12 מרץ 2008 | 14:16 ~ 17 תגובות | תגובות פייסבוק

הסיני הציני

ג’פרי וולס השיק הלילה את העיצוב החדש של אתרו, Hollywood-Elswhere. אחרי שבמשך שנים האתר הצליח לשמור על מראה יוצא דופן, שהיה שונה משאר הבלוגים בכך שהוא לא נראה כמו בלוג, עכשיו הוא נראה כמו בלוג, עם כותרת לכל אייטם ומסגרת בעלת פינות מעוגלות סביבות הפוסטים.

======

מכירים את הסרט “ציפור הדרור שהפכה לקיסרית”? לא? ככה קראו באסיה ל”אשה יפה”. זוכרים את “אל תשאלי מי אני”? בוודאי שכן: כך קראו בהונג קונג ל”הפצוע האנגלי”. ו”ליאון” של לוק בסון הפך בסינית ל”הרוצח השכיר שלא היה קר כמו שהיה נדמה לו”. הטור הזה, מעיתון בהונג קונג, יגרום לכל המקטרים על תרגומי השמות בארץ לרגע קטן של אחווה והזדהות. גם בסין, ממש כמו בישראל, התרגומים הנלוזים נשמעים כמו ניסיונות נואשים של המפיצים לדפוק קופה. אחרי שג’ים קארי זכה להצלחה בסין עם “אייס ונטורה” – שתורגם בסינית ל”קלף מנצח” (כלומר, “אס”) – כל סרטיו הבאים הפכו לכאורה לחלק מסדרה. “שקרן שקרן” תורגם ל”האס שקרן גדול” ו”כייבל גאי” הפך ל”האס המומחה”. ואז הגיע “אוסטין פאוארס” ותורגם ל”האס מרגל גדול”. אולי כי המפיצים הסינים לא שמו לב שזה מייק מאיירס בתפקיד הראשי ולא ג’ים קארי. או כי הם קיוו שהקהל לא ישים לב. הרי כל הלבנים נראים אותו דבר בעיני הסינים.
אבל הכי מבריק: “עיניים עצומות לרווחה” של קובריק תורגם בסינית ל”עיניים פקוחות לרווחה”.

========

היפנים מבשרים: תוך 15 שנה גם היי-דפינישן יהיה מיושן. היפנים עובדים עכשיו על פיתוח טכנולוגיה בשם סופר-הי-ויז’ן, שתהיה באיכות תמונה חדה פי 33 משידורי ההיי דפינישן העכשוויים. ה-BBC מתכוון להשתמש בטכנולוגיה הזאת כדי להקרין שידרוים מאולימפיאדת לונדון 2012 על מסכי ענק שיוצבו בערים הגדולות. שידורי טלוויזיה ביתיים בטכנולוגיה הזאת לא צפויים לפני שנת 2025.

=========

אני עדיין מחכה ליום בו תפיץ אחת מרשתות הקולנוע בארץ את הידיעה בה היא מבשרת שהיא מוסיפה מקרני היי-דפינישן לאולמותיה. בעלי בתי הקולנוע בארץ לוקחים את הזמן שלהם. התקנת מקרן היי-דפינישן – ועוד כזה המסוגל להציג סרט תלת מימדי – היא השקעה כספית די מסיבית, ובעלי בתי הקולנוע בארץ הם טיפוסים די שמרניים שמן הסתם עדיין חושבים שכל העסק הזה עם ההיי-דפינישן והתלת מימד הוא בטח איזו אופנה שתכף תעבור מהעולם. ויותר מזה: בעלי בתי הקולנוע באמריקה ובאירופה מנסים למצוא כל מיני שיתופי פעולה עם חברות הפצה, בהן עליות שדרוג האולמות מתחלקות בין המציגים והמפיצים (או שהמציגים מממנים את עלות השדרוג ובתמורה המפיצים סופגים חלק מעמלות ההפצה למשך מספר שנים). אבל בארץ, לפחות עד שנשמע אחרת, כנראה אין שום דיל שנרקם בין בעל בית קולנוע מקומי (שהוא גם מפיץ הרי) ובין אולפן שייתמוך בו, בין במישרין או בעקיפין, כדי להביא לשיפור חוויית ההקרנה בארץ וליישר קו עם הסטנדרט שמתחיל להיות יותר ויותר נפוץ באמריקה ובאירופה.
לכן אני מניח שבעלי בתי הקולנוע בארץ מעדיפים את אסטרטגיית ההמתנה: אולי מחירי הציוד יירדו, אולי יבוא אולפן שירצה לתמוך, ובכל מקרה בסופו של דבר יגיע רגע – וזה יקרה בוודאי בתחילת 2009 בו יגיע אולטימטום: אם לא תתקינו ציוד הקרנת HD3D לא תקבלו את הסרט להפצה בטריטוריה שלכם. זה יקרה או ב”עידן הקרח 3″ של פוקס או ב”חיזרים נגד מפלצות” של דרימוורקס או, הכי הגיוני, ב”אוואטר” של ג’יימס קמרון מאולפני פראמונט (מה שעשוי לדחות את הדד-ליין בארץ עד סוף 2009, אולי אפילו תחילת 2010, שלפני זה לא נראה כאן ולו מקרן HD אחד באולמות מסחריים).
למה זה מעסיק אותי (שוב)? כי בלאס וגאס נפתח השבוע, כמדי מרץ, כנס שואו-ווסט, בו מתכנסים בעלי בתי הקולנוע באמריקה למסע חיזורים מצד האולפנים (כן, באמריקה בעלי בתי הקולנוע והמפיצים הם גופים שונים ולא אותם אנשים). זה המקום בו מסוכמים נתוני השנה שחלפה והאולפנים מציגים את הנפלאות המסחריות של השנה המתקרבת. וכבר כמה שנים שהתעשייה מדברת בכנס הזה בעיקר על העתיד הדיגיטלי. הוליווד רוצה לדחוף אותו כמה שיותר מהר, אבל בעלי בתי הקולנוע עדיין מסויגים, בעיקר בגלל ההוצאות שהתקנת מערכת הקרנה ומסך חדשים, כפול מספר האולמות שבבעלותן, דורשות.
אבל השנה הוליווד מגיעה עם קלף מנצח לכנס: הצלחת סרט ההופעה “האנה מונטנה” לפני מספר שבועות הפכה לשגריר הטוב ביותר למען קידום התקנת ציוד ההקרנה הדיגיטלי. הסרט הופץ על ידי דיסני אך ורק באולמות עם מקרני היי-דפינישן תלת מימד, ההנחות לילדים מתחת לגיל 12 בוטלו, ומחיר לכרטיס עלה ל-17-20 דולר, סכום עתק יחסית למחיר כרטיס קולנוע ממוצע (שעומד באמריקה בין 6-10 דולר), אבל סכום זעום למעריצי הסדרה “האנה מונטנה” שלא יכלו להרשות לעצמם בין 100 ל-200 דולר לכרטיס כניסה להופעה עצמה. הסרט הופץ ב-638 אולמות קולנוע בלבד וגרף תוך שלושה ימים סכום אסטרונומי של 31 מיליון דולר (שזה בערך מה שהכניס השבוע “10,000” של רולנד אמריך בשלושה ימים ב-3,400 מסכים). כלומר: בסוף השבוע הראשון, ממוצע ההכנסות פר-מסך היה יותר מ-45 אלף דולר. ואם עולה כ-120 אלף דולר להתקין מערכת הקרנת היי-דף-תלת-מימד לכל אולם, הרי שמי שהימר על הטכנולוגיה הזאת מוקדם באמריקה והקרין את “האנה מונטנה”, כיסה את ההשקעה הראשונית שלו תוך שלושה סופי שבוע. (כל הנתונים כאן).
בארצות הברית, מדווח “וראייטי”, יש 37,000 מסכי קולנוע. מתוכם 4,600 כבר מצוידים במקרני היי-דף. יותר מעשרה אחוז. העלייה מהשנים הקודמות היא דרמטית. אבל המטרה של האולפנים היא לפחות להכפיל את המספר הזה עד תחילת 2009, שאז ייצאו בבת אחת המון סרטים בתלת מימד, ואמור להיפתח עידן חדש בהקרנה קולנועית, מהזן שאי אפשר יהיה לצלם במצלמה ביתית ולהעלות לאינטרנט, מהזן שאמור למשוך את הצופים שוב לבתי הקולנוע, לראות איכות תמונה צלולה ודמויית-חיים כפי שמעולם לא נראתה.
ובישראל? מחפשים חלוץ. יש מתנדבים?

17 תגובות ל - “הסיני הציני”

  1. okok4 12 מרץ 2008 ב - 14:24 קישור ישיר

    אוואטאר של קמרון יוצא בארה”ב ב18/12/09, ז”א שיש עוד סיכוי שנראה אותו דיגיטלית בישראל. שנתיים זה הרבה זמן.

  2. h.w 12 מרץ 2008 ב - 15:23 קישור ישיר

    מה שתארת זה בדיוק העקרון שמנחה את העידן הקולנועי הדיגיטלי:d- cinema. הקולנוע תמיד יצטרך להיות צעד קדימה על ההקרנות הביתיות והטלויזיה: גם בתמונה וגם בסאונד.

  3. דודי קינג 12 מרץ 2008 ב - 18:28 קישור ישיר

    אני אצטרך לראות את זה בעיניים על מנת להאמין שזה חד ועשיר באותה המידה כמו 35 מ”מ. עד אז, אני אמשיך להאמין שזה רק צעד אחרונית מבחינה ויזואלית, שהתועלת היחידה שבו היא הורדת עלויות למפיצים. צילום היי-דף שיכנע אותי רק כשראיתי את “מלמת הכוכבים” החדש (וגם זה לא באופן מושלם), בנוגע להקרנת היי-דף קולנועית… נחכה ונראה.

  4. ברווז גומי 12 מרץ 2008 ב - 19:05 קישור ישיר

    ובשמורת הטבע הקטנה שלנו בקולנוע I-MAX בקרית ביאליק מורידים החל ממחר את מספר ההקרנות של בייוולף להקרנה אחת ביום (ע”פ טיקטנט). אמנם הגיוני בהתחשב במספר השבועות שהסרט מציג ובכך שהוא יצא ב-DVD, אבל שמישהו יסביר לי מה ההיגיון להציג אותו בסוף השבוע – הזמן היחיד שבו מגיעים לצפון אנשים משאר הארץ – רק בשעה 23:15.

    הסיבה שאני מודע לשינוי, אגב, היא כי דווקא בסופ”ש הזה תיכננתי לנסוע ולגרור איתי את משפחתי כדי לראות את עתיד הקולנוע, כפי שהוא מכונה. כמה שזה אופייני למזל שלי.

  5. רותם 12 מרץ 2008 ב - 21:52 קישור ישיר

    אני תוהה מהו האינסוף של החדות?
    האם באיזשהו שלב לא מרגישים בהבדל וזה נהיה רק מספר שנמדד על ידי מכשירים אחרים.

  6. ניקי 12 מרץ 2008 ב - 22:30 קישור ישיר

    הדוגמה שגלעד פדבה תמיד אוהב לתת היא שבארץ קראו לסרט של הוילג’ פיפל (כן, אלוהים יעזור לנו, היה דבר כזה והוא היה עוד יותר קאמפי ממה שהוא נשמע) can’t stop the music – לעצור את המוזיקה

  7. רני 12 מרץ 2008 ב - 23:18 קישור ישיר

    לי דווקא נדמה שהסרט נקרא אז “אל תעצרו את המוזיקה”, אבל יש מספיק דוגמאות אחרות לסרטים שקבלו את השם הלא מתאים, בלשון המעטה. החל מ”סיפור הפרברים” שכבר לגמרי השתרש אצלנו וכלה בהברקה האחרונה: “10,000”. אולי כדי שיחשבו שזה המשך של “300”.

  8. הממ 13 מרץ 2008 ב - 6:20 קישור ישיר

    גם אני אצטרך שכנוע בכל הקשור לעדיפות הדיגיטלי. לא, אין לי ספק שבהקרנה דיגיטלית אפשר, תאורטית, להקרין יותר פרטים מבפילם. אבל לא רק שהצילום הדיגיטלי הוכיח לי שפרטים וחדות זה ממש לא הכל (ואפילו להפך. חדות זה לא יפה), אלא ששום מקרן דיגיטלי לא יכול לשחזר את העומק שנוצר על המסך כשמוקרנת עליו תמונה אנלוגית.

  9. דרורית 13 מרץ 2008 ב - 7:34 קישור ישיר

    בתכנון: סרט חבובות חדש.
    בשבילי, בלי הקול של הנסון זה לעולם לא יהיה אותו הדבר. (למרות שהבנתי שהבן שלו ממשיך את דרכו?)

  10. דרורית 13 מרץ 2008 ב - 8:09 קישור ישיר

    ואפרופו הנסון, סרט קצר שלו מ-65 שהיה מועמד לאוסקר
    http://www.youtube.com/watch?v=HrAVgYTTMbQ
    האנימציות באמצע הן כה רחוב סומסום ומשהו קצת הזכיר לי גם את security groove של עידן אלתרמן.
    (כיף לראות את הנסון הצעיר שם).

  11. עדן 13 מרץ 2008 ב - 8:30 קישור ישיר

    נראה לי שהויתור על “לפנה”ס” או BC בשם של 10,000 בארץ הוא פשוט מפני שמדובר על ספירת הנוצרים וחששו שמישהו יעלב.

  12. דרורית 13 מרץ 2008 ב - 11:30 קישור ישיר

    ודרך אגב, ההאנה מונטנה הנדון – גורלו יהיה כגורל היי סקול מיוזקל הפופולרי בטירוף? (רק הקרנות טלביזיוניות או בכלל לא?)

  13. אורון 13 מרץ 2008 ב - 11:38 קישור ישיר

    ניק-לינק חם מהתנור – הטריילר הראשון והכה מצופה ל”הענק הירוק”. האמת? נראה מבטיח.

    ובקשר לשאלה של סטיבי – אני מחכה שיתפנה לי זמן לראות את “Once” ועכשיו שדרורית תענה 🙂

  14. רני 13 מרץ 2008 ב - 14:34 קישור ישיר

    משתי ההקרנות הדיגיטליות שראיתי עד היום לא התרשמתי. האחת היתה של סרט האנימציה “מפלצות בע”מ” בקולנוע “אודיאון” בלסטר סקוור בלונדון (אחד האולמות הגדולים והמשוכללים בעיר) והתמונה היתה משובחת, אך לא יותר מפילם. השניה היתה של “שודדי הקאריביים 2” בקולנוע “אל קאפיטן” בלוס אנג’לס, השייך לדסני. ראיתי את אותו הסרט חודשים ספורים קודם לכן ביס פלאנט בהקרנת פילם 35מ”מ, ואני לא יכול לומר שהיה שיפור.

    ובנוגע ל3D: אם החוויה המפוקפקת של בייוולף בקריון בישרה משהו היה זה רק שסרטי3D עם משקפיים, משוכללים ככל שיהיו, הם ממש לא עתיד הקולנוע. זה טוב לסרטים קצרים יחסית, או ספיישלים נוסח האנה מונטנה, אבל לא לסרטי קולנוע באורך מלא באופן מתמיד. יתכן ש”אוואטר” ואחרים יצדיקו את זה, אבל סרטים אחרים, קאמריים יותר, לא מצדיקים את כאב הראש הקל שמתלווה לצפייה, או את הסירבול שבחבישת משקפיים לאורך שעתיים תמימות או יותר. אם הייתי צריך לראות את “זה ייגמר בדם”, לאורך כל 160 הדקות שלו, עם משקפיים כאלה, לא בטוח שהייתי שורד. אני די מקווה שהקרנת הפילם לא תיעלם כל כך מהר.

    ואגב, הקרנת ההי דפנישן הטובה ביותר שהייתי בה, זו שאני זוכר עד היום כחוויה קולנועית ממדרגה ראשונה, היתה דווקא ב 1990 בלונדון, שם ב”אודיאון מארבל ארץ'” הענק (אחד מבתי הקולנוע הטובים ביותר שהייתי בהם עד שחולק לאולמות זערוריים) ראיתי את העותק המשוחזר של “לורנס איש ערב” בעותק 70 מ”מ מצוחצח ובלווית פסקול היקפי מרשים. חדות התמונה של אותה הקרנה לא הצליחה להשתוות עד היום לשום הקרנה דיגיטלית שראיתי וגם לא להקרנת HD או בלו ריי על מסכי LCD או פלזמה. כמו שזה נראה כרגע, ורק על סמך ההקרנות הדיגיטליות שראיתי עד היום בהיי דפנישן, הקרנות HD בבתי קולנוע הן רק נסיגה לאחור לעומת הקרנות פילם. קצת מצחיק לחשוב שבשנות ה 60 וה 70, אז הקרנות סרטים ב 70 מ”מ היו נפוצות יותר, היו צופים שקיבלו הקרנות היי דפנישן טובות יותר ממה שאנו מקבלים היום.

  15. יניב 16 מרץ 2008 ב - 4:46 קישור ישיר

    בעקבות הפוסט הזה חיפשתי HD כאן באטלנטה שמקרין את HANNAH. לשמחתי הקןלנוע שמצאתי מקרין גם את U23D – אם זה עתיד הקולנוע – אני בעד.
    חוויה קולנועית גדולה מהחיים, כמו שאומרים ביס.

  16. סורק 19 מרץ 2008 ב - 16:43 קישור ישיר

    היי, למה לא הייתה התייחסות פה לראיון הבלעדי עם נשיא איגוד התסריטאים, שפורסם בכלכליסט לפני 3 ימים?

  17. יניב אני יכול להסכים איתך בנידון הזה משום שגם אני הייתי רוצה בקולנוע פרטי אמיתי בסלון שלי,תמיד היו דיבורים על זה ועד היום מנסים למכור דברים שונים כדי לעלות את הרמה,אבל אני לא רואה עדיין שום רמה שמשתווה לקלסיקה של הקולנוע.


השאירו תגובה