הפיצו! הפיצו! הפיצו! הסרטון שמסביר מה זה תלי, מה זה תמלוגים ליוצרים ומי מאיים עליהם. במאים: יונתן גורפינקל ומויש גולדברג. משתתפים לפי סדר הא"ב: עמית ליאור, עירית לינור, דניאל לפין, קרן מרגלית, אבי נשר, רונה סגל, ארי פולמן, גל פרידמן, איתן צור, אלי תבור.

יש רגעים שבהם שוק הטלוויזיה בארץ מעורר את חמתי. הנה מתרקם לו רגע כזה שעומד להבשיל למשבר נוראי, ואולי אף למלחמה מרה, ממש בימים הקרובים. תל״י היא חברת התמלוגים שאוספת, מחלקת ועוקבת אחר תשלומי התמלוגים שזכייניות הטלוויזיה צריכות לשלם, על פי הסכמים חתומים איתן, לתסריטאים ולבמאים. אבל בשבועות האחרונים מתנהל דיון משפטי אצל הממונה על ההגבלים העסקיים שהגיע כבר לבית המשפט להגבלים עסקיים, שבו מנסים להוכיח בלהטוטים משפטיים שעצם קיומה של חברה לאיסוף תמלוגים מנוגד לחוק ושיש לפרק את תל״י. מה שברור מאליו לכולם כשזה מגיע לתמלוגים של תמלילנים ומלחינים (שנאספים על ידי אקו״ם) ולתמלוגים למבצעים (שנאספים על ידי חברת ״אשכולות״), הופך למקור סכסוך כשזה מגיע לתסריטאים ובמאים. תאגידי השידור הגדולים בארץ – קשת, רשת, הוט ופרטנר – קוראים לממונה על ההגבלים העסקיים לסגור את תל״י. זה כמו סיפור קפקאי בו היוצרות מתהפכות: ענקי התקשורת בישראל, ששולטים במדיה, בתוכן ובזמני האוויר, מנסים לטעון שהחברה שמלקטת ליוצרי התוכן את תמלוגיהם היא הבריון והם הגופים החלשים והנגזלים תחת דורסנותה של תל״י. שתל״י, ולא קשת, היא המאיימת על התחרות החופשית בשוק התקשורת הישראלית. זה הרי אבסורד נוראי.

בשעה שתאגידי התקשורת בארץ מנסים לרמוס את תלי ולעשוק את היוצרים מתמלוגיהם, מתגייס אירגון הגג של חברות התמלוגים בעולם לטובת תלי, והוא הכריז שכסולידריות עם תל״י, הכינוס הבא של אירגון חברות התמלוגים בעולם יתקיים בישראל. אולי כך יבינו – אנשי השלטון, הזכיינים וגם צרכני הטלוויזיה בארץ – שתמלוגים ליוצרים זה דבר שאמור להיות ברור מאליו (הוא היה ברור מאליו גם לרוב הזכייניות בארץ, שחתמו עם תל״י הסכמי תמלוגים בעשר שנות קיומה של החברה, אבל עכשיו מצאו כנראה את הפיתול בחוק הישראלי כדי להתנער מלעמוד בו).

בכנסת נלחמו בשנה האחרונה כדי להעביר חוק המגן על סופרים, עכשיו לא יהיה מנוס אלא לצאת למאבק ציבורי אולי כדי לחוקק חוק שיעגן את מה שאמור להיות הדבר הכי מובן מאליו גם בתחום התוכן האודיו-ויזואלי.

כמו לא מעט מאבקים שניהלו איגודי היוצרים נגד הזכייניות שעושות הכל כדי לעשוק את היוצרים אני לצד היוצרים. אלא שהפעם המאבק הזה נוגע בי גם באופן אישי. מזה כשנה וקצת אני חבר בתל״י ומבין מיד ראשונה, ולא רק על פי ההיגיון התיאורטי, מה חשיבות החברה הזאת.

לא יצרתי הרבה דברים בעולם הטלוויזיה בחיי – אני יותר מהצד של העיתונות. אבל יש לי כמה קרדיטים: דרמה שכתבתי בשנות התשעים, סרט תיעודי שהייתי שותף לו בשנות האלפיים, ובשלוש השנים האחרונות סרט תיעודי אחד שבייתי וסדרת דרמה שהייתי שותף ליצירתה. על כל העבודות האלה קיבלתי בזמן העבודה סכומים שלא שיקפו את כמות העבודה שהושקעה בהם. במאים ותסריטאים לא מקבלים תשלום גבוה בישראל, יודע כל יוצר, אבל הבעיה היא שלהבדיל מזכיינים ותאגידים, לתסריטאים ובמאים אין דירקטוריון שיושב לו על הראש להביא לו רווחים, אבל כן יש רצון להיות שותף ביצירה. הנחמה היחידה שיש ליוצר ישראלי, שיודע שעושר אין במקצוע הזה, הוא הידיעה שאם הוא ייצור משהו לא רע, יש סיכוי שהוא יזכה לשידורים רבים, ובכל שידור כזה הוא יזכה לראות כמה עשרות שקלים נכנסים לחשבונו. תחשבו על זה: בכל פעם שאתם רואים פרק של ״סיינפלד״ בערוץ 2, המשודר בשידור החוזר ה-300, הזכיינית המשדרת עדיין מכניסה לעצמה כסף ממכירת הפרסומות בתוכנית למרות שהשידור החוזר הזה כבר לא עולה לה כסף. היא יוצרת לעצמה הכנסה, ללא שום עלות. העלות היחידה בשידור החוזר היא סכום קטן של תמלוגים שהזכיינית מפרישה (באופן גלובלי) ליוצרי הסדרה על פי הסכם שהיא חתומה עליו. עם ג׳רי סיינפלד קשת לא תעיז להתעסק והיא תעביר לחברת איסוף התמלוגים האמריקאית את התחייבותה לה על כל שידור חוזר. אבל על ״רמזור״ היא לא רוצה. על ״החיים זה לא הכל״, לא. זה, בפשטות, גזל. ואם תמצאו דרך משפטית להוכיח שזה דבר חוקי מצד הזכיינית, ניוותר עם העובדה הפשוטה והזועקת לעין: זה פשוט לא הוגן.

תקשיבו לסיפור שארי פולמן מספר על ״ואלס עם בשיר״ בדקה 4:50 בסרטון הנ״ל כדי להבין את האבסורד של שוק הטלוויזיה והתוכן בישראל (כי זה לא רק טלוויזיה, זה גם חברות הסלולר והאינטרנט שהופכות בהדרגה לזכייניות בפני עצמן, כמי שמייצרות ומפיצות תוכן). זה מעורר חימה, בחיי.

בשבועות הקרובים זירת המאבק תהיה בבית הדין להגבלים העסקיים, שם יש חשש שהחוק הקר עשוי לנצח את ההגיון הברור מאליו, ושמוכר מהעולם כולו (כולל בישראל). משם, המאבק יצטרך להמשיך אל הכנסת, הממשלה ואם אני מכיר את יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל, הישר לתוך אולפני השידור וחדרי הבקרה. יש כאן שוד. ולמרות שאני עשיתי מעט ותלי מקוששת עבורי גרושים בשנה, אני מתכוון להיות שם בסולידריות גמורה לצד עמיתיי, מהסיבה הפשוטה שזה צודק.

הנה הקריאה לעזרה מצד תלי, ל-1,600 חבריה, ולציבור הרחב בארץ, שרואה טלוויזיה – בערוץ 2, בכבלים וגם באינטרנט, וצריך להבין שיש כאן ניסיון לעשוק את אלה שיוצרים את הסדרות והסרטים שאתם אוהבים (וגם את יוצרי הסדרות שאתם לא אוהבים).

ציוץ