18 ספטמבר 2006 | 09:29 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

ההרשמה בעיצומה

אנו מפסיקים את שידורינו לבוקר זה כדי להעביר את ההודעה הבאה:
רוברט מקי חוזר.
מורה התסריטאות – טוב, נו, גורו התסריטאות – שהסדנה שלו היא סוג של חובה עבור כל מי שעובד בכתיבה לקולנוע או לטלוויזיה, יעביר את הסדנה שלו “Story” בסוף השבוע הראשון של נובמבר (2-3-4 בנובמבר), במשך 30 שעות דחוסות. מקי (שזכה להומאז’ מוצדק ב”אדפטיישן” של ג’ונז את קאופמן, שם גילם אותו בריאן קוקס) כבר העביר את הסדנה הזאת בארץ לפני כשנתיים.
אבל הנה הבשורה הלא פחות חשובה: ב-6 בנובמבר הוא יעביר יום מרוכז אחד, 10 שעות רצופות, של סדנת הקומדיה שלו. זאת בפעם הראשונה בארץ.
מצחיק, לקח בערך עשר שנים להחזיר את מקי ארצה, בין ביקורו הראשון (שהיה דל נוכחים) וביקורו השני (שהיה מלא עד אפס מקום). זה דווקא לא רעיון רע להפוך אותו לסוג של רובין שארמה לתסריטאים. גם מי שחושב שגישתו דוגמטית ופדנטית מדי יסכים שיש משהו בישיבה מרוכזת של עשר שעות יומיות ובהאזנה להרצאה על יסודות נראטיביים וקונבנציות מוכחות שבהחלט מפתח את המודעות של האיש הכותב.
פרטים והרשמה כאן.

ובהזדמנות זו, שתי ידיעות נוספות:

קורס שלי בתסריטאות, “קריאה מודרכת בתסריטים הגדולים של הקולנוע”, ייפתח בסמסטר הקרוב לתלמידי שנה א’ במגמה לתסריטאות בבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. זו השנה הראשונה שאני מעביר את הקורס הזה, והוא אמור להיות די מאיר עיניים. הוא בדיוק הצד השני של הסדנה של מקי. הוא לא עוסק בכתיבת התסריט, אלא בקריאתו.
ואם אנחנו כבר בענייני הרצאות: מי שרוצה לראות את “סינמסקופ” בהופעה חיה יכול לרשום לפניו (או יכולה לרשום לפניה): ב-22 במרץ 2007 ארצה במרכז זלמן שזר בירושלים על סטיבן ספילברג כבמאי יהודי, ועל האופן בו סרטיו מציגים את ההתקרבות שלו ליהדותו בשנים האחרונות. זה יהיה ניסיון לקריאה יהודית של סרטיו מאז “רשימת שינדלר” ועד “מינכן”, עם עצירות ביניים מפתיעות ב”AI” ו”מלחמת העולמות”. ההרצאה היא חלק מקורס סמסטריאלי של המרכז בשם “העולם בעיני המצלמה”, ויש שם כמה הרצאות נוספות מסקרנות מאוד שאני מקווה שאצליח להאזין להן. פרטים נוספים כאן.

נושאים: בשוטף

15 תגובות ל - “ההרשמה בעיצומה”

  1. המגיה בדימוס 18 ספטמבר 2006 ב - 13:29 קישור ישיר

    זה שוב אני (למרות ההתעלמות הלא בלתי מקוממת למחצה מהערתי הקודמת והמוצדקת). במקום “כצבה” צ”ל “כתבה”

  2. מקיא 18 ספטמבר 2006 ב - 15:40 קישור ישיר

    אמנם בלי קשר ממשי לרוברט מקי, אבל ראית כבר את זה? הבחור ההוא השיג את דון לה פונטיין שיקריין לו את הפרסומת.

    http://www.heep.co.il/51-he/Heep.aspx?FileId=24837

  3. Geeker 18 ספטמבר 2006 ב - 17:18 קישור ישיר

    הבחור שהשיג את דון לה פונטיין הוא איש מקצוע שנותן שירותי קריינות ופירסום והוא העלה זאת לאתרו כאנקדוטה ליכולתיו ולקשריו בעולם הקריינות והפרומואים בפרט (?)

  4. רז 18 ספטמבר 2006 ב - 18:31 קישור ישיר

    אני חייב לציין שהחדשות על שובו של רוברט מקי לארץ מעוררות בי רתיעה מסוימת. האישיות שלו, כפי שזו הופגנה בהופעותיו בתקשורת המקומית, לא ממש עושה חשק להיות במחיצתו של האיש (למרות שהתרשמתי מאוד מהספר שלו).
    בנוגע לקורס שלך – האם אתה יכול לציין שמות של כמה מהתסריטים בהם אתה עוסק? האם מדובר רק בתסריטים שהפכו בסופו של דבר לסרטים, או גם לתסריטים שלא הופקו (וישנם שניים-שלושה כאלה שהם יצירות מופת של ממש)?

    רוה לרז: I take requests. הרשימה מאוד דינמית ותכיל תסריטים שהם בגדר “חובת קריאה”, ותנסה לשלב בין תסריטים קלאסיים לחדשים ובין תסריטים שנכתבו באופן ספקולטיבי ותסריטים שנכתבו בהזמנה, בין תסריטים שנכתבו על ידי תסריטאי לבמאי אחר ותסריטים שבמאים כותבים לעצמם, כל אחד עם הפרוזה הייחודית לו. וכן, הכוונה היא בהחלט לערוך השוואה בין הנייר הכתוב והסצינה המצולמת. מ”קזבלנקה” עד “עיר אפלה”, מ”הדירה” עד “בלייד ראנר” (והשוואה בין דראפטים), מ”צ’יינטאון” ועד “העד”. וכו’ וכו’ וכו’. אגב, רשימת לינקים לאוצר הגנזך של תסריטי מופת שלא הופקו, תתקבל בברכה.

  5. james newton howard 18 ספטמבר 2006 ב - 18:58 קישור ישיר

    יאיר, ההרצאה שלך פתוחה לכולם או שהיא מיועדת רק לסטודנטים או משהו כזה?

    רוה לג’יימס: אני מניח שאין בעיה פשוט לשייט פנימה. אבל ציון או תואר לא ייצא לך מזה.

  6. הפינגווין 18 ספטמבר 2006 ב - 21:12 קישור ישיר

    לפני כחודש, ראיתי לראשונה את סרטו של בילי ווילדר “חייו הפרטיים של שרלוק הולמס”. קראתי קצת על הסרט באינטרנט והתברר לי שהקומדיה הקלילה הזו נכתבה במקור כאפוס בן שלוש שעות (בערך), המנסה לחקור לעומק את דמותו של הבלש הנודע. ככל הנראה, הכוונה הייתה לשווק את הסרט כ”הגדול את ווילדר”, האפוס האמיתי הראשון של מי שהתמחה דווקא בסרטים “קטנים”.
    בסופו של דבר, הוחלט לקצץ את התסריט, לוותר על קונספט הרוד-שואו ולהסתפק במוצר בידורי לא מחייב. לא הצלחתי למצוא אותו באינטרנט, אבל אני משוכנע שהיכן שהוא נמצא עותק של התסריט המקורי שווילדר כתב ויהיה מאוד מעניין להשוות בינו לבין התוצאה הסופית.

  7. רז 18 ספטמבר 2006 ב - 21:12 קישור ישיר

    יאיר: וואו! אני אנסה לשכנע את הוועדה של הדוקטורט לתת לי לקחת את הקורס הזה בשנה הבאה, כחלק מהנקודות להשלמה. לגבי תסריטי-מופת שלא הופקו, אפשר להתחיל עם “אני רובוט” – לא הקשקוש ההוא שעקיבא גולדסמן כתב לסרט של אלכס פרויאס, אלא העיבוד הראשון לספר של אסימוב בסוף שנות ה-70. ביקורת, פלוס דיון (הזוי מאוד) בתגובות, כאן:

    http://www.sf-f.org.il/story_626

  8. דניאל פאיקוב 18 ספטמבר 2006 ב - 21:35 קישור ישיר

    פינגווין: הסרט גם צולם כ(אפוס?) בן שלוש שעות. הקיצוץ נעשה בשלב העריכה, לא בשלב התסריט.

    ואני שמח לשמוע שהבנת את הסרט כקומדיה קלילה. זה אומר שגם אם מפספסים את כל העומק והרגש של אחד הסרטים הגדולים של ויילדר (גם בגרסתו המקוצרת), עדיין ניתן להנות ממנו כמוצר בידורי.

  9. הפינגווין 18 ספטמבר 2006 ב - 21:44 קישור ישיר

    בחייו הפרטיים של שרלוק הולמס, יש הרבה התחלות של התעמקות בדמות ומעט מאוד ניצול של הפוטנציאל. לא ידעתי שלמעשה צלמו לפי התסריט המורחב, מה שבכלל גורם לתהות על ההחלטה לקטום את סרטו של אחד הבמאים המוערכים של התקופה ולהשאיר ממנו מוצר בידורי נטו.

  10. החוסך 19 ספטמבר 2006 ב - 2:48 קישור ישיר

    למי שרוצה להצליח וגם לחסוך קצת כסף, הנה הכללים הכי בטוחים לקריאת תסריט.

    1. לקרוא תסריט בשפה שאתם שולטים בה הכי טוב – זה אומר שלקוראי הבלוג הזה לא מומלץ לקרוא תסריט בסינית או ביפנית-.
    2. כדאי קודם לכל לרכוש ניסיון, ואפילו קטן, במעבר בין נייר כתוב לסרט.
    3. לשמור ראש נקי משטויות שמנסים אנשים אנשים חסרי ניסיון למכור לכם.

    ובקיצור.

    אם אתם יודעים לקרוא עתון אתם לא צריכים אף אחד שילמד אתכם לקרוא תסריט, האותיות הן בדיוק אותן אותיות.

  11. ברק 19 ספטמבר 2006 ב - 12:12 קישור ישיר

    אני זוכר שהסדנה של מקיי עלתה המון כסף.

  12. עידן 19 ספטמבר 2006 ב - 12:31 קישור ישיר

    עשר שעות רצופות זה לא יותר מדי אינטנסיבי? לא נראה לי שקיים מישהו שיכול להחזיק קהל מאזינים וצופים כ”כ הרבה זמן, אפילו רוברט מקיי.

    רוה לעידן: יש הפסקות.

  13. עידן 20 ספטמבר 2006 ב - 11:05 קישור ישיר

    יאיר,ברור לי שיש הפסקות. בכל זאת לי זה נשמע יותר מדי, Too much of a good thing.

  14. gal 24 ספטמבר 2006 ב - 17:29 קישור ישיר

    there are few things which are more superficial and dogmatic than his lectures and his bookk.
    a cinema expert who hates the great european directors like godard antonioni and fasbinder, who has an obsession againsr orson wells and especially citizen kane, who does not really know contemperary intresting directors like bruno dumont and tsai min liang. actually it’s the most basic format of t.v. scriptwritind disguised as cinema.d

  15. גיא 25 ספטמבר 2006 ב - 11:00 קישור ישיר

    לגבי “חייו הפרטיים של שרלוק הולמס” (אחד הסרטים האהובים עליי ביותר)- יצאה מהדורת דיוידי מדהימה שכוללת בנוסף לסרט את שתי האפיזודות שירדו בעריכה כאשר לראשונה (שכוללת גם את סיפור המסגרת) יש רק סאונד כיוון שהתמונה נעלמה. הסאונד מלווה בתמונות סטילס.
    לחלק השני יש רק תמונה-כי הסאונד נעלם- והוא מלווה בכתוביות. בחלק זה ווטסון משכנע את הולמס לתת לו לפתור תעלומה על אנייה. זה אחד הקטעים המשעשעים ביותר של ויילדר וזה אומר הרבה!!!
    בקיצור- מומלץ מאוד וחבל שהסרט קוצץ כי כשרואים את החומרים ומנסים להרכיב מהם את השלם הוא נראה מושלם כמו סרטיו הגדולים האחרים של המאסטר.


השאירו תגובה