״הדינוזאור הטוב״. למצוא את ארלו

מדריך לקריאה בביקורות קולנוע: כשביקורת על סרט חדש של אולפני פיקסאר נפתחת בפסקה העוסקת באינטריגות הפנימיות של אולפני פיקסאר, דעו שהסרט בצרות. סרטי פיקסאר בדרך כלל כה מושקעים, סוחפים ולעיתים קרובות מושלמים, שאין טעם לכתוב על שום דבר אחר מלבד יופיו, חוכמתו והרגשות שהוא מעורר. אבל ברגע שאנחנו המבקרים מתחילים לספר סיפורים על במאים שפוטרו וגרסאות שנגנזו, זה דרכנו לשאול: ״מה השתבש?״. אז הנה, פסקת פתיחה על האינטריגות הפנימיות בתוך פיקסאר.

מאז 2003 אולפני פיקסאר מוציאים סרט חדש (כמעט) בכל שנה, אבל הם מעולם-מעולם לא הוציאו שני סרטים באותה שנה. השנה זה קרה. בשביל אולפן שמנסה, בצדק בהצלחה, להפוך כל סרט חדש שלו לאירוע קולנועי שראוי לחכות לו, ״הדינוזאור הטוב״ יוצא (בהשוואה לסרטים אחרים) כמעט במחתרת. מבחינת פיקסאר, שנת 2015 היא השנה של ״הקול בראש״, ״הדינוזאור הטוב״ הוא שאריות של פרויקט שכמעט נגנז, ושבעיות הפקה בו גרמו לכך שנפער להם חור בלוח ההפצה: שנת 2014 היתה נטולת סרט פיקסאר. ״הקול בראש״ יצא עם קמפיין טריילרים נהדר, שיצא לדרך חודשים מראש, עם הקרנת בכורה בפסטיבל קאן, וביקורות נלהבות, שהופכות אותו לאחד מסרטי האנימציה הטובים והמצליחים של השנה. ״הדינוזאור הטוב״ יוצא לבתי הקולנוע קצת כמו ילד נזוף.

העבודה על הסרט התחילה ב-2009 מרעיון שהגה ויזם בוב פיטרסון, שהיה הבמאי השותף של ״למעלה״. הוא חשב על רעיון שבו הדינוזאורים לא הוכחדו לפני 65 מיליון שנים ומדמיין את המפגש הראשון, כמה מיליוני שנה אחר כך, בין הדינוזאורים ובין בני האדם הקדמונים הראשונים, אנשי המערות הנאנדרטליים. הקונספט היה שהדינוזאור מתיידד עם ילד קדמוני, ונוצר ביניהם קשר כמו בין ילד לכלב, אבל כשהילד הוא הכלב, מבחינת הדינוזאור. אנשי פיקסאר הכריזו ב-2011 באחד הכנסים השנתיים של דיסני שהסרט ייצא בשנת 2013, אבל אז העסק הסתבך. ב-2013 פיטרסון פוטר מהפרויקט, אחרי שהתברר שהוא התברבר עם המערכה השלישית. ואתם יודעים מה אומרים: כשיש בעיה עם המערכה השלישית, זה אומר שיש בעיה במערכה הראשונה. רוב הסרט נגנז, ומה שהגיע השבוע למסכים הוא ברובו סרט חדש לחלוטין שנוצר במהירות תוך שנתיים (פיקסאר, ייאמר לזכותם, מתנהלים די בשקיפות לגבי כל המהלך הזה. הנה אחד הדיווחים על כל הסיפור).

זו לא פעם ראשונה שפיקסאר מפטרים במאים בעיצומה של העבודה: ברנדה צ׳פמן פוטרה מ״אמיצה״ (אבל הקרדיט שלה נשמר, וכך היא זכתה באוסקר על שהיא לא עשתה) ויאן פינקווה פוטר מ״רטטוי״. זו הסיבה לכך שבעוד אנחנו מדברים בדרך כלל על סרטים של במאים – החדש של ספילברג, החדש של אברמס וכן הלאה, במקרה הזה אנחנו תמיד אומרים ״החדש של פיקסאר״. פיקסאר היא האוטר של הסרטים. יש בעל בית, ג׳ון לאסיטר, ויש לו סנהדרין של חכמים שעוקבים אחרי כל תהליכי הסיפור והעיצוב של הסרטים, וכשסרט מתפרק, הם יקימו אותו מחדש עם מישהו אחר. פיקסאר ממשיכה בכך מסורת ארוכת שנים של דיסני, שגם היא יודעת לנער הפקות אנימציה כשהן נקלעות לצרות, וזו למעשה שיטת העבודה של האולפנים בהוליווד הקלאסית, לפני שהבמאים התחילו להיות הכוחות הדומיננטיים ביצירה מאז סוף שנות הששים. כמו שאומרים כיום ״סרט של פיקסאר״, כך בשנות הארבעים והחמישים היו אומרים ״סרט של אם.ג׳י.אם״ או ״סרט של יוניברסל״, בלי קשר לזהות הבמאי (או אפילו הכוכבים), והיה ידוע איזה מין סוג של סרט זה.

החלק המעניין בסיפור הזה הוא שכדי להציל את הסרט, ראשי פיקסאר הפשילו שרוולים וגייסו את כל בכירי הבמאים שלהם כדי לביים סצינות מתוכו. וזה מה שבעצם קרה לסרט, הוא הפך להיות מעין תצוגת תכלית של כל צוותי פיקסאר, שיצרו יחד רצף סצינות שלא ממש מתחברות זו לזה. יש שם כמה סצינות מקסימות, מרגשות, יפהפיות, שנונות, אפילו מבריקות, ולצידם סצינות משונות, מביכות ותמוהות. כשיצאתי מהסרט הרגשתי כאילו עשרות אנשים שונים ביימו את הסרט, כל אחד בסגנונו, כשהגעתי הביתה וחיפשתי מה הסיפור מאחורי הסרט הבנתי שצדקתי. המגרעת בעבודה החפוזה הזאת היא שלהבדיל מההברקות התסריטאיות שמאפיינות את הסרטים הגדולים של פיקסאר, הסרט הזה נשען ברובו על קלישאות. ״הדינוזאור הטוב״ הוא די בפשטות רימייק, או מיחזור, של ״להציל את נמו״, אבל במקום דג יש דינוזאור (דינוזאור די מכוער, יש לציין, בסרט שרובו מרהיב מאוד). ולכן ההפתעה היא שאחרי הפקה כה גדושת צרות, יצא להם בסופו של דבר סרט חביב למדי. כל אולפן אחר שהיה מוציא אותו היה זוכה לתשואות, אבל מפיקסאר כבר התרגלנו לבקש שלמות. זהו, אם כן, הדינוזאור הסימפטי, לא יותר מזה.

ציוץ