״בשר תותחים״. סרטי קאנון

מצד אחד, אני מקווה שכמו שקרה עם ״מי מפחד מהזאב הרע״ יגלה איתן גפני עם ״בשר תותחים״ שלביים סרט אימה ישראלי זו בחירה משתלמת מבחינה כלכלית. יש ביקוש לסרטי אימה, וכל עוד סרטי אימה ישראליים הם חידוש, יש סיכוי שיהיה להם ביקוש בזירה הבינלאומית. מצד שני, כדי שגל סרטי האימה הישראלי לא יהיה סתם חיפוש אחר הצלחה כלכלית אלא גם יביא בשורה לעולם – כי הרי סרטי אימה ישראליים לא יכולים להתחרות בתקציבים האמריקאיים, אבל הם כן יכולים להיות חכמים מהם – כדי לוודא שהקולנוע הישראלי לא יידרדר מהר מדי לאיזור האקספלויטיישן. ״בשר תותחים״ הוא על הגבול שם.

פורסם ב״פנאי פלוס״, 12.3.2014

למעשה, יצאו השבוע שני סרטי אימה ישראליים. ״ההיא שחוזרת הביתה״ הוא סרט אימה על בחורה שלא מוכנה לחיות כמו הוריה ומביטה בבעטה מוחלטת בעתיד שהוכתב לה על ידי הוריה המתים-חיים, ומולו יוצא סרט אימה ז׳אנרי מובהק, על-פי-הספר, על מתים-חיים מהזן טורף האדם. ״בשר תותחים״, סרט הביכורים של איתן גפני, הוא סרט הזומבים הארוך הראשון של ישראל. אחרי החלוציות של אהרון קשלס ונבות פפושדו עם ״כלבת״ ו״מי מפחד מהזאב הרע״, סרטי האימה הישראליים מתחילים לזרום כמו דם. כמו דם קרוש עדיין, אבל לזרום. ועכשיו עם זומבים. עם מעט כסף והרבה אמביציה עשה גפני את המהלך הכי נכון שיוצר ישראלי יכול לעשות: לגייס את סרטי האימה לצבא. זה ההיבריד הישראלי-אמריקאי המושלם: חוליית קומנדו ישראלית חוצה את הגבול ללבנון ללכוד בכיר טרור, ומגלה שווירוס משונה הפך את תושבי דרום ללבנון לטורפי אדם. אם ב-1968 נחשב ״ליל המתים החיים״, חלוץ סרטי הזומבים, למטאפורת אנטי-ויאטנם, הרי שנדמה ש״בשר תותחים״ מהפך את המטאפורה וחותר תחת החתרנות: חיילי האויב הם באמת מפלצות בלתי אנושיות.

אבל יש לי בעיה. עם כל רצוני להריע לצמיחתם של סרטי אימה בישראל – סוף סוף, והגיע הזמן ובשעה טובה – ועם כל המעשה החלוצי שבכל סרט וסרט נוסף שמצטרף לקורפוס האימה הישראלי, ועם כל התשואות לרצון ליצור סרטי ז׳אנר גם ללא כסף, אני חייב להודות שמצאתי את ״בשר תותחים״ כמעט בלתי מהנה. הוא היה עבורי אכזבה. סרט שבשום רגע לא הלך באמת רחוק עם החומרים שהיו לו, ולא פנה לשום קיצוניות – הוא לא היה מספיק מצחיק ולא היה מספיק מפחיד. הוא היה הפקת straight-to-video, סבירה. מהסוג שהייתי מצפה למצוא בסרט ה-30 של תעשייה, ולא השלישי.

ציוץ