15 מרץ 2008 | 09:00 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

"הזייפנים", הביקורת

נושאים: ארכיון, ביקורת

6 תגובות ל - “"הזייפנים", הביקורת”

  1. איתן 15 מרץ 2008 ב - 9:53 קישור ישיר

    אני לא קראתי את הספר, אבל יש לי הרגשה שהוא הרבה יותר מעניין מהסרט.

    *ספוילרים*

    יש, להרגשתי, לא מעט נקודות חלשות בתסריט. ראשית, מסגור הסיפור בתחילה ובסוף כמבט אל העבר של הדמות הראשית. אין מספיק בשר בקטע ההתחלתי, כך שכל חמש הדקות האחרונות הרגישו לי מיותרות לחלוטין, ומכאן שכל מימד ה”איך חיים עם זה” אחרי שהמלחמה נגמרה הולך לאיבוד מבחינתי.

    עיקר הסרט הוא הקונפליקט בין שתי גישות לחיים במצב בו החיים הם כמעט בלתי אפשריים: אחת, של הדמות הראשית, היא לשרוד בכל מחיר, גם אם המחיר הוא לעזור לשטן להשתלט על העולם. השניה, של האנטגוניסט, היא להתנגד לשטן, ואולי לשלם בחיים. הבעיה היא, שכל הקונפליקט הזה, הסובב סביב סיפור הדולרים, נמשך הרבה יותר מדי זמן, ועומד במקום מבחינה דרמטית.

    גם המימד של החיים היחסית נוחים שהיו להם לעומת שאר האסירים מפוספס, מכיוון שכמעט לא רואים את הצד השני של החומה. רק בסוף, כשהחומה נופלת, וההמון הזועם טועה וחושב שהם גרמנים, אז הבנתי איזה פספוס היה פה.

    מאז “בגלל המלחמה ההיא” התחיל מימד חדש בסרטי שואה. מימד ה”דור השני”. יוצרי קולנוע התחילו לחפש דרכי ביטוי שונות בכדי להתמודד עם הסיפור הנורא. הפופולרית ביותר, מסתבר, היתה קומית. “החיים יפים” ו”מחולקים ניפול” (סרט צ’כי מצויין שהיה מועמד לאוסקר, אבל לא הופץ בארץ) יצרו סצינות שהיו מצחיקות ומרגשות בעת ובעונה אחת. “ללא גורל” ההונגרי היה מסורתי יותר, אבל נצמד בדקדקנות (כמעט מוגזמת מדי) לנקודת המבט של הגיבור (פעם ראשונה שראיתי בסרט את דלתות קרונות הרכבת נפתחות מבפנים, מנקודת המבט של הגיבור). “הזייפנים” חף מסנטימנטליות, ומקיים דיון מאוד מעניין בייצוג החיצוני של השואה (כלומר, איך לעשות סרט שואה) וגם בקונפליקט המרכזי בסרט – האם יש לשרוד בכל מחיר. חבל שמבחינה תסריטאית, הסרט לא מספק את הסחורה. (זאת דעתי הצנועה, בכל אופן).

  2. דן 15 מרץ 2008 ב - 13:50 קישור ישיר

    איתן, אתה לא לבד.
    אני מסכים פחות או יותר עם כל מה שאמרת. יאירף מה שאתה כותב מעניין ברמה התיאורטית אבל צריך ממש להתאמץ כדי לגלות אותו בסרט ולהנות ממנו. בתכל’ס, כסרט, הוא לא מרתק. מעניין, אולי, לפעמים. אותי אישית גם נוראה עצבן השחקן ששחק את דמותו של אדולף ברגר, שנראה פשוט לא קשור לכל הסרט, יפה מדי, מדקלם מדי.
    וזו הביקורת של שניצר על הסרט, בה הוא תוהה בכעס ובצדק, איך ברב סרטי השואה יש דמות של נאצי מיוסר.
    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/708/902.html

  3. דרורית 15 מרץ 2008 ב - 19:56 קישור ישיר

    ובניק לינק טריילר ל-dark knight (אם אלו חדשות ישנות, סורי, קשה כבר לעקוב…)

  4. סטיבי 15 מרץ 2008 ב - 20:50 קישור ישיר

    עופטופיק: עוד מישהו בחו”ל כותב על ‘ביקור התזמורת’.

  5. ענבל קידר 16 מרץ 2008 ב - 1:45 קישור ישיר

    אני מקווה שאת השם “סאכסנהאוזן” לא העתקת מדף יחסי הציבור של הסרט בעברית, ושמדובר בתעתיק פרטי שלך לכתיב הגרמני (כי אז יש סיכוי שלא רק מבקרי קולנוע ממוצא יקי כתבו אותו נכון ושהאינגלוז השגוי הזה לא שוכפל בעוד מקומות). אם אתה מתכוון להמשיך במסורת התעתוק העצמאי, קבל הנחיות יסוד לתעתוק גרמנית: S בתחילת מילה בגרמנית לעולם לא תישמע כמו ס’. ברוב המכריע של המקרים (לפני כל vowel) היא נשמעת כמו ז’, כמו שצריך להיות גם כאן (אם “זכסנהאוזן” לא מצלצל לך מוכר, אתה יכול לנסות לזכור את זה לפי “זיגמונד”). יש רק שני מקרים שבהם היא נשמעת כמו ש’ – כשהיא לפני t (אתה יכול לזכור את זה לפי “פון שטרוהיים”) וכשהיא לפני p (את זה משום מה הפנימו כל המגרמנים את ספילברג ל”שפילברג”, אז בטח קל לך לזכור את זה, אבל אתה בהחלט יכול לזכור את זה גם לפי “שפנדאו בלט”). סהו סה, בשלב סה. גזור ושמור לך ליד המחשב לקראת הפסטיבל הגרמני המתקרב.

  6. יובל זיו 19 מרץ 2008 ב - 10:37 קישור ישיר

    לאיתן (תגובה 1).
    כיוון שאדולף (אברי) בורגר אינו דובר אנגלית או עברית, הספר יצא במקור בגרמנית.כמה שידוע לי יצא תרגום לצ’כית וכן ליפנית (!) אך לא באנגלית ולא בעברית. מקווה שבעקבות הצלחת הסרט נראה גם את הספר בארץ (גם אני עוד לא קראתי מסיבות של שפה).


השאירו תגובה ל - דרורית