אל סיד
סיד צ'ריס, מהרקדניות הגדולות של המיוזיקל ההוליוודי, מתה אתמול בגיל 86. פגשתי אותה וסטנלי דונן (יבדל"א), כשהתארחו בפסטיבל חיפה לפני כ-15 שנה, בימים כשפסטיבל חיפה עוד השקיע מאמצים בארגון מחוות מרתקות (אז זה היה למיוזיקלס של אם.ג'י.אם). דונן, כמובן, הוא אחד מגדולי במאי המיוזיקלס.
זו הסצינה שפרסמה אותה, מתוך "שיר אשיר בגשם", לצד ג'ין קלי, ובבימוי דונן (1952):
וכאן היא נהייתה כוכבת, לצד פרד אסטר ב"קרון הלהקה" של וינסנט מינלי (1953):
מי שקורא את כתבי כאן יודע שאני שונא מיוזיקלס. הקטעים שצירפת כאן, יאיר, הם דווקא יפים בעיניי, אבל זה בגלל שהם מוגשים בפורמט שקל לי לעיכול – קליפ של 2-3 דקות. בסרט קולנוע של שעה וחצי, אני לא יכול לסבול את זה (וכמובן יש יוצאי דופן – "מעבר ליקום", למשל).
ואני יודע שאני בדעת מיעוט, אבל את "שיר אשיר בגשם" ראיתי במסגרת לימודי ב"קמרה אובסקורה", וזו היתה שעה וחצי של עינוי סיני בשבילי.
אבל בנאדם, מה עם "בריגדון"? "גרבי משי"?
רוה לסטיבי: אני לא אוהב את "גרבי משי"! הנה, אמרתי את זה.
אחת היפהפיות של כל הזמנים, רקדנית מהממת ונוכחות נשית מרטיטה
יז"ב
אוף טופיק, שאלה ליאיר:
כחבר טרי במועצת הקולנוע, מה דעתך על הסיפור של ה-20% מהתקציב שמיכה חריש מחזיק ולא מעביר הלאה? ולמה זה בכלל קורה? בשטח, התעשייה נכנסת ללחץ הגובל בהיסטריה.
רוה לדודי: כמובן שאני נגד. אעלה על זה פוסט בימים הקרובים.
וואו. קשה להאמין שהיפיפיה הזאת בקטעי הטכניקולור שנראו כאילו צולמו אתמול, מתה בגיל 86.
בכלל, תקופת תור הזהב של המחזמר ההוליוודי משנות ה50 מאד אהובה עלי. את "שיר אשיר בגשם" ראיתי כבר עשרות פעמים ואני אף פעם לא מתעייף ממנו. ומה לעשות, אני מאד אוהב גם את "גרבי משי", ואפילו לא חושב עליו בהקשר של "נינוצ'קה".
"קרון הלהקה" ו"בריגדון" פחות אהובים עלי, אם כי יש בהם קטעים מופלאים שניתן לצפות בהם במנותק. בכל מקרה, כל זה בא לומר שלא להאמין (שוב) שהצעירה המהממת הזאת מתה מזקנה.