מתוך "נעורי איוון". במאי: אנדריי טרקובסקי. צלם: ואדים יוסוב

מהפייסבוק של הצלם גיורא ביח למדתי אתמול שהצלם הרוסי ואדים יוסוב הלך לעולמו השבוע. הוא היה בן 84. יוסוב מוכר לחובבי הקולנוע בתור מי שצילם לאנדריי טרקובסקי את סרט הגמר שלו בבית הספר לקולנוע במוסקבה, "המכבש והכינור", ואז את שלושת סרטיו הראשונים: "נעורי איוון" מ-1962, "אנדריי רובלב" מ-1966 ו"סולאריס" מ-1972. על הסט של "סולאריס" הם הסתכסכו (רואים את זה בתוצאה הסופית), ואת שני סרטיו הבאים צילם גיאורגי ררברג. מבין ארבעת הצלמים איתם עבד טרקובסקי בשבעת סרטיו, נותר רק ג'וזפה לנצ'י בחיים, מי שצילם את "נוסטלגיה" באיטליה ב-1983 (ואז עבד צמוד עם האחים טאוויאני). גם ררברג וגם סוון ניקוויסט (שצילם את "הקורבן") כבר הלכו לעולמם.

לכבודו של ואדים יוסוב, ולזכרו, ליקטתי כמה פריימים מתוך הסרטים שצילם לטרקובסקי:

"נעורי איוון" (1962):

"אנדריי רובלב" (1966):

(כך, עם אווזים לבנים, צילם טרקובסקי את סצינת הטבח הגדולה בעיר ולדימיר. "אנדריי רובלב" מלא שוטים מרהיבים של מעוף, שלא תמיד ברור איך הם נעשו ב-1966).

צמחיה בתוך מים. גרסת השחור לבן.

"סולאריס" (1972):

צמחיה בתוך מים. גרסת הצבע.

"סולאריס" מכיל, באופן משמעותי, פחות רגעי מופת של צילום. יש בו תפאורה עצומת מידות, ולא מעט אפקטים מעניינים לתקופה, אבל תנועות המצלמה והריבוי בזומים הופכים את הצילום בסרט הזה לפחות מרהיב מכל מה שבא לפניו ואחריו. טרקובסקי ויוסוב רבו על כך רבות במהלך הצילומים. ובכל זאת, יש בסרט כמה וכמה רגעים שטרקובסקי יחזור אליהם שוב ושוב בסרטיו הבאים. כמו למשל, האשה המרחפת, שתחזור גם ב"נוסטלגיה" וב"הקורבן"…

…או הקומפוזיציה הזאת – אדם מהגב – שכל "סטאלקר" תהיה מבוססת עליה.

…או ההעמדה הזאת, שתגיע לשיא בפינאלה של "הקורבן".

=================

הגדולה האמיתית של טרקובסקי בעבודה עם צלמיו אינה דווקא בפריים הבודד, מרשים ככל שיהיה, אלא בשוט. באופן שבו קומפוזיציה משתנה לאורך זמן. הנה, מתוך ערוץ הווידיאו של קרייטיריון, סצינה נפלאה מתוך "נעורי איוון" שהיא פשוט תרגיל לוקיישן מושלם:

ציוץ