11 אוקטובר 2009 | 15:30 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

גשם של כאוס

chaosreignsblkshirt


“וראייטי” מדווח שהמילים “Chaos Reigns” (“הכאוס שולט”), הנאמרים ב”אנטי-כרייסט” בקול בס על ידי כלב, ונותנים את אות למסע ההתחרפנות הסופי של הסרט, הפכו ל-catch-phrase החדש של אמריקה, באופן שבו “אני שותה את המילקשייק שלך” מתוך “זה יגמר בדם” הפך למכתם הצייטגייסט הקולנועי של לפני שנתיים. אכן, בהקרנה של הסרט לפני שבוע בחיפה הקהל די ציחקק ברגע הזה, שאכן נראה תמוה/תמהוני למדי. אבל משונה בעיני שסרט שיצא להקרנות באמריקה רק שלשום כבר השחיל פראזה אל הלשון העממית, מבלי לעבור קודם במתווכים אל הקהל הרחב, כמו סאטרדיי נייט לייב ויו-טיוב (כי כמה אנשים כבר ראו את הסרט?). נראה לי כמו מהלך של קמפיין מתוזמן מצד מפיצי הסרט.


מה שכן, צופי הסרט שציחקקו במילים “הכאוס שולט” ישמחו להתהדר כבר בטי-שירט הנושא את הסלוגן הזה. חבל לי שהכלב לא מופיע על ההדפס.


אפרופו, נקודה למחשבה: על פי עלילת הסרט, מי שמתחרפנת היא האשה, היא זו שעושה דברים איוים ואלימים לעצמה ולבעלה. אבל מי שרואה ושומע את הכלב מדבר הוא הבעל. כלומר, שאולי זה סימן לכך שההתחרפנות/השתגעות/הזיות הם שלו? ואולי כל מה שקורה מאותו רגע הוא בתוך מוחו?


============


“השמצה” של יואב שמיר מועמד לפרס האקדמיה אירופית בקטגוריית סרט התעודה, מה שגורם לאן תומפסון לתהות האם הסרט ימלא את משבצת “השואה” ויהיה מועמד גם לאוסקר בקטגוריית סרט התעודה.


===========


ושוב ישראל מקדימה את העולם: עכשיו תורו של הרגולטור האמריקאי לשים קץ לתופעה שבה הפרסומות משודרות בווליום גבוה יותר מהתוכנית בה הן משובצות.


=============


עוד דרך להעביר שעות: מוזיאון טייט בלונדון השיק אתר וידיאו, ןהעלה לשם סרטים על אמנים ושל אמנים. הנה, למשל, קטעים מסרטי הסופר-8 של דרק ג’רמן.

נושאים: בשוטף

7 תגובות ל - “גשם של כאוס”

  1. עופר ליברגל 11 אוקטובר 2009 ב - 17:28 קישור ישיר

    ככל שאני חושב על זה, את “אנטיכרייסט” ניתן לקרוא ביותר מדרך אחת. הפירושים של טירוף של האישה או של התחרפנות של הגבר מתקיימים במקביל, כאשר מצד אחד הסרט דוחף לכיוון המאשים את האישה, אך מן הצד השני לאורך הסרט נראים מספר קטעים מטרידים עם חיות, לרוב מנקודת המבט של הגבר. שלא לדבר על האפילוג, שניתן לפרש אותו כגאולה נשית בזכות הגבר/סיוט של גבר המותקף על ידי נשיות, כאשר לכל אופציה כזו יכולה להיות יותר מסיבה אחת.

    הנה כמה מילים שכתבתי על הסרט בבלוג החדש שלי – http://macguffin.blogli.co.il/archives/3

  2. מישהו 11 אוקטובר 2009 ב - 18:38 קישור ישיר

    Paranormal Activity של הישראלי אורן פלי,הפך לשובר קופת בארה”ב,בהפצה מצומצמת של 120 בתי קולנוע הוא הגיע למקום חמישי בטבלה עם 7 מיליון דולר,האם יש סיכוי לפרוייקט המכשפה מבלייר של שנות ה-2000[להבדיל נמהסרט ההוא הסרט הזה מקבל ביקורות מעולות,יוצאת דופן אפילו בהתחשב בז’אנר שלו.חייבים להפיץ אותו בארץ.
    http://www.boxofficemojo.com/weekend/chart/?view=&yr=2009&wknd=41&sort=avg&order=DESC&p=.htm

  3. אורון 11 אוקטובר 2009 ב - 20:22 קישור ישיר

    הכלב הוא בעצם שועל, דרך אגב. וזה אכן הקטע היחיד בסרט בו צחקתי, ובקול רם. שזה יותר פעמים מאשר באמת צחקתי ב”קומדיה” של פון טרייר, “הבוס הגדול”.

    בקיצור, יש מצב לקאלט?

  4. יפתח 11 אוקטובר 2009 ב - 21:06 קישור ישיר

    כבר הערת על “אנטי-כרייסט” שהוא מיזוגני ולמעשה עכשיו חזרת ואמרת זאת. אשאל שאלה קשה: האם ישנה מסה של מיזוגניה/גזענות מאפילות לחלוטין על האסתטיקה?

  5. איתן 12 אוקטובר 2009 ב - 7:53 קישור ישיר

    ואני אתמול הייתי בטרום בכורה של סרט שנקרא “אהבתיה”. סרט בבימויה של אחת, זאבו ברייטמן, שלפי ימד”ב, מסתבר שהיא בכלל שחקנית שביימה מספר מועט של סרטים.

    האטרקציה העיקרית של הסרט היא שני השחקנים הראשיים שלה – דניאל אוטיי (מצויין כתמיד) ומארי ז’וזה קרוז (מקסימה כתמיד). מדובר על דרמה רומנטית, מהסוג הקצת ישן מדי, אבל יש לסרט כמה נקודות זכות: ראשית, הסצינה הלפני אחרונה בסרט ריגשה אותי מאוד, והיא לבדה שווה את הצפייה בסרט. שנית, יש בסרט כמה רעיונות קולנועיים יפים, ששולפים את הסיפור מבנאליות מסוימת ששורה עליו לפעמים: הסרט הוא בעצם סיפור בתוך סיפור, וברייטמן משחקת לפעמים עם הוויס-אובר של אוטיי. לרגע אחד ניתן לראות את אוטיי מדקלם את הוויס-אובר של עצמו בתוך הסיפור שבתוך הסיפור. לרגע אחר, בסצינה בנמל תעופה, ניתן לראות את המילים שאוטיי מקריין רצות על המסך האלקטרוני שנמצא מאחוריו. ורגע נוסף שרציתי לציין הוא שוט שבו ז’וזה קרוז יושבת על המיטה, לצידו של אוטיי. הוא נמצא בקדמת התמונה, והיא, מטושטשת (לא בפוקוס) ברקע. זהו שוט שמתכתב באופן ישיר עם סרט קודם של ז’וזה קרוז, “הפרפר ופעמון הצלילה”.

    אבל מעבר לקולנוע היפה, זהו סיפור קצת בנאלי, מאופק ויפה, אבל לא סוחף. המוזיקה בסרט היא אובר דרמטית וקצת מיותרת, והתסריט לדעתי היה צריך לעבור עוד ליטוש קטן, כי היה חסר לי שלב או שניים בסיפור האהבה הגדולה הזו. השחקנית בסיפור המסגרת מסתפקת בפרצוף עגום שהיא סוחבת כל הזמן, והמזל של הסרט שהסיפור שלה הוא לא העיקרי. ובכל זאת, יש עדינות מלטפת בסרט. אני מניח שלדניאל אוטיי יש מספיק סטאר-פאואר להביא כמות צופים מכובדת לקולנוע, לכשהסרט הזה יצא, אבל לא מדובר בסרט יוצא דופן. “אהבתיה”, לטעמי, הוא סרט יפה ונעים, וזהו.

    “אהבתיה” היה הסרט ה-20 שראיתי במשך 8 ימים. אני צריך קצת מנוחה.

  6. עדן 12 אוקטובר 2009 ב - 8:55 קישור ישיר

    טוב, בסדר… אני אראה את “אנטיכרייסט”, מרוצים ? ניסיתי להימנע מהסרט אבל כנראה שאין ברירה.

  7. אבי 14 אוקטובר 2009 ב - 18:34 קישור ישיר

    אנטיכרייסט סרט מחורבן…פשוט מפגר. יופי כולם יודעים לעשות סצינת פתיחה בשחור לבן עם מצלמת מהירות בסלואו מושן, אבל בגלל שפון טרייר עשה את זה, זה נחשב למאסטרפיס. לי זה נראה כמו פרסומת למכונת כביסה.


השאירו תגובה ל - אורון