היצ'קוק/טריפו, פרק 17
היצ'קוק עושה גיחה חזרה לאנגליה, מביים את "פחד במה": "כשיצא הספר הביקורות אמרו שזה יכול להיות סרט מצוין של היצ'קוק, ואני כמו אידיוט האמנתי לזה".
ועוד שאר פרויקטים נטושים, ואז ניסיון לשיתוף פעולה עם ריימונד צ'נדלר. "לא הסתדרנו".
אנחנו נכנסים כעת לעשור הגדול ביותר בקריירה של היצ'קוק ומתחילים אותו עם אחד הסרטים שלו שאני הכי אוהב: "זרים ברכבת" מ-1951.
(ויה Tom Sutpen)
לא רק שזה העשור הכי טוב של היצ'קוק, זהו גם העשור הכי גדול שהיה אי פעם לבמאי (שקצת אחריו נמצאים בילי ווילדר וברגמן, שגם אליהם שנות ה- 50 חייכו. אחחח, שנות ה- 50, כמה יצירות מופת וכמה במאים גדולים היו באותה תקופה)- חלון אחורי, ורטיגו, מזימות בינלאומיות. שלושת הסרטים שלעניות דעתי הטובים ביותר של היצ'קוק (כן, יותר מפסיכו, אבל זה לא שהוא לא סרט מדהים. וגם אותו אפשר להכניס לרצף המדהים של סרטים שהיצ'קוק עשה), ושהם יצירות מופת בכל מובן של המילה. לא היה וכנראה גם לא יהיה במאי שיכל ליצור בסרטיו בידור מדהים על ידי מתח מצמרר בשילוב עם אמירות עמוקות, פילוסופיות, פסיכולוגיות. ללא ספק הבמאי הכי גדול שאי פעם היה.
אם כבר הוזכר שנות ה- 50, אז שאלה שלפעמים אני נתקל בה, אם זה עם אנשים ואם זה באינטרנט, זהו מה העשור הכי גדול בקולנוע. ההתלבטות שלי זה תמיד 50 או 70, שלרוב ה- 70 מכריע. אבל מיום ליום אני יותר ויותר נוטע ל – 50. ורטיגו, החותם השביעי, חלון אחורי, תותי בר, שדרות סנסט, 400 המלקות, עד התביעה, חופי הכרך, שבעת סמוראים, חמים וטעים, לילות כביריה, 12 המושבעים, מגע של רשע ועוד ועוד. כשחושבים על הסרטים האלה זה לא מתיר לי ברירה אלא לבחור בו כעשור הגדול מכלום. יש כל כך הרבה יצירות מופת, רוב הבמאים הגדולים יצרו את סרטיהם הגדולים בעשור הזה. עשור מופתי. אבל אז אני נזכר בסרטים כמו הסנדק, התפוז המכני, אנני הול, אחר צהרים של פורענות, צ'יינטהון, צייד הצבאים, נהג מונית, אפוקליפסה עכשיו, הטנגו אחרון בפריז, קן הקוקיה, סרטים שהם לא פחות מופתיים מהסרטים שהזכרתי משנות ה- 50 (ברור שחלקם פחות טובים מכמה סרטים משנות ה- 50, אבל גם חלקם עולים על רוב הסרטים של שנות ה- 50).
אז מה לדעתכם עשור טוב יותר? או אולי אתם בכלל חושבים על עשור אחר טוב יותר מהשניים הנ"ל?