סיכום 2011: סרטי השנה של "סינמסקופ"
ובמקום הראשון…
הנה זה. רשימת הסרטים שהכי אהבתי מבין הסרטים שראיתי בהפצה מסחרית בישראל בין 1.1.2011 ועד 30.12.2011. בהמשך, הסרטים שהכי אהבתי מבין אלה שלא הופצו מסחרית, אלא הגיעו רק לפסטיבלים, די.וי.די או למחשב שלי.
פורסם ב"פנאי פלוס", 28.12.2011
סרטי השנה של "סינמסקופ" 2011
1. "אומץ אמיתי" (בימוי: האחים כהן)
2. "ברבור שחור" (דארן ארונופסקי)
-. "כוכב הקופים: המרד" (רופרט וויאט)
4. "החיים הכפולים של וולטר" (ג'ודי פוסטר)
– "דרייב" (ניקולס ווינדינג רפן)
6. "חייבים לדבר על קווין" (לין רמזי)
7. "נגד כל הסיכויים" (ג'ורג' נולפי)
8. "טיפש, מטורף, מאוהב"; "ידידים פלוס"; "חיים בהחלפה"; "מורה רעה"; "רווקים לשבוע"
– "חוף מבטחים" (אקי קאוריסמקי)
11. "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'"; "מאניבול"; "עולם הזמן"; "50/50"; "פינה"; "מלנכוליה"; "חצות בפריז"; "האשה ששרה"; "סניגור במבחן"; "רנגו".
ועוד שאריות 2010 ראויות: "127 שעות", "בלו ולנטיין", "נאום המלך", "הדרך חזרה".
ציון לשבח: "השעון". במאי: כריסטיאן מרקליי (הוקרן במוזיאון ישראל)
==================
אם אתם שומעים את בעלי בתי הקולנוע מתלוננים על ירידה בכמות הצופים, או מתבכיינים על פיראטיות, אל תאמינו להם. שנת 2011 שמגיעה לסיומה בסוף השבוע הזה היתה נהדרת לברוני הקולנוע בארץ. הם גרפו המון כסף. המון סרטים הצליחו ממש יפה בקולנוע, בשעה שהוצאות ההפצה ירדו פלאים (בזכות המעבר להקרנות דיגיטליות שמוזילות הוצאות עותקים ושינוע). ובגלל שבישראל עדיין מפרסמים (כשמפרסמים) נתוני צפייה על פי מספר הכרטיסים הנמכרים, השנה זה כבר לא ממש משקף את כמות הכסף שנכנס. קחו, למשל, את "הערת שוליים". הוא מכר כ-250,000 כרטיסים. לכאורה אתם מצפים שכדי לחשב את הכנסותיו בקופות כל מה שצריך הוא להכפיל את המספר הזה ב-35-38 שקל, מחיר כרטיס קולנוע. ובכן, לא. כי "הערת שוליים" מכר גם אלפי כרטיסים לאולמות ה-VIP, שם כרטיס עולה 130 שקל. אז כמ הסרט הכניס? אני די משוכנע שיוצרי הסרט שואלים שאלה דומה. או, עוד דוגמה מטבלת הסרטים הנצפים ביותר בארץ השנה: על פי כמות הכרטיסים, "מהיר ועצבני 5" היה הסרט השלישי הכי נצפה בארץ. אבל אני מסדר את הטבלה על פי הכנסות ולא על פי צופים, הרי ש"מהיר ועצבני 5" יורד למקום הששי, ואילו "הארי פוטר" השמיני מזנק למקום השני. הסיבה: "מהיר ועצבני 5" לא הוקרן בתלת מימד, שמחירי הכרטיס שלו יקרים יותר, ואילו "הארי פוטר" מכר פחות כרטיסים אבל הם היו יקרים יותר.
לא משנה איך תחשבו את זה, זו היתה שנה טוב לבעלי בתי קולנוע. ושנה טובה לכל מי שאוהב את הקולנוע שלו בומבסטי ואינפנטילי. רגע, אני אוהב את הקולנוע שלי בומבסטי ואינפנטילי, אז איך זה שכל כך סבלתי השנה מכל הלהיטים הכי גדולים? (כמעט) אף אחד מהסרטים ההוליוודיים הנמצאים ברשימות שוברי הקופות של ישראל ושל אמריקה לא נמצא ברשימת סרטי השנה שלי. זו, לדעתי, הפעם הראשונה לכך.
הערה ראשונה, לגבי הסיכום. הערה קבועה למדי: שניים מהסרטים הכי טובים שראיתי השנה היו "הערת שוליים" ו"השוטר". את שניהם ראיתי פעמיים ואת שניהם אהבתי אף יותר בפעם השנייה. ובכל זאת, באופן שהוא לחלוטין לא הגיוני, ואולי אפילו לא הוגן, הם לא נמצאים ברשימת סרטי השנה שלי. למה? באג שלי. אני לא מצליח לשבץ סרטים ישראליים ברשימה הזאת. ניסיתי בעבר, זה פשוט לא משתלב לי. לכן אני מסכם את סרטי השנה הישראליים בנפרד בראש השנה. גטו. סליחה. אבל אם הייתי קצת יותר בוגר ואחראי שני הסרטים האלה היו משתלבים במקומות ה-4 וה-5 בהתאמה בטבלה הנ"ל.
הערה שנייה. גם זו הערה שאני חוזר עליה. אני קורא בימים אלה את סיכומי השנה של עמיתיי מחו"ל וקורא על סרטים שיוצאים אצלם בדצמבר וכבר משתבצים לרשימות הסיכום (כי המפיצים שם, שרוצים את הפרסום הזה, מקדימים להראות את הסרטים למבקרים לפני עונת דצמבר האולטרה-צפופה). אצלנו הסרטים האלה יגיעו ארצה רק בינואר-פברואר. ועד כמה שהייתי כבר רוצה לרוץ ולספר לכם כמה נפלאים הם "הוגו" ו"הארטיסט" ועד כמה הם מהסרטים הנפלאים והמרגשים והחכמים ומלאי אהבת הקולנוע שראיתי השנה, אאלץ בהכנעה לחכות איתם לסיכום השנה של 2012. ומשום כך, תמצאו גם לא מעט מסרטי 2010 בטבלה שלי, מהסיבה שהם הופצו רק בתחילת ינואר השנה. ככה זה. אנחנו חיים באזור זמן שונה מזה של אמריקה והתקשורת שלה. נכון, קצת התחכמתי ברשימה כדי לעקוף את זה. ובכל זאת.
הערה שלישית: בגלל שאני קצת מתקשה בקבלת החלטות, הצלחתי לדחוס כמעט 40 סרטים לרשימת עשרת הסרטים הטובים של השנה.
סרט השנה:
תיקו – "אומץ אמיתי" ו"עץ החיים". שני סרטים שנפתחים עם ציטוט מהכתובים: הראשון ממשלי, השני מאיוב. שני סרטים שצולמו בטקסס. שני סרטים שמתחילים באות T. האחד הוא משאריות 2010 שהופצו בישראל ממש בתחילת השנה, השני הוא הזוכה הגדול של פסטיבל קאן השנה ואחד הסרטים שהכי פיצלו בין הקהל הרחב ובין הביקורת (השני היה "הדרדסים", אבל הפוך). הקהל בא לראות את בראד פיט ונטש בזעם כשלא הצליח להבין מה-זה-הקשקוש-הזה. ובכן, הקשקוש הזה הוא הסרט הכי יפה שראיתי השנה. ב"עץ החיים" טרנס מאליק יוצא למסע פיוטי ומשוחרר מכבלי נראטיב קונבנציונליים לאורך ורוחב הזמן והמרחב. הוא מספר סיפור שנראה כמו זכרונות מבית אבא – רצף אסוציאטיבי של זכרונות ילדות שחלקם קשורים לאוטוביוגרפיה האישית שלו, אבל הוא לא רק נע קדימה ואחורה בזמן, בין הילדות בשנות החמישים ובין העתיד, בו הילד המבוגר נזכר באביו, באחיו המת וביחסיו איתם, אלא חוזר כל הדרך אחורנית, עד למפץ הגדול. הסרט הוא כמו הרהור אחד גדול על הקשר בינינו ובין אבינו – זה הביולוגי, וזה התיאולוגי, ועל כך ששניהם קפריזיים, לעיתים נדיבים, לעיתים מחמירים ומקפידים. כל תולדות העולם מתוארות אצלו כמאבק בין חסד ובין דין, בין אב ובנו, ובין טורף ונטרף. ובאופן משונה, זהו סרט שבו דרווין, משה רבינו וישו גרים בו בכפיפה אחת ובנוחות גדולה.
סרטם של האחים כהן (בהפקת סטיבן ספילברג) הוא רימייק מופתי למערבון כמעט-קומי, וגם בידיהם זוהי דרמת מוסר תנ"כית, אבל עם הרבה יותר אירוניה. זו הפעם החמישית בעשר השנים האחרונות שסרט של האחים כהן, שגם ביקרו השנה בארץ, נמצא בטבלת סרטי השנה שלי (לעיתים בצמרת ממש). כן, אני מעריץ.
שימו לב ל:
בראד פיט. הוא מופיע גם ב"עץ החיים" וגם ב"מאניבול". וגם ג'ייסון סיגל וריאן גוסלינג מופיעים בשני סרטים שונים ברשימה. מזהים אילו?
סטיבן סודרברג. הוא מופיע שלוש פעמים ברשימה: הוא ביים את "התפשטות", והפיק את "חייבים לדבר על קווין" ואת "מאניבול".
מט דיימון. הוא מופיע גם ב"אומץ אמיתי", גם ב"התפשטות" וגם ב"נגד כל הסיכויים".
"נגד כל הסיכויים". לא רק "עץ החיים" היה הסרט הכי דתי השנה בקולנוע. גם זה. כמו קורס מבוא במרכז לקבלה.
"חייבים לדבר על קווין". הסרט יוצא היום בארץ בטרום בכורה ובשבוע הבא בהפצה רחבה והוא מצוין, ומטריד מאוד, וממש ממש מלחיץ. נרחיב עליו מעט בשבוע הבא.
המקום השמיני. היו השנה שתי קומדיות שהקהל רץ אליהן, אבל אני לא כל כך הבנתי על מה כל הביג דיל: "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק" היה לא מצחיק בעיניי, ו"מסיבת רווקות", שהפך לאחד הסרטים הכי מדוברים השנה, די הגעיל אותי, האמת. אבל היו כמה וכמה קומדיות – מהזן הוולגרי, שעוסק במבוגרים ילדותיים, לרוב גברים – שהצחיקו אותי, ואף נגעו לליבי. קיבצתי את כל החמישה יחד במקום השמיני. "טיפש, מטורף, מאוהב" היה הכי מוצלח מביניהם, אבל אם אפשר היה לקחת את המיטב מכל אחד, היינו מקבלים קומדיה מושלמת.
"החיים הכפולים של וולטר". שכחתם מהסרט הזה, אה? זה אחד הסרטים שהכי ריגשו אותי השנה, ולמען האמת אני די בשוק שהוא נשכח כל כך מהר.
ציון לשבח א': למעשה, הדבר הכי מדהים שראיתי על מסך קולנוע השנה היה יצירת וידיאו בשם "השעון". זה לא ממש סרט, יותר עבודת וידיאו שהוצגה במוזיאון ישראל וירושלים ונודדת בעולם בין גלריות ומוזיאונים (אני מניח שענייני זכויות יוצרים ימנעו ממנה להגיע לבתי קולנוע מסחריים או לצאת אי פעם בפורמט מסחרי ביתי כלשהו). מרקליי ושות' ערכו מונטאז' של 24 שעות מכ-7,000 קטעי סרטים, שבכל סצינה רואים שעון או מישהו אומר מה השעה. הדבר המדהים א': היצירה הזאת מסונכרנת לזמן אמיתי, כך שבכל פעם שמישהו אומר משהו לגבי שעה מתוך סרט כלשהו, זו באמת השעה אצלכם בשעון; הדבר המדהים ב': העריכה כל כך טובה שהם הצליחו ליצור רצף נפלא בין הסרטים, כאילו כל היצירות מכל תקופות וכל היבשות משוחחות זו עם זו.
ציון לשבח ב': באופן משונה הגיעו השנה למסכי הקולנוע בארץ כמה וכמה סרטי תעודה מוזיקליים, כנראה תודות לכך שיונייטד קינג, הבעלים של סינמה סיטי, הם גם הבעלים של חברת התקליטים אן.אם.סי, אז הסרטים וההתייחסות התקשורתית להם מקדמ להם את מכירות הדיסקים. וכך ראינו את הסרט התיעודי של קמרון קרואו על פרל ג'אם ללילה אחד, והיום יוצא הסרט התיעודי של מרטין סקורסזי על ג'ורג' הריסון (מומלץ). אבל אם לא הייתי כזה סנוב, הייתי בשמחה מכליל ברשימת סרטי השנה את "ג'סטין ביבר, הסרט". זה פשוט היה סרט תיעודי עשוי לעילא, שערך לי היכרות עם זמר שלא ממש היכרתי (אני באתי בגלל הבת שלי), והצליח לסחוף אותי לתוכו, ואף לרגש אותי ולגרום לי להתפעל מהנער הזה. האמת, אחלה סרט.
הכי יפים. היו השנה כמה וכמה סרטים שלא ממש אהבתי אותם באופן כולל, אבל ממש הערצתי רגעים ויזואליים מתוכם. "טינטין" של סטיבן ספילברג, למשל, הכיל את אחת הסצינות הנפלאות והמהנות שראיתי מימיי בקולנוע – המרדף בעיר הערבית – שהונפשה כולה כשוט רציף אחד שבלתי אפשרי לצלם אותו בסרט לייב אקשן; "העור שבו אני חי" ו"האנה" הכילו כמה מהשוטים הכי יפים שראיתי השנה בקולנוע (וגם כמה מהרגעים המוזיקליים הכי יפים ששמעתי השנה בקולנוע), אבל לא הרגשתי שהסרטים עצמם ראויים להיכלל ברשימה. "פינה" של וים ונדרס היה אחד הסרטים הכי יפים שראיתי השנה בקולנוע, ואחד מסרטי התלת מימד הכי מוצלחים (עד שיגיע "הוגו"), ו"מלנכוליה" הוא סרט שלא סבלתי, אבל שהיו בו כ-20-25 דקות פשוט מופתיות, ומרהיבות עין.
==================
הסרטים הכי טובים שלא ראיתם השנה בארץ (בבתי הקולנוע).
אני מודה, את רוב הסרטים הטובים, המדוברים והמרכזיים של שנת הקולנוע (המיינסטרימית, לפחות) אנחנו מקבלים אל מסכי הקולנוע בארץ. חלק מהסרטים האחרים, המדוברים אבל המאתגרים יותר, אנחנו רואים בפסטיבלים (בעיקר ירושלים, חיפה ואייקון). אבל עדיין יש כמות עצומה של סרטים שנעלמים בדרך. את רובם בכלל לא ראיתי, רק קראתי עליהם חלקם אולי יגיעו במהלך השנה הקרובה (כפי ש"127 שעות" לבסוף נגאל במהלך השנה האחרונה). אבל בין אם אתם מפיצים שמחפשים לקנות סרט שיקבל ביקורות טובות, או צופים שרוצים לעדכן את רשימת הסרטים לצפייה בייתית (די.וי.די, הורדה או אם אחד מערוצי הסרטים בטלוויזיה יביא אותם), הנה כמה מהסרטים הטובים שראיתי השנה ושלא הגיעו להקרנות מסחריות.
1. "היו זמנים באנטוליה". מותחן משטרתי ארוך, מפורט ויפהפה תוצרת טורקיה. האמת, אני לא מבין למה סרט כזה לא מופץ בארץ. הוא יביא לא פחות צופים מ"מלנכוליה". תודה לפסטיבלים בירושלים ובחיפה שאפשרו לכמה מאות צופים לראות את הסרט הנפלא הזה על מסך סינמסקופי גדול.
2. "The Trip". מייקל ווינטרבוטום לקח את צמד הקומיקאים הבריטיים סטיב קוגן ורוב בריידון למסע מסעדות עילית ברחבי אנגליה וצילם אותם לסדרה שהיתה מעין חצי דוקומנטרית/חצי עלילתית. במהלך 2011 הופצה בעולם גרסה שנערכה לסרט באורך מלא מתוך פרקי הסדרה, וזה פשוט הדבר הכי מצחיק שראיתי השנה על איזשהו מסך. כמות הפעמים שאמרתי בהשתאות "וואו" על רגע מהסרט הזה עוקפת כל סרט אפקטים ותלת מימד שראיתי השנה.
3. "פול". מעין אח תאום ל"סופר 8" מבחינת הנוסטלגיה לסרטי המדע בדיוני של סטיבן ספילברג. כולם נשפכו מקריסטין וויג ב"מסיבת רווקות", אני התלהבתי ממנה כאן. סיימון פג וניק פרוסט כתבו, גרג מוטולה ביים. הסרט היה אמור להיות מופץ על ידי ג.ג., אבל נגנז אחרי שנכשל באמריקה. הוקרן בפסטיבל אייקון.
4. "פרידה". סרט אירני נפלא, ועם סוף שגם גברים קשוחים יבכו בו.
5. "מרתה מרסי מיי מרלן". מעין "השוטר" באמריקאית, מהבחינה הזאת שזה ניסיון לעבד את השקפת העולם הקרה של יוצרים כמו מיכאל האנקה לשפה קולנועית קצת אחרת. פורטרט מרתק של בחורה מפורקת שלא מוצאת את מקומה בעולם, ועם הופעה פשוט ממגנטת של אליזבת אולסן, שהיא הנעמי ווטס או השרליז תרון הבאה. הוקרן בפסטיבל חיפה.
6. "העתיד". סרטה הקודם של מירנדה ג'וליי, "אני, אתה וכל השאר" הופץ בארץ, אבל בסרט השני שלה המפיצים כנראה החליטו שנמאס להם. ואכן, ג'וליי הלכה לכיוון אפילו יותר אקסצנטרי מסרטה הקודם, אבל זה אחד הסרטים המשונים והמקוריים ויוצאי הדופן שנעשו השנה. וג'וליי עצמה היא סוג של פרפורמנס שכדאי לראות. ג'וליי היא בת זוגו של מייק מילס, שיצר השנה את "בגינרס" בהשראתה (בביקורת שכתבתי כאן, כתבתי על הדמיון מסוים בין "בגינרס" ובין סרטיה של ג'וליי מבלי לדעת שהם בני זוג, על כך למדתי מתגובה של אחד הקוראים אחר כך). כך שבעולם בו סינמטקים בארץ יכולים לשבץ סרטים כאוות נפשם, "העתיד" ו"בגינרס" ילכו מצוין יחד.
7. "Meek's Cutoff". הרבה במאיות השנה. ג'ודי פוסטר ולין רמזי ברשימה הראשית. סרטה הקודם של קלי רייכארט, "וונדי ולוסי", היה אחד הסרטים המדוברים בפסטיבל חיפה לפני שלוש שנים. סרטה החדש, לעומת זאת, כבר לא הגיע לשום מקום. דמיינו את ההפך מ"אומץ אמיתי": מערבון שכמעט כלום לא קורה בו, אבל יש בו עוצמה מהפנטת, על המאבק בין אדם לטבע, ובין גברים ונשים.
8. "סנה"/"פרויקט נים". מפיצי הקולנוע חייבים להתחיל להאמין בסרטי תעודה. שניים מסרטי התעודה המהנים והמשובחים ביותר פוספסו השנה (את "פרויקט נים" לפחות יכולתם לראות בפסטיבל דוקאביב). הראשון הוא סרטו של אסיף קפדיה על נהג המירוצים הברזילאי איירטון סנה, סרט שהוא בית ספר ליצירת פרופיל דוקומנטרי המבוסס כולו על חומרי ארכיון; השני הוא סיפור מרתק שהוא גם משל נפלא, על שימפנזה שאומצה על ידי משפחה אנושית כחלק ממחקר בשנות השבעים, ועל גורלה של החיה שהיו שטעו לחשוב שמשפחה אנושית מפנקת היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לה. דווקא "טבלואיד" של ארול מוריס לא נחרת אצלי כאחד הסרטים התיעודיים הכי טובים של שנה, למרות שהוא היה סרט מאוד מבדר לצפייה, אבל ג'יימס מארש ב"פרויקט נים" (ממש כפי שעשה ב"איש על חבל") מראה שהוא תלמיד מצטיין מבית מדרשו של מוריס.
וב-2012? "עליית האביר האפל", הבאטמן השלישי של כריסטופר נולן; "פרומתיאוס", רידלי סקוט חוזר ל"הנוסע השמיני"; "ההוביט", פיטר ג'קסון חוזר אל הארץ התיכונה; "ספיידרמן המופלא", סיפור ספיידרמן מתחיל מהתחלה, הפעם עם אנדרו גארפילד בתפקיד הראשי; "הנוקמים", ג'וס ווידון מייחל סוף סוף לשובר קופות; "הדיקטטור", היוצרים של "בוראט" מנסים להגיע שוב לראש רשימת סרטי השנה של "סינמסקופ"; "לשחרר את ג'נגו", קוונטין טרנטינו משחרר עבדים; "לינקולן", סטיבן ספילברג מספר על הנשיא ששיחרר עבדים. וגם סרט חדש לווס אנדרסון, ואולי אפילו לפול תומס אנדרסון.
הלכו לעולמם: אליזבת טיילור (אלילה וקליאופטרה), פיט פוסלתווייט (שחקן, "בשם האב"), פיטר פאלק (שחקן, "קולומבו"), סידני לומט (במאי, "סרפיקו", "אחר צהריים של פורענות"), ג'יין ראסל (שחקנית, "ג'נטלמנים מעדיפים בלונדיניות"), סוזנה יורק (שחקנית, "סופרמן"), קליף רוברטסון (שחקן, "צ'רלי", "ספיידרמן"), מריה שניידר ("שחקנית, "הטנגו האחרון בפריז"), קן ראסל (במאי, "טומי"), סטיב ג'ובס (הבעלים של פיקסאר), ג'ון בארי (מלחין, סרטי ג'יימס בונד, "רוקד עם זאבים"), לורה זיסקין (מפיקה, "ספיידרמן"), ראול רואיז (במאי פרואני), פיטר ייטס (במאי, "בוליט", רעם כחול"), אנני ז'יררדו (שחקנית צרפתיה), דיוויד הס (שחקן סרטי אימה), טים התרינגטון (דוקומנטריסט שנהרג בלוב), קווין ז'אר (תסריטאי), ברנד אייכינגר (מפיק ותסריטאי גרמני, "ברוקלין תחנה אחרונה", "הנפילה"), ג'רי רפרטי (זמר, ששירו "תקוע באמצע איתך" ליווה את סצינת חיתוך האוזן ב"כלבי אשמורת"), ישראל דוד (איש סאונד ישראלי). וגם כל אלה.
================
ועכשיו תורכם: מה היו סרטי השנה שלכם? מבין אלה שהופצו בארץ או שלא הופצו.
בחירות טובות מאוד, אצלי ברבור שחור נמצא במקום הראשון ואומץ אמיתי שני.
לגבי שנה הבאה:
פול תומאס אנדרסון מתוכנן ל2013, טרנטינו אומנם מתוכנן ל2012 אבל אני לא אתפלא אם הוא ידחה בסוף מכיוון שהם עדיין לא התחילו לצלם אחרי (לפחות) שתי דחיות במועד תחילת הצילומים. אם הוא כן יצא בדצמבר 2012 אז סיכויי האוסקר של טרנטינו סוף סוף גבוהים.
אבל שכחת עוד סרט חשוב מאוד שכבר בתהליכי הפקה מתקדמים ויצא בדצמבר 2012: חיי פאי של אנג לי. שפילברג, ג'קסון, טרנטינו, לי ונולאן בקרב על האוסקר – יהיה חם.
רוב הבחירות ראויות (ברבור שחור, אומץ אמיתי, חייבים לדבר על קווין, דרייב), חלק מפוספסות (מלנכוליה היה צריך להיות גבוה הרבה יותר, כנ"ל הארי פוטר), וחלק מופרכות במיוחד כמו שאתה אוהב (בוא נתעלם שניה מסופר 8 והתפשטות – כמו שכולם עשו – אבל החיים הכפולים של וולטר הבלתי נסבל? וכל הסעיף השמיני המגוחך הזה? כאילו, גם אם הצליחו לעשות כמה קומדיות קקי-פיפי משעשעות השנה, לתת להם מקום ברשימת העשיריה (ארבעימיה) זה כבר סתם פרובוקציה).
וגם לא שמעתי על הרבה אנשים שסבלו את "העתיד" המתאמץ.
שאלה – ראית את הקים קי דוק שיצא השנה?
Separation – great film
The rest that played in 2011…Submarine, The Artist,and a French action film Point Blank
אף מילה על התופעה הנקראת "דמדומים" ולעומת זאת שלוש שורות על ג'סטין ביבר?! נכון שאין לסרט הצדקה לעמוד מול אומני הקולנוע, אבל בכל זאת מדובר בתופעה: "שחר מפציע" הגיע למקום שלישי ברווחים של השנה כולה מול כל הסרטים לעיל למרות שיצא לפני חודש וחצי(!). מזל שאני פה :).
זה לא שלא הייתה התייחסות לז'אנר הפנטזיה- הארי פוטר בכל זאת ברשימה הנ"ל…
אני כל כך מחכה לרגע שתאכל את הכובע, יאיר, על ההתעלמות מהסרט של קונדון, ואם לא עכשיו, אז בחלק ב' שלו שיהיה בו כל כך הרבה SPECIAL EFFECTS שבגללו קונדון אמר שאין לו כוח לשום סרט עם פעלולים עוד לעולם 🙂 🙂
ורק כדי שאני אצטרף לדיון באופן קצת יותר אינטלקטואלי, אני אומר שאהבתי מאוד את "העזרה".
הבריטיים "סוף שבוע" ו"טירנוזאור".
.
.
(רוה: נחרת, לא נחרט)
שלא הופצו:
1. Take Shelter
2. היו זמנים באנטוליה
3. רמפרט
הסרטים האהובים עליי (בלי סדר מסויים, חוץ מהראשון):
הסרט האהוב עליי השנה זה סופר 8- אחד כי אני מעריץ של ג'יי ג'יי אברמס עוד מתחילת אבודים, ושתיים כי הוא פשוט נגע לי בכל הנקודות הרגישות שלי בנוגע לקולנוע. הצילום, העלילה, האפקטים- הכל פשוט ונוסטלגי. באופן אירוני, הסרט גרם לי להתעניין יותר בסטים של ספילברג רק מתוך רצון להבין את ההשראה ואת המחוות.
שאר סרטי השנה שלי- דרייב, ברבור שחור, אקס מן ההתחלה (פשוט סרט קומיקס עשוי טוב, מה שהעלה בי תקוות שעוד מותג גיבורי על חוץ באטמן ייצור סרטים טובים), שרלוק הולמס 2 (רוברט דאוני ג'וניור משחק את עצמו כשרלוק הולמס- עד כמה שזה נשמע רע זה אדיר), האנה (ציטוט- "מגניב"), חצות בפריז (וודי אלן עדיין חי), משימה בלתי אפשרית 4 (בראד בירד נולד לעשות את זה, אבל עדיין לא מתעלה על השלישי של אברמס), אלוהי הקטל (אני אוהב קיא) וכוכב הקופים: המרד (שמישהו ייתן לאנדי סירקיס את האוסקר כבר!!!)
דרך אגב אני בן 16. סתם אני מציין את זה כי אולי זה מסביר חלק מהבחירות שלי (אני לא מתיימר להיות עכבר סינמטקים…)
מכיר את הגישה שלך לגבי סיכומי שנה, ואני לא בא להתווכח איתך, אבל עדיין טיפה מצחיק אותי לראות פה סרטים שמתקשרים לי בראש עם שנה שעברה ("אומץ אמיתי", "ברבור שחור" וכ'ו…).
בכל אופן, אחלה רשימה, כרגיל. הייתי מעיף משם לעזאזל את "התפשטות" ו"עץ החיים". פשוט לא יאמן איך כל כך הרבה מבקרים שאני מעריך תופסים מ"עץ החיים". סרט שקשה להתווכח לגביו, בין אם אתה מקטרג או מסנגר. אני מרגיש שגם 500 ביקורות מפרגנות לא יצליחו לשכנע אותי שלא מדובר בפיסת זבל אולטרה-יומרנית ומלאה בחשיבות עצמית.
Agree about Take Shelter
It's strong film
(יובל)- Take Shelter יופץ בפברואר על ידי לב תחת השם "סערת רוחות".
Beginners – I think I am in minority here,but it's not a good movie.Christopher Plummer isn't acting but is more a cliché than a real character you can identify with.in short a film I won't remember fondly from this year
Super 8 – J.J. Abrams try and try to excite you and it's not working. All remain so unexcited.Overrated film of the year
Tin Tin – was just so much fun. What Spielberg has already forgotten, some directors will never learn
The Artis – saw it in 2011.For me 1 of the highlights of this year. At a certain moment I had tears in my eyes as the movie manage to touch me
We need to talk about Kevin – Excellent Tilda Swinton, with a supporting cast that proves that movie can be challenging and gripping and all you need is a good story and actors which can hold it
היה סרט אחד שבלט מבחינתי מעל כולם: "הסוס מטורינו" של בלה טאר. היה גם תענוג לשמוע אותו מדבר עליו בפסטיבל ירושלים.
travisbickle – שם זוועה אבל מה זה משנה… חדשות נהדרות! אני בטוח אלך לראות שוב.
ואני חזרתי מנערה עם קעקוע דרקון של פינצ'ר – סרט שעולה בכל אספקט שלו על המקור. הסרט של פינצ'ר חכם, מרתק. בנוסף לאמירה הגלויה על שנאת הנשים המפעמת בחברה, יש בו סצינה מבריקה שמושכת את השטיח מתחת למעטה החברה השבדית וחושפת רוע שמקורו בחטא קדמון. ואני חייב לציין את רוני מארה, שגם היא מתעלה על התגלית של הסרטים המקוריים. נהדרת. אהבתי.
סרטי שנה? מסכים עם כמה מהדברים של קודמי: מלנכוליה ראוי להיות הרבה יותר גבוה, סרט השנה שלי עד כה (אבל יש לא מעט סרטים להשלים) ביחד עם עץ החיים. גם אני מתקשה לקבל רשימה שחלקה ארכאי עד כדי טרחנות – אומץ אמיתי, באמת?
אני רוצה לדבר גם על סרט נהדר שראיתי אתמול – "לוחם". איך זה שהסרט הזה לא מקבל יותר קרדיט? משחק מצוין והבימוי של גווין אוקונור פשוט מופלא. הבימוי בסצינת הסיום, למשל, עדיין מהדהד בי. בכלל, סיום נהדר.
לילד בן שש עשרה – יש לך טעם טוב. אל תיתן לשנים לקלקל אותך.
אני נעלב אישית בשם הקומיקאים – לדחוף את כל הקומדיות בשורה אחת זה לא לעניין. תבחר קומדיה שאהבת. אי אפשר לעשות ערימת ז'אנר ככה. חלק מהקומדיות פה הרבה יות רטוב מהסרטים הרציניים שלראות אותם זה סבל טהור. [טרנס מאליק?? ווט דה פאק?]
יש שיגידו שעץ החיים זו הקומדיה של השנה
ראול רואיז הוא מצ'ילה!!! כצ'יליאני אני מוחה.
עץ החיים הוא מבחינתי יצירת המופת של השנה. כפי שאינטליגנציה מלאכותית היה יצירת המופת של 2001 ושניהם יומרניים ואינם סרטים נטולי פגמים, אבל היופי באהבה זה שהיא מצליחה לגרום לך לסלוח על פגמים ועל פערים. אני מבין למה אנשים נרתעו מעץ החיים ובמקומות מסויימים גם אני נרתעתי, אבל הדברים האלה שהסרט כן מצליח להביא ולעורר בי גדולים מתרומתם של כל הסרטים הכביכול "שלמים" שיצאו השנה גם יחד.
בסך הכל מאד דומה לרשימה שלי, אבל מינוס הסרטים הבאים: עץ החיים (שהיה מבחינתי הנפיחה היומרנית של השנה, סרט שלולא טרנס מאליק היה חתום עליו אני בספק אם היה מקבל את כל השבחים שקיבל) וכנגד כל הסיכויים (סרט חביב ויעיל, אבל לא יותר).
סרטים נוספים, שעדיין לא הופצו בארץ, של במאים אהובים שאכזבו אותי השנה: "הוגו" של סקורסזה – סרט יפיפה אבל פגום ומלאכותי שמטפל בנושאים רבים שמעניינים את סקורסזה (ולכן ברור מדוע בחר לביים אותו), ו"קנינו גן חיות" של קמרון קרואו שמשום מה לא מצליח (בעיני) להתעלות על היומרה הרגשית שיש בו ולמרות הפוטנציאל הרגשי הרב שיש בסיפור נשאר עקר רגשית – וחבל: משום שזהו סרט שאמור לפעול (בחוכמה) על בלוטות הרגש ולא עושה זאת.
כ"כ שמחתי לראות את "העתיד", "הטריפ" ו"מרתה מרסיי מיי מרלין" ברשימה. ומעניין אותי היכן הם היו משובצים אצלך אם הם כן היו מופצים. אצלי הם ממש גבוה. "העתיד" הוא אחד הסרטים הכנים שראיתי זה זמן רב. הוא מלא בעיות, אבל זה מה שעושה אותו מרתק. "הטריפ" קורע מצחוק אבל מצליח לסיים בצורה מרגשת בסופו, דבר שלא רואים בד"כ בקומדיות. ו"מרתה" הוא אחד פשוט סרט חכם ומותח שהצליח להפתיע אותי כל הזמן ולגרום לי לשבת על קצה הכסא לכל אורכו, דבר שכבר לא קורה הרבה.
עכשיו נותר לראות את "אנטוליה".
כבר תקופה לא קצרה שאני עוקב אחרי הבלוג ובעיקר ניגש בשקיקה לקרוא ביקורות על סרטים שראיתי בידיעה שגם כאשר לא אהיה מרוצה לחלוטין מהביקורת אמצא בה זוויות חדשות ומעניינות על הסרט בו צפיתי. אני מאוד נהנה וזוהי הזדמנות לומר תודה.
ברם, פעם בשנה כשמגיע זמן סיכומי השנה אני חש אכזבה כיוון שהבחירה להתייחס לשנה לפי תאריכי ההפצה בישראל מוציאה בעיני את כל העוקץ מהסיכום, זה לא נראה לי הגיוני להתייחס לסרטים כמו ברבור שחור ואומץ אמיתי כסרטי השנה כשאלה כבר זכו בלא מעט פרסים עבור השנה הקודמת ולעומת זאת להתעלם מתפוחי אדמה לוהטים שכבר עלו בארה"ב ויעלו ממש בקרוב. נוסף לכך בעידן האינטרנט קהל חובבי הקולנוע בישראל (להערכתי) כבר מזמן לא צמוד לקולנוע ולתאריכי ההפצה בישראל ולו רק מהסיבה המצערת שהמפיצים חוסכים מאיתנו לא מעט סרטים מופתיים שהדרך היחידה לראות אותם היא להוריד או לעלות על מטוס… כך יוצא שכשאני (אני מניח שאני לא היחיד, אבל לך תדע…) קורא את סיכום השנה אני מרגיש מצד אחד שחסרים בו סרטים חשובים ומצד שני שיש בו התייחסות לסרטים שכבר זכו לכך בשנה שעברה.
לתשומת ליבך.
סיכום מאכזב. לפעמים אני מרגיש כאילו אתה מציין לשבח סרטים, לא כי באמת אהבת או הערכת אותם, אלא כדי להעביר איזו נקודה או ללמד משהו על קולנוע.
ואולי זאת סתם הרגשה שיש לי בגלל שהטעם שלי שונה משלך 🙂
ובלי קשר וגם עם קשר – "עץ הפאקינג חיים" זאת הונאת הקולנוע הגדולה של השנה! או של העשור… שנה טובה 🙂
1 The Scenesters אחלה קומדיה.2.Bellflower סרט מרשים ומקורי 3.Animal Kingdom המאד מרשים 4.The Extra Man 5
סופסוף מישהו שכמוני התלהב מסופר 8.
הסרט הזה ממש לא קיבל את הכבוד הראוי לו. הוא לא יצירת מופת ויש בו קיצ'יות שפילברגית אבל הוא כל כך נגע לליבי ויש בו כל כך המון אהבת קולנוע.
קצת תמוה בעיניי ששמת במקום השמיני כל מיני קומדיות אמריקאיות שבכולם יש אחוזי דביליות כלשהם מי יותר ומי פחות.
וטיפש מטורף מאוהב שכולם נשפכו ממנו דווקא לא הלהיב אותי כל כך. השחקנים נחמדים אבל חוץ מסטיב קרל שקצת נגע לליבי וריאן גוסלינג ששפע כריזמה אף אחד באמת לא עשה לי את זה.
וסופסוף מישהו שמוריד את ההלהבות ממסיבת רווקות. סרט עם כל כך המון מרירות. הוא היה ממש מצחיק לפעמים וכן כולם מדברים שהוא שינה את הוליווד בזה שהכניס הומור נשי גרוטסקי למרכז הבמה וזה נכון וזה מצחיק אבל לדעתי הוא מוערך יתר על המידה.
אגב, שני הבריטיים המעולים שהזכרתי לעיל יוקרנו בשובו של פסטיבל הקולנוע הבריטי לסינמטקים בחודש הבא. יחד עם עוד כמה סרטים בולטים ומשובחים מהעת האחרונה.
יופי של סיכום. אומץ אמיתי אכן מעולה, הסיכום שלי-פה-
http://rateyourmusic.com/list/DavidIs/favorite_2011_movies
אצלי המיקום- לפי תאריץ יציאה מקורי לאקרנים.
"העור בו אני חי" וגם "לוחם" ו"קוד מקור" מאוד חסרים לי בטופ פה.