פיליפ גלאס מתוך פסקול "סטוקר"
"סטוקר"
אני כבר השלמתי עם העובדה שאת "סטוקר" של פארק צ'ן-ווק כבר אראה בדי.וי.די בעוד שלושה חודשים. הסרט יצא בסוף השבוע בארצות הברית, אבל לא מופיע בטבלת ההפצה של פורום פילם/א.ד מטלון בישראל. אחרי שנים בהם הפך לאליל של קולנוע בדרום קוריאה (סרטו "שבעה צעדים" הוקרן מסחרית בישראל, ויזכה בקרוב לרימייק של ספייק לי). ניקול קידמן משחקת בסרט שנשמע כמו פראפרזה על "צל של ספק" של היצ'קוק. אבל פארק צ'ן-ווק עשה מבחינתי את המהלך הכי מבריק והכי מתבקש: אם אתה כבר מגיע לארצות הברית לביים סרט, קח את פיליפ גלאס שיכתוב לך מוזיקה.
אז נכון, פיליפ גלאס לא הלחין את כל הפסקול (עליו מופקד מלחין משובח אחר, קלינט מנסל, לשעבר סולן פופ וויל איט איטסלף, והמלחין של "רקוויאם לחלום", למשל). אבל הוא תרם קטע אחד, לסתינה שבה, אם אני מבין נכון, הדמויות הראשיות בסרט מנגנות על פסנתר. והם לא מנגנים שופן או דבוסי, אלא גלאס. הנה הקטע, מתוך פסקול הסרט:
1. הלו, מה DVD? פסטיבל ירושלים זה כלב? (זה הרי סביר להניח שזה יגיע לשם, לא?)
2. לצערי,אני קורא בעיקר ביקורות מסתייגות על הסרט הזה (מה שלא אומר שאני לא ארוץ לראות אותו בירושלים. אם הוא יהיה שם).
3. הממ… בחירה מעניינת. פיליפ גלאס יוצר מוסיקה דומיננטית שמשתלטת על הסרט. במאים חכמים יודעים לנצל את המוסיקה המאוד נוכחת שלו בחוכמה (סטיבן דאלדרי ב"השעות", וודי אלן ב"חלום של קסנדרה", אם לזרוק 2 דוגמאות). במאים פחות מוצלחים נותנים למוסיקה להשתלט על הסרט, ולהפוך אותו להיסטרי ("רמז לסקנדל" של ריצ'ראד אייר, למשל).
פארק צ'אן ווק הוא לא בדיוק במאי עדין ומופנם. ורוב הביקורות שקראתי על "סטוקר" מתלוננות שהסרט הוא הרבה יותר מדי מהכל. אני חושש שפיליפ גלאס רק דחף את הקוריאני אל מעבר לקצה. לא בטוח שהבחירה דווקא במוסיקאי הזה היתה נכונה כאן.