מתחת לחגורה
במדור השבוע תכננתי לכתוב על "לאב גורו", סרטו החדש של מייק מאיירס. רציתי לתהות ולנסות להסביר איך סרט שאין בו אפילו בדיחה אחת מצחיקה מצליח בכל זאת להצחיק על ידי שימוש בלתי נלאה בבדיחות לא מצחיקות. רציתי להראות איך הצירוף "מרישקה הרגיטיי" הופך, בכוח, לבדיחה שעובדת בסרט. אבל "לאב גורו", שהיה אמור לצאת בשבוע שעבר, לא יוצא. הכשלון הקולוסלי שלו באמריקה גרם לאולפן ההוליוודי למסור לנציגים המקומיים: הגלו את הסרט הזה לדי.וי.די.
לא נורא. אם כך, החלטתי, אכתוב על סרטו החדש של דיוויד מאמט. “חגורה אדומה", שהוקרן בפסטיבל ירושלים כשמפיץ ישראלי לצידו, הוא סרטו התשיעי של מאמט כבמאי. אמנם הסרט לא מאוד הצליח באמריקה (נגיד זאת כך: "ביקור התזמורת" הכניס באמריקה יותר ממנו), אבל זה לא אמור לשנות כי מאמט הוא במאי אהוב בישראל, עם קהל אוהדים קבוע, וכל סרטיו הקודמים הוקרנו בארץ מסחרית. מה גם, שאת הסרט החדש צילם רוברט אלסוויט, חתן האוסקר דהשנה על "זה יגמר בדם". וסרטיו של מאמט – שעוסקים תדיר בעולם של אשליות ורמאויות – תמיד מרתקים לדיון. אבל, לא. גם הסרט הזה, שהיה אמור לעלות לבתי הקולנוע השבוע, נגנז. קהל יקר: המפיצים לא מאמינים בכם.
"חגורה אדומה" – שיגיע בטח לדי.וי.די תוך חודש-חודשיים – הוא סרט משונה של מאמט, אבל רק לכאורה. לכאורה זה סרט על אמנויות לחימה, על ג'יו-ג'יטסו. אבל עד מהרה מתחוור לנו למה מאמט עשה אותו. כשמאמן הג'יו-ג'יטסו נפגש עם כוכב טלוויזיה המככב בסדרה מלחמתית, אי אפשר שלא לראות את "חגורה אדומה" כמעין נספח צדדי ל"היחידה", הסדרה שמאמט יצר. הרעיון ב"חגורה אדומה" הוא כזה: מה יקרה כשאדם שמנהל את חייו מתוך קוד מוסרי וערכים של כבוד נכנס לעולם בו אין קוד, אין מוסר, אין ערכים ואין כבוד, רק רמיה, אחיזת עיניים ובצע כסף. האם כדי להביס את אויביו הוא יצטרך לבגוד בערכיו. או האם ישאר נאמן לערכיו ובכך להפסיד כל מה שיש לו. או שימצא דרך גם לנצח וגם להישאר נאמן לעצמו. העלילה הזאת מוגשת באופן שנראה כאילו מאמט ביים את הבי-מובי הראשון שלו, בו הוא מוקסם מטקסי הגבריות והמכות ופחות מדייקנות תסריטאית. לי זה נראה כמו סרט שוולטר היל היה צריך לביים.
ועוד:
את הגניזה של "Into the Wild" בארץ, מעדכנים אותי מג.ג, הכתיב האולפן האמריקאי. לא מבין למה ואיך. דווקא ג.ג נלחמו, והצליחו, להשאיר בארץ עותק מתורגם לעברית. הוא יוקרן בחודשים הקרובים בסינמטקים.
"סינקדוכה, ניו יורק", אני שומע ממקורבי פורום פילם, נגנז סופית. אני איכשהו עדיין לא מאמין לזה. בעיקר כי נדמה לי שכשהסרט ייצא באמריקה יהיה סביבו דיבור עוצמתי שאפילו לפורום פילם יהיה קשה להתעלם ממנו.
פורסם ב"פנאי פלוס", 31.7.2008
את "חגורה אדומה" ראיתי בירושלים בפסטיבל. לטעמי זה חצי סרט טוב, וחצי לא כל כך. החלק שבו הדייקנות התסריטאית נזרקת לפח הוא החלק הטוב יותר, והאמת שהוא די מהנה. החלק השני של הסרט כאילו הוכנס למכונת נוסחאות תסריטאית, והוא די צולע. אבל הגניזה די משונה. שלא לדבר על "סינקדוכה, ניו יורק", שהוא, לצד "ואלס עם בשיר", הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה.
לפני כמה חודשים שאלתי אותך לגבי הסרט "דברים שאבדו באש" של סוזן ביר, בכיכובם של בניסיו דל טורו והאלי ברי. ענית לי שגם הוא נגנז. והנה, היום אני קורא ב-ynet שהוא יוקרן בפסטיבל סרטי נשים בספטמבר ברחובות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3577553,00.html
מעולם לא ביקרתי בפסטיבל הזה. האם יוקרן שם עותק פילם של הסרט ? ולמה מעלים מהאוב את "לאחותי" של קתרין ברייה ? (בעניין הזה אני איתך : סרט בלתי נסבל של במאית בלתי נסבלת). והאם גם "פרספוליס", שהפסטיבל הזה אמור להיות הבכורה שלו לפני עליתו לאקרנים כמה ימים לאחר מכן, יינצל מגורל הגניזה (שנאמר: מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא) ?
וגם : נכנסתי, שוב, ל"לא סופי" בעין הדג. כמה תהיות : מישהו מוכן להפסיק לדחות את "משחקי שעשוע" של האנקה ? כל הזמן מזיזים אותו בשבוע. ועוד שבוע. ועוד…
ב-4 בספטמבר אמור לעלות "אנג'ל". זה הסרט של פרנסואה אוזון ? הייתי בטוח שהוא כבר נגנז. וגם: אני מת על אוזון. אני חושב שהוא מהבמאים הכי טובים בעולם היום. אבל גם אני מודה ש"אנג'ל" הוא פשוט סרט לא טוב.
החדש של בונד יצא בארץ תחת השם "קוואנטום של נחמה" ? זה סופי ?
לא ראיתי את "Linha de passe" של וולטר סאלס, אבל אני ממליץ לחשוב שוב על התרגום. "קו מעבר" נראה לי ברירת מחדל. מכיוון שהסרט עוסק בשחקני כדורגל, צריך למצוא משהו מעולם המושגים הרלוונטי. "מסירת פס", "כדור על הקו" או משהו באיזור.
"משחקי שעשוע" לא נדחה כל הזמן, אאל"ט. הוא היה אמור לצאת בתאריך מסוים ביולי (לא זוכרת בדיוק אבל היה תאריך ספציפי) ונדחה ל-14/8 ונשאר כך. יש טרום בכורה מה-7/8.
לגבי "אנג'ל": כן, זה של אוזון. ככה זה יונייטד קינג, מוציאים דברים שכבר שכחנו מהם (אם בכלל ידענו עליהם: ב-21/8 יוצא "בורדרטאון" של גרגורי נאווה – סרט בן שנתיים).
לגבי ברייה: גם אני מסכימה 🙂
חבל שג"ג לא נלחמו על העותק של "מרגו בחתונה".
איתן: זה לא מדוייק לומר שבכורת פרספוליס בארץ תהיה בפסטיבל עתידי, כיוון שהוא כבר הוקרן בפסטיבל ירושלים בשנה שעברה. אה, כן, והוא כבר הוקרן גם בסינמטק החודש, וכמו כן יוקרן בפסטיבל לאנימציה, קומיקס וקריקטורה שיתקיים בשבוע הבא בסינמטק ת"א.
רוה: אתה יכול להמשיך להאשים את המפיצים, אבל מבחינתי יש לך עסק איתי, לאחר שאמרת בפסטיבל ירושלים שלא נורא אם אחמיץ את מאמט אהוב-ליבי, כיוון שהוא יופץ בארץ. אני דורשת פיצוי הולם.
מורגן פרימן האחד והיחיד, בן 71,
נפצע קשה בהתהפכות מכוניתו
שחקו נדיר, וככל הנראה גם מן איש כזה
( לא יכול להיות אחרת, עם תווי הפנים הכל כך אבל כל כך קורנים אנושיות מכל קמט וקמט ).
אינשאללה שיצא מזה, בגיל כזה זה כבר לא עניין כל כך פשוט.
לא הבנתי כיצד האולפן ההוליוודי יכול להורות ולהכריח מפיץ ישראלי לגנוז סרט. אין בכך שום הגיון כלכלי.
אם המפיץ המקומי מאמין שהסרט יכול להרוויח מהצגתו בקולנוע (והמפיץ המקומי הוא זה שמכיר את השוק המקומי, הרבה יותר טובה מהאולפן בהוליווד), המפיץ המקומי נושא בעלויות ההפצה בארץ, למה שהאולפן האמריקאי יורה לו לגנוז את הסרט ?
אם פורום פילם גונזים את סינקדוכה..
זה אומר שהוא יגיע לפחות בדיוידי?
(ואולי אפילו לפני שהוא יגיע לאינטרנט ב1080?).