קרני המוות (וקרנות גם)
"הדבר" של ג'ון קרפנטר ברימייק מושקע עם בובות
==========
בנואה לסטאן, שהיה המאפר הראשי ב"הפרפ ופעמון הצלילה", "אל תגלה", "סוד", "אחוות הזאבים", "עיר הילדים האבודים", "36 תחנת משטרה" ו"המגדלור", התאבד בשבוע שעבר בגיל 44. לותר דיוויס, שכתב את התסריט ל"מעבר לרחוב 110" (ההוא עם השיר הזה) ואת הליברית למיוזיקל "קיסמט", מת בגיל 91. ואלכסנדר סולז'ניצין, שזכה בנובל ב-1970, מת בגיל 89.
============
בכתבה בוויינט על מינויו של יורם הוניג למנהל הקרן הקולנוע הירושלמית של רנן שור כתוב במשנה "בינתיים, ישנם אלה בתעשיית הקולנוע שחוששים מההשלכות של קרן אזורית הממומנת על-ידי האוצר". בכתבה עצמה יש פסקה אחת שמתחילה במשפט "בשטח מעוררת הקמת הקרן מחלוקת" ואז פסקה אחת שמתחילה ב"מצד שני נשמעים לא מעט קולות שתומכים בשחקן החדש שניכנס לזירת תקצוב העשייה הקולנועית". כלומר, הכתבה מציירת תמונה מוזנת של מתנגדים ותומכים, אבל המשנה יוצר תחושה של אנטי. מה גם שאני אשכרה לא מבין את "גורמים בכירים בתעשייה" שממורמרים מהקמת הקרן (כמו גם את הניסוח: אם אלה "גורמים בכירים" אבל למה יש "להם" רק ציטוט אחד. זה לא מיד מסגיר את העובדה שזה "גורם" בודד או שכמה ציטוטים של כמה אנשים הותכו לציטוט אחד?).
הייתי באירוע ההשקה של הקרן הירושלמית – ובחיבה, הקרנן – בפסטיבל ירושלים. הבנתי מהאירוע שני דברים: האחד, אף אחד בקרן עצמה עדיין לא ממש יודע באילו סרטים הם יתמכו, אבל נדמה שהמנדט שלה מספיק אמורפי כדי לאפשר לה לעשות מה שבא לה, לטובת השקעה בסרטים שראשי הקרן יאהבו, וכדי לקדם איזשהו דימוי ירושלמי שהם חפצים בו. נשמע לי לגיטימי לגמרי. הם הקימו את העסק, הם עדיין מנסחים לעצמם את האג'נדה. השני, זו ברכה גדולה שהקרן הזאת הוקמה. שור ושות' גייסו כסף מחוץ לחוק הקולנוע ובכך הגדילו את תקציב הקולנוע הישראלי. הם עשו מה שכל התעשייה רק מדברת עליו: להביא כסף מחוץ לחוק הקולנוע. על כך מגיעות לקרן תשואות ולא חשדות ומחלוקות. (להזכירכם, עיריית חיפה הקדימה את העסק והיא תומכת פעם בשנה בהפקת סרט שמתרחש בחיפה עליו מוכרז במסגרת פסטיבל הקולנוע בעיר). לו היו שור ושות' מנסים לנגוס בעוגת תקציב הקולנע הקיים ולדלל אותו, הרי שאז המחלוקת היתה מוצדקת, אבל הם לא. לכם כל "חשש" שמובע על ידי "גורם בכיר" הוא, בשלב הזה, בגדר צרות עין ופרנויה לשמה. עם 7 מיליון שקלים נוספים לקולנוע, תקציב הקולנוע השנתי בישראל זינק ביותר מעשרה אחוז. זה אקט מבורך. זה אומר שהקרן הזו לבדה, בהיותה פטורה מהקריטריונים המגבילים של מועצת הקולנוע, תוכל לממן, אם תרצה, 3-4 סרטים במלואם, או לתמוך בתקציבם של סרטים אחרים, שכבר נתמכו על ידי קרנות אחרות. איך מישהו יכול לחשוב אחרי זה ש"קיומה של קרן נוספת מעורר דאגה"?
לפי מיטב הבנתי, החשש של ה"גורמים" הוא שאחרי זמן מה הקרן הירושלמית תעמוד בקריטריונים לקבלת מימון לפי חוק הקולנוע. במידה וזה יקרה היא תתחיל לקבל ממועצת הקולנוע כסף שיגיע לה מתוקף החוק , ואז לא תהיה שום סיבה לקרן ירושלים (המקורית, של טדי קולק) שלא לסיים את המימון המרשים הנוכחי, שהרי אין לה שום מחוייבות לקיים אותו לאורך זמן.
אם זה אכן יקרה בסופו של דבר, אל תוך העוגה הקיימת תקפוץ עוד קרן, שלא תתרום לעסק שום מימון נוסף. הבעיה עם עוד קרן "סתם" היא עלויות התפעול, שירדו מהתקציב המיועד לסרטים. בתרחיש הרע, בעוד כמה שנים תהיה לנו כאן עוד קרן קולנוע, אבל פחות כסף לסרטי קולנוע. אני לא חושב שיש מישהו בתעשייה שחולק על כך הרעיון של מימון איזורי לקולנוע הוא נפלא, גם מחוץ לירושלים. עם זאת, מאחר והוא גורר אחריו גם עלויות תפעול של כל קרן אזורית, הרצון הוא שזה יתקיים רק כל עוד הוא ימומן מתקציב אחר מזה של חוק הקולנוע (או האופציה הדמיונית, שהאוצר יחליט להוסיף לתקציב הקולנע במיוחד למימון איזורי…).
יש כאן הרבה "אם-ים", ולכן נראה לי שהדעות הנשמעות הן לא חד משמעיות, אבל עם זאת החשש הכללי נשמע היטב. ניתן רק לקוות שמועצת הקולנוע תדאג לוודא שהתרחיש הרע לא יתממש, אם היא אכן יכולה לעשות זאת במסגרת מחויבותה לחוק הקולנוע.
רוה לדודי: אענה לך עתה כחבר מועצת הקולנוע. אני מייצג בתשובתי אך ורק את דעתי ואת האג'נדה שלי, אותה אני מנסה לקדם, ולא את דעת המועצה כולה (ואני עדיין, עד יום ג' הבא חבר מועצה, בכפוף לאישור שאני אמור לקבל, או לא, מהיועץ המשפטי של המועצה, שיבהיר האם אני יכול להיות חבר מועצה – ואם כן, באילו סייגים – ולהגיש לקרנות הקולנוע בקשה לתמיכה בסרט תיעודי שאני עומד לביים. בגלל שהיו תקדימים לכך בעבר אני מניח שזה יפטר. אם לא, אאלץ לעזוב את המועצה, תפקיד שאני עושה בהתנדבות, לטובת הסרט שלי). ובכל מקרה, גם כמשקיף מהחוץ זו דעתי: גם בקריטריונים הקיימים יהיה לקרן הירושלמית מאוד קשה לבקש תמיכה בעוד שנתיים (הם יצטרכו לייצר כמות מסוימת של סרטים ולהיחשף לביקורת ציבורית של חשבי משרדי ממשלה ולסטנדרטים של ניהול תקין שאני בספק אם הם ירצו בכלל לאפשר). וחוץ מזה, הקריטריונים הקיימים עומדים להשתנות. כולם, כולל ראשי הקרנות, רואים שהם לא עובדים (ומהשבוע שעבר גם אנשי ארכיון הסרטים . הקריטריונים האלה אכן נוחים מאוד לגוף חדש שצומח יש מאין (ע"ע פסטיבלים וסינמטקים) ומאוד מקשים על גופים ותיקים ומנוסים. הקריטריונים החדשים לכשינוסחו (ובהנחה שחברי המועצה חושבים כמוני) יצטרכו לשמור על מעמד הוותיקים, תוך הקפדה יתרה על קיומו של ניהול תקין (תחום שלא נאכף מספיק כרגע בקרב גופים הנתמכים על ידי המדינה) אבל לאפשר כניסה של תחרות עתידית, כדי שהגופים הוותיקים לא יתאבנו, אלא שלא באופן אוטומטי. במילים אחרות: קרן ירושלים לא תוכל להיתמך על ידי מועצת הקולנוע. מי שהקים אותה כקרן עצמאית, חלוצית וייחודית, יצטרך לעמוד מאחוריה ככזאת.
איך מקימים עוד קרן קולנוע, כאשר שתי הקרנות הגדולות הקיימות הקפיאו הכל כבר שלושה חודשים בגלל הקשיים בתקציב של 2008? ומתי כבר יגיעו תשובות לגבי פרויקטים שמחכים כבר מסוף אפריל? (כן, ואני בתוכם…)
באמצע החודש יעלה לאוויר האתר של הקרן הזאת כאן:
http://www.jerusalemfilmfund.com/
אני תוהה אם לקרן הזו אין הטייה פוליטית.
למשל, האם סרט של אזרח ישראלי, יוצר ממזרח ירושלים, שכפי שאנחנו יודעים היא חלק ממדינת ישראל יוכל להפיק סרט דרך הקרן הזו? או שמה מדובר בדימוי ירושלמי מאוד ספציפי, כלומר יהודי, אסלי שכזה, דתי וגו'?
עמיצי,
חשוב לי להעיר שערביי מזרח ירושליים הם תושבים, לא אזרחים. הרבה מאוד ישראלים לא יודעים את זה, אבל גם אם ישראל נתנה למאות אלפי פלסטינים תושבי מזרח ירושלים ת"ז כחולה, הם עדיין לא יכולים להצביע בבחירות הכלליות. הם חסרי אזרחות מבחינה פורמלית ומעשית, כמו כל יתר הפלסטינים. על אף שהם בכל זאת תושבי העיר, ומשלמים מיסי עירייה וביטוח לאומי, עיריית ירושלים ומוסדות המדינה למעשה לא משרתים אותם. באמת יהיה מעניין לראות איך יוגדר תקנון הקרן החדשה בנושא תושבי מזרח העיר, וגם מה יקרה שם דה-פקטו.
מה אז יש אזרחים סוג ג' במדינה הדמוקרטית שלנו? שןק!
בכל האופן העניין הוא יותר כולל, בכלל להיענות לתכנים שמאלניים שקצת נעלמו ממסכי הקולנוע מאז אמצע שנות ה-80 (ולא, הבופור וואלס עם באשיר הם לא שמאלניים).
אז ככה.
לשאלה האמיתית שהעלת יש תשובה אחת:
"הם מפחדים" הגורמים הבלתי מזוהים הם למעשה ראשי האיגודים איל מלובן, אמיר, ושות'.
ומעשה שהיה:
בבית הקפה של פסטיבל ירושלים ישבו כל השלושה יחד עם רנןשור וניסו לשכנע אותו להכניס סרטים שלהם לקבל מלגה- בטענה שגם סרט מצוייר יכול להיות בקטגוריה ("רק נחליף את הרקע- נצייר את ירושלים"), ושסרט שיש לו מוסיקה שכתב ירושלמי גם יכול לקבל תמיכה ועוד כאלה בבדיחות דעת שכלל לא הייתה מצחיקה ולדעתי גם קצת הביכה את רנן. ואחרי שרנן נמלט הם פתאום שתקו במבוכה והבינו שכאן זה יהיה קצת יותר קשה.
הם נבהלו שפתאום יש כסף על העץ שקצת קשה להם להגיע אליו. והתחילו לקרקר לתקשורת שמי שיקבל קרן זה רק התלמידים של סם שפיגל….
נו באמת ומה עם בוגרי בצלאל,מעלה והדסה?
פתאום הפריפריה הירושלמית הרימה את הראש והם הבינו שתם זמנם.
כי זה באמת מוזר שחבורה כל כך קטנה יחסית לכמות היוצרים מקבלת כל הזמן קרנות.