״אנשים כתומים״.

אחת ההפתעות הגדולות שלי השנה היתה הגילוי של הסרט הזה – ״אנשים כתומים״ שכתבה וביימה חנה אזולאי-הספרי. הוא כבר הוקרן בפסטיבל חיפה וזכה בפרס הבימוי בפסטיבל סרטי נשים, והיו לא מעט מוותיקי ובכירי התעשייה בארץ שדיברו עליו בזלזול, כשהסאב-טקסט של הביטול שלהם היה ״עוד פעם עושים כאן קולנוע מזרחי״. תמיד מפתיע אותי להיתקל בעוצמות הגזענות שהן עדיין חלק בלתי נפרד מהממסד הקולנועי. אבל כשצפיתי בסרט, נסחפתי לתוכו. לא מעט בזכות הצילום הפשוט מרהיב של אסף סודרי (את שלושת ימי הצילום במרוקו, מהם לקוח הפריים בראש הפוסט והשוטים בתחילת הטריילר, צילם באופן לא פחות מרשים ומפעים איתי מרום), והמוזיקה של אנשי להקת איטליז, גיא בן שטרית ועומר הרשמן. המתכון נראה מוכר מסרטים מהעולם: אוכל, פולקלור וסקס. אבל אזולאי-הספרי, בסרטה הראשון כבמאית, לוקחת את התבשיל הזה והופכת אותו לאגדה שסחפה אותי לתוכה, ועם לא מעט מוטיבים קולנועיים עדינים (כמו שימוש מובהק בצבעים, והענקת צבע יסוד לכל דמות, ובהמשך לערבב ביניהן).

כך נראה הטריילר לסרט שייצא למסכים בעוד חודשיים, ב-1.5:

ציוץ