25 אפריל 2014 | 12:36 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 24.4.2014

האם לוודי אלן יש השבוע שני סרטים חדשים בקולנוע? ראו זה פלא: וודי אלן חוזר למסכים השבוע כשחקן בלבד בסרט ״רק ג׳יגולו״, שביים ג׳ון טורטורו. וסרט נוסף שעולה בסוף השבוע נקרא ״האשה האחרת״, שזה כמעט כמו שם סרטו של וודי אלן מ-1988. הדימיון בין השמות מקרי כמובן, וקשור בעיקר לתרגום העברי. ״האשה האחרת״ של 2014 היא מעין קומדיית נקמה על נשים שמטפלות בגבר שבגד בהן, בסרט שביים ניק קאסאווטס (הבן של ג׳ון קאסאווטס, אם את מעל בת 40; והבמאי של ״היומן״, אם את בת 30). וראו זה פלא ב״אשה אחרת״ של וודי אלן שיחקה ג׳נה רולנדס, אמו של ניק קאסאווטס, הבמאי של ״האשה האחרת״.

וחוששני שהפסקה הזאת היא הדבר הכי מסעיר שיש השבוע בבתי הקולנוע. ואגב, רק אחד מהסרטים הנ״ל נכנס – בקושי – לטבלת המבקרים של השבוע. אנרגיות נמוכות.

זהו שבוע הלימבו: הקהל והמפיצים נחים אחרי הבליץ הגדול של חופשת פסח, וכמות הסרטים שיוצאת השבוע נמוכה באופן משמעותי ביחס לשבועות הקודמים, לא מעט – מן הסתם – בגלל העובדה שיום השואה, שיחול השבוע ביום שני, מחייב את סגירת בתי הקולנוע למשך כמעט 24 שעות.

הנה הטבלה:

 

יצאו מהטבלה השבוע בעיקר סרטי הילדים של פסח: ״החבובות מבוקשות״ לא עבד בישראל בכלל, ״מר פיבודי ושרמן״ עשה מה שעשה, ״יש ילדים זיגזג״ סיים את הקדנציה שלו (כל הסרטים האלה עוד מסתובבים בהצגות יומיות); וגם פליטי האוסקר: ״מועדון הלקוחות של דאלאס״ ו״יפה לנצח״ של פאולו סורנטינו (זוכה האוסקר על הסרט הזר).

 

נושאים: בשוטף

2 תגובות ל - “טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 24.4.2014”

  1. איתן 25 אפריל 2014 ב - 22:25 קישור ישיר

    “רק ג’יגולו” הוא לא סרט לציניים. ואנחנו חיים בעולם ציני. אני מצאתי את “רק ג’יגולו” סרט יפהפה, מרגש, מצחיק, וחכם. סוג של תאום רעיוני, לואו-טקי, של “היא” של ספייק ג’ונז (הסברים בבלוג שלי, בניק-לינק). והצילום של הסרט הזה פנומנלי. אבל אנשים רואים “וודי אלן” ו”ג’יגולו” במשפט אחד, והבדיחות המרושעות כותבות את עצמן. חבל. סרט מאוד יפה בעיניי. סרט של 4 כוכבים מבחינתי.

    בשבוע הבא: שני סרטי שואה. ו”אנשים כתומים”, בעיניי סרט חביב אך זניח. האם הסרט המרוקאי יעשה את אותם גלים שהסרט העירקי עושה?

  2. דודי מ.... 29 אפריל 2014 ב - 1:19 קישור ישיר

    אחרי תקופה יפה (כל ה 5 שנים אחרונות) בה הקולנוע הישראלי מראה יותר ויותר בגרות והתקדמות, מדוע אין כמעט סרטים ישראלים מוקרנים ?

    ואם יש כמה, אלו מהקבוצה יומרנית יותר (לטעמי), וזה גם ניגלה בטבלה במיקומם הנמוך של (הישראלים החדשים יותר) – הבן של אלוהים, מקום בגן עדן, ההיא שחוזרת, מעל הגבעה ומפריח היונים.

    וזו לא שום קנאה. באתר שלי (עם לחיצתכם על ניק-לינק שלי) גם נמצא את משגיחים, עג’מי, מי מפחד מהזאב הרע עם ביקורות מחמיאות בטירוף.

    טוב יעשו יוצרי קולנוע בישראל אם יחזרו ליסודות, למציאת מקום ויכולת לספר סיפור שיותר אמין, ענייני, מהחיים.

    כמו למשל מפה בטבלה, זרים חדשים מעולים- סיפור משפחתי, נברסקה, העבר, פילומנה, שמככבים בצדק בטופ טבלת המבקרים פה.
    עושה הרושם שיוצרים אצלנו, לעתים, לא גדלו מספיק על סוג הקולנוע הענייני הזה, ולעתים קופצים מעל לפופיק עם ניסיון להיות פליני כחול לבן.

    כאשר גם “12 שנים” די בתמונה הזו. את מלון גרנד עוד לא ראיתי, אבל זוהי אם כבר, דוגמה לבמאי מאסכולה אחרת אבל שעושה את הפנטזיות שלו עם המון חן.
    “בתוך לואין” הוא אובר רייטד.

    “אני עצמי” וגם “לאנצ’בוקס” אולי מטעים פה במיקומם הנמוך, וגם עונים לאסכולה הישירה ומהחיימית שאני אוהב. אורי קליין ואיתן מהתגובות פה, עדיף והיו חלק מהמדרגים בטבלה.

    ואוף טופיק עצבני, בצל של סדרות הבישול ורכילות (ערוצים 2 ו 10- תתעוררו כבר), מחכה בקוצר רוח לעונות חדשות של 3 סדרות שמאודד אהבתי- שטיסל, אננדה וקטמנדו (שאחד מיוצריה הוא כותב הבלוג פה, גילוי נאות).


השאירו תגובה ל - איתן