"לא בתל אביב" יצא עם פרס מלוקרנו
נוני גפן והברדלס שלו
ההתלהבות של אנשי לוקרנו מ"לא בתל אביב", סרט הסופר-אנדרגראונד והכמעט אנרכיסטי של נוני גפן, נמשכת. אחרי שגפן דיווח בפייסבוק שלו על הקרנות מלאות של הסרט, הגיעה הערב הבשורה שהסרט יצא מהפסטיבל עם הפרס השלישי במסגרת "הקולנוענים של ההווה" המוקדשת לסרטי בכורה ולסרטים שניים.
אבל לפני כן: פרס ברדלס הזהב בתחרות הראשית של לוקרנו הלך השנה לסרט הקאמבק של ז'אן-קלוד בריסו, "LA FILLE DE NULLE PART" ("נערה משום מקום"). בריסו היה כוכב-על לרגע בסוף שנות השמונים גם בארץ בזכות סרטיו הפרובוקטיביים "המולה וזעם" ו"חתונה לבנה".
הנה רשימת הפרסים המלאה. סרטה החדש של קייט שורטלנד (הבמאית האוסטרלית של "סלטה" המקסים), זכתה בפרס הקהל.
שני הסרטים שהשיגו את "לא בתל אביב" בתחרות "הקולנוענים של ההווה" ראויים לתשומת לב, כי כמו סרטו של גפן גם הם מייצגים עשייה עכשווית אלטרנטיבית באפס כסף. בפרס הראשון זכה הסרט "אינורי" שביים ביפן הבמאי המקסיקני פדרו גונזלס-רוביו (שגם צילם וערך). הסרט מתרחש בעיירה קטנה ביפן שרק קשישים נותרו בה, ומתחבר לז'אנר הפוסט-טרקובסקי שמאפיין כיום במאים מטורקיה וממקסיקו (ההשפעה של קרלוס רייגדאס, בן ארצו של גונזלס-רוביו, מורגשת, החל מהשוט הארוך שפותח את הסרט ובו מצולמת זריחה מעל הרי יפן – מסוג השוטים שמחברים יחד סרטים מאז "לורנס איש ערב" דרך "נוסטלגיה" של טרקובסקי ועד ל"אור חרישי" של רייגדאס). סרט כמעט דומם לחלוטין, אימפרסיוניסטי, תיעודי למחצה (ואולי לא למחצה), עם צילום טבע נהדר והתבוננות רבת סבלנות.
בפרס הבמאי זכה ג'ואל פוטריקוס האמריקאי על סרטו "קוף" ("APE"), סרט מאמבלקור טיפוסי (מהסוג שאני מוצא קצת טרחני) על היפסטר בטלן שממסה להיות סטנדאפיסט, למרות שככל הנראה אין לו חוש הומור. במקרה הזה גפן נשדד: "קוף" הוא סרט איום ונורא.
מה הקטע עם ה"ליאופרד" לאחרונה? החלטת שאם מתעתקים שמות של סרטים במקום לתרגם אותם אז אפשר לעשות את זה גם עם שמות של פרסים (אבל רק חלקית: "הזהב" ו"הכסף" בכל זאת בעברית)? ועל מי שזוכה בקאן תכתוב שהוא זכה ב"פאלם הזהב"?
==============
רוה לענבל: מפגעי השעה. יש רגע ביום בו המוח פשוט לא מצליח להיזכר מה זה ליאופרד בעברית.
ובדיוק באותו הרגע ביום אחר כתבת גם את הפוסט הקודם על גפן בלוקארנו (זה שהזכרת בו את הזכייה של "השוטר")?
גם אני לא מצטיינת בהבחנות בתוך משפחת החתוליים, אבל לוקח כשלוש שניות לבדוק את זה במילונים או בכל אתר אחר שדיווח על הפסטיבל. על פי כל הנ"ל, זה פשוט נמר (זכור מעתה: "ליאופרד של נייר").
האמת היא שגם "הברדלס" של ויסקונטי היה באנגלית "Leopard". כאמור, אני לא יודעת מה בדיוק ההבדל בין נמר לברדלס (או האם המילה האיטלקית בשם הסרט המקורי יכולה להתייחס לשניהם), אבל אנשי קולנוע ישראליים עשויים לקרוא לפרס גם "ברדלס הכסף", ויש לזה לפחות בסיס תרבותי, אם לא זואולוגי.
קסנם, ענבל. קסנם.
מזל טוב ליוצרים.
כל הכבוד לנוני.. איזה טיפוס.. איש יצירתי. מגיע לו לזכות
חרא סרט… לא ייאמן מה קורה בסצנת הפסטיבלים
במקומותנו כבר לא פליטיקל קורט לומר חארא מעתה אמצי את הטרמינולוגיה של הכותב ואמרי סרט סופראנדרגראונד. זה מספיק מובן לכולי עלמא.
חרא זה חרא… אולי לשווצרים זה שוקולד
אין יותר נמוך מלקרוא ליצירה של מישהו אחר חרא. חרא אמאשכ'ם י'נמוכים.