30 יוני 2013 | 09:30 ~ 6 תגובות | תגובות פייסבוק

טיזרים על הכוונת

מתוך “נימפומנית” של לארס פון טרייר

 

בפנים: הצצה ראשונה לסרט החדש של לארס פון טרייר # הפיקסיז לצפייה ישירה # הסרטים הכי טובים של השנה בפסטיבל ירושלים # הסרט הישראלי הראשון שמביא מאה אלף צופים השנה # ועוד…

אם לא הייתם בסינמטק בלילה הלבן, החמצתם את הקרנת סרטיו של אורי זהר ואת ההקדמה שנשא שם רנן שור, מי שהיה עוזר הבמאי שלו ב”הצילו את המציל”. אבל אל דאגה, “סינמסקופ” מגיע לישועה: הסרט הקצר של שור, “חתונה בירושלים”, והטקסט שהוא אמר בסינמטק לפני הקרנת “מציצים”, “עיניים גדולות” ו”הצילו את המציל”, נמצאים כאן.

===============

החצי הראשון של שנת 2013 מגיע היום לסיומו, וזה משמש לאנשי “אינדי-ווייר” תירוץ כדי לפנות למבקרים ברחבי העולם ולשאול אותם מה היו הסרטים הטובים שהם ראו עד כה השנה. המשאל הוא לפי לוח השנה הקולנועי האמריקאי, ואכן חלק מהסרטים שהופצו שם עדיין לא ראינו כאן (וחלק מהסרטים שהופצו כאן, עדיין לא ראיתי). ובכל זאת, מילאתי את טופס הבחירה שלי, עם “המקום מאחורי היער”, “גטסבי הגדול” ו”לפני חצות” בתור הבחירות הראשונות שלי. הנה טופס הבחירה שלי. והנה הסקר הסופי: “לפני חצות” של ריצ’רד לינקלייטר (שיגיע כאורח פסטיבל ירושלים בשבוע הבא), במקום הראשון. ואחריו: “Upstream Color” של וויין קארות ו”ספרינג ברייקרס”. “למלא את החלל” במקום ה-25, “שומרי הסף” במקום ה-43.

מה שמעניין הוא שחלק לא קטן מסרטי הרשימה הזאת הוצג בארץ, בהקרנות מסחריות או בפסטיבלים בשנה האחרונה. כמה מהם מתוכננים לצאת בישראל בקרוב. ותשעה מהם יוקרנו בשבוע הבא בפסטיבל ירושלים: “לפני חצות” (מקום ראשון), “Upstream Color” (שני), “פרנסס הא” (4), “לוויתן” (7), “אל הפלא” (12), “הפיגוע” (23), “לורה” (24), “שלגיה” (28), “קיסר חייב למות” (34).

=================

אפרופו, “אינדי-ווייר”: בעל הבית של אתר הקולנוע הזה בשנים האחרונות הוא אתר הסטרימינג SnagFilms, שהתחיל כאתר סינמטקי להקרנת סרטים תיעודיים בעיקר, וכעת הושק מחדש, עוצב מחדש והוא מנסה להרחיב את הרפרטואר שלו. חלק ניכר מהסרטים ניתן לצפייה חינם, וסרטי תעודה הם עדיין המקום בו הוא חזק במיוחד. הנה, לשם המחשה, הלינק לצפייה ב”רועש-שקט-רועש”, הסרט התיעודי על הפיקסיז.

================

הצצה מהירה אל הקופות: קטסטרופה. “וושינגטון על הכוונת” מתחיל להסתמן  כאחד הפלופים הגדולים באמריקה, ובאופן מדהים המצב בישראל מסונכרן לחלוטין למה שקורה שם. אחרי שיותר מ-200 אלף צופים הלכו לראות את “המטרה: הבית הלבן”, שהיה הסרט הכי נצפה בישראל במשך שבועות רבים, אף אחד כבר לא רצה לראות את “וושינגטון על הכוונת”. ברשימת שוברי הקופות של סינמה סיטי וגלובוס מקס הסרט הזה בכלל לא קיים. רק ביס פלאנט הוא עובד. מבין הסרטים החדשים, רק “בית ספר למפלצות” הצליח להביא קהל.

ויש גם בשורות נאות לקולנוע הישראלי. ביום שישי פורסמה מודעה שכבר 100,000 צופים ראו את “פלאות” (כתוב ש-100,000 ראו ונהנו. אז הם בטח לא ספרו את אמא שלי, שראתה אבל לא נהנתה. אני רק אומר, כי ניסוחי המודעות בארץ מעצבן אותי. תנו מידע וזהו). למען האמת, לפי החישובים שלי, רק אתמול נחצה קו מאה אלף הצופים. קרוב מספיק, אני מניח.

==============

לארס פון-טרייר מספק הצצה ראשונה לאחת הסצינות מתוך סרטו הבא, “נימפומנית”. המילה “טיזר” מעולם לא היתה מתאימה יותר:

 

השוט הראשון, שעליו מופיעה הכותרת, הוא כמובן הומאז’ לשוט הראשון של “סולאריס” של טרקובסקי.

==================

התחלנו עם רנן שור, ואיתו גם נסיים. במהלך פסטיבל סרטי הסטודנטים העלו בוויינט פרויקט מושקע ומצוין, המציג את סרטי הגמר של כמה קולנוענים בכירים. יש שם את “אפטר” של רנן שור מ-1976 ואת “אפטר” של איתן פוקס מ-1990. ואת “סרט קצר” של רני בלייר, עם דנה מודן בתפקיד הראשי, המוזיקה של ברי סחרוף והצילום של ארי פולמן. ואת “עם חוקים” של דובר קוסאשווילי. מומלץ.

נושאים: בשוטף

6 תגובות ל - “טיזרים על הכוונת”

  1. קמרלינג 30 יוני 2013 ב - 15:31 קישור ישיר

    “וושינגטון” זה צדק פואטי. סרט כה, כה נורא. שיא השיאים הוא מקרה מופלא של תסריטאות איומה לפי הספר: במערכה האחרונה יש ילדה בת 11 שעוצרת מתקפה של טייסת שלמה באמצעות ניפוף בדגל, אז כבר במערכה הראשונה אנחנו למדים שיש לה ניסיון קודם בניפוף דגלים. לא, כי אחרת זה לא יהיה אמין

    • ד. 1 יולי 2013 ב - 6:37 קישור ישיר

      אבל לא בטוח ש”המטרה: הבית הלבן” כזה טוב יותר מ”וושינגטון”.
      מה קורה לקהל בישראל לעזאזל ? שהמטרה הדבילית הזו כל כך נצפית..?

      לדעתי זה כי גם אין להם מקורות להמלצות טובות יותר.. (עם כל זה שסתיו, קליין, רוה ושביט מצוינים, כן ? כנראה לא מספיק מנסים המלצות שלהם\ אתר שלי, בניק לינק פה) …אז.. עבור הקהל הרחב יותר…

      יש גם דברים מעניינים + עם הנאה גדולה עבור רבים, ונמנה:
      סטארטרק החדש (אני אהבתי ת’קודם בסך הכל), האשליה, פלאות, גטסבי, איירון מאן 3, הקריאה ותופעות לוואי המעט ישנים (שאני ראיתי ואהבתי),
      ‘חשבון משותף’ ו’מת עליה’ ככל הידוע לי רק באינטרנט (תרגומים וטורנטים, יו נואו דה דריל),
      המקום בתוך היער טיפה מקשה על הצפיה, אבל עשוי מצוין ונוגע.

      איש הפלדה, ב”יס למפלצות, אייסמן, הפרש הבודד- עוד ארבעה סרטים שאולי אינם מציגים תפארת חדשה של סיפורים, אבל כנראה עדיפים על
      חרטוטים מסחריים לגמרי כמו מהיר ועצבני 78, וושינגטון והבית הלבן וכו’.

  2. עמית איצקר 30 יוני 2013 ב - 17:50 קישור ישיר

    אפרופו פיקסיז, בסוף השבוע עלה לרשת השיר החדש שלהם, ראשון מזה 9 שנים שמלווה בקליפ ראשון מזה 22 שנה (נראה לי). שיר דיי טוב
    http://www.youtube.com/watch?v=lGdSYPh5_BI

  3. איתן 30 יוני 2013 ב - 18:03 קישור ישיר

    upstream color
    סרט למיטיבי דרך מאוד מאוד. סרט שיעצבן רבים (כולל אותי). סרט שיוציא הרבה אנשים מהאולם הרבה לפני שהוא נגמר.
    סוג של גודאר אמריקאי. לא קומונקטיבי. הולך נגד הקהל במקום איתו.
    אזהרה לבאי פסטיבל ירושלים: רק אם אתם ממש מוכנים לדיון על קולנוע, רק אז תקנו כרטיס לסרט הזה. וגם אז לא בטוח שתהנו.

    • ד. 30 יוני 2013 ב - 21:33 קישור ישיר

      נשאלת השאלה גם- האם כל סרט שמנסה ללכת בגח נגד אלמנט ההנאה של הקהל,
      האם זה בהכרח אומנות ? לא יודע.
      לדעתי שני הצדדים גרועים באותה מידה, סרט שמנסה בכח להתחבב על הקהל

      (מה שהרס מיליוני יצירות, במוזיקה גם, נמנה את “מחוברים לחיים” הצרפתי,
      כל סדרת מהיר ועצבני, זה שרבים אהבו, אמור להזיז לנו נאדה, גם רבים בצפון אמריקה מאזינים לסלין דיון על בסיס יומי)

      וגם סרט שמנסה בכח להקשות על הקהל ולהיות מוחמא בעיתונות- מציק לי לנשמה.

      סרט צריך להיות מבוסס על סיפור מעניין ואיך להביאו לקהל בעניין, ותו לא.

  4. ענבל 3 יולי 2013 ב - 1:13 קישור ישיר

    שיין קארות, לא וויין. ורק מהתגובות ששמעתי/קראתי עד כה נראה לי שהעובדה שהסרט שלו בכלל נכנס לרשימה היא ההוכחה הסופית ששקלול מבקרים הוא אחת הדרכים הגרועות לחזות את טעם הקהל.


השאירו תגובה