מן הארכיון: לקראת פרס אופיר 2005
פורסם ב"7 לילות", 16.9.2005
האקדמיה לצחוק
ביום שלישי יחולקו במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב פרסי אופיר לקולנוע הישראלי. הטקס, שעד לפני שנתיים אהבו לקרוא לו כאן "האוסקר הישראלי", עבר מהפריים טיים המפנק ורב הרייטינג של טלעד, שעת שידור שהבטיחה חשיפה שיווקית משמעותית לסרט הזוכה, לערוץ הוט3 של הכבלים, בעל הרייטינג החד ספרתי. אולי המעבר מפלטפורמה אחת לשנייה, וצניחת הרייטינג שתגיע בעקבותיה, תעזור סוף סוף לאקדמיה הישראלית לקולנוע, הגוף המארגן את הטקס, להתכנס ולהגיע לכמה החלטות משמעותיות. כמו למשל, מה בכלל מטרת הטקס? האם זו רק חשיפה פומבית שנועדה לקדם את סיכויי ההצלחה בקופות של הסרט הזוכה, או שבאמת יש כאן רצון שהפרס יעניק תו תקן איכותי לסרט אחד, ויסמן אותו לא רק בתור הסרט הטוב של השנה, אלא גם כסמל לכל מה שרצוי בעתיד הקולנוע הישראלי. במילים אחרות: האם טקס פרסי אופיר מקדם את הקולנוע הישראלי, או גורר אותו אחורנית?
אבל רגע, מי זאת בכלל "האקדמיה הישראלית לקולנוע"? מדובר בגוף המונה כ-700 אנשי מקצוע מתחום הקולנוע והטלוויזיה – במאים, תסריטאים, מפיקים, וגם צלמים, מקליטים וגריפים – שעושה… מה, בעצם? אה, כן: בוחר פעם בשנה את הסרט שייזכה בפרס אופיר, ובזכות לייצג את ישראל באוסקר האמריקאי. כן, ומה עוד?
אני חייב להגיד שאין לי מושג מה הם עושים בשאר השנה. האם יש שם אג'נדה? האם הם יושבים ומתווכחים מה הדרך הטובה ביותר לקדם את אמנות הקולנוע בארץ? למשל: לא הבנתי עד היום, ואני שואל את זה (כנראה בתמימות) בכל שנה: למה הסרט הזוכה בפרס אופיר הוא גם הסרט שצריך לייצג את ישראל באוסקר? האם הסרט שהתעשייה כאן הכי אהבה, הוא בהכרח הסרט שהתעשייה בהוליווד הכי תאהב? עובדה: מאז הוקמה האקדמיה ב-1989, אף סרט ישראלי שזכה בפרס שלה לא זכה במועמדות לסרט הזר באוסקר האמריקאי.
ולמה האקדמיה ממשיכה עם התקנון המטופש שמאפשר לסרטים להתמודד על הפרס עוד לפני שהופצו מסחרית? ומה לגבי פעילויות נוספות, מעבר לחלוקת פרסים לקולנוע ולטלוויזיה? מה עם חינוך, טיפוח ושימור, מהפעילויות המרכזיות של אקדמיות דומות בעולם? לעזאזל, אפילו אתר אינטרנט אין להם, ולקח להם 15 שנה למצוא כינוי לפרס, על שם שייקה אופיר (שם מוצלח, אגב). מהידיעה לעיתונות ששלחה האקדמיה לקראת הטקס מתברר שהיא "יוזמת פעילויות נוספות במטרה לקדם בכל דרך אפשרית את המצב הקולנוע בישראל". האקדמיה פועלת "באופן נמרץ לקידום מעמדו של הקולנוע בתחום החקיקה והתמיכה הממשלתית ועושה לגיוס שדולה תומכת הן בממשלה ובכנסת והן בקרב גופים ציבוריים". אין לי מושג מהן הפעילויות האלה (כנראה מתן בסתר), אבל נחמד לדעת שבית עוד אין לקולנוע הישראלי, אבל לובי כבר יש.
ואילו זאת הייתה אחת השנים הקשות: רק 10 סרטים התחרו, מרביתם הזוים או פשוט לא טובים ואף אחד מהם לא הצליח בקופות. אני בעיקר אהבתי את "איזה מקום נפלא" וגם ל"למראית עין" יש לא מעט יתרונות. בפינת הסרט שחברי האקדמיה כמעט התעלמו ממנו וחבל נמצא הפעם "החשוד האחרון" שהוא סרט חביב למדי. "ג'אנם ג'אנם" היה מועמד ל4 פרסים מרכזים אבל לא יצא בארץ מעולם [בצרפת דווקא כן]. הטקס זכה לרייטינג נמוך במיוחד [פחות מ2%] ואופיין בהפסקת השידור לדקה בדיוק כשהכריזו על הבמאי הזוכה, דני סירקין.