"ההוביט: מפלתו של סמאוג״, ביקורת
"ההוביט, מפלתו של סמאוג״
הנה הבעיה העיקרית שלי עם שני סרטי ״ההוביט״ הראשונים (מתוך שלושה) שפיטר ג׳קסון שיחרר עד כה: אנחנו, בעצם, צופים בעבודה בתהליך. Work In Progress. יצירה לא גמורה, שהוא ממשיך לעבוד עליה בזמן שאנחנו יושבים באולם. ״ההוביט: מסע בלתי צפוי״ ו״ההוביט: מפלתו של סמאוג״ הם טריילרים שאורך מצטבר של כחמש שעות לקראת יצירה שאולי מתישהו תגיע לסיומה. ביום ראשון השבוע שילמתי 48 שקלים (שקל לכל פריים לשניה שבו הסרט הוקרן) כדי לצפות בראף-קאט. חומר גלם. יום יבוא ומישהו יפסל מהחומרים האלה סרט מפואר למדי.
וכך, למרות שבסרט השני נהניתי יותר מאשר בסרט הראשון, אני צופה בסרטים האלה במבט מרוחק ומנותק, כמו פועל הממיין תפוזים, צופה בסרט ואומר לעצמי ״סצינה מיותרת״ ואז ״סצינה לא רעה״ ואז ״סצינה מיותרת״, וכן הלאה. אחת לכמה רגעים אני נפעם משוט מורכב ונפלא, או סיקוונס אקשן מרהיב וסוחף (ויש בסרט לפחות שניים כאלה), אבל בין לבין אני בעיקר רוצה שהעסק כבר יזוז. ואת זה, אני מזכיר, כותב מי שבחר ב״שר הטבעות, שיבת המלך״ כסרט השנה שלו. פיטר ג׳קסון היה צריך להוציא אותי מהאולם דואב מתשואות, לא אדיש.
הנה הבעיה המשנית שלי עם סרטי ״ההוביט״: אני לא באמת מצליח למה פיטר ג׳קסון עשה את הסרטים האלה. בספרו ״עושים סרטים״ כותב סידני לומט שעבודת הבמאי כולל מתן מענה לסדרה אינסופית של שאלות, אבל השאלה הראשונה שבמאי צריך לשאול את עצמו, לפני הכל היא ״האם לעשות את הסרט?״. ואני לא יכול להתנער מהתחושה שפיטר ג׳קסון מביים את סרטי ״ההוביט״ מתוך כפייה. ידוע שהוא רצה לביים את ״ההוביט״ לפני שנים – עוד לפני ״שר הטבעות״ – אבל עניינים משפטיים מנעו את זה ממנו. אז הוא ביים את ״שר הטבעות״, ומבחינתי סגר את הנושא הזה לעד (או לפחות עד הרימייק בעוד 50 שנה). כשפלונטר הזכויות של ״ההוביט״ השתחרר, ג׳קסון ניסה להטיל את המשימה על מישהו אחר (גיירמו דל טורו) ולהמשיך הלאה עם חייו. גם זה לא ממש עבד. וכך הוא כלוא במרתפי הזהב העצומים שלו, כמו דרקון מנומנם, ומחפש דברים שיבדרו אותו: סצינות וירטואוזיות, פירוטכניקה פורצת דרך, פעלול מצלמה מסחרר אישונים. ובין לבין? מדבר צחיח. דסוליישן. יש כל כך מעט חשק בסרטים האלה שזו הסיבה – כך אני מנתח – שאין לג׳קסון את הריכוז הבסיסי (שלא לומר את הכבוד ליצירה שלו) לשבת בשקט ולערוך אותה כמו שצריך. אני ממש מקווה שמתישהו בשנה-שנתיים הקרובות מישהו – אולי מטעם האולפן – יעשה את הדבר הנכון ויישב לערוך את תשע השעות האלה לשעתיים וחצי מצוינות.
אבל השאלה ״למה פיטר ג׳קסון עשה את הסרטים האלה?״ עמוקה יותר. אני מביט ב״ההוביט״ והסרטים לא אומרים לי כלום – עליי, על חיי, על העולם שבו אנחנו חיים. זה מחדל איום, כי ג׳.ר.ר טולקין כתב את ספריו מתוך שליחות דתית כמעט לייצר מיתולוגיה חדשה, לבנות עולם משל, שדרכו הוא יתאר את השקפת עולמו: השקפת עולמו הביוגרפית, כמי שחי בימי מלחמת העולם הראשונה וראה את העולם כמקום המצא במלחמה מתמדת; השקפת עולמו הפילוסופית-אקדמית, בתור פרופסור לספרות ששואב השראה מטקסטים עתיקים (כמו ״הניבלונגן״, למשל – שזה, אגב, לא רעיון רע כפרויקט עתידי לפיטר ג׳קסון), שמנסה לייצר קורפוס ספרותי דומה; השקפת עולמו הרוחנית, כאיש דתי מאוד, שרואה את העולם כמלחמה בין הטוב ובין הרע, ושסיפוריו עוסקים במסעי צלב על דרך ההשאלה. טולקין כתב מטאפורות מפוארות, וג׳קסון הצליח לגרום להן להיראות רלוונטיות וכריזמטיות בטרילוגיית ״שר הטבעות״ שלו. אבל כעת, ב״ההוביט״ אני מנסה לפצח את המשל ואת הנמשל – לא של טולקין, של ג׳קסון – ומעלה חרס בידיי.
היה רגע, ממש בתחילת הסרט, שחשבתי שהסרט הולך לכיוון מעניין. כשגנדלף פוקד על תורין ללכת ולכבוש מחדש את ארץ אבותיו, חשבתי שהסרט השני יהיה סיפור שלם וסגור שעוסק בסכסוכי טריטוריה – האם לאום מוגדר על פי האדמה או על פי האנשים. אבל הסיפור הזה – למה ציפיתי – מתפזר בדרך ולא מגיע לסיומו (נתראה בשנה הבאה). וחמור מכך, הסרט נגמר באמצע סיקוונס, משאיר את הדמויות באוויר – בנקודה לא מאוד מותחת כי ההמשך די ברור מאליו – והופך את ״ההוביט 2״ (למרות כשעה משובחת של אקשן) לסרט עם הפינאלה הכי מבאסת של השנה בקולנוע.
פינלה מבאסת? אני ממש שמחתי שנגמר. סוף סוף נגמר.
ההבדל הגדול בין ההוביט לשר הטבעות זה שבשר הטבעות ג'קסון ושותופתיו לכתיבה עשו המון שינויים בספר המקורי בשביל לקצר, לרכז ולזקק את העלילה לתשע שעות עמוסות ומעולות.
בהוביט, אותם אנשים ישבו חשבו (לא הרבה כנראה) ועשו המון שינויים בספר המקורי בשביל למתוח, למרוח, ולהגמיש את העלילה לתשע שעות עמוסות ומעייפות.
ובדרך, בדרך הצליחו לקחת ספר ילדים מקסים, מענג ומצחיק ולהוציא ממנו כל טיפה של הומור ושובבות ולהחליף אותם בכבדות, בחשיבות עצמית מרושלת, ובמשולש האהבה המיותר והלא משכנע בתולדות המשולשים הרומנטיים שהומצאו לסרט. אה ומלא סצינות אקשן מופרכות.
אה, וצריך להגיד משהו על זה שהמתרגם של הסרט לעברית הצליח גם לעשות ספוילר בשם הסרט לסוף, וגם לעשות ספוילר שקרי שבכלל לא קורה. הישג מרשים.
=================
רוה לרז: מה שאמרתי, אבל כתבת ביותר להט. ההבדל העיקרי בין ״ההוביט״ ל״שר הטבעות״ הוא שמסרטי ״שר הטבעות״ רק רציתי עוד – יש לי את הגרסאות הארוכות של כל הסרטים בדי.וי.די והאורך אינו מגרעת. ב״הוביט״ אני רק רוצה פחות.
לא….כי באמת חשבנו שהדרקון ינצח ויחסוך מאיתנו את החלק השלישי
אבל בלי להיות קטנוני, אז כן. הסרט הקודם היה מעאפן ואני לא צריך לראות את מפוחיתו של סמאג כדי לדעת שהוא כושל גם כן.
ופיטר ג'קסון? די. הוא גמור. איפה לפגוש את הפיבלס ובד טייסט ואיפה הזבל שהוא מנפיק לנו כבר עשר שנים.
אבל אי אפשר להתעלם מהמפגש הגאוני בין בילבו לסמאוג. מהרגע הזה הסרט מקבל אנדרנלין די רציני ומצדיק את העשייה שלו. הדרקון עשוי טוב, מושקע מאוד והמימיקה שלו אדירה. כל השיח בינו לבין בילבו נורא טולקינאי ונאמן למקור, בדיוק כמו המפגש בין בילבו לגולום בסרט הקודם. זוגם הנקודה היחידה בסרט בה ג׳קסון משחרר את פרימן ונותן לו לשחק ולהביא למסך את מה שהוא יודע לעשות- בריטי נאיבי וקצת מבולבל שנפגש פייס טו פייס עם דרקון. לא ברור לי למה עד הנקודה הזו אנו מקבלים בילבו אנמי ועצור.
הייתה עוד סצינה טובה בסרט, וזה קרה במפגש עם העכבישים ביער מירקווד. הרגע שבו בילבו השתמש בטבעת ושמע את העכבישים מדברים הכניס קצב לסרט שהזכיר לי הרבה משר הטבעות. כנראה שג׳קסון מבריק רק עם דמויות מחשב, שחקנים בשר ודם זה יותר מדי גדול עליו. לצורך העניין, למה לכל הרוחות היה צריך את סצינות האלפים המשעממות והמיותרות? את ביתו של ביאורן שחורב לחלוטין?
===================
רוה לשלו: המפגש המצוין עם סמאוג היה הופך בלתי נשכח אם הוא היה מגיע לסיומו ולא נחתך באמצע להפסקת פרסומות בת שנה. יש בסרט סצינות נפלאות – אני ממש אהבתי את הקרב/מרדף בחביות על מפלי המים, ואני מדמיין את האטרקציה ביוניברסל סטודיוס שייבנו בהשראתה. אם בתום הטרילוגיה יקבצו את מיטב הלהיטים לסרט אחד בן שעתיים וחצי, הוא יהיה כיף.
לומט אומר שאחת התשובות לשאלה זו ״ בשביל הכסף״
================
רוה לואןאריק: התשובה לא באמת משנה, כי ברגע שהיא חיובית זה אומר שהבמאי מתחייב לפרויקט הזה לשנים הקרובות מחייו, ולא נראה לי שג׳קסון עושה את ״ההוביט״ בשביל הכסף, יש לו חשבון לו סגור עם הספר הזה, שאני חושב שהוא היה צריך כבר להניח מאחוריו. זה יותר קרוב לאגו מאשר לכסף.
התחושה שעלתה בי מההוביט 2, זה שפיטר ג'קסון ניסה לעשות סגירת מעגל, הוא ניסה לעשות את מה שלא נתנו לו לעשות בשר הטבעות.
אם בתחילת המסע לגיוס הכספים ל"שר הטבעות" , הוא נאלץ להאבק על קיצור של 3 הספרים ל2 סרטים בלבד, מחשש ששום חברה לא תרצה להכנס לפרויקט, כאן הוא עושה בדיוק ההפך, במקום לנסות לזקק את הכל, הוא תופס אומץ, ובמקום להעביר אותנו חוויה קולנועית מהונדסת, הוא באמת מנסה להעביר אותנו את המסע של בילבו, למרות שהמסע מתיש.
מסתתר (אולי זועק דווקא?) פה שיעור מעניין על חשיבותה התסריטאית של התמה, לא? זו של שר הטבעות הצליחה להחזיק על גבה טריולוגיה שלמה ואילו זו של ההוביט יכולה להחזיק בקושי סרט בן שעתיים. לכן התוצאה נראית כמו בוטוקס מפואר וחלול.
הסרט הזה (וסרטים מהסוג הזה) לא אמורים להיות עמוקים עם מושר השכל, המטרה העיקרית שלהם היא להכניס את הצופה לתוך עולם דמיוני אחר למשך שעתיים והעניין כאן הוא החוויה. לדעתי הם שיחקו אותה בסדרת הסרטים של ההוביט.
=================
רוה למוזיקה: אני לא מכיר סרט שאין בו מוסר השכל.
אני לא חושב שיש כאן חומר שמספיק כדי לערוך סרט קצר יותר ומהודק.
פיטר ג'קסון א. קיצץ מהסיפור המקורי למרות שהיו לו 9 שעות
ב.הכניס שינויים לסצינות מהספר כדי לשלב אותם בעלילות המומצאות הלא קוהרנטיות שלו
ג.כשהוא לא הכניס שינויים לסצנה, הוא פשוט דפק את הקצב, הדיאלוגים, ולקח את כל מה שהיה סמוי ועדין והגיש אותו לקהל אחרי שהוא לעס אותו, ירק אותו, ושם על זה קטשופ.
לרעתו אני יכול לומר ש
א.היה לו בילבו נהדר
ב.טולקין כתב ספר עם רכיבים שקשה היה לפשל איתם בקולנוע, אם רק טורחים להבין מה אתה קורא. אין הרבה תהליכים פנימיים מפורטים, יש הרבה רמזים ודברים שקורים בשטח.
אני ארחיב על זה קצת – הסצנה בספר אחרי שבילבו בורח מסמוג
יש המתנה מותחת לדרקון, הגמדים מקובצים במערה ומרגישים את ההר מזדעזע מסלעים שסמוג זורק, ואת האש שלו חורכת את האבנים בזמן שהוא מחפש את הפתח שלהם.
מדי פעם עובר צל שמרמז על המפלצת. אחרי שנבנה הפחד, רואים אותו הולך להחריב את העיר
זה לא קולנועי? כששפילברג רצה להראות טי-רקס מרשים, הוא קודם הראה כוס מים.
סוף סוף ראיתי את הסרט…הוא היה נורא
התחושה הכללית היתה של משהו לא מלוטש
שנאתי את תנועות המצלמה, הכל הרגיש כמו סט, לא היה עומק בפריים (פג, מג, בג), הכל הרגיש מבולבל, האפקטים היו איומים ונוראים, הסיקוונס בתוך המים הרגיש כאילו צולם ע"י מצלמת גו-פרו…שנאתי את הדרקון, כמה אפשר לראות אותו עובר בין עמודים….עצוב מאוד כשמדובר בווטה דיגיטל שבדיוק באותו שבוע מוציאה טריילר מדהים לכוכב הקופים…..וכמובן שהסרט מייגע ומטופש… ההרגשה שלי היא שכיוון שג'קסון הוא הבעלים של ווטה בדומה לג'ורג' לוקאס אין לו בוס מעל הראש והוא לא מסוגל לקבל החלטות, הטכנולוגיה קיימת והוא מסנוור על ידיה. לא היתה יד מכוונת של במאי ולכן הכל סוג של מיש-מש אחד גדול ומעפאן….אני יודע מחברים שעשו מעל 1300 גרסאות לעץ המטופש ב"העצמות הנפלאות"….ולכן אני מניח שדבר זהה קרה גם כאן
בעיניי זה הסרט הכי גרוע של השנה….