושחיתות ושקר. כך שאי אפשר לצפות שבחורי ישיבה יהנו מהצביעות שבסרט הזה.

    ההפקה באמת מקצועית, מהאיפור היבש על פניו של יזם התיאולוגיה "השם", דרך שחזור העיר העתיקה (קרטוני בהרבה מאלכסנדריה של "אגורה" אבל עדיין מוצלח למדי), ועד סצנת הסוכר, הניצבים המוקפדים, ודמויות המשנה החביבות (כמו מוכר הברד התל אביבי). מאיר עיניים.

    ושוב, הביקורות שלך כתובות נהדר.

  22. דודידו 7 אוגוסט 2010 ב - 17:29 קישור ישיר

    אני הייתי אתמול בסרט עם חברים ואני חייב להגיד שלפי דעתי זה הסרט הישראלי הכי טוב שעשו. יש בו מלא תקציב, השקעה, כל שנייה מצחיקה.. כמה צחקתי שם, למרות שהאפקטים לא היו הכי טובים אבל לזה תמיד יש סיבה – סרט ישראלי.. אבל ממש סרט טוב ! לא חשבתי שהוא יהיה כזה מושקע ובסגנון הוליווד ! דירוג 10 מתוך 10.

  23. יענקל'ה 7 אוגוסט 2010 ב - 18:36 קישור ישיר

    יותר מצחיק מאחד העם 101

  24. אוריקון 7 אוגוסט 2010 ב - 19:18 קישור ישיר

    אולי,כמו הפוסט הקודם,הכותרת של הביקורת צריכה הייתה להיות "ביקורת בערך"

  25. במחשבות 7 אוגוסט 2010 ב - 20:08 קישור ישיר

    סרט אינפנטילי,

    אבל בשורה התחתונה, צחקתי קצת. מצרך נדיר בעבורי בימים אלו.

  26. אפרים 7 אוגוסט 2010 ב - 21:46 קישור ישיר

    גם בתור אחד שמופיע בתוכנית הבוקר של הזכיינית, הביקורת מביכה

    =========

    רוה לאפרים: אני כבר שנתיים לא מופיע בתוכנית הבוקר של הזכיינית (המופקת על ידי חברה חיצונית). וסתם כדי לעשות סדר בעניין: רוג'ר איברט הופיע שנים בתוכנית ביקורת קולנוע שהופקה ומונה על ידי דיסני, והוא היה מסוגל להמשיך ולבקר סרטים של דיסני בלא משוא פנים. לא הכל זה תככים ושחיתות, אתה יודע.

  27. מושון 8 אוגוסט 2010 ב - 6:24 קישור ישיר

    nמישהו יודע כמה צופים היו בסוף השבוע הראשון? השמועות מצטטות 90 עד 100 אלף צופים. היתכן?

  28. יוסי 8 אוגוסט 2010 ב - 7:32 קישור ישיר

    לכל מי ששוב מופתע מרמת הביקורת וטעם הכותב: רק תיזכרו בהלל שגמר הנ"ל על אוואטר, סרט בינוני ומשעמם עד הירדמות, בחיבה הבלתי נגמרת שלו ליצירותיו המאוחרות של שפילברג ושל אבי נשר. רוה מצוין כאוסף חדשות הפקה והקרנה בעולם, אבל הוא פשוט לא ניחן ביכולות קוגניטיביות גבוהות. לא נורא.

  29. דוד 8 אוגוסט 2010 ב - 7:47 קישור ישיר

    יאיר אפשר לחמול ולבקר.
    אני מעריך את האהדה שלך לקולנוע הישראלי אך עדיין.
    הקדמה עוסקת בסופר או במתרגם ולאחר מכן מגיע המנה העיקרית…ובביקורת שלך (שלשמה התכנסנו כאן) התעסקת בעצמך.
    יכול להיות שאני טועה בעצם גישתי אליך, אולי הפסקת להיות המבקר אלא בלוגר אשר כבודו במקומו מונח.
    לכן לא הייתי מנסח את הכותרת "זוהי סדום" הביקורת! אלא רק "זוהי סדום"
    לא יודע, משהו מפריע לי.

  30. מירית 8 אוגוסט 2010 ב - 10:34 קישור ישיר

    מה קשה לכם להבין?!
    זה לא אמור להיות סרט כבד עם כל מיני פרשנויות הזויות ורמה אירופאית. זה סרט קליל כייפי כמו לראות מערכונים של ארץ נהדרת!!
    למה ציפיתם לדרמה משעממת?!?!
    קצת הומור בחיים ולא יקרה לכם כלום..
    מי שזה לא הצחיק אותו לא מבין כלום! אנשים משעממים חסרי חוש הומור!
    רק מלראות את התלבושות שלהם והקולות צחקתי,אז מהמערכונים?!

  31. גיל 8 אוגוסט 2010 ב - 10:49 קישור ישיר

    הסרט ממש גרוע, סוג של תת רמה לקולנוע הישראלי. למרות זאת, מגיע למפיקים שאפו על כך שהצליחו לעשות סרט עם מכירה כזו מדהימה של כרטיסים בסופ"ש הראשון. נראה לי שזו הפתיחה הטובה ביותר של סרט ישראלי אי פעם..

  32. גלינה 8 אוגוסט 2010 ב - 11:10 קישור ישיר

    כמשפחה אוהבת "ארץ נהדרת" בחרנו ללכת לסרט כחוויה משפחתית, כולל בתנו הצעירה בת ה- 10. לא אתייחס כאן לרמתו של הסרט ורק אומר שהוא בוודאי לא סרט לכל המשפחה (ואיני בוגרת המנזר של אמא תרזה). נחמתי ותקוותי היחידה הייתה, שבחלק מהמקרים הילדים בכלל לא הבינו על מה ולמה הם צוחקים. כיוון שבאולם היו לא מעט ילדים צעירים, אם לא היינו חיים בסדום, הייתי מצפה שהסרט יומלץ לבני נוער ונעלה.

  33. ברק 8 אוגוסט 2010 ב - 13:22 קישור ישיר

    ממש מעצבן התגובות הנזעמות. בואו נעשה סדר – זאת קומדיה קלילה וכיפית !! לא יותר. לא פחות. מהזאנר נניח של סרטי אדם סנדלר.
    כמה מהקוראים כאן נהנים לראות קומדיה של אדם סנדלר ? כמה כאן צוחקים מבדיחות פלוצים ?
    השאלה היחידה היא האם איכותו של "זוהי סדום" היא באותה רמה של קומדיות הוליוודיות מהסוג הזה, האם הצופים של קומדיות הללו יהנו מהסרט הזה.

    לכן גם הביקורות הקוטלות של שניצר, דובדבני אורי קליין וכו' – הן חסרות כל ערך מכיוון שהן קוטלות באופן גורף את כל זאנר הקומדיות מהסוג הזה. לכן הסרט הזה הוא לא בשבילם ולא בשביל הקוראים שלהם. [לכן הם מבקרים גרועים (במקרה הזה) כי אם אני כן נהנה מסוג הומור שכזה, אז הביקורת שלהם לא תורמת לי מאומה].

  34. אביגיל 8 אוגוסט 2010 ב - 15:58 קישור ישיר

    הערתו (הנכונה בהחלט) של יואב בפוסט על "מבול" הזכירה לי משהו שנראה לי מוזר בפוסט הזה. מדוע אתה מתפלא מהיכרותם של כותבי הסרט עם סיפור סדום ועמורה? הרי מדובר בפרשה שגם ילדים חילונים לגמרי לומדים בכתה ב', והיא מסוג הסיפורים שילדים מתלהבים ממנו ולכן זוכרים, ובכל מקרה היא מושג שגור בתרבותנו (כנראה בגלל אותם הילדים המתלהבים, למרות שגם מבוגרים נוטים להגיב אליה בעוצמה). האם אתה מתכוון לומר שיש התמודדות יוצאת דופן עם סיפור סדום בסרט? אם כן, הייתי שמחה להרחבה.

  35. ישראלי 9 אוגוסט 2010 ב - 12:20 קישור ישיר

    אני לא מבין אתכם אנשים.

    קולנוע הוא בילוי נקודה.

    אתה צריך ללכת בראש פתוח להנות ולזרום
    בדיוק כמו שאתה הולך לפאב.

    ברור שאם תבוא בגישה לחפש מה לא בסדר אתה תמצא.
    הסרט עשוי בצורה גאונית ויש פה מסר
    חשוב.

    הסרט מדבר אלינו על הישראלים המפונקים המושחתים הגיזענים הלא מפרגנים…כיום
    וזה בדיוק מה שאתם פה בפורום הזה…

    הסרט מיועד למבוגרים בלבד וחבל שאת זה לא מציינים – כנראה בכדי לעשות עוד כסף.

  36. אחת שמבינה 10 אוגוסט 2010 ב - 0:20 קישור ישיר

    וואיי עמיצי פשוט תהגר מהארץ כי אם אתה מתבייש להיות חלק מהחברה שלנו אז חבל מאוד!
    בגלל אנשים כמוך המדינה שלנו נראית ככה!
    שמאלאני נו מי ישמע איזה ברברים אנחנו? אנחנו העם הכי טוב עם האנשים הכי חברותיים שיש! לך תגור בחו"ל תיפול באמצע הרחוק ונראה מי יציע לך עזרה אנשים ידרכו עלייך במקום לעזור ופה בארץ מי לא יעזור לך הא? אז תפסיק לדבר שטויות בלי ביסוס

  37. גל =] 11 אוגוסט 2010 ב - 10:49 קישור ישיר

    תשמעו אני הייתי בסרט .
    וסתם כל הפלצנים ה"מעודנים" האלו מעבירים ביקורת שלילית .

    זה סרט עם הומור שלא כל אחד יבין ולא כל אחד יצחק , אבל היו שם דיי הרבה קטעים שכולנו היינו יכולים לצחוק מהם .

    הסרט מושקע מבחינת החשיבה על הבדיחות , השחקנים שפשוט יודעים להצחיק , וכל ההפקה הגדולה של שחקני הניצבים והאולפון צילומים הענקי בבולגריה .

    הסרט פשוט מצחיק וממש לא רדוד .
    אלו בדיחות שמתאימות לארץ נהדרת
    ופשוט כל הכבוד להם כי אותי הם כבשו 🙂
    רוצו לקולנוע =] ממליצה בחום !

  38. חסוי 11 אוגוסט 2010 ב - 20:58 קישור ישיר

    סרט ממש קורע, אפילו יותר טוב מהתוכנית עצמה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  39. ליאור 11 אוגוסט 2010 ב - 22:13 קישור ישיר

    ביקורת לסרט זוהי סדום
    ציון: 1 מתוך 10
    07/08/2010 13:10:55 תאריך:
    לפני שבועיים הזמינה אחותי הקטנה (והיפה) שני כרטיסים ל"זוהי סדום". היא שכחה שהיא בדיוק בחו"ל בתאריכים אלה, וכך מצאתי עצמי נוסעת עם חברה, חובבת קולנוע כ…מוני, לראות את הסרט עם שחקני "ארץ נהדרת". אחותי עדיין לא יודעת שאמנם הפסידה 84 שקלים אך הרוויחה שעה וחצי מחייה. נטע חברתי היקרה -מצטערת. נקודת השיא של הסרט הגיעה כעבור שתי דקות וחצי בדמותה של כבשה נבחנית. מפה והלאה הסרט הלך והדרדר. בדיחות ברמה של בית ספר יסודי:לוט מתמסטל מסוכר, טיפול חדשני לחולי – תה עם לימון, לוט עובד בלוט(ו), הומ(ו) סנטר ושיחה בת שלוש דקות על נאדים. המון המון רמזים מיניים שהפסיקו לשעשע אותי בגיל 16. והקהל? צוחק ומשועשע. לרגע חשבתי שאולי אני טועה, אולי אני מפספסת משהו. אבל לא. את הקהל הישראלי קל להאכיל בלוקשים. ציון כולל- 1 (רק בגלל שאין אופציה לפחות מזה)

  40. דון 12 אוגוסט 2010 ב - 1:25 קישור ישיר

    נראה לי שכמה אנשים פה לא מכירים את משמעות המושג “סרט כייפי”.
    כי הרי אינפנטילי זה כיף. וכמה כיף זה לצחוק מהומור ממוסחר של בית ספר יסודי. אנשים יוכלו כל מה שיפרסמו להם ואפילו יהנו מזה.

    גבעת חלפון ואפילו מבצע סבתא היו שנונים ומקוריים עם ערך מוסף.

  41. אלה 14 אוגוסט 2010 ב - 18:29 קישור ישיר

    בהקרנה שהייתי (מפוצצת אגב, גם עכשיו) הקהל צרח מצחוק, אודה ולא אבוש – גם אני איתו.

  42. שרית קדם 17 אוגוסט 2010 ב - 7:50 קישור ישיר

    …וגם הלחן של דע אותי דומה כשתי טיפות זיעה ל"לא רוצים" ב"בלוז לחופש הגדול"… ומצא את ההבדלים

  43. נחי 17 אוגוסט 2010 ב - 21:18 קישור ישיר

    זוהי קשת; זוהי ארץ נהדרת; זהו הצופה המטומטם; בעצם – זה אני שראיתי פורנוגרפיה לא רלוונטית.

    מתוך ויקיפדיה: "הסרט מספק ראייה ביקורתית על ישראל". יאיר רווה: "ייאמר לזכותם של יוצרי הסרט שהם, אני די משוכנע, לפחות בקיאים בסרטים הנ”ל ("מונטי פייתון", "ההיסטוריה המטורפת של העולם"), ובסרטים נוספים מהז’אנר".
    אז זהו שלא; הסרט דומה למערכון המשך של אסי וגורי או של ארץ נהדרת, השחקנים מחקים את עצמם מהמערכונים של "ארץ", והתסריט כמו נבנה לקאסט הצפוי והמשעמם כברררר!!1!1!11!! (למעט קירשנבאום שמשחק את עצמו, גם אם הייתי רואה רק את הישבן שלו הייתי מזהה שזה הטיפוס ההוא מערוץ 10).
    מדובר בערימת בדיחות, גם אם חלקן סבירות (לציין שלא התגלגלתי אפילו פעם אחת), ולא בשום דבר שקשור לקוהרנטיות אמירה כלשהי או אמנות. הסרט דומה לכל תוכנית טלוויזיה, נגיד "לילה בכיף", יותר מאשר לכל דבר אחר הקשור בקולנוע. אין דבר מקורי בסרט, ודווקא ההפקה המושקעת מבית "קשת" מצביעה על ניסיון לגרוף מזומנים. אל תראו את זה, כי עדיף לראות את "מהיר ועצבני 7", "קשקשן וחתרני 8" או "צחוקים בסוטול 9".
    אז להשוות את זה ל"גבעת חלפון"? שזה יהפוך לקאלט? כאילו מה? מילא גבעת חלפון שזכותו העיקרית היא הרלוונטיות שלו לחיים שלנו; אז הנה, עליתי על זה – "זוהי סדום" סרט פשוט לא רלוונטי.

  44. נהנתנית 21 אוגוסט 2010 ב - 2:51 קישור ישיר

    סרט מדליק וכיפי, אני לא לגמרי מבינה למה אנשים מתכוונים כשהם אומרים שהוא מציג הומור ישראלי נמוך. הרגעים הקומיים שלו לחלוטין הזכירו לי קומדיות בריטיות ומערכונית אמריקאים, אעז לומר, של SNL.
    הופתעתי לטובה מהאיכות, והופתעתי מאוד מאוד לשמוע שסצינת הספוג והזקנים זיעזעה כל כך הרבה אנשים. היא הייתה משעשעת ומצחיקה, ולא פוגעת כמו שעשו ממנה, היא תחלוף לילדים מעל הראש.

  45. ברק 23 אוגוסט 2010 ב - 2:29 קישור ישיר

    סרט פשוט לא מצחיק…הומור סלפסטיק לא מתוחכם בעליל,דשו יותר מידיי בניסיון לקחת אלמנטים מודרניים ולהדביק אותם לתקופת התנ"כ:צילום הסרט דוקומנטרי,שימוש בשופרים במקום מיקרופון ,סוכר במקום קוקאין.זה הצחיק לפני 30 שנה במשפחת פלינסטון שכבר עשו את זה קודם מיותר להעתיק…

    הכי מטריד זה לא ההומור שחוזר על אותו עיקרון מה שעושה אותו חסר מעוף
    אלה בעיקר חוסר האמירה הברורה והחדה מספיק של הסרט מעבר לזה שהיינו ונשארנו מושחתים…

  46. יאיר רווינו ממך... 23 אוגוסט 2010 ב - 2:32 קישור ישיר

    מכרת את עצמך לאורנג' וקשת
    איך אתה יכול להצדיק בדיחות עלובות כול כך?

  47. נוי קוגמן 25 אוגוסט 2010 ב - 19:10 קישור ישיר

    מסכים. גם אני צחקתי.

  48. מישהו 27 אוגוסט 2010 ב - 23:25 קישור ישיר

    כל מי שאמר ביקורות גרועות אין לו חוש הומור היה סרט מצחיק

  49. יעקב 28 אוגוסט 2010 ב - 14:27 קישור ישיר

    איזה קטע. אם מסתכלים על התגובות של אוהדי הסרט, רואים שכולם בני 16 ומטה. פה זה משתקף בצורת הכתיבה אבל באתר "סרט", זה חד משמעי כי אפשר לראות את גיל המטקבק. זה עקבי: כל המבוגרים נתנו ביקורת פושרת ומטה, וכל הילדים מתפעלים.

  50. נוגה 15 ספטמבר 2010 ב - 18:17 קישור ישיר

    סרט מעולה!! חבל שהוא מוצף בפרסומות "סמויות"…

  51. ערן 23 ספטמבר 2010 ב - 14:54 קישור ישיר

    נאדים מצחיקים אותך? ממש מבקר קולנוע איכותי….

  52. משה 5 אוקטובר 2010 ב - 5:45 קישור ישיר

    דווקא סרט עסיסי ורענן
    אם כי הרמה לא משהו
    ובעצם אז מה?
    גם מאסייג אני צןחק למרות שגם שם הרמה לא בשמיים

  53. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 7:13 קישור ישיר

    Dude this spam comments here are driving me crazy! Get rid of it!

  54. מיכאל 23 18 אפריל 2011 ב - 16:39 קישור ישיר

    לכל מי ששנא –
    אתם שם במרכז, ההומור שלכם התקלקל או מה? צאו כבר מהבועה, זה סרט מצחיק ומבריק, מבדר ומופק באופן נהדר. כל המגיבים השמרניים שלא אהבו כנראה נטולי חוש הומור וחבל מאוד.


השאירו תגובה