"מקור או לסגור": מאבק היוצרים נגד הזכייניות יצא לדרך
אני חייב להבהיר לפני הכל: כשזה מגיע למאבקם של יוצרים – במאים ותסריטאים – מול זכייני הטלוויזיה אני בשום אופן לא עיתונאי אובייקטיבי ונייטרלי. אני באופן חד וחלק נמצא לצד היוצרים (ברוב המקרים). ובתור חבר באיגוד התסריטאים המאבקים האלה הם, על פי רוב, גם שלי ולמעני. והם למען תעשיית קולנוע וטלוויזיה איכותית – זה גם עניין של פרנסה, וגם עניין של תרבות. ובימים אלה – תוך שימוש בתירוצי המשבר הכלכלי – זכייניות הטלוויזיה קיצצו המון הפקות, השאירו עובדים רבים ללא פרנסה, ובסופו של דבר יגרמו לכך שלצופים בבית לא יהיה מה לראות חוץ משעשועונים וריאליטי. מועצת הרשות השנייה, מצידה, היא הגוף שאמור לוודא שהטלוויזיה המסחרית – הפועלת בזכיון בו זכתה במכרז מטעם המדינה ושלמענו הבטיחה לא מעט הבטחות – תהיה מאוזנת בתמהיליה: גם בידור, גם דרמה, גם תעודה, גם ניוז. רוב הדרמה עפה מהחלון. רוב התעודה גם (אליבא דהרשות השנייה תוכניות האוכל של גיל חובב הן "סדרות תיעודיות").
איגודי הבמאים, התסריטאים והמפיקים הקימו החל מאמש ב-20:00 משמרות מחאה מול בתיהם ומשרדיהם של בעלי ערוצי הטלוויזיה המסחרית. ככה זה נראה:
איפה יורם חטב?
הסרט יהיה מועמד בקטגוריות התסריט ואולי המשחק, לא יותר. מי שרוצה להתערב, מוזמן. ראיתי אותו בסינמטק לפני שבוע והתאכזבתי עד בלי די אחרי כל ההייפ שנבנה כאן. בסרטו הראשון כבמאי קאופמן כבר מצליח למחזר את עצמו. המשחק מצוין אמנם, אבל קאופמן חסר את תנופת הבימוי של ג'ונז וגונדרי, והתוצאה מייגעת. ההשוואה ל"ברטון פינק" הייתה ממש מחוצפת ומטעה. מה לעשות, אבל הפעם הרעים צודקים: זה לא סרט לקהל של יס או סינמה סיטי. מקסימום, לקהל המצומצם של המוזיאון, הסינמטק או לב/דיזינגוף.