פרפרית
הפוסט הזה פונה לקוראי הבלוג בני ה-4 או להוריהם.
אני מנסה משהו חדש, נראה אם אצליח לעמוד בו: בכל יום שלישי לכתוב על די.וי.די חדש.
והיום: "טינקרבל", הפקת ה-straight-to-DVD של דיסני, בראשות ג'ון לאסיטר. אבל לפני זה, תמיהה: המפיצים המחרימים, כזכור, מחרימים אותי קטגורית. לא הזמנות, לא הקרנות, לא ידיעות, ולא די.וי.די. לכן היה מפתיע ומשעשע למצוא שליח על סף דלתי עם מעטפה ובה "טינקרבל". משעשע, כי קשה אמנם לזכור את זה מבעד לענני הצ'ילבה, אבל לפחת חלק מהאנשים העובדים שם הם בגדר ידידי המשפחה. והם, אני מניח, זוכרים, שיש לי שתי בנות. לכן זה היה שנון וערמומי מצדם, אך גם מתוק להפליא, לשגר את הדיסק הזה. בקיצור, הם ידעו מה הם עושים. והם קלעו בול: "טינקרבל" הפך בשבוע האחרון לסרט האהוב על בת ה-4. היא צופה בו שוב ושוב. בת ה-7 מחבבת אותו מאוד גם, אבל לא בעוצמות ההיקסמות של בת ה-4. (כשביקשתי ממנה שתכתיב לי מה יש לה להגיד על הסרט היא השיבה "הוא נפלא!"). ואכן, לבנות ארבע הסרט מושלם, בייחוד כשהן לא צריכות לגלגל עיניים כמו אבא שלהם שקצת מתהפכת לו הבטן ממה שהסרט הזה מעולל למורשת "פיטר פן".
מדובר במשהו שהוא בין ספין-אוף לפריקוול ל"פיטר פן": סיפורה של טינקרבל מרגע לידתה ועד שהיא פוגשת לראשונה את וונדי דרלינג. בין לבין היא מגיעה לפיקסי הולו, ממלכת הפיות המסונפת לארץ לעולם לא, וצריכה ללמוד איך להיות פיה, ואיזה סוג פיה היא. נקודת התורפה של הסרט הפכה לכלי השיווק העיקרי שלו: בסרט הזה טינקרבל מדברת (לא מוסבר לפיכך למה היא נטולת קול ב"פיטר פן") ופרסום הסרט דווקא מפמפם את הנקודה הזאת כאילו מדובר בגרטה גרבו המדברת לראשונה: "טינרקבל מדברת!". לבת ה-4 זה לא הזיז. גם העובדה שטינקרבל הפכה לפיה באנימציה דיגיטלית, שרונדרה באולפנים ההודיים של דיסני, לא הפריעה לה. להפך, זה גרם לה, מבחינתה, להיראות קצת כמו ברבי (עוד דמות מיתית שבתי הקטנה מכירה רק מהסרטים).
המעניין הוא שאולפני דיסני מפיקים את סרטי ה"הישר-לדי.וי.די" שלהם – הפונים במובהק לפעוטות – באותה רצינות הפקתית כמו של הסרטים המופצים לקולנוע. כך בדיבוב לאנגלית תמצאו את אנג'ליקה יוסטון מדבבת את מלכת הפיות, וחברותיה של טינקרבל מייצגות מנעד אתני מגוון: לוסי לו האסיאתית, אמריקה פררה ההיספנית, רייבן-סימונה האפריקאית-אמריקאית וקריסטין צ'נוות הלבנה. ג'יין הורוקס וקתי נג'ימי משתתפות גם. בדיבוב הישראלי ההשקעה פחותה: החשודים הרגילים של ממלכת הדיבוב לילדים מופיעים כאן, ללא כוכבים או הקפדה על גיוון אתני. לעומת זאת, אחד הבונוסים החביבים בדיסק – "מדריך לעולם הפיות", תוספת אינטראקטיבית לזאטוטה שלא יכולה להירגע מפיות – מדובב כולו לעברית. שאר התוספות מתורגמות לעברית בלבד, ללא דיבוב.
השיר הנ"ל, בביצוע סלינה גומז, חותם את הסרט. והוא הסרט כולו בזעיר אנפין: קיטש לילדים, סימפטי מסוגו.
ולבנים? לפי מה שאתה מתאר זה סרט בנות לחלוטין.
רוה: לבנים בני 3.
strange marketing concept and not entirely true as Tinkerbell has spoken already in Spielberg's Hook
תיקון טעות: רייבן סימון, לא סימונה.
נו טוף. אין לנו קהל יעד מתאים אם כך.
🙂
גם ה"סימון" די מיותר. בארה"ב היא ידועה בעיקר כ"רייבן".