23 מרץ 2012 | 07:30 ~ 16 תגובות | תגובות פייסבוק

"משחקי רעב", ביקורת

"משחקי רעב". שבעים מדי

 

 

זהו? על זה הזעקתם את כל העולם וקראתם "להיט ענק בהתהוות!" ו"התופעה הגדולה של השנה"? זה הכל? גררתם אותי לקולנוע על כנפי השמועה כדי להציג בפניי פרק ראשון במיני-סדרה טלוויזיונית? ועוד מיני סדרה שבלולה מכל החומרים הכי משומשים? "משחקי רעב", גיליתי אמש, הוא הרי "באטל רויאל" פוגש את "המופע של טרומן", רק חלבי לחלוטין ביחס לשניהם. ואם כבר מיני סדרה טלוויזיונית, למה עם ערכי הפקה וערכי אדרנלין נמוכים יותר מאשר, נגיד, "משחקי הכס" או אפילו "ספרטקוס", שתי סדרות שמנסות להגיד דבר דומה על העולם (החיים הם קרב גלדיאטורים)?

 

ראשית, כמה הנחות יסוד. הראשונה, לא קראתי את הספרים. לפיכך, אני מגיע לסרט הזה עם אפס ציפיות. מהעלילה שנפרשה מולי אני מניח שהספרים היו מהנים לקריאה, פשוט ספרי פעולה ואסטרטגיה. אני יכול לדמיין אותם הופכים למשחקי מחשב מהנים.

 

השניה, אם היו לי ציפיות כלשהן זה בזכות ליהוקו של גארי רוס לתפקיד הבמאי, ובזכות העובדה שפורסם שסטיבן סודרברג התגייס ליום-יומיים של צילומי Second Unit (חפשו את החומרים שלו בהתפרעות במחוז 11; למען האמת, אחת הסצינות הבודדות בסרט שיש בה אנרגיה אמיתית. אבל אולי אני משוחד, כמעריץ של סודרברג). רוס ביים שני סרטים חביבים בעיניי ("פלזנטוויל" ו"סיביסקיט") אבל כתסריטאי הוא חתום על שניים מהסרטים האמריקאים האהובים עליי של 30 השנים האחרונות: "ביג" ו"דייב". זה אכן משונה שבחרו בבמאי כה אלגנטי ומנומס לסרט שאמור להיות כולו אקשן ומרדפים, אבל קיוויתי לטוב. התבדיתי. רוס ייבש לסרט הזה את הצורה.

 

אבל אני חושב שאני מבין מה הבעיה האמיתית של הסרט. הקדחת התאגידית לקחת סדרות ספרים ולהפוך אותם לסדרות סרטים הפכה מהברקה לטרחנות איומה. שוב, אם זו היתה סדרה טלוויזיונית, הייתי פחות נחרץ. לא בטוח שהייתי חוזר לצפות בפרק השני אחרי הפיילוט שראיתי אמש, אבל זו שפת הטלוויזיה – ההתפתחות נמשכת על פני שבועות. בקולנוע הפריסה העלילתית צריכה להיות על פני שעתיים פלוס מינוס. לכן, כשאחת הדמויות רומזת בתחילת הסרט על כך שצריך למעשה לגרום לכך שהמוסד הזה שנקרא "משחקי רעב", יפסיק להתקיים, אני – כצופה קולנוע – מצפה שעלילת הסרט תתחלק לשניים: בחצי הראשון הגיבורה שלנו נלחמת על חייה במסגרת אותם משחקים שנתיים בהם נערים נלחמים עד המוות להישרדות; ובחצי השני, אחרי שהיא מבססת את עליונותה ויוצרת לעצמה קואליציה של בני ברית, הם פורצים החוצה מהמשחק אל תוך העולם שמאפשר את קיומו: ראשית, אולפן הטלוויזיה; שנית, הציבור שעומד וצופה בילדיו נטבחים בשידור חי; ולבסוף לקודקוד הפירמידה, הנשיא האכזר שמנהיג את הריטואל הזה. כאמור, לא קראתי את הספרים אבל אני מוכן להתערב אתכם שזה המהלך שמתרחש שם בספרי ההמשך. אבל כשהסרט רק רומז לי עד דברים שאולי יקרו בסרט ההמשך הרביעי (הרי יחלקו את הספר השלישי לשני סרטים, לא?), אני חוטף עצבים על המריחה ובזבוז הזמן.

 

וחי נפשי, איזו מריחה. לסרט קוראים "משחקי רעב". התקציר מבטיח טורניר עד המוות בג'ונגלים של מדינה עתידנית. ובפועל, אנחנו מגיעים למשחקים עצמם רק בתום 70 דקות סרט. ועוד 70 דקות נורא טרחניות בה מתואר העתיד כמו השאריות הלא חפופות של "האלמנט החמישי", מעין ניאו-רוקוקו שנראה מאוד אלטע-זאכן.

 

וזו הטרוניה השניה שלי לסרט: אחד הדברים הקסומים שסדרות סרטים כאלה יכולות לעשות הוא בבריאתו של עולם שיהיה לנו עונג להסתובב בו. זו כמובן הגדולה של סדרות סרטים וטלוויזיה כמו "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים". וגם אם יש לי מענות כאלה או אחרות עם סרטים אלו ואחרים בסדרת הארי פוטר, ההצלחה הכי גדולה שלה היא בריאת העולם ההארי-פוטרי (עולם שהיה קיים בספריה של ג'יי.קיי רולינג, אבל התרגום הקולנועי שלו היה פשוט מרתק ויפה ומושך). לא את כל הסיפורים אהבתי, אבל אני מתגעגע להוגוורטס ולגרינגוטס. העולם שנבנה ב"משחקי רעב" הוא בראש ובראשונה מכוער נורא.

 

ועוד בעיה מהותית עם עצם המוצר: לקחת סיפור שעוסק בטבח של 22 נערים ונערות בני 12 עד 18 ולהפוך אותו לסרט המתאים לצפייה לבני נוער מגיל 13 (ובישראל מגיל 14)? התחלקתם על השכל. זה לא עובד משום כיוון. מקרי המוות בסרט נראים כמו ההיעלמויות של הילדים במפעל השוקולד של וויל וונקה. הם פשוט נעלמים. קול תותח נשמע באופק ועוד רציחה התרחשה מחוץ לטווח הראייה שלנו. מעט מקרי המוות המתרחשים מול עינינו מוצגים בסטריליות בלתי מזיקה. התוצאה היא שלמעשה מוגש לנו סרט מצונזר ומהול. קחו למשל את הסצינה הפותחת את טורניר משחקי הרעב, סצינה בה תוך דקות ספורות ופרועות מצטמצמת אוכלוסיית הנערים בחצי. מבחינת בימוי, זו אחת משתי הסצינות הכי טובות בסרט. הטירוף צמא הדם של נערי המחוז הראשון מלווה בקטע מונטאז, מוזיקלי. אבל זו היתה צריכה להיות סצינה סיוטית, אלימה להחריד, שתבהיר לנו תוך שניות, עד כמה העולם של משחקי הרעב הוא לא שפוי. זו היתה צריכה להיות סצינה שתטיל עלינו אימה, כמו הפלישה לנורמנדי בפתיחת "להציל את טוראי ראיין", או כמו כל סרט אימה ממוצע. במקום זאת זו סצינה בלתי מזיקה, יפה ואסתטית לעין, ושלא מזיזה לנו כלום. מבחינתנו, זה משחק מחניים אחד גדול.

 

במילים אחרות, אנחנו מתחילים להבין שהספר והסרט אינם מטאפורה לאיזושהי דיקטטורה עתידנית, אלא לדיקטטורה קיימת. הסרט הזה אינו ביקורת, אלא הוא התוצר של הדיקטטורה הזאת. האולפנים הם על תקן מנהלי המופע, והם לוקחים מותגים ובמקום לעבד אותם הם מאבדים אותם, מקריבים אותם על מזבח הפורמטים, ומעקרים מהם כל משמעות שהיתה אולי טמונה בהם, מורחים את העלילה ומדללים אותה. ואתם הצופים שיושבים בשקט בשעה שמולכם נטבח רעיון שאולי פעם היה מוצלח.

נושאים: ביקורת

16 תגובות ל - “"משחקי רעב", ביקורת”

  1. 23 מרץ 2012 ב - 10:30 קישור ישיר

    לא ראיתי וכנראה גם לא אראה אבל השכן בן ה-15 שלי לא יכל היה לחכות שהסרט יגיע ואת סדרת הספרים (כולם) הוא סיים בשבועיים.
    כנראה יש שם משהו אבל לילדים

  2. 23 מרץ 2012 ב - 10:37 קישור ישיר

    זה מעניין שאתה אדיש/מאוכזב, כי עד עכשיו שמעתי או אנשים שנהנו בכל מיני רמות, או את עצמי מקטר בקול רם על כמה סבלתי (ניק-לינק). אעקוב אחרי הטיוטה.

  3. 23 מרץ 2012 ב - 12:02 קישור ישיר

    יאיר – כמוני כמוך – לא מכיר את הספרים אבל כל הבאזז סביב הסרט הזה בחודשים האחרונים גורמים לי להסתקרן מאוד. הביקורות בארה"ב די משבחות את הסרט לכן אני מודה שאני די מופתע למצוא אותך מאוכזב ממנו. די הורדת לי את החשק לרוץ ולראות אותו…

  4. 23 מרץ 2012 ב - 17:37 קישור ישיר

    כל השחקנים בסדרה הזאת הוחתמו מראש לארבעה סרטים.

  5. 23 מרץ 2012 ב - 21:01 קישור ישיר

    הפסקה הראשונה שלך תיארה במדויק את מה שחשבתי על הסרט. תודה. אבל אני לא מסכים איתך לגבי הטרחנות ב70 הדקות הראשונות. החצי הראשון של הסרט, עד שהמשחק מתחיל, הוא לדעתי החלק הטוב. החלק הפחות נוסחאתי, היותר מעניין, והמבויים טוב בהרבה. אבל מרגע שהמשחק מתחיל, איזה שמעום. בחצי השני מצאתי את עצמי מסתכל על השעון כל 10 דקות ומחכה שיגמר כבר.
    מה שכן, ג'ניפר לורנס שחקנית נפלאה. וכמה חבל שהיא תתבזבז על עוד שלושה סרטים בסדרה הזו.

  6. 24 מרץ 2012 ב - 0:06 קישור ישיר

    אני מתפלא שאף אחד לא מזכיר את the running man שהתחיל כנובלה של סטיבן קינג והמשיך לסרט מצויין עם שוורצנגר הצעיר, והיה בתקופתו אמירה נבואית להחריד על עולם הריאליטי (שעוד לא עלה לגדולה אז) ועל הציניות שבה טבח הופך ל-entertainment.
    וזו גם אחת בעיות הגדולות של משחקי רעב – כמעט לא ראינו את הצד השני של המצלמה – את הצופים בבית, את אולפן הפרשנים שהופך כל סצינת ב״מגרש״ לדרמה וחושף בפנינו את החולניות של התכנית הזו. מה שאנו חווים הוא דווקא את הצד הפחות מעניין של ההישרדות עצמה כמעט בלי הקונטקסט שלה…

  7. 24 מרץ 2012 ב - 2:42 קישור ישיר

    מעולם לא היה המשפט "התערבות ההפקה הרסה" כה רב-רבדים. מסכימה עם מה שכתבת ברובו, וגם עם מה שרז כתב (חוץ מהקטע של להסתכל בשעון).

  8. 24 מרץ 2012 ב - 3:40 קישור ישיר

    לא מסכים עם הביקורת. סרט טוב מאוד ואפקטיבי לסוגו. יש בו אפילו עומק מסוים, עם כי מוגבל.
    הסרט הנוכחי יהיה להיט בקופות, לא רק בגלל ההיסטריה המוקדמת אלא גם בגלל שבני נוער רבים בעולם ילכו לראות אותו שוב ושוב.
    בביקורת שלך אתה מזכיר את הארי פוטר בכל הקשור לבריאת עולמות קולנועים. אני מתנגד להשוואות בין הסדרות האלה אבל אני כן חושב שהסרט הראשון של "משחקי רעב" טוב בהרבה מהסרט הראשון של "הארי פוטר" (שהיה לדעתי החלש ביותר בסדרה).
    מציינת שהגעת לסרט בלי ציפיות אבל הנחרצות בכתיבה שלך מרמזת על אנטי מובנה לסרט. לא ברור לי למה.

  9. 24 מרץ 2012 ב - 13:33 קישור ישיר

    מסכים עם יאיר לגמרי..
    סרט סתמי לגמרי.חיקוי של כל הסרטים שהוא ציין ולי אישית הזכיר בעיקר את the running man ואת הסרט סוג ב' שיצא לפני 3 שנים נדמה לי – "נידונים למוות" עם המתאבק סטיב אוסטין. "משחקי רעב" הוא פשוט מוצג בעטיפה יותר יפה ומושקעת בגלל התקציב ועם כמה שחקנים טובים ומפורסמים. לא ריגש,לא הפתיע ונשכח אחרי 5 דקות ביציאה מבית קולנוע.. לא יודע כמה הוא ירוויח אבל אין שום סיכוי בעולם שיגיע לרמות היסטריה שהיו סביב "דמדומים" אצל בני נוער בארה"ב..

  10. 24 מרץ 2012 ב - 17:21 קישור ישיר

    בתור מעריצה מושבעת של הספרים התאכזבתי מאוד. גרסה מהולה ומרוככת שהוציאה את כל הקסם והמתח (בשביל לסיים לקרוא את הספר הראשון נשארתי ערה כל הלילה). העיצוב הרגיש כמו מיני סדרה בהולמרק וכל הזמן חיכיתי שהפסקול יוסיף קצת מתח ודרמה אבל פשוט כלום לא קרה. כמה עצוב. היה שם כל כך הרבה פוטנציאל.
    יאיר – חכה כמה שנים ותן לבנות שלך לקרוא את הספרים.

  11. 25 מרץ 2012 ב - 9:09 קישור ישיר

    איזה פספוס… הספר טוב מהסרט בכל כך הרבה רמות שנשאר רק לחשוב מה היה קורה לו היו נותנים לבמאי אחר לביים.
    כל כך הרבה אלמנטים עלילתיים מהספר פשוט נעלמו מהסרט לדוגמא היחסים בין קטניס לבין גייל, הדיכוי האכזרי של הקפיטול את המחוזות, הביקורת על תרבות הריאלטי ועוד ועוד.
    בתור מי שקרא את הספר בנשימה עצורה (ולא, זה לא ספר לנוער, לא רק), אני כמעט מצטער שהלכתי לראות את הסרט שהוא בינוני במקרה הטוב ובהחלט מזכיר הרבה סרים שכבר ראינו.

  12. 25 מרץ 2012 ב - 12:32 קישור ישיר

    אגב דילול, "משחקי הרעב" הוא אחד מכמה סרטים חדשים שנחתכו מהם סצנות בשביל לאפשר סיווג 12 במקום 15 בבתי הקולנוע בבריטניה (עוד אחד הוא "חטיפה לאור יום" שיוצא שם ופה עוד כשבועיים).

  13. 26 מרץ 2012 ב - 12:12 קישור ישיר

    מסכים לחלוטין עם יאיר. אוברייטד לגמרי. כאילו שהחברה בפאן-אם שולטים במדיה גם פה.

  14. 5 אפריל 2012 ב - 2:16 קישור ישיר

    הסרט הזה פשוט גרוע במילה אחת..
    אין בו כלום לא עלילה לא צילום לא פס קול פשוט כלום ,מתאים לראות אותו באיזה יום חול שאין מה לעשות בטח לא לזרוק על זה כסף…
    וגם ההתלהבות המוגזמת מהשחקנית הראשית..שרואים ללא ספק שיש לה פוטנציאל אבל דבר ראשון ששמים לב זה העובר משחק שלה הכל יותר מדי דרמטי, ולעובר דרמטיות הזאת גרמה גם ההפקה שפשוט 80 אחוז מהסרט זה צילום פנים של השחקנית שמקרינ עובר משחק בכל הבעת פנים שלה, אני מבין שזה באופנה להתלהב משקניות יפות שגם יודעות להגיד ברצף שני משפטים אבל זה עדיין לא זה היא ממש לא שחקנית שאפשר להגיד עליה משהו יותר מ עובר בקושי..

  15. 15 אפריל 2012 ב - 13:37 קישור ישיר

    סרט פשוט וטוב.
    זה שאתם מקאנים שלא המצאתם את העלילה המדהימה הזאת, ואת העולם הלא שפוי, לא אומר שצריך רק לקנא ולרדת העל הסרט הנפלא הזה.

    • 15 אפריל 2012 ב - 20:23 קישור ישיר

      קודם כל תלמד לאיית. דבר שני תתחיל לראות קצת סרטים ולקרוא ספרים, אין שום דבר מקורי "בעלילה המדהימה" של משחקי הרעב.


השאירו תגובה