דוד גורפינקל הוא, בעיניי, אחד האנשים החשובים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי. מ"חור בלבנה" ועד ל"סיפור גדול" כמות הסרטים שהוא צילם בארץ עצומה ומגוונת: מ"חגיגה בסנוקר" ו"כץ וקרסו" ועד ל"חמסין" ו"זעם ותהילה"; מ"עיניים גדולות" עד "הקיץ של אביה". הוא עבד כמעט עם כולם, ראה הכל, כל תולדות הקולנוע הישראלי מקופלות עברו מבעד לעדשותיו. ראיינתי את גורפינקל כמה וכמה פעמים, ובאחת הפעמים הקדשתי לו מוסף שלם ב"העיר", לחגוג את פועלו. אבל למצוא תיעוד של גורפינקל מדבר על הסרטים שהיה מעורב בהם זה מאוד נדיר. הצלם שצילם את כולם נבוך להצטלם בעצמו. לכן זה רגע בעל חשיבות כפולה כשבאירוע מחווה לאברהם הפנר שהתקיים ביום שני בסינמטק תל אביב, עמד גורפינקל על הבמה והקריא מזכרונותיו שבכתובים על עבודתו עם הפנר כצלם בשני סרטים, "דודה קלרה" ו"אהבתה האחרונה של לורה אדלר". הנה, באדיבות מרט פרחומובסקי ונאור מנינגר, עורכי האירוע, 11 הדקות של גורפינקל מספר על הפנר:

תזכורת: פסטיבל הפנר בסינמטקים מגיע כעת לכבוד ספר התסריטים הנפלא שראה אור בהוצאת כתר בו מקובצים ארבעת תסריטיו שהופקו. לחיצה על תגית "אברהם הפנר" בראש הפוסט תביא אתכם לקטעים נוספים מתוך אירוע המחווה בסינמטק.

ציוץ