12 יוני 2006 | 14:05 ~ 54 תגובות | תגובות פייסבוק

אגוזי אקדמיה

תוספת, שלישי בבוקר: יש הרהור מעוצבן בסוף
יום רביעי: התווסף עדכון עם פרסום הרשימה הרשמית של וולג’ין

הנה 20* הסרטים העלילתיים שיתחרו השנה על פרס אופיר:

“אביבה אהובתי” בבימוי שמי זרחין
“אדמה משוגעת” בבימוי דרור שאול
“מישהו לרוץ איתו” של עודד דוידוף
“האלוהים של מלכה” בבימוי ינקול גולדווסר
“הבועה” בבימוי איתן פוקס
“הדברים שמאחורי השמש” בבימוי יובל שפרמן
“ידיים קשורות” בבימוי דן וולמן
“ילדי CCCP” בבימוי פליקס גרצ’יקוב
“ימים קפואים” בבימוי דני לרנר
“לרקוד” בבימוי מרק רוזנבאום
“מחילות” בבימוי אודי אלוני
“מלח הארץ” בבימוי אורי ברבש
“מלך של קבצנים” בבימוי אורי פסטר
“מכתבים לאמריקה” בבימוי חנן פלד
“סינדרום ירושלים” בבימוי ויקטור בראון
“סיפור חצי רוסי” בבימוי איתן ענר
“סרט חתונה” בבימוי דורון ערן
“ריקוד מסוכן” בבימוי מנחם גולן
“רק כלבים רצים חופשי” בבימוי ארנון צדוק
“שלוש אימהות” בבימוי דינה צבי-ריקליס.

20 סרטים אמנם אבל למעשה, אם אני קורא נכון את הרשימה, זה “אביבה אהובתי” נגד “מישהו לרוץ איתו”. ולידם: “הבועה”, “שלוש אמהות”, “אדמה משוגעת”, “הדברים שמאחורי השמש” ו”סיפור חצי רוסי”.

פינת התעלומה: איפה “נוזהת אל פואד” של ג’אד נאמן? “תנועה מגונה” של צחי גראד? “גיבורים קטנים” של איתי לב?

(* “מישהו לרוץ איתו” נכנס לרשימה רק היום)

הקרנות האקדמיה מתחילות בסינמטק תל אביב ב-18 ליוני. חברי האקדמיה מוזמנים להתפקד כאן, באנונימיות או בגלוי, ולעדכן באיזה סרט הם עומדים לבחור. כל השאר: על מי אתם מהמרים?

ומה עם וולג’ין?

הנה:

“אביבה אהובתי” של שמי זרחין (דברה ווינגר בחבר השופטים? מסתמן כסרט השנה שלה. דמיינו את ווינגר בתור אסי לוי ברימייק האמריקאי)
“שלוש אמהות” של דינה צבי ריקליס (לגב’ ריקליס יש רקורד מצוין בסרטים קצרים, אבל פחות בפיצ’רים)
“בידיים קשורות” של דן וולמן (וולמן בולט בפסטיבל ירושלים – הוא כבר זכה פעמיים, היחיד מבין המתמודדים – כשיש מולו רק שני סרטים נוספים, השנה זה יהיה קשה יותר. מצד שני, גילה אלמגור מופיעה גם אצלו וגם אצל צבי-ריקליס. מה זה אומר?)
“מכתבים מאמריקה” של חנן פלד (אני לא שומע דברים טובים מכיוון הסרט הזה. אם מישהו שומע אחרת, שיעדכן)
“דברים מאחורי השמש” של יובל שפרמן (לפני כמעט שנה שמעתי על הסרט הזה, שאז היה בעריכה, ביקורות נהדרות. מאז הטון הלך ונחלש. מה קרה שם?)
“מלך של קבצנים” של אורי פסטר (האם זו “הירושה” של 2006 או “לב אמיץ” היהודי? אני מהמר על הראשון. יש ריח של פיאסקו באוויר).
“אדמה משוגעת” של דרור שאול (דילמה. מצד אחד, סדנאות התסריט והבימוי של סאנדאנס הפכו את האני אבו אסעד מלהטוטן לקולנוען אמיתי. אולי קרה אותו דבר גם לשאול? הסרט הזה מסקרן, ממה שראיתי הוא גם נראה טוב, אבל שאול שבר את ליבי עם “סימה וקנין מכשפה”).
“מחילות” של אודי אלוני (הסרט היחיד ברשימה שכבר ראיתי וסבלתי ממנו באופן עמוק וגורף. ולא אכפת לי מה סלבוי ז’יז’ק חושב עליו).
“גיבורים קטנים” של איתי לב (לב הביא לירושלים את “חמש דקות בהליכה” רב הכשרון. אבל הסרט הזה, בו הוא שימש במאי להשכיר, יושב יותר מדי זמן בחדר העריכה. זה לא סימן טוב. עדכון, יום ד’: הסרט הזה לא יתחרה בוולג’ין אלא יוצג, ככל הנראה, במסגרת חדשה בפסטיבל לסרטי ילדים ונוער)
“נו אקזיט” של דרור סבו (לא מכיר, לא שמעתי. מישהו יכול לתרום מידע מעבר לקומוניקטים?)

הימורים, מישהו?

תוספת מעוצבנת (תייקו תחת “אני לא ולווט, אבל לעזאזל לפעמים מתחשק לי להיות”). אז מה, בעצם, מטרת האתר הזה? לקיים זירת דיון על קולנוע. אוקיי. וגם: להשתמש במדיום האינטרנטי למטרות ניוז ותגובה מיידית על אירועי השעה. וגם: להפנות זרקור אל האופן שבו מסקרים את תחום הקולנוע בארץ. זה הצד של הבלוג שמביא לי שונאים. עמיתים מעיתונים אחרים שחושבים (ואולי צודקים) שאני מתנשא בכך שאני מבקר קולגות. אבל הסיבה לביקורת היא תסכול וייאוש. הקולנוע יקר לי. והייתי רוצה להאמין שכל מי שעוסק בכתיבה על קולנוע, הן כריפורט או מבקר, מרגיש יחס קנאי דומה לתחום הסיקור שלו. אבל תחום סיקור הקולנוע בעיתונות הישראלית סובל מתת תזונה. אז אולי זה לא חוכמה להיטפל לכתבים הצעירים, החמודים והחרוצים של וואלה ואן.אר.ג’י, ואולי הם באמת עושים מעל ומעבר בתנאים שעומדים לרשותם. ואין לי ספק שהאשמה בתוצאה הסופית תמיד תהיה של העורך – בגלל האופן בו הוא מדריך את כתביו, הציפיות שלו מהם, וגם העובדה שהוא מוכן לחיות בנחת עם טעויות סדרתיות. יודעים מה? נפסיק עם השמות. נעסוק בכלי התקשורת עצמם, אלה שמטפחים את הדור הבא של כתבי הדפוס ומנחילים להם סטנדרטים בלתי נסבלים. עזבו כתיבה, אני מדבר על סטנדרטים בסיסיים של איסוף מידע והצלבתו. הנה, למשל, מקרה פשוט: פרסום רשימת המועמדים לפרס אופיר. הרשימה נחתה בתא המייל של כתבי התרבות קצת אחרי 11:00 אתמול (שני). אן.אר.ג’י העלו את האייטם ב-15:30, וואלה העלו ב-16:30 (וויינט השבוע כנראה מסקרים רק מחול). תשוו בין האייטמים ותוכלו פחות או יותר לשחזר מהם איך נראה הקומוניקט המקורי ממנו עשו הכתבים קאט-אנד-פייסט. בינתיים, סטנדרטי. אבל, רגע, איפה השכל? הרי רק כמה ימים קודם פרסמו אותם כתבים באותם אתרים ש”מישהו לרוץ איתו” יפתח את פסטיבל ירושלים. והנה הם מפרסמים רשימה של הסרטים המועמדים לפרס אופיר ואותו סרט לא מופיע שם. אף אחד לא בודק? לא שואל? האין פה אייטם המסתתר לו: הסרט שנמצא ראוי לפתוח את פסטיבל ירושלים לא יתמודד בפרס אופיר? ומה, קומוניקט הוא טקסט קדוש שאין לשנות בו אות? הכתב יגיד “זה לא אני, זה היחצנית אשמה”? אז שהיחצנית תעדכן בעצמה את האתר, אם לא צריך כתב ועורך בדרך. אז מה מתברר? היתה בסך הכל תקלה ביורוקרטית. אנשי “מישהו לרוץ איתו” הגישו את מסמכיהם לאקדמיה רק אתמול בבוקר, אחרי שהקומוניקט נשלח. אנשי האקדמיה עוד לא שלחו לכתבים עידכון. וכך וואלה אן.אר.ג’י עדיין מנפנפים בכותרת “19 סרטים מועמדים לפרס אופיר”. אז לא, יש 20 סרטים. (וכאן אני מתפתה להאיץ בעורכיי וואלה ואן.אר.ג’י לשים את האתר הזה במועדפים ולבקר בו פעמיים ביום, כדי לקבל מדי פעם את הנתונים האמיתיים והמעודכנים של מה שקורה בקולנוע בארץ, בלי לחכות לקומוניקטים של היחצנים, אבל אז ייראה שאני סתם מקדם את האתר, ואת עצמי, ומתנשא. וכנראה שכל זה נכון). זה באמת באמת מעצבן אותי. ואני נעלב גם כשוחר קולנוע וגם כעיתונאי. ואגב, יש גם ציון לשבח: וואלה טרחו להרים טלפון לאקדמיה לברר מתי בעצם יתקיים הטקס שלהם, פרט שנשמט מהקומוניקט. 14 בספטמבר הוא התאריך. אן.אר.ג’י: תתעוררו.

54 תגובות ל - “אגוזי אקדמיה”

  1. צ'אק 12 יוני 2006 ב - 14:10 קישור ישיר

    איך אפשר לא להזכיר את ריקוד מסוכן כבעל סיכויים ? אם הוא יתקרב לרמה של ימים של אהבה הוא הולך לקחת את כל הפרסים.

  2. עופר ליברגל 12 יוני 2006 ב - 14:37 קישור ישיר

    ל”מישהו לרוץ איתו” יש סיכויים מוגברים באופיר בגלל היותו הסרט הפותח של וולג’ין.
    ההשתתפות של גילה אלמגור בשני סרטים כנראה תתין לה את פרס השחקנית.
    מקווה לראות כמה שיותר מן הסרטים שבתחרות (בשלושת השנים האחרונות הפסדי רק סרט ישראלי אחד כל שנה הודות לרכישת כרטיסים כשבוע מראש).

  3. סקופר 12 יוני 2006 ב - 15:40 קישור ישיר

    אם לא שמת לב, הפסקתי להגיב למה שאתה כותב, אז חסוך לי בבקשה את ההטפות. תודה מראש.

  4. אזדרכת 12 יוני 2006 ב - 15:48 קישור ישיר

    האם גם ל”הבועה” אסור יהיה לפרסם ביקורות בסוף השבוע הראשון לעלייתו לאחר שכולם ממילא כבר ראו אותו?

  5. הפינגווין 12 יוני 2006 ב - 16:17 קישור ישיר

    – עוד נעדר בולט: אסקימוסים בגליל שנחשב לפני שבוע מועמד סביר לוולג’ין.
    – עכשיו ראיתי בטלויזיה את “לילסדה”. בזכותו ובזכות “הכוכבים של שלומי”, אני מאוד מעריך את שמי זרחין ומקווה ש”אביבה אהובתי” יעמוד בציפיות.
    – לגמרי במקרה (אני מניח), מתפרסם היום במוסף גלריה של הארץ מאמר של גואל פינטו על ג’אד נאמן. נאמן מציין שלא הגיש את “נוזהת אל פואד” לפרס וולג’ין כי פסטיבל ירושלים הוא פסטיבל מבוסס וג’אד נאמן רואה את עצמו כקולנוען שוליים (הגדרה שלו). מצד שני, נכתב גם שהגרסה של “נוזהת אל פואד” שנשלחה לפסטיבל בשדרות היא עריכה לא סופית, מה שיכול להסביר מדוע הסרט לא ברשימה של פרסי אופיר.
    – צילומי “מלך של קבצנים” החלו לפני יותר משנתיים, בתקציב של כמה מיליונים. אני לא רואה איך הסרט הזה נמנע מכשלון קופתי, אלא אם יזכה להצלחה מפתיעה ברחבי העולם.
    – אסור לפסול את “ימים קפואים” כמועמד אפשרי לפרס הסרט הטוב ביותר, או לפחות תסריט ושחקנית ראשית. אחרי התגובות החיוביות בחיפה, יכול להיות שמדובר בסוס שחור-לבן.

  6. הפינגווין 12 יוני 2006 ב - 16:23 קישור ישיר

    לפי וואלה, רומן פולנסקי יגיע לפסטיבל ירושלים לקבלת פרס על מפעל חיים.

  7. שי 12 יוני 2006 ב - 16:44 קישור ישיר

    יאיר, לפי הבנתיהסרט של עודד שפותח את הפסטיבל צולם ב -HDV ולא ב – HD. אתה בעד דיוק לא?

  8. יוני 12 יוני 2006 ב - 16:49 קישור ישיר

    נכון – HDV זה פורמט באיכות פחות טובה.

  9. דן 12 יוני 2006 ב - 19:16 קישור ישיר

    “הבועה” לא יוקרן בירושלים, הוא יוצא להקרנות מסחריות עוד שבועיים ב- 29 ביוני. לא זוכר מי מפיץ אותו ועמדתו בנוגע להקרנות מוקדמות.

  10. סקופר 13 יוני 2006 ב - 4:11 קישור ישיר

    ליאיר..

    הצהרתי שאני לא אגיב למה שאתה כותב כאן ואני עומד בהבטחתי.
    אבל, בגלל שבתוספת שלך אני סו”ס מזהה איזו שהיא נימה אנושית, בא לי להסביר לך כמה דברים בסיסיים, אבל אני לא אעשה כן אלא אם תרשה לי להגיב ותתן מילה שלך שאתה לא מוחק.. תחליט אתה.

    רוה לגלעד: שלח למייל.

  11. אהרן 13 יוני 2006 ב - 14:26 קישור ישיר

    ולווט היא יאיר רווה ????
    ולעצם העניין.
    התקלה של העיתונאים שלך כמעט זניחה, אבל היא בהחלט מדגישה את האפקט הכללי, ובו אני מסכים לחלוטין.
    אין בארץ עיתונות קולנוע רצינית. הבלוג שלך בהחלט עושה כאן עבודה חלוצית ועל כן הוא זוכה אצלי לביקור יומי. הבעיה מתחילה בזה שעורכים לא רואים בקולנוע לפרטיו אייטם חשוב מספיק, וזה כמובן מתחיל קודם, אם תרשה לי ללכת לפרה היסטוריה, בהעדר כל חינוך לקולנוע. לא מתכוון חס ושלום לחנך אנשים לטעם. אבל לו היה הקולנוע זוכה למעט כבוד במערכת החינוך שלנו (מעבר להגיע לסינמטקים פעם בשנה לראות סרט ולקבל הרצאה) היה עניין ציבורי גם במה שקורה בו, ולא רק ביודהלוינינטייב.
    על חשיבותו של המדיום הזה לא נרחיב את הדיבור ובטח לא כאן אבל…
    יש לנו שרה חדשה. אולי נתחיל קמפיין?

  12. ירון 13 יוני 2006 ב - 17:32 קישור ישיר

    יאיר, פרסמו כבר את רשימת הדראמות?

  13. יקי 13 יוני 2006 ב - 18:53 קישור ישיר

    נו, אז יש סיבה לשלוח את הצ’ק ולחדש את החברות באקדמיה. מבין הסרטים היחיד שיצא לי לראות הוא “אביבה אהובתי” והוא לא פחות ממצויין (ואני ממש לא מאוהדיו של שמי זרחין) עם משחק יוצא מן הכלל של אסי לוי. “הבועה” ממש לא מעניינת אותי ובכל אופן אין לי שום סיבה בכלל להתייחס לביקורות אליה – החברות של המבקרים עם אוחובסקי (יש עיתון שהוא לא עבד בו?) לא מאפשרת להם לבקר אותו בצורה אובייקטיבית או אפילו סמי אובייקטיבית ולכן היא פסולה בעיניי מראש, במיוחד לנוכח ההתרפסות המכוערת סביב הסרט הקודם שלו, שלחלוטין לא היה חף מבעיות, אבל בביקורות הקולנוע הוא לא הורגש.
    כל אלו שמלינים על רמת ביקורת הקולנוע בארץ מוטב שיבדקו מה קורה בביקורת הטלויזיה, שם הבורות, היהירות והגסות שולטת, ונכתבת לרוב בידי אנשים שאין להם מושג וחצי מושג בתחום. ביקורת הקולנוע העיתונאית נעשית לפחות (בהכללה גסה) על ידי אנשים שאוהבים קולנוע ומטריחים את עצמם לפחות לצפות במושאי הביקורת שלהם.
    הרמה הנמוכה (או לא קיימת) של הכתיבה באתרים כמו NRG או וואלה נובעת בעיקר מהעובדה שהם מעסיקים שם אנשים צעירים במשכורות רעב. עם הסכומים שמשלמים שם אי אפשר לצפות לכתיבה איכותית/מדוייקת, במיוחד כשמטרת הכתיבה היא להביא לכמה שיותר כניסות , ולדידם הם ישיגו זאת רק על ידי כתיבה צהובה ופרובוקטיבית.

    רוה ליקי: נו, לא יפה. מי שכותב ביקורת טובה על “הבועה” זה אומר שהוא חבר של אוחובסקי? וכל מי שאתה עובד איתו אתה מיד חבר שלו ומחויב לו? ואגב, צריך לזכור ש”הבועה” הוא סרט של איתן פוקס. ופוקס, שלא עבד באף עיתון, הוא במאי מוכשר (ועוד לא ראיתי את הסרט, אני מקווה שלא אאלץ לחזור בי).

  14. אורי 13 יוני 2006 ב - 22:24 קישור ישיר

    שלום. כתבתי כאן בעבר אך אף אחד לא שם לב, אז שוב:
    מאוד מסקרן אותי לדעת אילו סרטים צולמו באיזה פורמט, פילים או וידאו. אני יודע על הסרטים הבאים:
    “ימים קפואים” – וידאו
    “הדברים שמאחורי השמש” – פילים,
    “בידיים קשורות” – פילים,
    “מישהו לרוץ איתו” – כאמור היי דפינישן

    אשמח אם תעזרו לי להשלים את הרשימה

  15. דן ברזל 13 יוני 2006 ב - 23:58 קישור ישיר

    יקי, שכחת גם שאורי קליין כיסח ל”ללכת על המים” את הצורה, וששאר הביקורות, כולל החיוביות שבהן, היו ברובן מלאות הסתייגויות.

    ואגב, בצעד מקורי ואמיץ האתר של הסרט (כמו גם חלק מהמודעות שלו בעיתונות בזמן יציאתו לאקרנים) כולל לא רק את שורות המחץ של הביקורות האוהדות, אלו שאפשר לרתום למטרות שיווק, אלא את הטקסטים המלאים. ואלו כוללים גם את ההסתייגויות ולא מעט ביקורת שלילית. כך שאתה יכול להיווכח בעצמך:
    http://www.walkonwater.co.il/review.html

    (אציין שאני כתבתי את הביקורת של “עין הדג” על הסרט)

  16. סקופר 14 יוני 2006 ב - 2:06 קישור ישיר

    לדן ברזל

    באופן מובהק ומלכתחילה, אני מחזיק בדעתו של יקי. בכל אופן נתפתתי להצעתך, מי יודע, אולי לפעמים קורה לי שאני טועה.
    אז ככה.
    לא מצאתי את הביקורת של אורי קליין באתר שאתה מפנה אליו והתחושה שלי שזה לא מקרי.
    אכן יש שם כל מיני ביקורות ובכללן שלך.
    אני חולק עליך שצירוף הביקורת (ולא רק ציטוטים)הוא בבחינת צעד “אמיץ ומקורי” כהדרתך, יותר נכון יהיה להגדיר אותו כמעשה להטים שתכליתו להראות לך הרבה עצים במטרה שלא תזהה את היער. או במילים אחרות, מרוב הכברת מילים טובות עם הסתגויות, קוראי הביקורות, במקרה הרע (או הטוב) יצאו מבולבלים, או במקרה הטוב (או הרע), הם יצאו סתם לא מבינים.
    וכדי להצדיק את יקי, אומר שאני ממש לא בטוח, שאם על הסרט המדובר לא היה חתום אוחוסבקי, אתה לא היית מנסח את הביקורת שלך באופן שונה.
    ובאופן אישי, וודווקא ביחס אליך, התאכזבתי מהביקורת.

  17. רוסי 14 יוני 2006 ב - 4:27 קישור ישיר

    מה עם ילדי CCCP ?

  18. עידן 14 יוני 2006 ב - 10:21 קישור ישיר

    יאיר, בחיי שאני לא מבין מה אתה רוצה ממני. תן להתבטא!

  19. תוהה 14 יוני 2006 ב - 13:39 קישור ישיר

    תגיד יאיר,

    באיזה גיל התחלת לכתוב על קולנוע?
    כמה טעויות היו לך ב5 השנים הראשונות?
    כמה סקופים פספסת ב 10 השנים הראשונות?
    כעורך, כמה קומוניקטים נכנסו לך לעיתון מתחת לאף?
    תחשוב רגע על מבקר התרבות הנערץ עליך מילדותך… הגעת לרמתו? אם הוא היה קורא את הטור שלך בפנאי-פלוס מה הוא היה אומר על הכתיבה שלך? (אגב, מה הוא היה אומר על הבמה הזאת שנקראת “פנאי פלוס”?)

    אתה לא שחצן או מתנשא. אתה פשוט מתנהג בהתאם לגילך.
    גם אבא שלי סיפר לי שסבא שלי היה אומר לו: הצעירים האלה. (ואני די בטוח שסבא רבא שלי אמר לסבא שלי אותו דבר).

    העיתונאים הצעירים יתבגרו, ישתפשפו, ובעוד 15 שנה יכתוב אחד מהם בטורו על הכתבים הצעירים והחפיפניקים.

  20. יקי 14 יוני 2006 ב - 16:20 קישור ישיר

    הבעיה העיקרית שלי עם הסרט של פוקס+אוחובסקי (מה לעשות שאי אפשר להפריד בינהם) היא בעיקר ברמה התסריטאית – התסריטים ילדותיים, מלאים בחורים ובעיקר מנותקים לחלוטין מהמציאות. הפשטניות הבלתי נתפסת שלהן היתה מוציאה כל מבקר מכליו לו היה מדובר בסרט אמריקאי (מיד הוא היה מואשם בפאשיזם, מקרתיזם, ג’ורג’ בושיזם וכל ה”יזמים” שבעולם). הסרט הוא תהמיל בלתי מובן של סצינות שהן הכל מלבד להיות ישראליות: הוא משלב – בנוסחתיות מקוממת – סצינות שנועדו אך ורק לקהל האירופאי יחד עם אקשן ליגה ג’ וטקסטים משמימים לקהל האינדי האמריקאי. אין לי שום בעיה עם סרטים שנעשים למטרות מסחריות בלבד (למעשה לו היו יותר כאלו, אולי היו מבינים בתעשיית הקולנוע בארץ שיש מקום להכל – סרטי אימה ישראלים, קומדיות, סרטי ארטהאוס, סרטים “על המצב” ודרמות קיומיות כמו “כנפיים שבורות”) אבל “ללכת על המים” (אני לא נוגע ביוסי וג’אגר כי הוא סרט טלויזיה) הוא סרט מניפולטיבי, קלישאי (כל דמות בסרט היא פן קרטוני של סטריאוטיפ, תלת מימדיות בדמות היא מילה גסה) ונטול אמירה למרות ההתעקשות להכניס חומרים פוליטים/ סוציאלים לסרט (כאמור, כדי להתחנף לבאי הפסטיבלים באירופה).

    ואלו שיצא לי לקרוא ביקורת שלהם על הסרט וכן הצביעו על הבעיתיות, מצאו לה צידוקים בשלל התפתלויות לשוניות.
    באשר לאורי קליין – שיהיה בריא. ייאמר לזכותו שהוא מאד נאמן לעצמו, לא דופק חשבון לאף אחד ואפילו ש90% מהמקרים אני לא מבין מה הוא רוצה (וזה עוד טוב, אצל שניצר זה 99%) ב-10% שכן, אני מאד נהנה לקרוא אותו.

  21. סטיבי 14 יוני 2006 ב - 23:11 קישור ישיר

    למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה כותב “מלאים בחורים”? 🙂

  22. דן ברזל 14 יוני 2006 ב - 23:45 קישור ישיר

    סקופר, תסכים איתי שהרעיון בפרסום ביקורות על הסרט שלך הוא שיווקי בעיקרו? אחרת, אין ממש טעם לעשות את זה.

    איכשהו, להוציא את הקוראים מבולבלים או סתם לא מבינים, כלשונך, לא נראה לי כמו אקט שיווקי נבון במיוחד. יותר הגיוני שהם ניסו לחשוב איך היה נראה קמפיין פרסומי לסרט בהפקת עיתון “הארץ” – סרט שישדר שהוא “סרט לאנשים חושבים”. כשאתה נותן לאנשים את הטקסט במלואו ולא רק שורה שהוצאה מהקשרה, אתה בעצם משדר להם שאתה סומך על שיקול הדעת שלהם, וגם שאתה מכיר בכך שהמציאות היא דבר מורכב אשר לא ניתן לרדד לשורה וחצי.

    וכך אתה קושר בשם הסרט שלך שני איפיונים: קרדיט לצופה, וראיית עולם מורכבת (אפשר להתווכח כמה זה באמת בא לידי ביטוי בסרט עצמו. אבל זה היופי (?!) בשיווק – לא חייב להיות קשר. התדמית זה הכל).

    וכן, זה קמפיין אליטיסטי במתכוון. ממש מרגיש כמו קמפיין של מרצ. ובתזוויג מקרים מדהים, אפשר לנחש בקלות מה פוקסוחובסקי הצביעו בבחירות האחרונות… 🙂

    (וברור שאת קליין הם לא שמו באתר. הוא לא כתב אפילו מילה אחת שלא הייתה לגנאי. זה נחמד להוכיח שאתה מכבד מורכבות, אבל לא צריך לירות לעצמך ברגל)

  23. סקופר 15 יוני 2006 ב - 2:34 קישור ישיר

    לדן ברזל

    אכן אני מסכים שהרעיון לעשות שימוש בביקורת, הוא שיווקי.
    הלוגיקה מאחורי תחילת הפיסקה השניה שלך (“איכשהו, להוציא את הקוראים מבולבלים או סתם לא מבינים, כלשונך, לא נראה לי כמו אקט שיווקי נבון במיוחד.”)גרמה לי לחייך. זה מה שקוראים בפילוסופיה, הוכחת הדבר מתוך עצמו – מניין לנו שאברהם אבינו חבש כיפה? והתשובה: אברהם אבינו היה יהודי? כן. יהודי חובש כיפה? כן. מכאן מסקנה ברורה שאברהם אבינו חבש כיפה -ז”א, שבמשפט שלך גלומה הנחת יסוד שלפיה לא יתכן שאוחובסקי/פוקס יהגו רעיון שיווקי שהוא לא מוצלח.ז”א. בלי ההנחה הזו ניתן היה להשיב לך: “אז כנראה שזה היה רעיון שיווקי רע בגלל שהקוראים יצאו מבולבלים..” קפיש?
    זו היתה הערה שבאה לומר (פסיכולוגיה בגרוש) שאיפה שהוא ואפילו שאתה לא מוכן להודות, אתה נותן קרדיט יתר לצמד הזה (גם עכשיו וגם בביקורת שלך) שמחזקת את טענתו של יקי.
    במאמר מוסגר, אוסיף ואומר שאני מסכים עם כל מילה מהביקורת שיקי כתב לעיל ואפילו, לטעמי, הוא היה עדיין מידיי.
    לעצם הטענה המרכזית שלך.
    אין שום קשר (אבל באמת ממש שום קשר) בין העובדה שעל פוסטר של סרט, שהמקום בו מוגבל ובגלל זה כתובים עליו רק ציטוטים, לבין אתר ברשת שבו אתה יכול (וחייב מטבע הדברים) להניח את כל הביקורת כולה כחלק מאסטרטגיה שאמורה לגרום למשוטטים לשהות באתר כמה שיותר. אוחובסקי/פוקס לא היו הראשונים לעשות כן ועשו זאת לפניהם גם יוצרים ישראלים אחרים. זה בא לומר שהם לא ממש מקוריים.
    כמו אחרים לפניהם, הם הניחו באתר שלהם ביקורת שהם חשבו שהן משרתותת את הסרט שלהם והשמיטו אחרות.
    לא נוח לי לומר לך, שמעבר לפעילות השיגרתית הזו, הניסיון שלך להביא לפיתחם קרדיט שלפיו, מאחורי הפעילות המתבקשת הזו, היתה איזו שהיא כוונה מתוחכמת להפוך את הסרט ל”סרט לאנשים חושבים”, יותר מכוון לביקורת שאתה כתבת ופחות לתחכום שלהם.
    לא מכיר אותך ואת סביבתך אבל באזור שלי, דווקא “האנשים החושבים” (הולך אחריך בהגדרה למרות שלא סגור עליה ואפילו מוטרד ממנה) דווקא גיכחועל הסרט הזה ואילו “האנשים הפחות חושבים”, דווקא “קנו” אותו.
    אז בייננו עזוב אותך מקפיין אליטסיטי. וזו לא חוכמה גדולה לנחש לאיזו מפלגה הם הצביעו. ז”א מעבר למצבם ה”לא שיגרתי” שאיך שהוא מחייב אותם להצביע בעבור המפלגה הזו, הרי שאם תזרוק אבן על אנשי הקולנוע בארץ, בתשעים ותשע פסיק תשע אחוז, אתה תפגע במצביעי המפלגה הזו. זה בגלל שאיפה שהוא השתרשה במקומותנו התפיסה המוזרה שאם (תחזור להתחלה ולעניין הפילוסופי) אתה בשמאל אז ממלא אתה פטור מלהוכיח שאתה אדם חושב, אינטליגינטי, ליברל, חסיד חופש הדיבור ושאר מציאות, ואילו אם אתה בימין אתה אמור להוכיח שאתה לא חשוך. הרבה קולנוענים בארץ, שהם לא ממש חכמים, תופסים טרמפ על האבחנה הזו.

    רוה לסקופר: גלעד, אתה מייגע נורא. ואתה מבריח אנשים מהאתר שלי. אנא חדל.

  24. נירה 15 יוני 2006 ב - 9:53 קישור ישיר

    יאיר, אתה מסכיר לי את הילדים שלי…אני פשוט המומה מחוסר הבקורת העצמית שלך..אתה מדבר על עיתונאים לא טובים, שחלקם לא מצליבים מידע. אתה מזלזל בהם, מכה בהם, מתנשא עליהם – ומה איתך?. עד הבוקר ראיתי אצלך רשימה של 9 המשתתפים העלילתים בוולג’ין, והבוקר אני קוראת ב”גלריה” רשימה שהיא כמעט, אבל לא בדיוק, כמו זו שלך. אני נכנסת לפה, כדי לתת מבט שני, ואני מגלה ששינית, פשוט שמת קו על סרטו של איתי לב והוספת את הסרט של סבו. זו נראית לך עיתונות טובה?. הרי רק לפני שבוע סיפרת לנו שכשנכתב בהארץ ש”מישהו לרוץ איתו” הוא סרט ראשון של עודד דוידוף, זו “פאדיחה”. אבל הרי עיתונים, ואפילו אתרי אינטרנט לא יכולים פשוט, למחוק, ולשנות, כמו שאתה עושה תדיר… זה נראה לך הוגן לרדת על כל העיתונאים הצעירים, שעוד ילמדו אני מקווה, בשעה שאתה “המבוגר” עושה דברים שווים?. ואני מתנצלת אם הייתי חריפה מידי. שלך, נירה אסולין. (אימא של איתמר ונועה 🙂 )

    רוה לנירה: רק הפניית תשומת לב קטנה, כי נראה לי שהחמצת: בכל פעם שאני מעדכן פוסט במידע שלא היה בו קודם, אני מוסיף בראש הפוסט מתי נעשה העדכון האחרון. במקרה הזה, אתמול בלילה כשהגיעה אלי הרשימה הרשמית. כך שגם בראש הפוסט וגם ליד שם סרטו של איתי לב יש ציון זמן שמעדכן שהתיקון נעשה אחרי העלאת הפוסט המקורי. וכן, פספסתי סרט אחד. זה מספיק כדי שאוכל לציין את המקור שהעביר לי את הרשימה המקורית, בה 8 מתוך 9 הסרטים היתה נכונה כאמין למדי. “נו אקזיט” הוא סרט שטס לי מתחת לרדאר. הבעיה שלי, אם להדגיש שוב את הביקורת, אינה עם עיתונאים שמנסים לאתר מידע באופן עצמאי ומפספסים, או מציגים ספוקלציה שלבסוף לא מתממשת, אלא יותר עם אלה שלא מחפשים את העובדות בשטח, מחכים רק לקומוניקט היחצני כדי לפרסם ידיעה, וגם אז טועים. לדעתי עיתונאי המסקר את תחום הקולנוע, ורואה את התעשייה מבעבעת עם עצבים ומתח לקראת פרסום רשימות תחרויות וולג’ין, לא יכול לשבת בשקט ליד שולחנו ולחכות לקומוניקט, כי אז הוא לא מדווח על התעשייה שהוא מסקר, אלא רק מדביק פוסטרים בפרסום חוצות עבור פרנסיה.

  25. דן ברזל 15 יוני 2006 ב - 10:04 קישור ישיר

    סקופר גלעדי, הפוסל במומו פוסל.

    מניין לנו שאברהם אבינו לא נהג להצטלב? והתשובה: אברהם אבינו לא היה נוצרי? לא היה. מי שאינו נוצרי לא נוהג להצטלב? לא. מכאן מסקנה ברורה שאברהם אבינו לא נהג להצטלב.

    בטענה שלך גלומה הנחת יסוד שלפיה לא יתכן שאוחובסקי/פוקס יהגו רעיון שיווקי טוב. בדיוק כמוני, רק הפוך.

    בשורה התחתונה: לא נראה לי שאנחנו חלוקים באמת בשאלה מה הייתה כוונת הקמפיין (שאגב, לא בהכרח הם הגו. בשביל זה יש משרד פרסום, אתה יודע). הדיון הוא האם הוא הצליח. ופה אני דווקא מסכים איתך שהכוונות מאוד יפות על הנייר, אבל לא בהכרח עבדו בפועל.

    וכדאי להבהיר: אני לא זוקף לזכות פוקסוחובסקי שום קרדיט. את הביקורת שלי ב”עין הדג” אפשר לתמצת כ”אוחובסקי לא יודע לכתוב, פוקס לא יודע לביים, הסרט שטחי ובמשקל נוצה, אבל איכשהו התפלק להם שם משהו מעניין וחשוב לצפייה למרות כל המגרעות”. אני לא חושב שהסרט טוב כמו שהוא מעניין. כנ”ל לגבי יוצריו.

    (ולמרות זאת – “אפטר” של פוקס הוא סרט מדהים)

    רוה לדן: עכשיו אתה מייגע. שמא נשנע את השיחה הזאת הלאה?

  26. דן 15 יוני 2006 ב - 11:21 קישור ישיר

    בנוגע ל”נו אקזיט” – למה סרט שמיועד מראש לשדור טלויזיוני כמיני סדרה מועמד לצד סרטים אחרים שמיועדים לקולנוע? נכון שלא בטוח שהםיוקרנו בקולנוע בסופו של דבר, אבל בגדוללשם הם מכוונים – הם יצירה אחת ולא כזו שמחולקת לשני חלקים. אותו דבר אפשר כמובן להגיד על “מישהו לרוץ אתו”.
    מה קורה עם תחרות דרמות הטלויזיה השנתית? לא צריך להכניס סרט טלויזיה כמו “נו אקזיט” לשם?

  27. ברווז גומי 15 יוני 2006 ב - 16:14 קישור ישיר

    לדן.
    אוחובסקי הצביע עבודה. ככה הוא אמר לפחות.

  28. דן ברזל 16 יוני 2006 ב - 1:50 קישור ישיר

    דן לרוה: עכשיו *אתה* מבריח אנשים מהאתר שלך.

  29. יואב 17 יוני 2006 ב - 0:45 קישור ישיר

    לגבי “מכתבים מאמריקה”, ובכן- שם הסרט הוא – “מכתבים לאמריקה”, כך שאנא יש לדייק גם בקטנות. ואם בקטנות עסקינן – אז – יש לצפות שתלכו לראות אותו בעצמכם…לגבי השמועות, יש אכן אכזבה בשדה הזה, כי פשוט מעטים ראו אותו בגירסתו הסופית (ומי שראה לא שוכח במהרה)וזאת מן הטעם שעדיין עובדים עליו (גם ברגע זה). לשימחת אוהבי הסרט, הוא יצא לאור ויתן את צעקתו הראשונה בפסטיבל בירושלים. שיהיה במזל טוב.

  30. סקופר 17 יוני 2006 ב - 1:33 קישור ישיר

    ליואב

    אם כבר אתה מגיב כאן, הייתי מצפה לשמוע את עמדתך כמשתתף בהתייחס לכך שהסרט של דוידוב פותח את הפסטיבל ולא, למשל, “מכתבים לאמריקה” או “מאמריקה”.

    אתה נכנס לבלוג שבו “מלכלכים” עליכם מפי השמועה, ומה שיש לך לומר זה מכתבים לאמריקה ולא מאמריקה? ועוד להתנצל ולהסביר?
    אם מישהו היה צריך דוגמא לסימרטוט של היוצרים בארץ, זו דוגמא טובה.

  31. יואב 17 יוני 2006 ב - 1:58 קישור ישיר

    הסרט של דוידוב (ואני מקווה שהוא סרט טוב וראוי) פשוט לא נמצא בתחרות, בניגוד ל”מכתבים לאמריקה” שכן נמצא בתחרות. אפילו לא חשבנו על רעיון כזה כי ראינו את הסרט לא כהצגת ראווה אלא מוצג בבית הקולנוע בתנאי הקרנה נאותים וראויים (והציעו לנו להקרינו בחוץ). אין אני צריך לדבר בשיבחי הסרט. הסרט ידבר בזכות עצמו, ביחד עם רמי הוייברגר, יבגניה דודינה ועוד כמה מעמודי התווך של העשייה הקולנועית והתיאטרונית האיכותית בארץ, שלא לדבר על חנן פלד שזהו סרטו הראשון והאישי מאוד, הצלם – ולנטין בלונוגוב (כנפיים… וכו’), הארט דיירקטור – יעקב תורג’מן (אגפא…שחור…ועוד), רונה דורון (סוף העולם…ועוד עשרות סרטים) ועוד כמה שותפים נפלאים לדרך. יש לו את הקול שלו…ובזה אסיים את דברי.

  32. סקופר 17 יוני 2006 ב - 2:20 קישור ישיר

    ליואב.

    בכ”ז. הדעה המונחלת לבלוג הזה, על-ידי מי שהוא מבעליו, אומרת שסרט הפתיחה נבחר משום שהוא היה הטוב ביותר מבין אלה המשתתפים בפסטיבל ושהקרנת פתיחה יש לה ערך כספי (תהודה ציבורית) גבוהה מזו של פרס וולגין. אפשר להתווכח על ההנחה הזו, אבל אי אפשר לברוח מכך שזו הדעה הרווחת בציבור (לפחות בציבור הרשת), לא מטריד אתכם שאתם מצטיירים כ”ליגה בית”?

    רוה לגלעד: אתה מצטט דברים שלי שלא נאמרו. זה בלוג, הכל כתוב ושמור. אתה מוזמן לעשות קופי ופייסט לטענות שלי כלשונן. וכמה נעים לראות אותך מסכסך בין אנשים, על שטח פרטי שכבר נתבקשת לא להיכנס אליו. אני מבקש שוב: את טענותיך כלפי העבר במייל אלי ולכל מי שאתה רוצה בתעשיית הקולנוע. אבל לא כאן.

  33. יואב 17 יוני 2006 ב - 2:53 קישור ישיר

    השאלה שאתה מעלה היא שאלה רצינית ואין לדעתי אפשרות לענות עליה כלאחר היד. ובכל זאת מספר נקודות לחשיבה –
    1. מדבריך עולה כי באותה “ליגה א'” יש רק סרט אחד, וכל שאר הסרטים הנכתבים, מבויימים …מופקים, ע”י יוצרים מוכשרים, משוייכים מיידית ל”ליגה ב'”. האם זאת אינה ראייה שטחית, פופוליסטית המנסה להראות לנו תמיד את “הדבר הבא שיביא לנו את העניין, שיציל אותנו מהשעמום שיש ב..כל היצירה הקולנועית האחרת”? האם זה נראה לך כחובב קולנוע (אני יוצא מנקודת מוצא חיובית עליך) הגיוני? תואם את מיגוון היצירה האנושית?
    2. מי מחליט מה זה הטוב ביותר? למי? ואולי עמדו בפני המחליטים עוד אילו סרטים, שמראש ידעו שהם לא יהיו בתחרות (כך שאפשר היה לשבצם בהקרנת הפתיחה החגיגית), ובכל זאת לא בחרו בהם? האם אתה לרגע חושב שההחלטה היא אמנותית בלבד? האם אתה דיברת לרגע עם מקבלי ההחלטה? יש הסוברים כי מי שנכנס לתחרות וולג’ין הוא סרט ראוי, ואיש בעיניו ועל פי טעמו יחליט על רמת המידתיות. לא מעבר לכך. אין יומרה לדירוג מקדים.
    3. נקודה חיובית. המטרה (לדעתי ואני דיברת עם מקבלי ההחלטה) היא שהגיע הזמן לפרגן לסרט הישראלי ולתת לו את הבמה הראויה, כמו בשאר פסטיבלים בינלאומיים המקדמים לרוב את הסרטים המקומיים, ואינם מתבוננים במראה ורואים דמות פרובנציאלית. הכוונה היא לעמוד למול עצמנו בראש זקוף. יש יצירה ישראלית ויש קולנוע ישראלי טוב (שוב לא ראיתי את הסרט של דוידוב כך שאיני יכול לשפוט כלל). אך זאת האמירה. הסרט כמובן יקבל את תשומת הלב כפי שכל סרט פתיחה מקבל תשומת לב, אך אין אני חושב לרגע שהוא יאפיל על יצירות אחרות טובות, רק בגלל שהוא פתח את הפסטיבל (אלא אם יהיה מי שירצה כדי לזכות בכותרת פופוליסטית וזולה לבצע את המהלך הקוטבי והילדותי ש-רק ספר אחד שווה לקרוא, רק אוכל אחד לאכול, רק במכונית אחת לנהוג, רק ילד אחד לאהוב ורק סרט אחד לראות…שלא לדבר על הבלוקבסטר שכבר מזמן היו פושטים את הרגל,ואנחנו היינו מתים משעמום) בקיצור – הסרטים ידברו בכוחות עצמם. וככל שיהיו יותר סרטים טובים (דוברי עברית) כך ירווח לכולם.

  34. sco 17 יוני 2006 ב - 11:37 קישור ישיר

    לרווה..

    אתה עם עם המקורות שלך וההצלבות שלך. מזדמן לבלוג שלך “מקור ראשון” ואפשר לשמוע דברים מפי הסוס ואתה עסוק לך בעצמך, בסיכסוכים מדומים ובחסימות שלך.. בכל אופן, אם הזכרון שלך כ”כ קצר, או שאתה לא ממש יודע מה אתה אומר, אז הנה הציטוט כלשונו ותשווה.
    “אני חושב בדיוק ההפך: שהסרט שנבחר לפתיחה הוא הטוב ביותר (לפחות בעיני אנשי הסינמטק) מבין הסרטים שהם ראו. וממילא, קרנו של פרס וולגין בירידה – עכשיו שהקולנוע הישראלי הפך מבוקש בפסטיבלים בחו”ל – כך שההקרנה בפתיחת הפסטיבל היא מהלך נכון להחזיר את המפיקים”
    הלכתי אל עידן ביי

  35. רבידוששש 17 יוני 2006 ב - 12:51 קישור ישיר

    מה עם הסרט “גיבורים קטנים” של איתי לב?
    אני סתם מעוניינת לראות אותו…
    מתי הוא משודר??
    איפה??

    אף אחד לא עונה לי וכבר הסרט צולם לפני שנתיים!!!

  36. אורי 17 יוני 2006 ב - 15:58 קישור ישיר

    מה שבין השאר נראה מסקרן ב”מכתבים לאמריקה” הוא הקאסט – מלבד השחקנים הראשיים מעניין יהיה לראות את כוכבי הילדות דבלה גליקמן,אלי גורנשטיין וציפי מור על המסך הגדול

  37. הפינגווין 17 יוני 2006 ב - 19:49 קישור ישיר

    השחקן שהכי מעניין אותי ב”מכתבים לאמריקה” הוא רמי הויברגר בתפקיד שפשוט דורש מועמדות (לפחות על הנייר).

  38. הפינגווין 23 יוני 2006 ב - 21:10 קישור ישיר

    משהו שכדאי לקחת בחשבון בעניין פרסי אופיר.
    כדי שסרט יהיה כשיר להתמודד על אוסקר בקטגורית הסרט הזר, עליו לצאת להקרנות מסחריות במדינתו עד סוף ספטמבר השנה. מאחר והנציג הישראלי הוא הזוכה בפרס אופיר ובתנאי שבאקדמיה מודעים למגבלה הנ”ל, רק סרט שיצא בארץ במהלך שלושת החודשים הקרובים, יוכל לזכות ולייצג את ישראל. נכון לעכשיו, רק לארבעה סרטים ישראלים יש תאריך הפצה מספיק קרוב: “ריקוד מסוכן” ו”מלח הארץ” שלא נראים כמתמודדים רציניים מצד אחד ומנגד, “הבועה” ו”אביבה אהובתי” שלהם סיכוי טוב מאוד להיות מועמדים לפרס הסרט.

  39. אורי 23 יוני 2006 ב - 21:48 קישור ישיר

    “ימים קפואים” אמור לצאת באוגוסט
    וחוץ מזה הטקס באמצע ספטמבר כך שכל סרט שיזכה יוכל לצאת ישר למסכים ועדיין לעמוד בתנאי האקדמיה. “ההסדר” בזמנו זכה, והיציאה שלו לקולנוע הוקדמה בכמה שבועות כדי לנצל את מומנטום הזכייה. בשנה אחרת, מפיקי “בית”ר פרובנס” היו מוכנים למצב של הקדמת היציאה לקולנוע בחודש במקרה של זכייה, אך הסרט לא זכה.

  40. הפינגווין 23 יוני 2006 ב - 22:22 קישור ישיר

    בשנה שעברה, “איזה מקום נפלא” יצא שבועיים לאחר הטקס, אולם עוד לפני שנודעו התוצאות, הוא היה הסרט היחיד שבכורתו הוקדמה. תחת הסיכון להישמע נאיבי, אני חושד שלא מעט מידע דולף מהאקדמיה למפיצים, מה שיכול מאוד לסייע בסימון זוכים מראש.

    רוה לפינגווין: בהנחה ש”מישהו לרוץ איתו” אכן ייצא ב-6 ביולי, כפי שמתוכנן כרגע, וכך גם “אביבה אהובתי” (27 ביולי), ובהנחה שפרס אופיר יילך לאחד מהם, לא צריכה להיות בעיה עם חוקי האקדמיה האמריקאית.

  41. איתן 23 יוני 2006 ב - 23:09 קישור ישיר

    בנוגע לפרסי אופיר: יוצרי סרטים בישראל נוהגים להתחכם בעניין. את “מדורת השבט” ראיתי מספר חודשים לפני שהוא יצא לאקרנים. הוא הוצג, למשך שבועיים, בנצרת. זה היה בחודש אפריל.

  42. הפינגווין 23 יוני 2006 ב - 23:28 קישור ישיר

    יש לא מעט סרטים ישראלים שהוצגו למשך שבועיים בלבד ולא זכו בפרס אופיר. 😉

  43. לוקו 24 יוני 2006 ב - 1:08 קישור ישיר

    לפינגווין

    נראה לך ברצינות ש21 יוצרים לא מכירים את חוקי האוסקר ולא יודעים כיצד להתמודד איתם?? למרות שלא נראה שממש הבנת, איתן הסביר לך את הפתרון ללא בעיה שהעלת. מה שמפתיע זו התגובה של יאיר, שאמור להבין בהקרנות לא הקרנות לצורכי אוסקר. אין שום דליפה מחוגי האקדמיה לכיוון המפיצים. בשנה שבה כל הסרטים המיועדים לאקדמיה מוקרנים בפסטיבל ירושלים, הזוכה בפסטיבל ירושלים יזכה באקדמיה. זו עובדה ולא צריך להליף כלום. השנה זה אמור “כאילו” להיות שונה בגלל שלא כל סרטי הקדמיה משתתפים בפסטיבל ירושלים אבל, אם מסתכלים ברשימה, אפשר בשקט להמר שהזוכה בפסטיבל ירושלים יזכה גם בפרס אופיר ויצא אל האקרנים שבועיים קודם להכרזה ויציאה כזו אין לה ולא כלום עם האוסקר האמריקאי שלא משחק שום תפקיד לעניין היציאה.

  44. הפינגווין 24 יוני 2006 ב - 2:08 קישור ישיר

    לוקו,
    אני אמנע מלקבוע עד כמה חברי האקדמיה מכירים את כללי האוסקר לפרטיהם, כי ברצינות שאין לי מושג. מה שכן, ארבעה מחמשת המועמדים לאופיר בשנה שעברה, יצאו זמן מה לאחר הטקס. רק הזוכה “איזה מקום נפלא” קיבל תאריך הפצה שהוחלט לפני הטקס עצמו. אמנם היה ברור שמדובר בפייבוריט, אבל קשה לי להאמין שהמפיצים לא מקבלים טיפים פה ושם בכדי להכשיר את הזוכה לאוסקר. למה לא כל עשרים הסרטים ברשימה מקבלים תאריך הפצה לפני ספטמבר?

  45. הפינגווין 24 יוני 2006 ב - 11:28 קישור ישיר

    לוקו,
    קודם כל, אין צורך בטון הזה.

    חוץ מזה, לא רלוונטי האם המשתתפים יודעים את תקנון האוסקר (לכן התיחסתי מלחתחילה רק למצביעים) מאחר ולא הם קובעים את תאריכי ההפצה. נראה לי סביר להניח שאם סרט לא יוצא לאקרנים לפני טקס פרסי אופיר, ניתן להבין מכך שאין למפיצים אמון בסיכויי הזכיה שלו. כמו שבאמריקה, סרטים שיוצאים לקראת האוסקר נחשבים לבעלי סיכוי טוב יותר למועמדות (אף על פי ששם כל המועמדים חייבים לצאת לפני הטקס).
    המפיצים לא בוחרים באקראי איזה סרט להקרין במהלך הקיץ הקרוב ואיזה לדחות לשנה הבאה, אלא מתוך שיקולים מסחריים. לא הגיוני להניח שנותנים להם רמזים, בדיוק כמו שיאיר מציג לפנינו את ההשערות שלו כאן?

    רוה לפינגווין: לטון הזה קוראים גלעד והוא כבר לא איתנו.
    רוה לגלעד: שמע, זה נורא מחמיא שאתה פשוט לא יכול שלא להיכנס לאתר הזה ולעבוד לא מעט על עקיפת מנגנוני החסימה כדי לפרסם תגובה. ואני, שוב, מביע תקווה שלפחות אתה גם מקפיד ללחוץ מדי פעם על הלינקים לפרסומות של גוגל, שמאמציך לפחות יישאו פרי עבורי. אבל אני שוב אומר: אתה מציג את עצמך כמי שמכיר את התעשייה מבפנים, או הכרת בעבר. כדי להפוך למגיב יקר ולא לטרול מעצבן, אנא שתף אותנו במידע שיש ברשותך. אל תבוא ותשמיץ את הכותבים כאן, אלא תן את מה שאתה יודע. שמעת על סרט שהופץ השנה בעפולה כדי שיהיה זכאי להיכלל ברשימת המועמדים לאוסקר מבלי לצאת להפצה רחבה בארץ לפני החגים? ספר. אם אתה לא יודע, או אם אתה רק רוצה לשבת בבית ולהעביר מסרים בנוסח “אני יודע ואתם לא”, פשוט סתום את הפה.

  46. אורי 24 יוני 2006 ב - 15:04 קישור ישיר

    סתם שאלה: הסרט היחיד התחרות אופיר של שנה שעברה שעדיין לא יצא לקולנוע [או בכלל] הוא “ג’אנם ג’אנם” של חיים בוזגלו. מישהו יודע מה קורה איתו?

    אני זוכר בשעתו ש”מדורת השבט” הוקרן באפריל באיזה בית קולנוע בחשאיות גמורה. אני משער שאלו סתם היו הקרנות ניסיון. אם אני זוכר נכון הוא לא היה הסרט הישראלי היחיד שהוקרן בהתחלה בצורה המשונה הזאת.

  47. לוקו 24 יוני 2006 ב - 15:05 קישור ישיר

    לפינגווין

    קצת איבדתי אותך בדרך. בכל אופן.

    ביחס לאוסקר, כל המשתתפים יודעים את השטיק של הקרנות בעפולה, מטולה, ראש פינה וכיוצ”ב עניין שפותר אותם מתקנון האקדמיה וממלא הופך את ההתייחסות להשתתפות בטקס האוסקר לשיקול לא רולוונטי לענייני הפצה בארץ.

    בהפוך למה שאתה חושב, משתתף שמאמין שיש לו סיכויי לזכות בפרס אופיר, יעדיף לצאת אל המסכים לאחר הזכיה, או אם הוא ממש משוכנע בזכייתו, בסמוך מאוד לזכייה ולא לפניה. הסיבה פשוטה. לא להפסיד את מקפצת השווק שמתקיימת בזכיה.
    אם תבדוק אחורה את זוכי פרס אופיר, תראה שכך נהגו הכל.
    סרט שמקדים לצאת אל המסכים (כמו למשל הבועה), אתה יכול להיות בטוח שיוצריו לא מאמינים שיש להם סיכויי לזכות בפרס. לשם הדוגמא. רא’ מקרי “סוף העולם שמאלה” ו”ללכת על המים”.

  48. הפינגווין 28 יוני 2006 ב - 14:36 קישור ישיר

    כנראה ש”מלך של קבצנים” לא יתחרה על פרס וולג’ין משיקולים מסחריים.
    http://e.walla.co.il/?w=/6/931458

    רוה לפינגווין: אכן. הזכרתי את זה בפוסט שכתבתי ברביעי בבוקר שמסיבות של טעות אנוש לא עלה עד רגע זה (חמישע, 1:30 בלילה)

  49. אורי 30 יוני 2006 ב - 15:31 קישור ישיר

    המתמידים של השנה:
    מלחין – יונתן בר גיורא [“מלח הארץ”, “אביבה אהובתי” וגם “גיבורים קטנים” שלא מתחרה אך הופק השנה]

    צלם – ולנטין בולנוגוב המצוין [“הדברים שמאחורי השמש”, “מכתבים לאמריקה” ו”לרקוד”]

    שחקן שמגיח רק לכמה סצינות – ציון ברוך [“אביבה אהובתי”, “סרט חתונה”, “הבועה” וגם “גיבורים קטנים”]

  50. הפינגווין 30 יוני 2006 ב - 17:41 קישור ישיר

    מעניין מה יצא אם יקחו את כל הסצנות שציון ברוך משתתף בהן השנה ויערכו אותן לסרט אחד.

  51. הפינגווין 1 יולי 2006 ב - 22:00 קישור ישיר

    משהו חצי קשור:
    באקדמיה של הגדולים החליטו לערוך שינוי בדרך בחירת המועמדים לאוסקר לסרט הזר. לפי השיטה החדשה, אם הבנתי נכון, יבחרו 9 סרטים ל-shortlist מבין כל אלה שיוגשו לאקדמיה. לאחר מכן, יצפו בהם עשרה חברי אקדמיה שיבחרו באקראי בניו יורק ועשרה בלוס אנג’לס ויבחרו את חמשת המועמדים הסופיים. ההקרנות יערכו בשתי הערים במקביל, בכדי לאפשר למצביעים מהחוף המזרחי להשתתף מבלי לעבור את הטרדה של נסיעה לקליפורניה להקרנה המרוכזת, כפי שהיה נהוג עד עכשיו.
    שינוי נוסף בחוקה מאפשר לשלוח סרט בכל שפה שאינה אנגלית ולא רק בלשון רשמית של ארץ המוצא (הסעיף שהפיל את Private האיטלקי ואת “מחבואים” של האנקה). כמו כן, יתקבלו רק סרטים שיש להם ארץ מוצא אחת ברורה. כלומר, אם התיקון הזה היה נעשה שנה קודם לכן, “חג שמח” לא היה כשיר ויתכן שגם “גן עדן עכשיו” היה נתקל בבעיות.

  52. הפינגווין 2 יולי 2006 ב - 1:40 קישור ישיר

    טוב, לפי וואלה מדובר בשלושים (לא עשרים) חברי אקדמיה שיקבעו את חמשת המועמדים הסופיים. אני עדיין בספק אם הדבר יביא להבדל רציני מבחינת הסיכוי של סרטים פחות מוכרים.

  53. braien 8 יולי 2006 ב - 10:51 קישור ישיר

    מה זה משנה למה ואיך הסרט צולם.
    סרט טוב זה סרט טוב.
    הייתי בהקרנה של מישהו לרוץ איתו ביום חמישי בבריכת הסולטן, הקהל נהנה, צחק, מחה כמה פעמים כפיים תוך כדי הקרנה, אמנם גפ קפא מקור.
    זה סרט קולנועי, זורם ומהנה.
    צחי גראדד עושה תפקיד ניפלא.

  54. Ferry pour la Grece 28 ינואר 2011 ב - 0:33 קישור ישיר

    Thanks man. That is fun hearing


השאירו תגובה