הוואלס של וולס
ג'פרי וולס ראה את "ואלס עם בשיר" בטורונטו ואמנם הזכיר אותו בבלוגו רק בחטף, אבל השתמע שהוא לא ממש התפעל מהסרט. אבל בסוף השבוע האחרון, כשהוא העלה את "בלון האוסקר" השנתי שלו – רשימה ספקולטיבית של מועמדים אפשריים והמובילים במירוץ המתעדכנת באופן שוטף עד הכרזת המועמדויות – "ואלס עם בשיר" מופיע כמועמד אפשרי גם בקטגוריית הסרט הזר (לצד "בין הקירות" הצרפתי ו"קפטן אבו ראאד" הירדני) וגם בקטגוריית סרט האנימציה (בין "וול-E" ו"קונג פו פנדה"). מה שאומר שהבאז כבר חזק לצידו. אן תומפסון דיווחה אחרי טורונטו שסוני פיקצ'רס קלאסיקס, שמפיצים את הסרט בארצות הברית, ינסו לדחוף את "ואלס עם בשיר" גם לקטגוריית הסרט הזר, גם לקטגוריית סרט האנימציה וגם לקטגוריית סרט התעודה. שלושתן קטגוריות שהמועמדויות להן נבחרות על ידי ועדות של מומחים.
רשימת נציגי המדינות לאוסקר הזר תיסגר ביום שלישי, 1.10. בינתיים יש לישראל מתחרים מירדן ("קפטן אבו ראאד" המקסים שהוקרן בפסטיבל ירושלים ואני מאמין שסיכוייו לזכות במועמדות טובים מאוד) ומהרשות הפלסטינית ("מלח הים").
ראיתי אתמול את ואלס עם בשיר, ולמרות שהורשמתי מהמון דברים אני חושב שזה לא ממש סרט. ואם זה כן סרט אז התסריט שלו בעייתי עד כדי לא ראוי להפקה. אני מבין שאני נמצא בדעת מיעוט מוחלטת, אבל פשוט לא הבנתי מה רוצים ממני. היו קטעים מאוד חזקים והאנימציה הייתה טובה, אבל לא היה שום קו נרטיבי ברור בין המערכה הראשונה לשלישית וזה גרם לי להרגיש מרומה. נותרתי בלי התרה, ולמרות שהעוצמות הטבעיות של הסרט, מעצם טבעו שמראה טבח ומלחמה, היו חזקות עדיין לא הייתי מסופק.
מעבר לכך, אני חושב שמדובר במוניפולציה קולנועית מהסוג הזול ביותר, ואני בעיקר מתכוון לסוף הסרט.
אני מסכימה עם אסף.
לצערי לא נקבל השנה שום מועמדות.
יש קונצנזוס שהקולנוע הישראלי בפריחה עולמית.
באקסטזה קלה של התלהבות
בצפייה באיים אבודים וואלס עם בשיר, הרי מקומדית נעורים רומנטית
המפליגה למלודרמה על קו השבר של תרבות השכול באיים
ועד למסת אנימצית הדוקו-פיקשן החדשנית בבשיר
ההופכת לקינת נהי על בעקבות הזכרון האבוד של האסקפיזם,
תוך כדי חשיפת המיכניזם של ההתקרנפות הישראלית.
ואלס, בשבילי, הוא המסטרפיס הישראלי הראשון המציב רף ברמה
של הקולנוע העולמי.
מסתבר שקולנוע רלוונטי עובד על מנגנון פרוק ודה קונסטרוקציה של אתוסים.
עברתי על השמות ב"בלון האוסקרים". לדעתי זה עדיין קצת מוקדם מדי. רוב השמות עדיין לא נחשפו, וקשה לדעת אילו סרטים יגיעו אל קו הגמר. אבל אני שמח ש"ואלס" נמצא שם. חד וחלק, הסרט הכי טוב שראיתי השנה (זה, ו"סינקדוכה", אבל זה כבר סיפור אחר).
עושה רושם שג'ף וולס מאוד אהב את "לאהוב אותך מאז". ראיתי את הסרט אתמול. אכן סרט יפהפה, שמציג כשרון בימוי חדש ומרשים, אבל הצפייה שלי עברה לא בלי הסתייגויות : ראשית, לפני כשבוע הועלתה פה האפשרות שהפצת הסרט הוקדמה בגלל הרעש התקשורתי סביב פרשת רוז. לאורך הצפיה בסרט חשבתי עד כמה, אם בכלל, אני יכול לפתח סימפטיה כלפי הדמות הזו. הפתרון שנמצא בסוף התסריט הוא קצת מתחמק. אמנם יש ויכוח מתמשך האם במצב כזה מותר וצריך להרוג, אבל יש לפחות הבנה של המצב. אין שום דמיון לסיפור של רוז, וראיתי בכך קצת התחמקות מדיון בנפש של רוצח.
שנית, קריסטין סקוט-תומס. עושה רושם שג'פרי וולס מאוד התרשם ממנה עד כדי הכנסתה לרשימת המועמדויות לשחקנית הראשית. אני לא מסכים. לכאורה, היא עושה את הכל נכון. היא מתעצבנת כשצריך, היא רגועה כשנדרש. אפילו האינטונציה בקולה מדויקת. אבל משהו בדרך שבה היא עובדת עם הגוף שלה מפריע לי. לשם השוואה, אני זוכר שמאוד התרשמתי מסנדרין בונייר ב"זרים אינטימיים" של פטריס לקונט. בתחילת הסרט, היא התנהלה במרחב כאילו הגוף שלה שוקל למעלה ממאה ק"ג, ואילו בסוף הסרט היא כאילו השילה מעצמה הרבה מאוד משקל, והיתה קלילה ושמחה. סקוט-תומס מתרכזת בלהיראות קודרת, אבל גופה קליל לכל אורך הדרך. משהו שם הרגיש לי לא נכון, כאילו הכל נאמר מן השפה ולחוץ, וכתוצאה מכך, לא אמיתי.
אלזה זילברסטין נותנת קונטרה טובה, ולא יותר מכך, אבל עיקר העניין בסרט הוא הבימוי והצילום היפהפיים, וההישענות על תרבות צרפתית קיימת (רוהמר מוזכר באחת הסצינות היותר טובות). זהו קולנוע השואב מהטוב ביותר בהיסטוריה הקולנועית הקיימת בכדי ליצור סרט עדין, אנושי, חם ומרגש – למרות הליהוק הבעייתי לטעמי, ולמרות שאולי היתה כאן בריחה תסריטאית מדיון אמיתי בסליחה לרוצחים.
ובנוסף ראיתי אתמול סרט צרפתי נוסף – "כמו גדולים" הדוקומנטרי המוצג בקולנוע דיזינגוף. על הסרט עצמו אין הרבה מה להגיד – הוא חמוד מאוד, אבל חסר פואנטה. על ההקרנה עצמה – זה כמעט פשע. ניחא שזו הקרנת DVD. אבל המקרן לא מכויל, התמונה כהה ובאיכות איומה. אצלי בבית יש איכות יותר טובה של תמונה. אני לא חוזר לשם יותר.
לדעתי "ואלס עם באשיר" יפתיע, הוא יגיע למועמדות הסרט הזר, וגם בקטגוריית האנימציה, וזה יהיה ניצחון גדול לקולנוע הישראלי. "קפטן אבו רעיד" יש לו סיכוי רק בגלל שהוא הסרט הירדני הראשון מאז כמה עשורים, אבל הסרט לא מספיק טוב, הוא סרט קלישאתי ומשומש, אבל לך תדע, האמריקאים והטעם שלהם.
אגב ההצלחה של הקולנוע הישראלי, בפסטיבל סאן סבסטיאן שננעל השבוע זכה "עץ הלימון" בפרס הסרט האירופאי ובמסגרת תחרות סרטי הסטודנטים היתה התלהבות מאוד גדולה משני הסרטים שהוקרנו: "המנון" (סם שפיגל) ו"זהר" (אוניברסיטת תל אביב)
"זהר" היה מבין חמשת הסרטים שעלו לגמר ו"המנון" זכה במקום השני.
זה הגיוני שרוברט דאוני ג'וניור לגמרי יהיה מועמד השנה לאוסקר, אבל על רעם טרופי? באמת? שלא תבינו אותי לא נכון, הוא עשה שם עבודה מעולה, אבל זה כל כך לא סרט שאפשר להגיד שהוא מועמד לאוסקר. עם כבר אז שיהיה מועמד על 'הסולואיסט'.
אם כבר הוזכר פה "הסולואיסט" אז ראיתי את הטריילר האיום ונורא שלו ואין לי שום רצון לראות את הסרט עצמו. לפי הבנתי מדובר בשיעמום נוראי שכל מטרתו היא להביא מועמדיות לאוסקר לשני כוכביו. אני הייתי נותן מועמדות לדאוני על "איירון מן".
ואלס עם באשיר לא יכול להיות מועמד לאוסקר בתחום הסרט התיעודי בגלל שיש שם שני שחקנים המשחקים דמויות אמיתיות.לפי חוקי האקדמיה האמריקנית הוא לא יכול להיות מועמד בתחום הזה. לגבי סרט זר וסרט אנימציה הוא עומד בחוקים
לפי וולס הית' לדג'ר בקטגוריית שחקן המשנה.
לי אישית לא ברור למה. אבל שיהיה.
אני מסכים עם דניאל, וגם ארי פולמן מסכים איתו. במפגש שהיה לאחרונה איתו הוא הסביר שלפי הקרטריונים של האקדמיה האמריקאית וואלס עם באשיר לא כשיר להיות מועמד לסרט התיעודי.
לא נורא.