29 אוגוסט 2013 | 14:29 ~ 4 תגובות | תגובות פייסבוק

פרסי אופיר 2013: סינדרום ההצבעה העקומה

בעודי מקבל ואוסף ומחשב ומשקלל את תוצאות מדגם האקדמיה שלי, שיתפרסם היום או מחר, נקלעתי בלי כוונה לליבו של מחקר סוציולוגי מרתק, ומייאש מאין כמוהו, על דפוסי ההצבעה של חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע. אני תמיד חשבתי שלהצביע לסרט הטוב ביותר בכל קטגוריה זה די פשוט: עוברים על רשימת המועמדים ובוחרים מי (לטעמי) היה הכי טוב, במצב של שיוויון אולי אפשר להוסיף שיקול של “למי מגיע יותר”, ובוחרים. לתומי חשבתי שאלה בחירות לפי הצטיינות. ובכן, יתכן שטעיתי. מצד שני, כמו רבים גם אני השתוממתי איך זה יכול להיות ש”מי מפחד מהזאב הרע”, “הנוער” ו”מקום בגן עדן” לא קיבלו מועמדות לפרס הסרט. ובכן, נדמה לי שקיבלתי תשובה.

מספר לי חבר אקדמיה א’, אחד הוותיקים, המוערכים ומעוטרי הפרסים מבין אנשי הקולנוע בארץ שהוא תכנן להצביע ל”מקום בגן עדן” כסרט הזוכה בסיבוב ההצבעה השני. אבל בסיבוב הראשון הוא הרגיש מחויב להצביע לסרט של חבר שלו, והניח ש”מקום בגן עדן” כבר יסתדר בלעדיו. ולבסוף, לא הסרט ההוא ולא הסרט הזה הגיעו לחמישיית הגמר.

מספר לי חבר אקדמיה ב’ שהוא אף פעם לא מצביע לסרט שנחשב למוביל במירוץ. הוא מבין למי יש את הבאזז הכי גדול ומצביע למישהו אחר. למה? “אני רוצה למחוק להם את החיוך מהפרצוף”.

חבר אקדמיה ג’ שיתף אותי בבחירותיו. זה היה מאלף. כמו לראות שחקן שח בפעולה. כמעט ולא היתה קטגוריה אחת שבה הוא הצביע לפי הסרט שהוא הכי רצה שייזכה, אלא על פי סבך שיקולים וחישובים מה יהיה הסרט שהצבעתו לו תזיק הכי הרבה למוביל באותה קטגוריה. הצבעה שלמה שהולכת לחלוטין נגד כל הזרם. כל מה שפייבוריט, הוא הצביע נגדו.

חבר אקדמיה נוסף סיפר לי שחברי אקדמיה אחרים אמר לו “לסרטים של המפיץ ההוא, אני לא אצביע בחיים”. נדמה לי שברור לנו מי אותו מפיץ בו דובר. אבל זו כבר עדות שמיעה, לכן היא פחות תקפה.

יכול להיות שאלה ארבעה מקרים מבודדים ויוצאי דופן. ויכול להיות שלא. התוצאות בתחרות פרסי אופיר כל כך משונות (השנה במיוחד, אבל זה כבר כמה שנים ככה), שפתאום למצוא את הלך המחשבה הפתלתל מאחורי כל פתק בקלפי קצת עוזר לפענח את התמונה הזאת. לרגע נדמה היה לי שבפרסי אופיר זוכה הסרט שחברי האקדמיה הכי פחות אהבו, סתם כדי לדפוק את האחרים, “למחוק להם את החיוך מהפרצוף”, או להתנקם במפיץ מסוים, או סתם, כדי לעזור לחברים במקום להצביע בפשטות לסרט הכי טוב, שהכי הערכתם ושהכי אהבתם. חברי האקדמיה, תהיו בריאים.

 

נושאים: בשוטף

4 תגובות ל - “פרסי אופיר 2013: סינדרום ההצבעה העקומה”

  1. דורון (אחר) 29 אוגוסט 2013 ב - 16:28 קישור ישיר

    טוב, זה אמנם מטומטם ברמות, אבל גם מובן בתעשיה כזו מלאת יצרים, אגו ותחושה של תחרות מזוייפת (יש עדיין בקרב חברי האקדמיה תחושה שהקהל לא בשל לראות קולנוע ישראלי כקולנוע, אלא מסוגל לראות רק כמות מסוימת של סרטים ישראלים, ולכן הצלחה של סרט אחד תפגע בסיכויי ההצלחה של הסרט שלי/שאני חפץ ביקרו).
    אבל גם לזה יש פתרון ואפילו די פשוט: לאפשר יותר מבחירה אחת בשלב המוקדם. כך המצביעים יוכלו להצביע גם לסרט האהוב, וגם בהתאם לאינטרסים המזויפים שלהם. ובכלל, במציאות בה יש כ-30 סרטים חדשים בשנה, זה מתבקש לאפשר 3-5 בחירות בשלב המוקדם (כפי שנהוג, אגב בתחרויות שונות).
    וגם, כמובן – שהתחרות תהיה בין סרטים שכבר יצאו והוקרנו באופן מסחרי, וכך האינטרס לפגוע בסיכויי ההצלחה המסחריים לא יהיה רלוונטי.

  2. אורון 29 אוגוסט 2013 ב - 16:49 קישור ישיר

    (תופס את הראש בשתי ידיים)

  3. נועה 29 אוגוסט 2013 ב - 22:55 קישור ישיר

    שאלה לי: האם גם השנה מותר לחברי אקדמיה להצביע בלי לראות אף סרט?

  4. פידלר 30 אוגוסט 2013 ב - 9:47 קישור ישיר

    וואו, אנשים הסתבכו עם עצמם, אני מעדיף את הכללים הישנים:
    1. מצביעים לאנשים מהסרט שעבדת בו.
    2. מצביעים לחברים.
    3. לא מצביעים לשונאים.
    4. אם במקרה אין בקטגוריה סרט שעבדת בו, שעבדו בו חברים או שעשה מי שאתה שונא – מצביעים להכי טוב.


השאירו תגובה