מימיון: לי דניאלס, אלפונסו קוארון, בן סטילר, דיוויד או ראסל, פול גרינגראס, סטיב מקווין

הגענו לרגע הזה בשנה בו מירוץ האוסקר מתחיל להתחמם ולהתייצב ויוצרי הסרטים מגיעים להוליווד לפסטיבל AFI וה״הוליווד ריפורטר״ מכנס סביב שולחן עגול את חמשת הבמאים שהוא מהמר שסרטיהם יהיו בולטים באוסקרים השנה. הווידיאו הזה, של הבמאים (ובהמשך הפוסט הזה, גם התסריטאים) שיושבים לשיחה גלויה בחדר אחד, הפך כבר למסורת חג (ואוסקר) של ה״הוליווד ריפורטר״ וגם כאן. המשתתפים השנה הם אלפונסו קוארון, בעל ״כוח משיכה״ (שיהיה הזוכה הגדול השנה?); סטיב מקווין, בעל ״12 שנות עבדות״ (ואולי הוא יהיה הזוכה הגדול השנה?); דיוויד או ראסל (ש״חלום אמריקאי״ שלו ממוקם כבר חודשים בראש טבלאות ההימורים למרות שהוא עדיין לא הוקרן ויש לי תחושה שכשהוא ייחשף בסופו של דבר, הוא יגרום אכזבה גדולה, בדומה לציפיות שנבנו סביב ״כנופיות ניו יורק״ ושהתאדו ברגע שהסרט הוצג בבכורה); בן סטילר (עם ״חייו הסודיים של וולטר מיטי״); פול גרינגראס (עם ״קפטן פיליפס״, סרט שדועך בטבלאות ההימורים באוסקרים ככל שסרטו האחר של טון הנקס, ״להציל את מיסטר בנקס״, עולה); ולי דניאלס עם ״המשרת״ (שיזכה למועמדויות רבות אבל ללא אף זכייה).

השיחה ביניהם אינה קשורה לאוסקרים, אלא היא שיחה מרתקת וכנה מאוד בין כמה מהבמאים הכי מרתקים כרגע בעולם. חפשו, למשל, את הקטע בו אלפונסו קוארון מודה שהוא טעה כשביים את ״תקוות גדולות״, סרט – שלטענתו – לא התאים לו; או את הקטע המעניין בו דיוויד או ראסל מדבר בכנות על הסרטים הראשונים שביים (ובעיקר ״שלושה מלכים״ ו״אני אוהב האקביז״) בהם הוא חיקה סגנונות של עמיתים שהוא העריץ אבל לא מצא את הסגנון הייחודי לו (ולכן, כנראה, אלה שני הסרטים שלו שאני הכי אוהב, להבדיל מכל שאר סרטיו, עם הסגנון הייחודי שלו, שאותו אני לא מחבב במיוחד).

הנה השיחה בת 50 הדקות (ואחריה, התסריטאים וגם הצלמים):

ובסמוך, התקיימה שיחה דומה עם התסריטאים. אלא שכאן אני חייב להגיד שהמפגש של ה״הוליווד ריפורטר״ מאכזב, לפחות כתמונת מצב של הבולטים בתסריטאי האוסקר. ג׳ורג׳ קלוני וגרנט הסלוב, למשל, הוציאו את סרטם ״ציידי האוצרות״, מהאוסקר השנה ודחו אותו לשנה הבאה. אבל כן, דני סטרונג (״המשרת״) וג׳ון רידלי (״12 שנות עבדות״) בוודאי יהיו מועמדים. אבל האם ניקול הולופסנר (״דיברנו מספיק״) גם? ז׳ולי דלפי (״לפני חצות״) וג׳ונאס קוארון (״כוח משיכה״) עשויים להיות מועמדים, אבל הם הפרטנרים הפחות מעניינים מצוות הכתיבה של סרטם. ובכל זאת, לשמוע אילו הערות מקבלים תסריטאים (גם אם הם ג׳ורג׳ קלוני) על התסריטים שלהם מהאולפן זה תמיד משעשע:

ולבסוף (לפרק זה, תהיה עוד שיחה עם השחקנים, אני מניח), שיחת הצלמים. זו הפעם הראשונה שמפגש כזו קורה במסגרת שיחות השולחן העגול של ה״הוליווד ריפורטר״. הצלמים הם: ברונו דלבונל, שעבד בפעם הראשונה עם האחים כהן על ״בתוך לואין דיוויס״; שון בוביט, הקבוע של סטיב מקווין (״12 שנות עבדות״), בארי אקרויד (״קפטן פיליפס״), סטוארט דרייבורג (״חייו הסודיים של וולטר מיטי״) ופידון פפאמייקל (״נברסקה״). כמה מהסרטים ברשימה הזאת עדיין צולמו בפילם (״בתוך לואין דיוויס״, ״12 שנות עבדות״, ״חייו הסודיים של וולטר מיטי״) ואחד מהם צולם בשחור-לבן (״נברסקה״). והצלמים די מתלוננים על הצילום הדיגיטלי. אף אחד מהסרטים לא צולם בתלת מימד.

ציוץ