לפני כמה שבועות, כשננעל פסטיבל סאנדאנס, החל קמפיין פייסבוקי קצר בהנהגת אהרון קשלס להביא ארצה את ״The Raid 2״, סרט האקשן האינדונזי מאת הבריטי גארת אוונס. אבל מכיוון שאת הסרט הקודם ראיתי בפסטיבל ירושלים, אני מרגיש די רגוע שגם אם המפיצים בארץ ידלגו על הסרט, אנשי פסטיבל ירושלים (או חיפה) יביאו אותו.

לא, הסרט שאני הכי מודאג שלא נראה אף פעם על מסך בארץ הוא ״The Trip to Italy״. ויש לי סיבה טובה לכך: גם זה סרט המשך לסרט שהסתובב בעולם ב-2011, בשם ״The Trip״ (״הטיול״? ״המסע״? ״הטריפ״?), שלא הגיע לישראל בשום קונסטלציה: לא בהפצה מסחרית, לא לפסטיבלים, ועד כמה שראיתי גם לא לשום ערוץ סרטים. ובסיכום השנה של 2011, הסרט ההוא כיכב בראש רשימת הסרטים הטובים ביותר שלא ראינו בארץ. הערצתי אותו מהסיבה הפשוטה שהוא היה קורע מצחוק.

ב״The Trip״ יוצאים סטיב קוגן ורוב בריידן למסע קולינרי בין המסעדות הכי טובות באנגליה והם הופכים את זה למסע אימפרוביזציה קומי שתועד על ידי מייקל ווינטרבוטום והפך תחילה לסדרת טלוויזיה לבי.בי.סי ואחר כך צומצם, בבישול ארוך, לסרט קולנוע.

ובפסטיבל סאנדאנס האחרון הוצג בבכורה סרט ההמשך, ״The Trip to Italy״, שבו השלושה – בריידון, קוגן וגם ווינטרבוטום – יוצאים למסע קולינרי, אבל הפעם באיטליה – מדינה שמזוהה עם אוכל משובח קצת יותר מבריטניה. הביקורות מסאנדאנס אמרו שזה פחות או יותר אותו דבר כמו הראשון, שזה בדיוק מה שאני רוצה: עוד מהדבר הטעים הזה.

בשבוע שעבר העלו מפיצי הסרט באמריקה קליפ מהסרט. אם לפני שלוש שנים אף אחד באמריקה לא ממש ידע מי זה סטיב קוגן (ההוא מ״לילה במוזיאון״, אולי), היום הוא כבר זה שמועמד לשני אוסקרים, בתור התסריטאי והשותף להפקה של ״פילומנה״, שביים סטיבן פרירס.

תזכורת: ב״The Trip״ הראשון בריידון וקוגן עשו תחרות מי מהם מחכה את מייקל קיין יותר טוב:

ועכשיו ב״The Trip to Italy״ הם חוזרים – מסופרים! – כדי להציק שוב למייקל קיין, אפרופו ״עלייתו של האביר האפל״, ומצרפים אליו גם את כריסטיאן בייל בתור באטמן ואת טום הארדי בתור ביין:

ציוץ