10,000 מתחת לאפס
לפני שנה התלהבתי כהוגן מ"300" של זאק סניידר, למרות שטענתי שאולי אני אמור להיות מודאג מהסרט, המייצג את המל-גיבסוניזציה של הקולנוע ההוליוודי (מצד שני, התלהבתי גם מ"אפוקליפטו" של גיבסון). "10,000" של רולנד אמריך אמור היה להיות – לפחות מבחינת אולפני וורנר – ה-300 של השנה: הוא יצא באותו סוף שבוע ופונה לאותו קהל. אבל הוא לא. הוא גם לא "אפוקליפטו", למרות שעלילתו כמעט זהה. אם אתם קוראים את האתר הזה ואת מדוריי מספיק זמן אתם ידעים שאני חובב גדול של סרטים עתירי אפקטים ודלים באינטליגנציה, כל עוד הם לא לוקחים עצמם ברצינות. ואמריך לוקח את סרטו החדש כל כך ברצינות עד שנדמה שצופיו יהפכו למאובנים מרוב כובד משקל הסרט עד סופו. הוא מתחיל לאט-לאט, מנסה להידמות לאיזו אגדת עם, והוא פשוט מתיש ומייגע. כשכבר מגיעות סצינות אקשן עם ממוטות, עופות טרור ורבבות מצרים בצל הפירמידות (בערך 7,000 שנה לפני הזמן) זה מאוחר מדי. כמות האקשן ביחס לבולשיט קטנה מדי כדי שיהיה אפשר ליהנות מהסרט. ובגלל שהסרט הוקרן למבקרים בסוף השבוע שעבר, אחרי שהמדור שלי כבר היה סגור, את הביקורת שלי עליו תמצאו כאן.
==========
תייקו תחת: צביעות
רק כ-17 אלף איש ראו עד כה את "זה ייגמר בדם" של פול תומס אנדרסון, אחד הסרטים הטובים שראיתי מימיי. אז מה עושה מפיץ הסרט כדי לדרבן עוד צופים להגיע אליו? מוציא מודעה ובה ציטוטים משלל הביקורות המהללות להם זכה הסרט בארץ. אבל רגע, המפיץ הוא פורום פילם, זה שמחרים מבקרים מהקרנותיו, זה שלא רוצה ביקורות על סרטיו כי הוא מאמין שביקורות זה רע לעסקים, כי ביקורות מעליבות אותו באופן אישי. אז איך קורה שפתאום אותו מפיץ מרגיש שהוא זקוק לביקורות כדי לקדם את עסקיו?
אבל לא פחות חמור: איך ייתכן שמבקרי הקולנוע עצמם מסכימים ששמם יופיע על המודעה הזאת? זה שגידי אורשר שם על המודעה לא מפתיע אותי. אורשר משתף פעולה עם המפיץ, מוזמן להקרנות ומפרסם את ביקורותיו על פי המועד הנוח למפיץ, אחרי סוף שבוע הבכורה, ולא על פי שיקולים הגיוניים יותר של עניין ואקטואליה כפי שהיה מתבקש ממבקר של גוף תקשורת אלקטרוני (ועוד של האיש שאחראי על האינטרנט בתחנה). אורשר, יו"ר תא מבקרי הקולנוע, לא מצליח אפילו להפגין סולידריות עם עמיתיו למקצוע. אז כשמגיעה הזדמנות לראות את שמך בגדול בעיתון, זה כנראה מספיק. אבל איך יכול להיות ש"טיים-אאוט", עיתון מוחרם, מסכים להשתתף בקמפיין של הגוף שמחרים אותו? אני לא מבין את זה.
ועוד בענייני צביעות: כשרענן שקד כתב ב"7 לילות" נגד ההתלהבות שלי מ"לא ארץ לזקנים" הוא חתם בהמלצה חמה על "ג'ונו", זה היה כחודש לפני שהסרט עלה. מה עשו בא.ד מטלון? לקחו את הציטוט שלו ושמו אותו על המודעה בשבוע היציאה. גם מטלון מחרימים מבקרים, גם הם לא רוצים שייכתבו ביקורות על הסרטים שלהם. והנה, מישהו כתב עליהם מילה טובה והם מייד רצים ושמים אותו על המודעה. למה שקד לא מחה ולמה הוא לא עמד לצד חבריו המוחרמים, אין לי מושג. אבל שיחליטו המפיצים: אם אתם לא רוצים ביקורות, אז לכו עם זה עד הסוף.
את "ג'ונו" ראו עד כה בארץ פחות מ-50 אלף צופים. מביך.
ומטלון שוב הוכיחה שתנו לה סרט איכות והיא תעשה ממנו כבד קצוץ: "לסגור מעגל" – שכבר השם שלו הוציא את כל החשק לראות אותו – הביא כ-3,000 צופים בעשרה ימים.
אני מזכיר: בקרוב מגיע לסיומו חוזה ההפצה בין פורום פילם ומיראמקס ואני מניח שמתישהו הם יתחילו לדון בחידושו. כל מה שמפיץ מתחרה שרוצה את מיראמקס לעצמו צריך עכשיו לעשות הוא לקבץ באלבום מהודר את גזרי העיתונות לסרטים של מיראמקס בישראל בשנתיים האחרונים, מאז שהחרם בתוקף, ולהראות איך סרטי האיכות תחת הניהול של פורום פילם זוכים ליחס מעליב ומבזה.
=========
ועוד נתוני קופות:
ג'אמפר הביא עד כה לקופות בארץ כ-20,000 צופים
רודף העפיפונים: 60,000 צופים
ארץ קשוחה: 76,000 צופים
=========
מחר בערוץ יס 3: מרתון אלפונסו קוארון/גיירמו דל טורו/אלחנדרו גונזלס איניאריטו. האטרקציה: סרטו הראשון של קוארון, "אהבה בימי היסטריה" מ-1991, יוקרן בפעם הראשונה בארץ. אשמח להשלים את החור הזה בהשכלתי. דל טורו עם "ילדים של אף אחד" הנפלא. ואיניאריטו עם "אהבה נושכת".
==========
שאלה: האם מפיצים אמורים לבקש את רשותם של מבקרים לפני שהם מצטטים אותם במודעות פרסום, או שפשוט ניתן לצטט סתם כך לפי הנוחיות?
העובדה ש"זה ייגמר בדם" (גם אצלי אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי מעודי) זכה פה לכמות קהל כה זעומה היא חרפה. אם "לא ארץ לזקנים" של גג זכה להרבה יותר צופים (עוד לפני הזכייה באוסקר) – ושני הסרטים פונים לסוג קהל מאד דומה- אז משהו דפוק בהפצה של פורום. לכאורה היו לסרט את כל היתרונות: מפיץ שברשותו רשת בתי קולנוע משובחת, וכניסה ראשית לאולמות הגדולים של יס פלאנט ורב-חן בדיזנגוף. מה קיבלו במקום: את אולם האופרה ואולמות המשנה של הפלאנט. בנוסף: הסרט הופץ במספר זעום של בתי קולנוע (בניגוד לסרטם של האחים כהן שהופץ בכל מקום אפשרי). אני מנחש שלו סרטי שני היו מפיצים את סרטו של אנדרסון והוא היה מוצג ב"לב" וגם בהפצה מעט יותר נרחבת, הוא היה מגיע לאותם 17 אלף צופים הרבה יותר מהר, ומשם ממשיך רק הלאה. ולא יעזור כלום: כמה שלא ינסו למצב את "רב-חן האופרה" כ"לב" החדש, הוא לא. המיקום לא נכון, וגם היחס להקרנות: בלב דיזנגוף מקרינים משעות הבוקר לכל אורך היום, ולאחרונה גם בשישי לאורך כל היום. ובאופרה? כלום. גרפיקה חדשה במודעות לא תהפוך את עורו של הקולנוע. לפעמים צריך קצת יותר ממותג וכדאי שפורופ יצאו מהקיבעון התאגידי שלהם אם הם רוצים להצליח גם עם סרטים כמו "זה ייגמר בדם" ולא רק עם קומדיות דלוחות נוסח על גופתה המתה.
עד עכשיו אני תוהה מדוע זה האחרון עלה ב"חן 1" בדיזנגוף בשבוע שבו הסרט של אנדרסון נדחק לאופרה. הרי הסרט של אנדרסון לא רק שהיה נראה נפלא על המסך הרחב של חן 1 בדיזנגוף, הוא גם היה זוכה לאחד מבתי הקולנוע המצליחים ביותר בעיר וזה לבדו היה מביא לו הרבה יותר צופים. כרגע, אפילו הצופים הקבועים של לב מחמיצים את אנדרסון עקב שיבוצו הבעייתי בת"א.
אני דווקא לא סבלתי בסרט, לא יודע למה כולם נגדו. הביקורת שלי באתר.
אני רוצה לתקן את טענתך, יאיר.
טיים אאוט לא מוחרם.
אני מוחרמת, כעורכת מדור הסרטים של טיים אאוט.
ולא, זה לא עניין של ניואנסים.
באמת למירמקס איכפת מה עושה פורום פילם בישראל עם המאה ומשהו מסכים שיש בארץ הקטנה הזו, כשהיא שולטת על בתי הקולנוע במזרח אירופה.
mo mi ma
הטריילר ל"מדגסקר 2"
http://www.youtube.com/watch?v=kvtzKz3cTKE
אני כרגיל לא מגיב, אבל בכל זאת: זכור לי בצורה מפורשת, שיאיר רשם אל הטעויות בהפצה של "לא ארץ לזקנים": הוא טען בצורה מפורשת שההפצה נרחבת מדי, והתרגום ל"ארץ קשוחה" הוא לא רק מביך אלא יפגע בסרט, ושצריך היה להפנות את הסרט לאוהבי קולנוע ע"י פתיחה עם פחות אולמות ותרגום מכובד יותר, וליצור הפצה מפה לאוזן. ומה קרה? הסרט הופץ בהרבה מסכים, תורגם בצורה מעליבה, והפך להצלחה גדולה. הממממממ.
ומצטרף בחום לגבי כל מה שנאמר על מגדל האופרה. אכן, מבאס לראות שם סרט.
רוה לעובר: הצלחה? סרט שהביא 76 אלף צופים אחרי שהופץ בעשרים ומשהו עותקים זו הצלחה קטנה מאוד. ממש קטנה. קטנטונת. כמעט כשלון. 75 אלף כרטיסים זה מה שמכר, למשל, "מדוזות" בששה בתי קולנוע. "חיים של אחרים" מכר 200 אלף כרטיסים בפחות מעשרה בתי קולנוע. למה? כי הוא קיבל טיפול שעשה לו כבוד והעניק לו מרווח נשימה רב. הפצה רחבה בארץ דורשת הדפסת עותקים וקניית שטחי פרסום כלל ארציים, ובהוצאות כאלה כל כמות שהיא מתחת למאה אלף כרטיסים תיחשב לכשלון. יכול להיות ש-76 אלף כרטיסים הם המקסימום שהסרט הזה היה יכול להגיע אליו בכל מקרה, לא משנה באיזה אופן, ככה שאולי ברמה האבסולוטית זה לא באמת משנה מעבר לסמנטיקה. אבל טיפול הפצתי אחר היה מניב גם סוג אחר של הד ציבורי שיכול להיות שהיה בונה את הסרט באופן איטי והדרגתי יותר, ולא בשיטת הפצת האינסטנט שמצפה למקימום הכנסות בשבועות היציאה הראשונים, לפני שהסרט נזרק מהאולמות הריקים.
מצטער, אבל אני לא קורא את המדור ולכן לא הגבתי קודם והטקסטים שהזכירו אותו הובאו לידיעתי רק אתמול. מעיון בהם אני מבין גם מדוע – הנה עוד הוכחה איך ניתן לכתוב נח בשבע שגיאות. איך ניתן לבלבל את המוח לאנשים עם חומרים לא נכונים ולא בדוקים, איך שטחיות הופכת למטבע עובד להדיוט.
להלן כמה עובדות בדוקות:
א . אין לי שום שליטה באשר לחומרים המתפרסמים ע"י המפיצים. אין לי שום קשר עימם, הם אינם מבקשים אישור ואני אינני מציע אותו.
ב . החומרים המתפרסמים בגלי צהל – ברדיו ובאתר, אינם רכושי, אלא רכוש גלי צהל ואינני יודע אם נעשתה פניה לגלי צהל כדי להשתמש בציטוטים או לא.
ג . יחי הצביעות : מר רווה עצמו אינו נמנע מלהופיע תדיר על גבי מודעות כאלה ואחרות בעיתונות, בטלויזיה ובמקומות אחרים. מה צריך להבין מזה באשר לטיב קשריו עם אותם מפיצים להם הוא מתיר את השימוש.
ד . בניגוד לרושם שהוא מנסה להציג כאן – יאיר רווה ביקש מאנשי "פורום פילם" המפיצים את הסרט להיות מוזמן להקרנה מוקדמת של "זה יגמר בדם", אותם מיצים בהם הוא נלחם בחרוק שיניים כזה. הוא גם ראה את הסרט בהקרנה מוקדמת אחרי שהתחייב לא לכתוב עליו לפני סוף סוף השבוע הראשון. זאת בניגוד לרושם הצדקני ושהוא מנסה לפזר.
ה . אני, גם כמבקר קולנוע מן השורה וגם בתפקידי כיו"ר תא מבקרי הקולנוע באגודת העיתונאים מעולם לא התחייבתי להתנהלות כזאת, לא שלי ולא של איש מהמבקרים החברים בתא. להיפך כבר פעמיים הוכרז סכסוך בנושא זה בין המפיצים והמבקרים בהיותי בתפקיד בדרישה שעומדת כל הזמן על עצמאות הפרסום של מבקרי הקולנוע. רווה יודע את זה, הוא היה בישיבות בהם דנו על כך בתא המבקרים.
ו . כבר למעלה משש שנים אני לא מגיע להקרנות מוקדמות או הקרנות בכורה המאורגנות ע"י המפיצים. את הסרטים עליהם אני כותב אני מקפיד לראות בבית הקולנוע, עם קהל קוני כרטיסים. מר רווה יודע את זה.
ז . ימי פרסום הביקורות שלי בגלי צהל – רדיו ואינטרנט הם פועל יוצא של דרישות המערכת. הדרישה היא לפרסום ראשון בתוכנית "בילוי היום" של יום ראשון בצהריים ואני עומד בה. הפרסום באינטרנט, על פי הוראות מפקד גלי צהל ונוהלי העבודה יהיה, עד לשינוי ההוראה, אחרי הפרסום ברדיו. בדיקה פשוטה של העובדות היתה מעמידה גם את העיניין הזה על דיוקו.
בדיקה של העובדות מעמידה את רווה על טעויותיו – אבל בדיקה של העובדות כנראה אינה מעניינת אותו.
ראיתי חובה להגיב על הכתבה הזאת ולהעמיד דברים על דיוקם, בעיקר משום שהיא חייבת להאמר בעקבות תפקידי הציבורי. בכל הנוגע למעמדי האישי – באמת לא איכפת לי מה נכתב בבלוג זה שכאמור יחזור להיות אנונימי לגבי החל מפרסום התגובה הנ"ל. אין לי שום כוונה להתחיל ויכוח או התנצחות וראו זאת כהופעת אורח חד פעמית.
צ'או.
גידי אורשר.
מדהים שמר אורשר – האיש שהימר כי "קרוב יותר" ו"פנטום האופרה" יזכו בגלובוס הזהב – אפילו לא מסוגל לאיית "רוה" כמו שצריך, ואחרי זה עוד מדבר על שגיאות.