כל סרטי ג'יימס בונד מתחילים אותו דבר: בונד צועד בתוך עיגול שנראה כמו קנה של אקדח מבפנים, תוך כדי נגינת האקורדים של נעימת הפתיחה ואז פונה במפתיע אל הקהל ויורה. דם זולג על המסך. 22 סרטים זה ככה, כשיוצא הדופן היחיד היה "קזינו רויאל" עם דניאל קרייג בו ניסו לשבור את התבנית. התוצאה היתה אידיוטית. ב"קוונטום של נחמה" דניאל קרייג כבר צעד במסלול שסללו קודמיו בתפקיד.

אבל מצפייה ברצף של כל סצינות ההליכה-פניה-יריה לאורך השנים מתברר שהיו הבדלים רבים בין בונד לבונד. למשל, הידעתם שבשלושת הסרטים הראשונים זה לא היה שון קונרי שצועד ויורה בפתיח אלא סטטיסט בשם בוב סימונס? רק מ"כדור הרעם" ב-1965 זהו קונרי שצועד-פונה-יורה בעצמו.

ויותר מזה: לכל אחד מהבונדים היה סגנון יריה אחר. אותו סימונס דנן, למשל, היה פונה תוך כדי קפיצה קטנה. אבי המקרנה.

ארגנתי לכם גלריה קטנה כדי שנוכל להתעמק ולהבדיל בין בונד לבונד. זה טקסט השוואתי מרתק. למשל, האם שמתם לב שמ-1962 ועד 1973 ג'יימס בונד היה יורה רק עם כובע? רוג'ר מור ב"חיה ותן למות" היה הבונד הראשון שירה גלוי ראש. ויש עוד גילויים.

1.

1962, "ד"ר נו". הסטטיסט האלמוני בוב סימונס שם את המשקל על רגל שמאל, זורק את רגל ימין הצידה, מסתיר את יד שמאל מאחור לשיווי משקל ויורה. אגב: הוא מצולם בשחור לבן, הדם שתכף יתחיל לנזול מראש הפריים יהיה הכניסה של הצבע לתוך הסרט:

2.

1965, "כדור הרעם". שון קונרי סוף סוף טורח להגיע לצילומי הפתיח, הנעשים סוף סוף בצבע. הסגנון שלו שונה לחלוטין מזה של קודמו: הוא מניף את שמאל הצידה וזורק את רגל ימין אחורה, ממש כמו עמידת מוצא של באולינג.

3.

1969, "בשירות הוד מלכותה". לג'ורג' לזנבי היה סגנון אחר לחלוטין: הוא ירד לכריעה על ברך אחת לפני שהוא יורה. אולי זה רמז מטרים לכך שג'יימס בונד מתחתן בסרט הזה, ושהחתונה מסתיימת ביריה. ואולי זה רמז מטרים לכך שלא נשמע על לזנבי שוב אחרי הסרט הזה.

4.

1973, "חיה ותן למות". רוג'ר מור מגיע, בלי כובע, בלי דרך ארץ, כמו היפי (אבל מצד שני, הז'קט שלו ארוך ורשמי יותר משל קודמיו, כמעט סמוקינג), והוא יורה תוך כדי שיד שמאל אוחזת בזרוע יד ימין לשיפור יציבות האקדח.

5.

1987, "007 באיזור האסור". טימותי דולטון מפתיע את כולם ומגיע עם פפיון.

6.

1995, "גולדן איי". פירס ברוסנן, הבונד החביב עליי, עושה לקודמיו בית ספר: עומד זקוף ויורה, בלי כריעות, בלי פירואטים. פיסוק קל ליציבות ובום. הוא גם ממלא את רוב העיגול ולכן גם נראה כמו הבונד הגבוה מכולם. שימו לב שהוא גם הבונד היחידי שלא מטיל צל על הרצפה.

7.

2008, "קוונטום של נחמה". מטאלי.

הנה וידיאו שמרכז את כל יריות הפתיחה הבונדיות, כדי שתוכלו גם לראות את קצב ההליכה של כל אחד. ולא פחות חשוב: לראות איך כל מלחין עיבד (ועיוות) קצת אחרת את אותם אקורדים שתמיד פותחים את הסרט.

ציוץ