אסיילום
השבוע ראיתי בפעם הראשונה סרטים של ווייצ'ך האס. הרטרוספקטיבה של הבמאי הפולני הזה, שמת בשנת 2000, מתחילה הערב בסינמטק ירושלים ותגיע ממחר לסינמטק תל אביב, ובפעם הראשונה מזה זמן רב מאוד תתקיים בסינמטק רטרוספקטיבה שבאמת אפשר ללמוד ממנה משהו על תולדות הקולנוע.
מודה, שני הסרטים של האס – שעד כה רק שמעתי עליהם אבל כעת ראיתים לראשונה – די התיישנו. הם מתאימים לתקופתם (שנות הששים והשבעים), אבל הם גם מפתיעים למדי. הקולנוע הפולני, המזוהה עם כבדות רבה, הופך אצל האס לקרנבל סהרורי.
"כתב היד מסרגוסה", מאמצע שנות הששים, הציג לי את האס כסוג של ריצ'רד לסטר פוגש את טוני ריצ'רדסון. תחושה של סוריאליזם אנרכיסטי בתוך עולם כבד ורציני. בתוכניית הרטרוספקטיבה למדתי שמי שאחראי לשיקום עותק הסרט, הנמשך שלוש שעות, היה ג'רי גרסיה, סולן הגרייטפול דד, שהעריץ את הסרט. כן, יש בו משהו סטלני, במובן הביטניקי של המילה.
אבל ההברקה הגדולה יותר בעיני היתה "בית המרפא בסימן שעון החול", עיבוד לסיפוריו של ברונו שולץ מ-1973, הסרט שפותח את הרטרוספקטיבה הערב בירושלים ומחר בתל אביב. זה מעין טרי גיליאם פוגש את רומן פולנסקי, עם קמצוץ פליני. שוב: רצף אפיזודי ואסוציאטיבי והזו לגמרי של סצינות מצולמות ומעוצבות לעילא, מסע סוריאליסטי לתוך הזכרון ותת המודע. האס, אולי ברוח התקופה, נוטה לעתים קרובות מדי להתענג על הגרוטסקי ופה ושם מכבה מנועים לטובת הפיוטי.
בשני המקרים הרגשתי שאני מגלה את האס מאוחר מדי. האם הוא רלוונטי לימינו? לכאורה סרטיו מייצגים עידן קולנועי אחר, משוחרר יותר, שהעדיף את החווייתי על פני העלילתי/ליניארי. אולי זה לא אופנתי, אבל יש משהו משחרר בצפייה בסרטים האלה. כמו געגוע למשהו שנכחד. אני מבין שבשנות השבעים המוקדמות הוא היה די להיט בסינמטק התל אביבי. קל להבין למה. היום הצפייה בשני הסרטים האלה היא כמו גילוי ארכיאולוגי, אבל מצד שני זו פיסה מרתקת בפאזל קולנועי המחבר בין הקולנוע המזרח אירופי והמערב אירופי, בו הסוריאליזם פוגש את תחושת הרדיפה.
ראיתי היום את בית המרפא, ומה להגיד, חוויה מדהימה. הצילום, עיצוב הסט והמיזנסצינה הם מהיותר מדהימים שראיתי בזמן האחרון. קולנוע חריג ויחודי.
אוף טופיק…
"ואלס עם בשיר" מקבל כבוד מיוחד באתר רוטן טומיטוס:
http://www.rottentomatoes.com/m/waltz_with_bashir/news/1781084/waltz_with_bashir_david_polonskys_visual_companion
רוה, האם שמת לב לכך שהסקרינר שקיבלת של "סרגוסה" – וכך גם העותק שהוקרן בסינמטק – הוא גרסה מקוצצת שאורכה שעתיים וחצי בלבד (למרות שכתוב בתוכנייה שאורך הסרט שיוקרן הוא שלוש שעות)?
אולי זו הגרסה היחידה שיש בפילם (יש די.וי.די של גרסת השלוש שעות), אבל מישהו בסינמטק (או במכון הפולני?) היה צריך לשים לב לזה ולציין את העניין.