"ההר״ של יעל קיים בוונציה

התוכניות של פסטיבל טורונטו ושל פסטיבל ונציה, שני הפסטיבל הגדולים של ספטמבר, פורסמו בהפרש של כמה שעות זו מזו והן מספקות הצצה אל עונת סרטי החורף והסרטים האמריקאיים שהולכים להיות בולטים בעונת האוסקר הקרובה. אבל לפני הכל, הנקודה המקומית.

לא פחות משלושה סרטים ישראליים נמצאים במסגרות הרשמיות של פסטיבל ונציה. בראשם נמצא סרטו החדש של עמוס גיתאי, ״רבין, היום האחרון״. טוב, זה היה צפוי: כבר בפברואר, כשהתקיימו צילומי הסרט במרכז תל אביב, הימרנו כאן שהבכורה העולמית תתקיים בפסטיבל ונציה, שם גיתאי הוא בן בית כבר כמה וכמה שנים.

אבל לא פחות מעניינת היא העובדה ששני סרטים ישראליים, שניהם של במאיות, יוקרנו במסגרת ״אוריזונטי״ (״אופקים״), המשבצת של פסטיבל ונציה המוקדשת לסרטים ראשונים או שניים של יוצרים בתחילת דרכם.

הסרטים הם:

״למה עזבתני״ של הדר מורג, שפרש מפסטיבל ירושלים כדי לתת לפסטיבל ונציה בכורה עולמית. יעל אבקסיס היא המפיקה.

״ההר״ של יעל קיים. חברת יולי-אוגוסט הפיקה.

שניהם סרטי ביכורים של שתי יוצרות שסרטי הגמר שלהן (הדר מורג מאוניברסיטת תל אביב ויעל קיים מסם שפיגל) התחרו במסגרת סינפונדסיון של פסטיבל קאן.

״למה עזבתני״ של הדר מורג בוונציה

״למה עזבתני״, שצילם שרק דה-מאיו (״שש פעמים״) וערך אורי בן-דב, ושמתחרה בתחרות פרסי אופיר, הוא סרט מהורהר על צעיר ערבי בדרום תל אביב, המשוטט ברחובות וחובר למשחיז סכינים מבוגר. ביניהם נרקמת בעיקר שתיקה (הסרט דומה לסרט הגמר של מורג, בעל רעיונות דומים, הנקרא ״שתיקה״).

״ההר״, שצילם איתי מרום והעריכה היא של אור בן-דוד, הוא סרט על משפחה דתית שגרה על הר הזיתים בירושלים, ועל אם המשפחה (שני קליין) שיוצאת למסע לילי של גילוי עצמי.

״ברש״ של מיכל ויניק בסן סבסטיאן

ובמקביל התפרסמה הידיעה שסרט ישראלי נוסף של במאית, גם הוא סרט ביכורים, יתחרה בפסטיבל חשוב בסתיו הקרוב: ״ברש״, סרטה הראשון של מיכל ויניק, בהפקת למה הפקות של אמיר הראל ואיילת קיט, יתחרה בפסטיבל סן סבסטיאן.

״ברש״, העוסק בנערה המתאהבת בנערה אחרת בזמן שהמשפחה מחפשת את אחותה הנפקדת, הוא סרט שמורכב כמעט כולו מנון אקטורז, שליהקה אורית אזולאי. בתפקיד הראשי סיון נועם שמעון, ולצדה ג'ייד סקורי. צילם שי פלג וערכה: ז'ואל אלכסיס (״גט״).

צרפו לכך את הידיעה שכבר פורסמה ש״תיקון״, סרטו של אבישי סיון, זוכה פסטיבל ירושלים, יתחרה בתחרות הרשמית בפסטיבל לוקרנו, ותוסיפו לכך את הידיעה שתתפרסם בשבוע הבא על שני סרטים ישראליים נוספים במסגרת הבינלאומית של פסטיבל טורונטו, ויש לנו מבול של סרטים ישראליים בפסטיבלי הסתיו.

====================

ובנוסף לכל אלה: ״ג׳רוזלם״ של האחים פז, הוקרן השבוע גם בפסטיבל פנטזיה במונטריאול וגם בפסטיבל בוסן בקוריאה, מסלול שמזכיר את נתיב הפסטיבל של ״מי מפחד מהזאב הרע״. ו״האיש שבקיר״, של יבגני רומן, זיכה את תמר אלקן בפרס השחקנית בפסטיבל אודסה הצעיר (שהופך בשנים האחרונות לאחד הפסטיבל המסקרנים של אירופה).

====================

אבל יש גם סרטים לא ישראליים בפסטיבלים האלה.

אחרי שבשנה שעברה ״בירדמן״ היה סרט הפתיחה של פסטיבל ונציה ואז הוא זכה באוסקר, ואחרי ש״משחק החיקוי״ היה סרט הפתיחה של פסטיבל לונדון והפך למתחרה בכיר בתחרות האוסקרים, נדמה פתאום שהדרך אל האוסקר מתחילה בפסטיבל קולנוע אירופאי גדול. סרט הפתיחה של ונציה הוא ״אוורסט״, סרט האסונות המבוסס על סיפור אמיתי משנות התשעים, שביים בלתזר קורמאקור.

מבין הסרטים בתחרות הרשמית בוונציה (ואחר כך בטורונטו), מומחי האוסקר ירצו שתשימו לב ל״הנערה הדנית״ של טום הופר, סיפורו/סיפורה של מנותח/ת המין הראשון/ה. למה? כי טום הופר זכה באוסקר על ״נאום המלך״ והשחקן אדי רדמיין זכה השנה באוסקר על גילומו את סטיבן הוקינג ב״התיאוריה של הכל״. אבל אני מוצא את טום הופר משעמם, ומחכה שהעולם יבין זאת כמוני.

מבין שמות סרטי ונציה, הכותרים הכי מסקרנים בעיניי הם ״לב של כלב״, סרטה הראשון כבמאית של לורי אנדרסון (לורי אנדרסון!). וואו. והשני הוא ״ביגר ספלאש״ של לוקה גואדנינו עם טילדה סווינטון. גואדנינו ביים לפני כמה שנים את אחד הסרטים המפיתיעים והמפעימים שנראו כאן: ״אני אהבה״, גם הוא עם סווינטון, וסרט חדש שלו גורם לי לרייר. ״אנומליזה״ הוא סרט אנימציית לייב אקשן שכתב וביים צ׳רלי קאופמן. עוד וואו. קאופמן, התסריטאי של ״שמש נצחית בראש צלול״ והבמאי של ״סינקדוכה ניו יורק״, מעשי גאונות.

יש גם סרטים חדשים של אטום אגויאן ומרקו בלוקיו ואלכסנדר סוקורוב, שהפכו כה לא-יציבים באיכותם שאני כבר ממאן להתרגש מכך, עד שיגיעו הביקורות הראשונות.

הנה רשימת הסרטים המלאה במסגרות הרשמיות של ונציה.

ציוץ