30 נובמבר 2014 | 12:58 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

״שישה גיבורים״, ביקורת

ביימקס, גונב ההצגה של ״ששה גיבורים״

ביימקס, גונב ההצגה של ״ששה גיבורים״

ששה דברים שלמדתי מצפייה ב״ששה גיבורים״, סרט האנימציה החדש של אולפני דיסני –  שיתוף הפעולה בין הבמאי של ״בולט״ והבמאי של ״פו הדב״ – שייצא בסוף השבוע הקרוב בארץ.

1.

מתברר שסיפור מקור (origin story) יכול להיות דבר מאוד מהנה. את זה אומר מי שכבר שנים פורץ בבכי בכל פעם שהוליווד חוזרת שוב ושוב אל סיפורי המקור של גיבורי העל המוכרים – בעיקר באטמן וספיידרמן (וגם סופרמן). כשראינו כבר סרטים וסדרות של גיבורי העל האלה, אנחנו מחפשים הרפתקאה ולא לשמוע שוב את הסיפור איך הם הפכו לגיבורי על. לעומת זאת, ״ששה גיבורים״ מבוסס על סדרת קומיקס עלומה של מארוול, שאני באופן אישי לא הכרתי, ולכן מהלך העניינים שמוביל את גיבור הסרט, הירו, מנער בן 14 פשוט, גאון חובב רובוטים, ללסוג של גיבור על, היה מלהיב, מרתק ומשעשע. לא מעט בזכות העובדה שהסיפור הזה, שכולו מלא קריצות מודעות לעצמן, הוא כמו קוקטייל של כל סיפורי המקור האחרים של גיבורי העל המוכרים יותר.

2.

דיסני ממשיכים במתכונת ״אחד לבנים, אחד לבנות״. הפוסטרים מכריזים שהסרט הזה מגיע מיוצרי ״לשבור את הקרח״ (נכון, זה אותו אולפן. זה כמו לכתוב ש״נוטינג היל״ מגיע מהיוצרים של ״דרקולה״), אבל אין קשר (למרות שהפרוזנית הפרטית שלי נהנתה מהסרט). ובעיקר, מאז שג׳ון לאסיטר נהיה הבוס הגדול של אולפני דיסני, כבר אי אפשר להבדיל בין פיקסאר ובין דיסני. בעולם מושלם, עולם פחות שירותי, כזה הפועל על פי חוקים שקל להבין ולעקוב אחריהם, דיסני אנימיישן יהיו אחראים על סרטי הנסיכות ופיקסאר יהיו אחראים על סרטי ההרפתקאות. וכך ״ששה גיבורים״ יהיה סרט של פיקסאר ו״אמיצה״ היה צריך להיות סרט של דיסני. אבל זה, אז אני כבר לא יודע מה זה מי. מה שכן, ההשוואה לפיקסאר דווקא לא עושה עם ״ששה גיבורים״ חסד, כי סרט גיבורי העל של פיקסאר הוא ״משפחת סופר על״ והוא אולי אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר שאי פעם נעשו. ״ששה גיבורים״ הוא סרט מקסים, מהנה מאוד, סוחף ולא טיפשי, אבל אין בו את הגדולה – הקולנועית, התסריטאית והקומית – שהיתה ב״משפחת סופר על״. אולי כי בראד בירד הבמאי של ״משפחת סופר על״ פשוט יותר מוכשר מכריס וויליאמס ודון הול, הבמאים של ״ששה גיבורים״. ובכלל, תמיד יש לי תחושה ששיבוץ הבמאים בסרטי האנימציה של דיסני עובד בשיטת תחנת מוניות: מי שפנוי. פיקסאר עדיין מאפשרים (לפעמים, לא תמיד) לבמאים שלהם מידה מסוימת של עצמאות. לפיכך, ההצלחה של ״ששה גיבורים״ היא עדות להצלחת השיטה ההוליוודית הקלאסית – המפיקים, הבמאים והתסריטאים עובדים כולם בשירותו של ראש האולפן, וכל עוד הוא מתעקש על שכתובים ושיפורים, הם ממשיכים לנסות לרצות אותו.

3.

בעתיד ארצות הברית תהפוך ליפנית. זה מעיד משהו על הגיל של הקומיקס המקורי. אם הוא היה נכתב כיום, העלילה היתה יותר סינית מיפנית. עלילת ״ששה גיבורים״ מתרחשת אי שם בעתיד בסן-פרנסוקיו – כשסן פרסיסקו הופכת לטוקיו גדולה, וכל העיצוב שבה נהיה יפני (כולל עיטורי פגודה על גשר הגולדן גייט). בעתיד הזה אנחנו עוקבים אחר סיפורו של נער בשם הירו – חצי יפני, חצי אמריקאי (שמו של הגיבור נותן משמעות אחרת לשם הסרט ״Big Hero Six״ שהתרגום לעברית מדלג מעליה) – שהוריו נהרגו בילדותו (כמובן, דיסני לא יודעים לעשות סרטים על תאים משפחתיים שלמים) והוא מבזבז את זמנו ואת מוחו במלחמות רובוטים בלתי חוקיות. למרות שכל סן פרנסיסקו נראית יפנית, עדיין התעשיינים הכי גדולים ועשירי העיר הם וואספים. וכשהירו נתקל בביימקס, רובוט הרפואה טוב המזג ורך המידות שבנה אחיו, ונתקל במזימה נוראית של נבל-על מסוכן, הוא משתמש בכשרון הבנייה והתכנות שלו כדי לבנות צוות גיבורי על. ההיכרות עם ביימקס, רובוט הבנוי לתוך בלון בצורת מרשמלו שמנמן, מכילה כמה מרגעיו המצחיקים והמקסימים של הסרט. מסוג הדברים שאי אפשר שלא לתהות האם עדיין יעבדו בסרטי ההמשך (שללא ספק ייעשו).

4.

ביימקס הוא הרובוט החמוד ביותר מאז טארס, הרובות מ״בין כוכבים״. ולמעשה, הסוף של ״ששה גיבורים״ והסוף של ״בין כוכבים״ – ובעיקר תפקיד הרובוטים בסוף הזה – זהה באופן די מפתיע.

5.

זו שנה כבירה למדענים בקולנוע. ״בין כוכבים״ (פיזיקאים ומהנדסים), ״התיאוריה של הכל״ (על סטיבן הוקינג, פיזיקאי), ״משחקי החיקוי״ (על אלן טיורינג, מתמטיקאי) ועכשיו ״ששה גיבורים״ (מהנדסי מחשבים ורובוטיקה).

6.

בעצם, בימינו כל הפעלולים וסצינות האקשן הגדולות מבוצעים במחשב, כך שאין באמת הבדל בין סצינות האקשן של ״ששה גיבורים״ ובין אלה של – נגיד – ״הנוקמים״. אלה ואלה מבוצעים רובם או כולם באנימציה. אם בסרטי הפעולה הגדולים של עשרים השנים האחרונות התחושה היא שזה נראה מזויף, כי הכל מבוצע באנימציית מחשב, הרי שכעת המצב התהפך ופתאום קטעי הפעולה של ״ששה גיבורים״ נראים מציאותיים מאוד, פשוט כי התרגלנו שאנימציית מחשב היא בבואת העולם שלנו. במילים אחרות: ״ששה גיבורים״ הוא אחד מסרטי האקשן וההרפתקאות היותר טובים שנעשו השנה (בשנה שהיתה חלשה מאוד בסרטי פעולה, וממילא כל סרטי הפעולה הטובים היו קשורים איכשהו למארוול).

נ.ב:

לפני ״ששה גיבורים״ מוקרן הסרט הקצר ״Feast”, שככל הנראה יהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה הקצר. כרגיל, לפני הקרנת הסרט אין שום כתובית שמבשרת על כך שסרט קצר מוקרן לפני הסרט הארוך מה שגורם לבני ה-5 וה-6 באולם להיות מאוד מבולבלים – האם זה טריילר? האם זה הסרט? זה עיקר הפסקול הנשמע באולם במהלך ארבע דקות הסרט הזה. סרט מתוק מאוד, שמבוצע במחשב כדי שייראה כאילו הוא צויר ביד. הסרט מספר סיפור של מערכת יחסים בין גבר ואשה, אבל מנקודת מבטו של כלבלב רעב תמיד והתפריט שמונח מולו. חמוד, כאמור. אבל גם מטריד: כי הסרט הזה הוא תיעוד די מטורף של אומה הסובלת מהפרעת אכילה, שבה הדרך היחידה להעביר את החיים – רגעי האושר, לצד רגעי הדיכאון – היא באמצעות אכילה.

 

נושאים: ביקורת

2 תגובות ל - “״שישה גיבורים״, ביקורת”

  1. אריה 30 נובמבר 2014 ב - 13:12 קישור ישיר

    לגבי הערה מספר 3: שמו של הירו נכתב באנגלית כ-“HIRO” ושם הסרט הוא-“big HERO 6” . כך ששמו של הירו לא מופיע בשם הסרט, למרות שזה נהגה באופן זהה.

  2. אלי 1 דצמבר 2014 ב - 20:47 קישור ישיר

    החרם הוסר?
    ההקרנה היא רק מחר


השאירו תגובה