08 יוני 2008 | 17:51 ~ 18 תגובות | תגובות פייסבוק

פששש… הוקמה ועדה

ב”מעריב” גילו את כוחה של עיתונות חוקרת. “בעקבות חשיפת מעריב” וגם “בעקבות תחקיר מעריב”, כך הם מבשרים, הוקמה ועדה לבדיקת דרכים לחייב את המפיצים לפרסם את נתוני הצופים בסרטים הזרים. “מעריב” אפילו מפתיע ומפרסם קטעים מפרוטוקול ישיבת הבכורה של הוועדה.
קודם כל, אני נדהם מאומץ הלב העיתונאי של “מעריב”. נפעם מהתחקיר חסר המורא שלהם ממרץ 2008 בו הם גילו – השם ירחם! – שהמפיצים בארץ לא מפרסמים נתוני קופה. מה אגיד, ממש כמו הסקופ של התינוק בן יומו שגילה שהשמש זורחת מדי בוקר (“בעקבות חשיפת מעריב: גם הבוקר זורחת השמש!”). וב”מעריב”, המדווחים ישירות מהשטח, הצליחו להשיג נתונים מישיבת הוועדה.

במעריב בטוחים שתחקיר שלהם הביא להקמת ועדה לבדיקת העובדה שהמפיצים בארץ לא מפרסמים נתוני קופה

אז קבלו סקופ אמיתי. הוועדה הזאת… היא אני. ואני טרם התכנסתי. ולא פרסמתי פרוטוקול. ומי שרוצה נתוני קופה מעודכנים בישראל, לא צריך את המפיצים, מספיק שישים לעצמו את הלינק הזה – קטגוריית שוברי קופות – למועדפים שלו. כאן אני מפרסם מדי פעם את נתוני הקופה בארץ.
יו”ר מועצת הקולנוע, מיכה חריש, ביקש ממני להכין מסמך בנושא הזה לישיבה הבאה של המועצה, בסוף יוני, אחרי שדוברת המשרד שאלה אותו איך זה יכול להיות שבישראל אין דיווח שוטף על נתוני הכנסות. עניתי לה: “במעריב אולי אין. אבל באתר שלי יש”. ובגלל שאת שוק הקולנוע בארץ, ואת המפיצים כאן, אני מכיר היטב, התנדבתי לעזור ליו”ר להבין מי נגד מי. (לינקים מהבלוג, למשל מתוך קטגוריית מפיצים, ישובצו בדו”ח). כן, מחאתי נגד המפיצים ידועה. אבל בחיים לא אסכים שנתון כזה, של מכירות כרטיסים, יפורסם תחת דרישה ממשלתית. מסופקני אם מישהו ירשה את זה.

מה בעצם רוצה “מעריב” מהמפיצים? שגוף ממשלתי יכריח אותם לפרסם את מכירות הכרטיסים בקופות? האם מישהו שם – עמית קוטלר, ערן סוויסה (לא ברור לגמרי מי חתום על הידיעה) – הקדיש לזה מחשבה? אני מבין ש”מעריב” נורא רוצה לפרסם את נתוני מכירות הכרטיסים מדי שבוע, ממש כאילו הוא “וראייטי”. והאמת, גם אני רוצה. אף אחד מקוראיי הקבועים לא יכול לחשוד בי בחיבה למפיצים ולבעלי בתי הקולנוע, ואני האחרון שחושב שהם מבינים משהו בתחום בו הם עוסקים. אבל אני גם חרד מרגולוציית יתר, והמחשבה שחברה פרטית תחויב לפירסום נתונים כלכליים על ידי משרד ממשלתי מעבירה בי צמרמורת. כפי שכתבה נכון “ולווט”: האם “מעריב” יתמוך באותה התלהבות בחוק שמכריח את המו”לים לפרסם את נתוני ההכנסות שלהם ממכירות, מנויים ופירסום?
האולפנים ההוליוודיים, יש לזכור, מפרסמים את נתוני הקופות כי הם חברות ציבוריות שממילא מחויבות לשקיפות. כמו כן, האולפנים ורשתות בתי הקולנוע באמריקה אינם תחת אותה בעלות, לכן נתוני הקופות הפומביים – שההערכות שלהם מתפרסמות בכל שבוע משני גופים שונים, האולפנים, וחברה מטעם בעלי בתי הקולנוע, לפני שמוצלבים סופית בשני בערב – הם הדרך של בעלי בתי הקולנוע והאולפנים לבדוק את הדיווחים האחד של השני. כדי שזה יקרה בארץ, לא מועצת הקולנוע צריכה להתעסק בזה אלא הממונה על ההגבלים העסקיים (שיושב באותה קומה של מועצת הקולנוע ברחוב המסגר 14 בתל אביב) והמועצה הישראלית לצרכנות.
בל נטעה: נתוני הקופה מרוכזים על ידי המפיצים ומועלים יחדיו על ידי פקידה אחת, שיושבת במשרד של אחד מהם, לקובץ אקסל המועבר מדי יום שלישי לאולפנים ההוליוודיים שהמפיצים בארץ הם זכייניהם. הנתונים קיימים, הם רק לא מועברים לתקשורת.
לעומת זאת, נתוני הקופות של סרטים ישראליים שהופקו בתמיכת הקרנות הציבוריות אמורים להיות שקופים לציבור וניתן להשיג אותם בהרמת טלפון לקרנות בסביבות יום שלישי שאחרי סוף השבוע המבוקש. זה קיים, וגם כאן כל מה שצריך עיתונאי לעשות זה להרים טלפון לבנאדם המתאים ולא לרוץ לגוף ממשלתי כדי לבכות שלא שולחים לו את הנתונים באופן אוטומטי.
(ואגב, כשם שכל אחד יכול לברר מה מצב “מעריב”, העיתון היחיד במדינה בבעלות חברה המונפקת בבורסה, מעיון בדוחות הכספיים של “הכשרת הישוב”, כך גם כל אחד יכול לדעת מה קורה ברץ ברשת רב-חן, ביס פלאנט, בפורום פילם ובבלוקבאסטר מעיון בדוחות הכספיים של תאגיד סינמה סיטי, החברה האם המונפקת בבורסה הפולנית. אין קשר, אגב, לקולנוע סינמה סיטי מצומת גלילות).
כי אם רגולציה, אז למה לעצור בפרסום נתוני קופה? אם מועצת הקולנוע יכולה להכריח את המפיצים לפרסם נתוני קופות, רק על שום הטיעון ש”ככה זה מקובל בעולם”, הרי שהיא גם תוכל להכריח אותם להתקין מערכות סאונד דיגיטליות בכל אולם, לבטל את ההפסקות בסרטים ולהפסיק לגנוז סרטים של וויל פארל. ואגב, האם נבקש משר התרבות, המדע והספורט שיכריח אותם גם לקיים הקרנות עיתונאים ולחדול מהחרמות? הרי גם זה נהוג בעולם. לכאורה נשמע כמו אוטופיה. בפועל, זה המקום בו הייתי מעדיף שחברות פרטיות בארץ ירסקו את עצמם לתוך האדמה מתוך בורות באופן בו מתנהל שוק הקולנוע הגלובלי – ואז שיקומו על חורבותיהם מפיצים צעירים, מעודכנים ובעלי חזון כלכלי ותרבותי אחראי יותר – מבלי לערב בעסק רגולציה ממשלתית.

ומכיוון שאני הוועדה. זה הזמן להשמיע בתגובות טיעונים בעד ונגד. כן כן, נדמה לי שזו תהיה הפעם הראשונה שטוקבקים בבלוג שולבו בנייר עמדה רשמי המוגש למועצה ציבורית. היו מנומקים.

18 תגובות ל - “פששש… הוקמה ועדה”

  1. אופיר זמר 8 יוני 2008 ב - 19:03 קישור ישיר

    יאיר,

    שתי הערות/שאלות בקשר למאמר:

    1. אתה יכול להבהיר מדוע, בעצם, אתה מתנגד לרגולציה בתחום הזה? האם זאת עמדה אידיאולוגית כללית, בעד “ממשלה קטנה”, או שיש לך נימוקים שמתייחסים באופן ספציפי לנושא של פרסום נתוני הקופות (או באופן רחב יותר לענף ההפצה וההקרנה של סרטים)?

    2. “הייתי מעדיף שחברות פרטיות בארץ ירסקו את עצמם לתוך האדמה מתוך בורות באופן בו מתנהל שוק הקולנוע הגלובלי” – האם זה מה שצפוי לקרות? כלומר, האם לדעתך למפיצים יש תמריץ כלכלי רציני לשנות את דרכיהם בתחום הזה גם בלי התערבות רגולטיבית (רק שהם לא יודעים על כך, בגלל סיבות כמו בערות וחוסר כישרון)? אשמח אם תוכל להרחיב מעט על הנושא הזה.

  2. אורי 8 יוני 2008 ב - 19:12 קישור ישיר

    האמת – למה זה חשוב?
    טבלת שוברי קופות היא הדבר הכי אנטי קולנועי שיש. למה זה חשוב? מה זה מועיל? מה זה אומר?
    כלום.
    טריוויה טיפשית.

    גרוע יותר: מאז שהטבלה הזו קובעת מי יחיה ומי ימות (על מהסך כמובן) התקבע גם נתון שחסר חשיבות ממנו אין: נתוני הפתיחה של סרט, מה שנקרא סוף השבוע הראשון.
    כי אם נחשוב על זה (כמו שבקשת מאחרים) – הצלחה בסוף השבוע הראשון לא קשורה לקולנוע. היא מוות לקולנוע. היא שמה במרכז את המיתוג ואת ההייפ ולא את איכות הסרט, מידת ההנאה ממנו או אפילו מי משחק בו. העובדה שיש בכלל נתון כזה, ולמרבה הזוועה עוד לוקחים אותו ברצינות, היא איומה, לא פחות.

    רק למס הכנסה צריך להיות עניין בהכנסות של מפיצי סרטים. תגיד למר חריש שימשיכו להשקיע בקולנוע הישראלי ולא בנתוני טריוויה שוליים. עזוב אותך.

  3. noach 9 יוני 2008 ב - 2:20 קישור ישיר

    מועצת הקולנוע היתה יכולה להיות גוף מעניין ומשפיע אם העומד בראשה היה משכלי (בעיקר) להבין מבראשית את הטימטום שנוצק ובמכוון לבסיס קביעת הקריטריונים שעל-פיהם נקבעת היום חלוקת כספי התמיכה לסרטים. בכללי ושלא להאריך אומר שהבעיה המרכזית היא שבמקום לשרת את היוצרים ולתת בידיהם את הכוח לקבוע ולהשפיע על אופיו של הקולנוע כאן, באו הקריטריונים ונתנו את כל אלה בידי כל מיני “אבודים” שנבחרים בתהליך מאוד לא שקוף ולתקופה זמן שהיא בלתי מוגבלת(!) והתוצאה שהקרנות הופכות שייכות לאנשים שמאמינים שהן שייכות להם בירושה, מתנהגים ודורשים יחס בהתאם. הצרה היא שאף אחד לא באמת טרח לקרוא מה כתוב שם ובטח לא להבין את המשמעות.
    שני היו”רים הקודמים ה”ה זוהר ומילוא היו אנשים יותר מידיי עסוקים מכדי להקדיש מחשבה רצינית לעניין ובס”ה כל מה שהעסיק אותם היה פריימרות ואיסוף מילות תודה וחנפנות מתבקשת.
    עכשיו הביאו פנסיונר שמתעסק בשטויות.
    מעבר לעובדה שאין מצב שלפיו אפשר אפילו לדמיין אפשרות להכריח מפיץ פרטי לגלות כמה עשה “אינדיאנה ג’ונס” (המספרים של הסרטים הישראלים ממלא ידועים על-פי חוזים), אני מתקשה להאמין שהוא ביקש ממישהו לבדוק לו עניין זה, כאילה מה, מה עניינו של האדון חריש בכלל ומראש בכמות הכרטיסים שמכר “אינדיאנה ג’ונס”.
    מאידך, אני מאמין ליאיר שאכן הוא נתבקש על-ידי החריש לעשות כן ומשום שהדבר הוא כ”כ מטומטם, אני מרגיש סירחון גדול מאוד. משהו פה מאוד מסריח ומישהו צריך לקום לשאול את האדון חריש לא למה אלא מאיפה בא לו הרעיון המשונה הזה.
    לשם הדוגמא האבסורדית. האם מישהו מהמועצה יודע ומכיר את תקנוני הקרנות שבהם היא תומכת ואם כן אז לא איכפת להם שם שיש, למשל ולפחות קרן אחת, שכרגיל ובמקומותנו נקראת הקרן של.., שעל-פי תקנונה אי אפשי בכלל להחליף את העומד בראשה?

  4. רני 9 יוני 2008 ב - 6:33 קישור ישיר

    אני לגמרי מסכים אתך. המפיצים ובעלי בתי הקולנוע יכולים להתנהג בטפשות או לא בטפשות, אבל זה ממש לא מתפקידה של הממשלה לחייב אותם לפרסם נתונים כאלה. זהו מקרה קלאסי של לשפוך את המים יחד עם התינוק. ברגע שהממשלה תתחיל להתערב בשיקולים פנימיים של חברות פרטיות, מצבנו יהיה עוד יותר גרוע. ואם אלה חברות ציבוריות מתוקף הנפקתם בבורסה זו או אחרת בארץ או בחו”ל, הרי שהנתונים הללו זמינים בין כה וכה למי שיודע היכן לחפור.

    זה נראה כמו מקרה קלאסי של איש ציבור + עיתונאי שמחפשים כותרות במקום שאין. עדיף שהממונה על ההגבלים העסקיים יעסוק בקשר הגלוי שבין המפיצים לרשתות בתי הקולנוע. זה יועיל הרבה יותר.

  5. עדן 9 יוני 2008 ב - 8:57 קישור ישיר

    מרגיזים אותי אלו שקופצים כל פעם עם המנטרה של “התערבות ממשלתית” כאילו זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. ברוב המקרים התערבות ממשלתית היא דבר מבורך המחייב אנשים וגופים לפעול למען האינטרס הציבורי ונגד האינטרס שלהם לדפוק את הציבור.

  6. רותם 9 יוני 2008 ב - 9:48 קישור ישיר

    במקרה הזה זה הכי גרוע שיכול להיות.
    כי החשיבות של הנושא הזה לציבור היא אפסית.

  7. אופיר זמר 9 יוני 2008 ב - 10:18 קישור ישיר

    לגבי נושא החשיבות: על פניו, נראה שבאמת אין לנתוני הקופות חשיבות רבה במיוחד עבור הציבור. אבל מאליה עולה השאלה – מדוע זה כל כך חשוב למפיצים, שהציבור *לא* יקבל את המידע הזה?

  8. וידאומט 9 יוני 2008 ב - 11:59 קישור ישיר

    למה זה חשוב להם? כי זה המידע העסקי שלהם, והם רואים את עצמם כפועלים בשוק תחרותי. הם לא רוצים שהמתחרים שלהם ידעו שסרט א’ עשה כך וכך אחרי מסע פרסום כזה וכזה, והם לא רוצים שאתה תדע שסרט ב’ הוא לא “להיט ענק בק. ביאליק” כפי שכתוב על הכרזה שלו.

  9. אבינתן 9 יוני 2008 ב - 12:53 קישור ישיר

    אני הייתי שמח לראות יותר שקיפות בשתי הקרנות הגדולות.(קרן הקולנוע הישראלי וקרן יהושע רבינוביץ) הייתי מצפה לראות נתוני קופה באתר האינטרנט(של הקרנות) בכל שבוע. אני חושב שזו ציפייה מינימלית לאור העובדה שמדובר בכסף ציבורי.

    אגב, בעוד לקרן הקולנוע יש אתר אינטרנט “דינמי” ואפשר תמיד להכנס ולהתעדכן לקרן יהושע אין אתר ובניגוד לקרן הקולנוע הם ממעטים לצאת בהודעות לעיתונות לגבי הזוכים בתמיכות…

  10. רותם 9 יוני 2008 ב - 13:46 קישור ישיר

    זה ממש לא משנה מה האינטרס שלהם להסתיר, למדינה אין אינטרס או זכות להכריח אותם.
    זה כמו שלמדינה אין זכות לדעת את הנטייה המינית שלך. אולי זה מקומם אותנו כצופים/צרכנים, אבל בתור אזרחים אנחנו חייבים לקבל את זה.

  11. אופיר זמר 9 יוני 2008 ב - 15:21 קישור ישיר

    רותם – האנלוגיה שאתה עושה כאן, בין חשיפה של פרטים אישיים אינדיבידואליים לבין חשיפה של נתונים עסקיים, נראית לי בעייתית. שיקולים כמו צנעת הפרט, כבוד אנושי סגולי וכיו”ב רלוונטיים במקרה של האזרח כאינדיבידואל, ואינם רלוונטיים במקרה של תאגיד עסקי.

    (ייתכן שלמרות זאת, ‘למדינה אין זכות להכריח אותם’ – זו שאלה של איזון בין החופש העסקי לבין האינטרסים של הציבור, שאלה מורכבת שלא קל להכריע בה. אבל בכל מקרה, האנלוגיה בעייתית)

  12. רותם 9 יוני 2008 ב - 17:06 קישור ישיר

    אולי האנלוגיה בעייתית, אבל היא נכונה- אין שום אינטרס ציבורי לדעת את הנתונים הללו. נקודה. יש מקרים שזו שאלה מורכבת, אני לא חושב שזה המקרה.

  13. אופיר זמר 9 יוני 2008 ב - 17:18 קישור ישיר

    אני לא בטוח שאין שום אינטרס ציבורי לדעת את הנתונים האלה – היה מעניין אותי לשמוע את הנימוקים של שני הצדדים לפני שאני מגבש את דעתי על הנושא.

  14. עופר ליברגל 9 יוני 2008 ב - 18:21 קישור ישיר

    הבעיה היחידה שאני רואה היא שמפיצים משתמשים בפרסום בנתונים אודות הצלחה קופתית. כאשר לא מתפרסמים נתונים סדירים, הצרכן מקבל תמונת מצב חלקית כאשר הוא רואה מודעה המספרת על מכירה של כמות מסוימת של כרטיסים. אם מניחים שנתונים במדועה מדויקים, אין לקהל הרחב יכולת להשוות את כמות הכרטיסים לסרטים אחרים ועקב כך לדעת עם הסרט הוא באמת הצלחה גדולה. בכל מקרה, אני לא חושב שבעיה הזו מצדיקה התערבות ממשלתית.

  15. רותם 9 יוני 2008 ב - 21:12 קישור ישיר

    אני מסכים עם עופר, ורק אחזק את דברי ואומר: האינטרס של הציבור אולי קיים, אבל לא מצדיק התערבות ממשלתית.

  16. אופיר זמר 9 יוני 2008 ב - 21:43 קישור ישיר

    אם הבעיה שעופר הצביע עליה היא אכן הבעיה היחידה – אני חושב שאני מסכים עם שניכם, נראה שבאמת אין כאן הצדקה להתערבות רגולטיבית. בכל זאת, יהיה מעניין לשמוע גם את הצד השני – איך מצדדי הרגולציה (יש כאן כאלה?) מצדיקים את עמדתם?

  17. רני 9 יוני 2008 ב - 21:58 קישור ישיר

    הענין הוא די פשוט: אם מדובר בחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה, הנתונים הללו אמורים להיות חשופים לציבור בכל מקרה. אם אלו חברות פרטיות, אין שום סיבה שבעולם להכריח אותן לחשוף את הנתונים הללו. אם זו לא חברה ציבורית אלא פרטית, הרי שהנתונים הללו הם עניינו של בעל החברה. ירצה, יפרסם, לא ירצה לא יפרסם.

    אני מקווה שתרבות הניהול המערבית תשכנע אותו לחשוף, כפי שנעשה ברוב המדינות במערב, אבל באמצעות רגולציה? בשום אופן לא.

  18. שלומי 10 יוני 2008 ב - 10:29 קישור ישיר

    “הסקופ של התינוק בן יומו שגילה שהשמש זוחת מדי בוקר” – 17 תגובות וטרם תוקנה טעות כה קטנה? כנראה שאנשים נהנים להביע את דעתם. אני מעדיף להיות פרקטי, ולתקן את העולם, או לפחות את טעויות ההגהה(יצא לי פלינדרום! הה!).
    ואין-טופיק:אני מסכים עם יאיר. זכור לי כי בעבר הממונה על ההגבלים היה גוף מאוד אפקטיבי שהופיע לא מעט בחדשות, בעיקר בתקופתם של טורבו-ביץ'(הפיסוק שלי…) ותדמור. אני לא בקי בנושא, אבל נראה לי שכיום זה גוף יותר רדום ופחות נשכני מהתקופה ההיא. זה כנראה תלוי בדמות שמובילה את המערכת(כמו בכל גוף ציבורי).השאלה היא כיצד גורמים לממונה על ההגבלים להניע את הגלגלים ולהתחיל בניתוח הבעיה.
    אגב, ברגע שזה יקרה יאיר ימשיך גם שם לשמש ככתובת לכל מיני קושיות ושאלות. מה שיספק לו מן הסתם חומרים מעניינים לפוסטים, ולנו הקוראים… איזה כיף!
    ובנוגע להתערבות רגולטורית: עקרונית אין לי בעיה. אבל לא כאן, לא עכשיו. על הממונה על הגבלים אני סומך שיתערב לפני כללים מקצועיים המקובלים במדינות מתוקנות, ושהוא יידע להעריך היכן עובר הגבול בין מבנה ענף תחרותי למבנה ענף קרטלי ולקבל החלטות מעשיות בהתאם, בעיקר מכיוון שמדובר במינוי מקצועי ולא פוליטי(אני צודק?). יו”ר מועצת הקולנוע ובטח ששר כזה או אחר הם תמיד מינויים פוליטיים, וככאלה השיקולים שלהם תמיד יהיו חשודים בהטיה לפי אינטרס כזה או אחר. לא שאני חושד במיכה חריש(ואפילו להיפך) אבל גם אם הוא יקבל החלטות שקולות, הגיוניות ומקובלות על כולם – אני לא בטוח שיורשו לא ינסה לחקות אותו מבלי להבין מה זה להיות שקול וענייני.
    כדי להיות פוליטיקאי ולקבל החלטות שקולות וענייניות צריך אינטגריטי, ולדעתי גני חיות צריכים לפתוח אגף לפוליטיקאים עם אינטגריטי, כי גם זאת חיה בסכנת הכחדה כלל עולמית.


השאירו תגובה ל - אבינתן